מבצע דרגון

מבצע דרגוּן (מבצע פָּרָשׁ)

מלחמה: מלחמת העולם השנייה, החזית המערבית
תאריכים	15 באוגוסט 1944 – 11 בספטמבר 1944 (4 שבועות)
קרב לפני	הפלישה לנורמנדי
קרב אחרי	מבצע מרקט גארדן
מקום	דרום צרפת
תוצאה	ניצחון בעלות הברית
הצדדים הלוחמים מפקדים ג'ייקוב דיוורס (מפקד קבוצת הארמיות השישית) אלכסנדר פאץ' (מפקד הארמייה השביעית של ארצות הברית) ז'אן דה לאטר דה טסיני (מפקד ארמייה B הצרפתית) יוהנס בלסקוביץ כוחות 250,000 (הערכה) 85,000-100,000 בשטח הקרב 285,000-300,000 בדרום צרפת אבדות כ־7,000 נפגעים עד תחילת ספטמבר 7,000 הרוגים 20,000 פצועים 130,000 נלכדו בדרום צרפת ונלקחו בשבי מאוחר יותר

במלחמת העולם השנייה, מבצע דרגון (Operation Dragoon) היה מבצע בו פלשו בעלות הברית לדרום צרפת ב־15 באוגוסט 1944, כחלק מהמערכה בחזית המערבית. הפלישה התרחשה בין טולון ובין קאן.

התכנון

הקווים הכלליים למבצע הותוו במהלך ועידת טהראן על ידי "שלושת הגדולים" סטלין רוזוולט וצ'רצ'יל.

במהלך התכנון המבצע כונה אנוויל (באנגלית: סדן) ונועד למשוך כוחות גרמנים מהמבצע העיקרי - האמר (באנגלית: פטיש), שהיה הכינוי שניתן לפלישה לנורמנדי. מאוחר יותר שמות שני המבצעים שונו, אנוויל לדרגון והאמר לאוברלורד. על פי התכנון המקורי, הנחיתה הייתה אמורה להתבצע במקביל לנחיתה בנורמנדי באמצעות כח שיתפצל מהארמייה החמישית שנלחם באיטליה תחת פיקודו של הגנרל הרולד אלכסנדר הבריטי, שיתפנה לאחר שיכבוש את רומא. מכיוון שההתנגדות הגרמנית באיטליה הייתה חזקה מהצפוי, התעקש צ'רצ'יל לדחות את המבצע עד להשלמת כיבוש רומא. רומא נכבשה לבסוף במסגרת קרב אנציו ב־4 ביוני 1944, יומיים לפני הנחיתה בנורמנדי, והוחמצה ההזדמנות לנחיתה סימולטנית בדרום ובצפון צרפת. בעקבות זאת דרש צ'רצ'יל לבטלו ולהמשיך בהתקדמות צפונה, מכיוון שעצם השהייה בצפון איטליה הייתה מושכת כוחות גרמניים להגנה מפני דרגון אפשרי, ומאידך, הארמייה החמישית תוכל לפרוץ דרך טריאסטה ו"פרצת לובליאנה" ולאיים על וינה ואף על גרמניה. בנקודה זאת נחלקו הדעות בינו לבין רוזוולט שדרש להצמד למתווה טהראן. לאחר ניסיונות כושלים לשכנע את רוזוולט, נכנע צ'רצ'יל והמבצע יצא לדרך.

סדר הכוחות

בעלות הברית

כוחות בעלות הברית שהוקצו למבצע כללו את קבוצת הארמיות השישית בפיקודו של ג'ייקוב דיוורס, אשר כללה את הכוחות הבאים:

• הארמייה השביעית האמריקנית - בפיקודו של אלכסנדר פאץ'.
  • הקורפוס ה-6 - בפיקודו של לוסיאן טראסקוט.
    • הדיוויזיה ה-3.
    • הדיוויזיה ה-36.
    • הדיוויזיה ה-45.
  • חטיבת הצנחנים הבריטית ה-2.
• הארמייה הראשונה הצרפתית - בפיקודו של ז'אן דה לאטר דה טסיני.
  • הקורפוס הצרפתי ה-2 - בפיקודו של אדגאר דה לרמינא.
    • הדיוויזיה ה-1.
    • הדיוויזיה המשוריינת ה-1.
    • הדיוויזיה האלג'יראית ה-3.
    • הדיוויזיה הקולוניאלית ה-9.

המבצע כלל 880 כלי שיט של בעלות הברית, כולל תשע נושאות ליווי, שש ספינות קרב, 21 סיירות ויותר מ-100 משחתות, סך הכל 34 אוניות צרפתיות ו-1,370 ספינות נחיתה, וכ-5,000 מטוסים. סגן אדמירל הנרי קנט יואיט (Henry Kent Hewitt), מפקד הצי השמיני של ארצות הברית, פיקד על כל הפעולות הימיות. לשם כך הוקם כוח משימה מיוחד (Western Naval Task Force). עבור המבצעים האוויריים לתמיכה בנחיתות היה אחראי מייג'ור גנרל ג'ון ק. קנון (John K. Cannon), מפקד חיל האוויר ה-12 של ארצות הברית, כאשר המשימה העיקרית הייתה של פיקוד האוויר הטקטי ה-12 בפיקודו של גורדון פ. סאוויל (Gordon P. Saville).

גרמניה הנאצית

הכוחות הגרמניים שהיו בגזרה פעלו תחת פיקוד קבוצת ארמיות G בפיקודו של יוהנס בלסקוביץ, אשר כללה את היחידות הבאות:

• הארמייה ה-19 - בפיקודו של פרידריך ויזה.
  • קורפוס השדה של הלופטוואפה ה-4.
    • הדיוויזיה ה-716
    • הדיוויזיה ה-198
    • הדיוויזיה ה-189
  • הקורפוס ה-85 - בפיקודו של בפטיסט קנייס.
    • הדיוויזיה ה-338
    • הדיוויזיה ה-244
  • הקורפוס ה-62 - בפיקודו של פרדיננד נוילינג.
    • הדיוויזיה ה-242
    • הדיוויזיה ה-148
  • הקורפוס ה-64 - בפיקודו של קרל זקס (Karl Sachs).
    • דיוויזיית המילואים ה-159
  • עתודת הארמייה.
    • דיוויזיית הפאנצר ה-11
    • דיוויזיית המילואים ה-157
    • דיוויזיית המילואים ה-158 (אשר הפכה לדיוויזיה ה-16)

הנחיתה

הכוחות נחתו ב־15 באוגוסט ונתקלו בהתנגדות מועטה בלבד, מה שאפשר להם לפרוץ צפונה במהירות. במקביל כוח המשימה המוטס ה־1, בפיקוד מייג'ור גנרל רוברט פרדריק, אשר כלל את רגימנט החי"ר המוצנח ה־509, וצוות הקרב החטיבתי המוצנח ה־517, חטיבת הצנחנים העצמאית הבריטית ה־2, גדוד הרגלים מוטסי הדאונים ה־550 וגדוד הצנחנים ה־551 בקרבת ניס וסן טרופה. הצניחה, כמו גם הנחתת הדאונים, עברה בהצלחה וכוחותיו של פרדריק נתקלו בתחילה בהתנגדות קלה בלבד. לאחר שני ימי לחימה שבו כוחותיו של פרדריק כאלפיים גרמנים וחברו לכוחות שנחתו מן הים.

הצלחת המבצע

פרובנס שוחררה שבועיים בלבד לאחר תחילת מבצע הנחיתה ב-15 באוגוסט. ב-17 באוגוסט, ה-OKW נתן לקבוצת ארמיות G את ההוראה לפנות את דרום צרפת, לאחר שהכוחות בצפון צרפת יכלו לנסות לסגת מעבר לנהר הסן רק עם הכי פחות נפגעים אפשריים לאחר היווצרות כיס פאלז.

נמלים גדולים יותר בחופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון היו אמורים להישמר ולהיות חסרי תועלת במצבים חסרי תקווה. עם זאת, כוחות צרפת הצליחו לשחרר את טולון ב-23 באוגוסט ואת מרסיי ב-29 באוגוסט ללא נזק גדול. בטולון, רגימנט הקלעים הסנגלים ה-6 בפיקודו של קולונל ראול סלאן (Raoul Salan) נלחם בקו הקדמי.

יחידות מקדימות של הקורפוס האמריקאי ה-6 הגיע לגרנובל ב-23 באוגוסט - 83 ימים לפני המועד. בסוף אוגוסט פרץ קרב גדול ליד מונטלימאר בעמק הרון לאחר שכוחות של בעלות הברית חסמו את הנסיגה הגרמנית דרך עמק הרון. הארמייה הגרמנית ה-19 פרצה דרך תוך שהיא סופגת אבדות כבדות. ב-1 בספטמבר, לאחר קרבות רחוב עזים בין הרזיסטנס לכוחות הגרמנים, גם ניס שוחררה, יומיים לאחר מכן יחידות צרפתיות נכנסו לליון. הנסיגה המהירה של הארמייה ה-19, שעוכבה זמנית על ידי כוחות של דיוויזיית הפאנצר ה-11, נתנה לקרב ריח של מרוץ לכיוון צפון דרך עמק הרון.

ב־11 בספטמבר, פחות מחודש לאחר הנחיתה בדרום, מערבית לעיר דיז'ון נפגשו אנשי הדיוויזיה הצרפתית ה-1 מהארמייה הצרפתית הראשונה ממבצע דרגון עם כוחות דיוויזיית השריון ה-6 הארמייה האמריקאית השלישית ממבצע אוברלורד (הנחיתה בנורמנדי). במקביל, האגף הימני של הארמייה האמריקנית השביעית הגיע לשערי בורגונדיה במובליאר (Montbéliard).

יש הטוענים שאת השם דרגון בחר וינסטון צ'רצ'יל שהתנגד למבצע (Dragoon באנגלית גם התנגדות).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36108111מבצע דרגון