הקרב על דקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקרב על דקר
תותח צרפתי בקוטר 240 מילימטר, קבוע בסוללת חוף באי גורה, סמוך לדקר, ששימש להדיפת הספינות הבריטיות התוקפות.
תותח צרפתי בקוטר 240 מילימטר, קבוע בסוללת חוף באי גורה, סמוך לדקר, ששימש להדיפת הספינות הבריטיות התוקפות.
מערכה: הקרבות באפריקה הצרפתית
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים 23 בספטמבר 194025 בספטמבר 1940 (3 ימים)
מקום דקר
תוצאה ניצחון לצרפת של וישי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

בריטניהבריטניה אדמירל ג'ון קנינגהם
גנרל שארל דה גול

כוחות

5 אוניות מערכה, נושאת מטוסים, 5 סיירות, 10 משחתות

אוניית מערכה אחת, 2 סיירות, 4 משחתות, 3 צוללות, סוללות תותחי חוף וביצורים

אבדות

2 אוניות מערכה נזוקו, 2 סיירות נזוקו, 6 מטוסי טורפדו הופלו

משחתת הוטבעה, שתי צוללות הוטבעו, אוניית מערכה ניזוקה, אוניית המשא הדנית טאקומה הוטבעה.

הקרב על דקר הידוע גם כ"מבצע זדון" (Operation Menace) היה ניסיון כושל של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שנערך בין 23 בספטמבר ל-25 בספטמבר 1940 לכבוש את נמל דקר בסנגל, נקודה אסטרטגית שהייתה בשליטת צרפת של וישי, ולהעבירו לידי אנשי צרפת החופשית בראשות הגנרל שארל דה גול.

רקע היסטורי

לאחר תבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת במלחמת העולם השנייה וכינונה של צרפת של וישי משתפת הפעולה מחד, וצרפת החופשית שהמשיכה את הלחימה בגלות, מאידך, היו בידי צרפת שני נכסים רבי ערך במאבק הגלובלי, ששני הצדדים רצו להשתלט עליהם ולנצלם. הנכס הראשון היה מושבותיה של צרפת, והשני - הצי הצרפתי. הצי הצרפתי נותר בשליטת וישי, ולכן ביצעו הבריטים, ב-3 ביולי 1940 את מבצע השמדת השייטת הצרפתית במרס אל כביר, שיצר מעין מצב של לוחמה בין בריטניה ובעלות בריתה ובין צרפת של וישי. מושבות צרפת נחלקו. חלק הצטרפו לאנשי דה גול, וחלק נותרו נאמנות לווישי.

בספטמבר 1940 נעשו מאמצים על ידי שני הצדדים לרכוש לצידם את אנשי המושבות. באפריקה המשוונית הצרפתית עברו מושבות רבות לצד צרפת החופשית, אך נותרה מובלעת של אנשי וישי בגבון, שהחזיקה מעמד. מושבות צפון אפריקה - אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה עמדו לצד וישי. מושבות מאפריקה המערבית הצרפתית פסחו על שתי הסעיפים, ושני הצדדים עשו מאמץ להעבירן לצידם.

דקר בירת סנגל, הייתה נכס משמעותי במאבק זה. מיקומה האסטרטגי של העיר היה רב ערך, כמו גם חשיבותה במערך הכללי של אפריקה המערבית הצרפתית. מיקומה היה עדיף בהרבה על נמל פריטאון בסיירה לאון, שהיה הנמל העיקרי של בעלות הברית באזור. המדובר היה בעיר מבוצרת היטב, שבה נשק, תחמושת וחיילים רבים. בעיר היו מאוחסנים יתרות הזהב של הבנק של צרפת, ושל הממשלה הפולנית הגולה. ופרט לכך, נפילת העיר לידי צרפת החופשית תהיה בעלת משמעות פוליטית רבה.

בתחילה חשב דה גול לצאת למסע יבשתי אל דקר, כשהוא מספח אליו בדרכו את כל המושבות בהן יעבור, וכך, כשיגיע לדקר, תיפול זו לידיו מעצמה, מבלי שיצטרך לשפוך את דמם של הצרפתים אנשי וישי שהחזיקו בה. תוכנית מסוג זה דרשה חיפוי של כוח ימי משמעותי שישמש כמשקל שכנגד לאוניית המערכה "רישלייה" ( Richelieu) שהגנה על העיר. צ'רצ'יל, בפניו הביא דה גול את התוכנית, שכנע את דה גול לנסות פלישה מן הים. הוא טען כי אם יגיע לעיר צי ימי גדול, תסכים זו להיכנע ללא שפיכות דמים, ובכך יימנע דה גול גם מן הסכנה שבמסע היבשתי עליו חשב.

הערכות הכוחות

למבצע הוקצתה נושאת המטוסים הבריטית "ארק רויאל" (HMS Ark Royal), שתי אוניות מערכה, "רזולושן" ו"ברהם" (HMS Resolution and Barham), חמש סיירות, עשר משחתות, ומספר ספינות משא שנשאו עליהן 8,000 חיילים. כוונתם הייתה להגיע סמוך לחופי העיר, ולפתוח במשא ומתן עם מושל העיר, פייר פרנסואה בואסון, לצירוף העיר לצידה של צרפת החופשית, אך אם ייכשל המשא ומתן, לנסות ולכבוש את העיר בכוח.

בעיר עגנה אוניית המערכה "רישלייה", אחת האניות המתקדמות בצי הצרפתי. בטרם הכניעה עזבה את נמל ברסט עוד בטרם הושלמה בנייתה, על מנת שלא ליפול בידי הגרמנים. עם כינון משטר וישי, קיבלה נושאת המטוסים הבריטית "אה"מ הרמס (95)" (HMS Hermes) פקודה להטביעה. מטוסים מ"הרמס" פגעו ב"רישלייה", אך לא הצליחו להטביעה. היא איבדה את כושר התנועה שלה, אך עדיין יכולה הייתה לשמש כסוללת תותחים צפה.

במהלך חודש ספטמבר יצאה שייטת צרפתית ובה שלוש סיירות ("גלואר", "ז'ורז' לייג" ו"מונקלאם" - Gloire, Georges Leygues, Montcalm) ושלוש משחתות מנמל טולון בדרום צרפת, בדרכן אל דקר, לסייע לכוחות וישי. "גלואר" נתקלה בדרכה בבעיות טכניות, יורטה על ידי הסיירת הכבדה האוסטרלית "אוסטרליה", ונשלחה לעגון בנמל קזבלנקה. יתר הסיירות והמשחתות הצליחו להגיע לאזור דקר לפני הצי הבריטי. במקום נמצאו כבר שלוש צוללות של וישי, ומספר כלי שיט קלים יותר.

מהלך הקרב

דה גול ונציגו של צ'רצ'יל לאנשי צרפת החופשית, הגנרל אדוארד ספירס על סיפון אניית המשא ההולנדית "ווסטרנלנד" בדרך לדקר, ספטמבר, 1940

ב-23 בספטמבר הגיע הצי הבריטי לחופי דקר[1]. מטוסים בריטים פיזרו עלוני תעמולה מעל האי, ונענו בפגזים שנורו מסיפון ה"רישלייה". שני מטוסים קלים צרפתים נחתו בנמל התעופה של העיר, ובהם קצינים שניסו לשאת ולתת עם השלטונות, אך נאסרו מייד לאחר שנחתו. ספינה ועליה נציגי דה גול, ובהם הקפיטן ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה שניסתה לעגון בנמל גורשה ביריות. בשעה 10:00 ירתה המשחתת "אוסטרליה" על ספינות וישי שניסו לצאת מהנמל, ונענתה באש מסוללות החוף בעיר. החל קרב ארטילרי בין הספינות הבריטיות ובין סוללות החוף. אחר הצהריים ירתה "אוסטרליה" על המשחתת של אנשי וישי "אודסיו" (L'Audacieux), העלתה אותה באש והביאה לעלייתה על שרטון.

באותו אחר צהריים ירד דה גול בראש אנשיו על החוף הסמוך בריפיסק, דרום מזרחית לדקר. הנחיתה בוצעה בערפל כבד, ונתקלה בהתנגדות[2]. לאחר שהתקבל מידע מהאדמירל ג'ון קנינגהם כי שתי סיירות של וישי נמצאות בסמוך לחוף, וכי לא יוכל להגן על משלחת הנחיתה, החליט דה גול לשוב ללב ים.

במהלך היומיים הבאים המשיך הצי הבריטי להפגיז את סוללות החוף והביצורים בדקר. "רישלייה" נפגעה מפגזים שירתה "ברהם", שתי צוללות של וישי הוטבעו, ומשחתת ניזוקה. גם הצי הבריטי ניזוק. "רזולושן" נפגעה מטורפדו ו"ברהם" ניזוקה מפגזים שנורו מהחוף[3]. כן נפגעו שתי סיירות. לאחר מכן החליטו קנינגהם ודה גול להפסיק את המבצע כדי למנוע מלחמת אחים בין צרפתים[4].

תוצאות הקרב

אניית המערכה הצרפתית "רישלייה" ב-1943, לאחר שעברה שיפוצים ותיקונים בארצות הברית.

הקרב היה כישלון של בעלות הברית. מגיני העיר, אנשי וישי, לא נסוגו. ה"רזולושן" נפגעה עד כדי כך שהיה צורך לגרור אותה לקייפטאון. במהלך הקרב פגעו מפציצי וישי שיצאו מבסיסים בצפון אפריקה בבסיס הבריטי בגיברלטר, וגרמו שם לנזקים ואבדות. בסוף הקרב נותרה דקר בידי אנשי וישי, ובמשך השנים הבאות שימשה כבסיס לאנשי וישי.

בעיתונות נטען שהפעולה נפתחה מתוך הערכה שהצרפתים בדקר יקבלו את דה גול בברכה ומשהתברר שלא כך פני הדברים הוחלט להפסיק את הפעולה[5].

תוצאותיו של הקרב היו פוליטיות בעיקרן. מעמדו של דה גול התערער, ומאמציו להעביר לצידו מושבות צרפתיות נוספות נפגעו. תעמולת וישי עשתה שימוש רב בהצלחה בקרב.

הקרב נחשב לכישלון חרוץ, שאף הצלחתו של דה גול בקרב על גבון כחודשיים לאחר מכן לא תיקנה את נזקיו.

בין הלוחמים שהשתתפו בקרב היה גם הסופר הבריטי אוולין וו, שהיה בין הנחתים הבריטים. תיאור של הקרב מנקודת מבטו מצוי בטרילוגיה האוטוביוגרפית למחצה "חרב של כבוד" שכתב וו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקרב על דקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36389463הקרב על דקר