נאורו

נאורו
Republic of Nauru
Ripublik Naoero

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	רצון האל קודם לכול
המנון לאומי	השיר של נאורו
ממשל
משטר	רפובליקה
שפה רשמית	נאורית, אנגלית
גאוגרפיה
יבשת	אוקיאניה
העיר הגדולה ביותר	יארן
שטח יבשתי	21 קמ"ר (240 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +12
היסטוריה
הקמה
עצמאות מאוסטרליה, בריטניה וניו זילנד	31 בינואר 1968
ישות קודמת	משטר הנאמנות של נאורו
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	11,980 נפש (226 בעולם)
צפיפות	570.48 נפש לקמ"ר (20 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 37.78% גילאי 15 - 24 17.60% גילאי 25 - 54 36.58% גילאי 55 - 64 5.19% גילאי 65 ומעלה 2.85%
כלכלה
תמ"ג (2023)	154 מיליון $ (213 בעולם)
תמ"ג לנפש	12,865$ (88 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.696 (122 בעולם)
מטבע	דולר אוסטרלי‏ (AUD)
שונות
סיומת אינטרנט	nr
קידומת בין־לאומית	674

נאורו (באנגלית: Republic of Nauru, בנאורית: Ripublik Naoero, שם רשמי: רפובליקת נאורו) היא מדינת אי במיקרונזיה אשר נמצאת בדרום האוקיינוס השקט. זוהי מדינת האי העצמאית הקטנה ביותר בעולם מבחינת אוכלוסייה ושטח. נאורו נמצאת כ-4,000 ק"מ דרום־מערבית להוואי, ושכנתה הקרובה ביותר היא האי בנבה, המהווה חלק ממדינת קיריבטי. נאורו היא המדינה היחידה בעולם שאין לה עיר בירה רשמית, אך יארן, היישוב השלישי בגודלו במדינה (אחרי אריג'ג'ה ומנן), נחשבת לעיר הבירה בפועל, מכיוון ששם נמצאים מוסדות הממשלה של מדינת נאורו.

נאורו מאוכלסת במיקרונזים ופולינזים. מדינה זו סופחה לאימפריה הגרמנית והייתה לקולוניה שלה במאה ה-19, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה לטריטוריית מנדט שנשלטה על ידי אוסטרליה, ניו זילנד והממלכה המאוחדת. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש האי על ידי יפן, ואחרי המלחמה, שבה נאורו להיות שטח נאמנות. את עצמאותה קיבלה ב-1968.

נאורו שוכנת על אי סלעי המכיל מרבצי זרחה רבים. עיקר הפעילות הכלכלית בנאורו החלה בשנת 1907 והייתה יצוא תרכובת זו ממכרות באי. סביבת האי נפגעה באופן חמור מכריית-יתר. בנוסף, הקרן שהוקמה לניהול נכסי האי ירדה באופן משמעותי בערכה, דבר שהוביל למשבר כלכלי חמור. ממשלת נאורו נקטה באמצעי חקיקה לא שגרתיים להשגת הכנסות. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה נאורו למקלט מס ומרכז הלבנת הון. מאז 2001 הסכימה נאורו לקבל עזרה מאוסטרליה. בתמורה לסיוע זה, הוקמו על האי מרכזי מעצר לאנשים המחפשים מקלט באוסטרליה, ואלה פעלו ברצף עד תחילת 2008.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של נאורו

לראשונה יושבה נאורו על ידי מיקרונזים ופולינזים לפני כ-3000 שנים. אוכלוסיית הילידים בנאורו הורכבה מ-12 שבטים אשר סמלם הוא כוכב בעל 12 קודקודים בדגל. אנשי האי קראו לאי שלהם "Naoero"; מילה זו הפכה ל-Nauru באנגלית על מנת שדוברי האנגלית שהגיעו לשם יוכלו לבטא את השם בקלות. מקור המזון העיקרי של אנשי נאורו היה אגוזי קוקוס ופירות עץ ה"פנדנוס טכטוריוס" (Pandanus tectorius) וכן דגי איביז'ה, אשר גודלו בבריכות לאחר שהורגלו לתנאים של מים מתוקים. באופן מסורתי, רק גברים הורשו לדוג על השונית, ועשו כך מתוך קאנו, תוך שהם נעזרים בעופות פריגטה מאומנות.

האירופאי הראשון שהגיע לאי היה ג'ון פירן (John Fearn) האנגלי, קברניט ספינת ציד לווייתנים שהגיע לאי בנובמבר 1798. החל משנת 1830 לערך נוצר קשר רציף בין תושבי נאורו ואירופאים שעברו במקום בספינות ציד לווייתנים ובאוניות סחר שסחרו עם אנשי האי. בתקופה זו החלו להתגורר באי מלחים שערקו מספינות. תושבי האי סחרו עם המבקרים האירופאים ותמורת מזון, קיבלו משקאות אלכוהוליים ונשק חם; הנשק החם נוצל בעת מלחמת 10 השנים שנערכה בין שבטי האי. מלחמה זו פרצה ב-1878 ותוצאתה הייתה הקטנת מספר התושבים באי מ-1400 ל-900. האי סופח לגרמניה ב-1888, במסגרת מאמציהם ליצירת אימפריה קולוניאלית, ואוחד עם ארץ החסות הגרמנית איי מרשל. הסיפוח לגרמניה הפסיק את המלחמה והביאה לשינוי סוציולוגי ומדיני: עתה היה שלטון מלוכני שבראשו מלך כשליט האי. בשנת 1888 הגיעו לאי מיסיונרים נוצריים מאיי גילברט, וכך הפכה הנצרות לדת הנפוצה ביותר ברחבי האי.

ב-1900 התגלו באי מרבצי זרחה בידי האוסטרלי אלברט פולר אליס (Albert Fuller Ellis). חברת "Pacific Phosphate Company" החלה בכריית המחצב ב-1906, לאחר חתימת הסכם בעניין עם גרמניה. המשלוח הראשון של חברה זו נעשה ב-1907. בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, נכבש האי על ידי הצבא האוסטרלי ב-1914. לאחר המלחמה, ב-1919 חתמו אוסטרליה, בריטניה וניו זילנד על הסכם להקמת מועצה משותפת בשם מועצת הזרחה הבריטית, לניהול מכרות הזרחה באי. בשנת 1923, הפקיד חבר הלאומים בידי אוסטרליה את המנדט על האזור, יחד עם בריטניה וניו זילנד.

לאחר הפשיטות הגרמניות על נאורו בדצמבר 1940, כבשו הכוחות היפנים את האי ב-26 באוגוסט 1942. שדה התעופה שבנו היפנים על האי הופצץ במרץ 1943, תוך עיכוב אספקת המזון לאי. היפנים גירשו 1200 מתושבי האי כדי שיהיו לעבדים באיי צ'וק, מתוכם מתו 468 אנשים. לאחר כניעת יפן האי שוחרר ב-13 בספטמבר 1945, כאשר קרבה לאי ספינת קרב אוסטרלית והיפנים נכנעו. נקבע הסדר על ידי ועידת הזרחה הבריטית והמגורשים הוחזרו לאי בינואר 1946. בשנת 1947 הוסכם על ידי האומות המאוחדות שבריטניה, ניו זילנד ואוסטרליה יחזרו לשלוט באי כמשטר נאמנות. נאורו הפכה לבעלת ממשלה עצמאית ב-31 בינואר 1966, ושנתיים לאחר מכן הפכה למדינה עצמאית ובראשה הנשיא המר דה־רובורט (Hammer DeRoburt). ב-1967 קנו אנשי נאורו את חברת הזרחה הבריטית של האי וביוני 1970 הועברה האחריות על מכרות אלו לחברת הזרחה הנאורית. ההכנסות מניצול הזרחה גרמו לנאורו להיות לאחת המדינות בעלות רמת חיים מהגבוהות ביותר באוקיינוס השקט.

ב-1989 נקטה המדינה צעד משפטי נגד אוסטרליה בבית הדין הבינלאומי לצדק על פעולותיה של אוסטרליה בעת שליטתה על נאורו, בעיקר בשל מחדלה של אוסטרליה לתיקון הנזק הסביבתי שנוצר ממכרות הזרחה. הפעולה גרמה לאוסטרליה לנסות לטהר את שמה על ידי שיקום אזורי היישוב שמחוץ למכרות של נאורו. מקורות הזרחה ההולכים ופוחתים הובילו לשפל כלכלי בנאורו, שגרם לחוסר יציבות פוליטית מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. בין 1989 ל-2003 התחלפו בנאורו 17 ממשלות. בין 1999 ל-2003, חוסר אמון עמוק של המצביעים ובחירות בין רנה אריס (René Harris) לברנרד דואיוגו (Bernard Dowiyogo) הובילו את המדינה לחילופי שלטון. דואיוגו נפטר בעת כהונתו במרץ 2003 ולודוויג סקוטי נבחר לנשיא. סקוטי נבחר שוב לקדנציה מלאה באוקטובר 2004. בזמן האחרון, חלק ניכר מהכנסות המדינה מגיע מסיוע אוסטרלי.

פוליטיקה

נאורו היא רפובליקה שבה שיטת בחירת הממשלה היא פרלמנטרית. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה. בפרלמנט ישנם 18 חברים, הנבחרים מדי 3 שנים. הפרלמנט בוחר נשיא מבין חבריו, אשר ממנה ממשלה בת 5 או 6 אנשים. בנאורו אין צורה רשמית של מפלגות פוליטיות; המועמדים ניגשים כעצמאיים. 15 מ-18 חברי הפרלמנט היום עצמאיים, והבחירות לפרלמנט נעשות לעיתים קרובות בדרך של שבטים מורחבים. שלוש המפלגות שהיו פעילות בפוליטיקה של נאורו הן: המפלגה הדמוקרטית, מפלגת נאורו הראשונה ומפלגת המרכז.

מאז 1992, ממשלה מקומית היא האחראית על המועצה של האי נאורו. כוח המועצה צומצם ונושאים מסוימים הועברו לסמכות הממשלה הלאומית. שליטתה של מועצת האי התמקדה במאמצים לגבי נושאים מצומצמים הקשורים בנאורו. החברים במועצת האי נאורו לא יכולים בעת ובעונה אחת למלא מקום גם בפרלמנט של האי. חוקי החזקה בקרקע של נאורו אינם רגילים: לכל אזרח נאורו יש זכויות מסוימות לגבי כל שטח באי, המוחזק על ידי משפחות ויחידים; לממשלות ולחברות אין שטח והן חייבות להחכיר את השטח מבעליו. אנשים שאינם אזרחי נאורו אינם יכולים להחזיק באדמה.

לנאורו יש מערכת חוקים מסובכת. בראש בית המשפט העליון עומד השופט העליון שהוא החשוב ביותר בנושאי החוק. בנושאים אחרים, מערערים לבית המשפט לערעורים, המונה 2 שופטים. הפרלמנט לא יכול לשנות את החלטות בית המשפט, אך לגבי פסיקה של בית המשפט לערעורים ניתן לפנות לבית המשפט העליון של אוסטרליה. דבר זה קורה רק לעיתים נדירות. בתי המשפט מורכבים מבתי משפט אזוריים ובתי משפט לענייני משפחה, בראש כל אחד מהם יושב שופט שלום מקומי, שהוא גם הרשם של בית המשפט העליון. לבסוף, יש 2 דמויי בתי משפט: מועצה לערעורים ציבוריים והמועצה לערעורי משטרה, שניהם מנוהלים בידי הנשיא העליון.

לנאורו אין כוחות צבא חמושים; תחת הסכמה בלתי רשמית, הגנתה היא באחריות אוסטרליה. יש כוח משטרתי קטן בפיקוחם של האזרחים.

מחוזות נאורו

מפת נאורו

נאורו מחולקת ל-14 מחוזות המחולקים ל-8 מחוזות בחירות.

יחסי חוץ

ערך מורחב – יחסי החוץ של נאורו

מאז עצמאותה ב-1968, הצטרפה נאורו לחבר העמים הבריטי כחברה מיוחדת, והייתה לחברה מלאה ב-2000. מדינה זו חברה בפורום איי האוקיינוס השקט, בתוכנית הסביבתית של דרום האוקיינוס השקט, בוועידת האוקיינוס השקט ובוועידת יישום מדעי כדור הארץ של דרום האוקיינוס השקט. הפרויקט של ארצות הברית להפחתת הקרינה מפעיל מתקן לבקרת האקלים באי.

לנאורו ולאוסטרליה קשרים הדוקים. נוסף להסכם בלתי רשמי להגנה, תזכיר ההבנה של ספטמבר 2005 בין 2 המדינות המעניק לנאורו עזרה כספית וסיוע טכנולוגי, שר להכשרת תקציב כלכלת נאורו וייעוץ בנושאי בריאות וחינוך. הסיוע הזה מיועד למחפשי מקום מפלט בנאורו בעת שפנייתם לכניסה לאוסטרליה נבדקת. נאורו משתמשת בדולר אוסטרלי כמטבע הרשמי.

נאורו ניצלה את היותה חברה באומות המאוחדות על מנת לקבל תמיכה כלכלית מטאיוואן ומהרפובליקה העממית של סין על ידי שינויים בעמדתה בעניין הסטטוס הפוליטי של טאיוואן. ב-21 ביולי 2002, חתמה נאורו על הסכם לביסוס יחסי החוץ שלה עם הרפובליקה העממית של סין. מהלך זה גרם לסין להבטיח תמיכה בסך 60 מיליון דולרים אמריקאיים לנאורו. בתגובה ניתקה טאיוואן את קשריה עם נאורו יומיים לאחר מכן. התחלת ביסוס מחדש של קשרי נאורו עם טאיוואן, הביא ליצירת קשרים ב-14 במאי 2005, ולניתוק קשרים דיפלומטיים עם סין ב-31 במאי באותה השנה.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל–נאורו

בין מדינת ישראל והרפובליקה של נאורו קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2017, וכן שיתוף פעולה מגוון בנושאים שונים. בתמורה מדינת ישראל מעניקה לנאורו סיוע כספי. את ישראל מייצג בנאורו שגריר שאינו תושב, בעוד שאת נאורו בישראל מייצג הקונסול הכללי ואיש התקשורת הישראלי, דוד בן בסט. המדינה נחשבת, בדומה למדינות איים נוספות באוקיינוס השקט כגון איי מרשל, מיקרונזיה ופלאו, כתומכת עקבית של מדינת ישראל בגופים בינלאומיים, לרבות האו"ם.

ב-2019 הודיעה נאורו על הכרתה בירושלים כבירת מדינת ישראל.

גאוגרפיה

תמונת לוויין של האי נאורו

נאורו היא אי דמוי אליפסה השוכן באוקיינוס השקט, במרחק 42 קילומטרים דרומית לקו המשווה. האי מוקף שונית אלמוגים החשופה לגאות ושפל קלים. השונית חוצצת בין החוף החולי למים העמוקים. נוכחות השונית מנעה בניית נמל ים. כמו כן נבנו 16 תעלות מלאכותיות בשונית על מנת לאפשר לסירות קטנות לגשת לאי. לאי רצועת חוף ברוחב 150–300 מטרים. צוקי אלמוגים מקיפים את הרמה המרכזית של האי. שיא הרמה הוא 65 מטר מעל פני הים. האזורים היבשתיים הפוריים היחידים הם רצועות החופים הצרות, שם מצליחים לצמוח דקלי הקוקוס. אדמת האי מוקפת ברצועת מים רדודים ושקטים (שנוצרה בגלל השונית שמקיפה את האי), ובה גדלים עצי בננה, אננס, ירקות, עצי "פנדנוס טכטוריוס" ועצים מקומיים מטופחים. האוכלוסייה של האי מרוכזת ברצועות החוף.

נאורו הוא אחד משלושת איי הזרחה באוקיינוס השקט (השניים האחרים הם בנבה ומקטיאה, השייך לפולינזיה הצרפתית); בכל מקרה, מאגרי הזרחה באי כמעט וכלו לחלוטין. המכרות במרכז האי הותירו שטח גירי בגובה של למעלה מ-15 מטרים. מאה שנות חפירות הסירו והחריבו ארבע חמישיות משטח האי. לכרייה הייתה השפעה גם על השטח הימי מסביב לאי, כיוון שהגיעו 40% יותר אוניות לאי וכך סתמו אותו בטין.

באי כמות מוגבלת של מים מתוקים. על הגגות מוצבים מכלים לאגירת מים, אך אנשי האי לרוב מסתמכים על המתקן הישן להתפלת מי ים. אקלימה של נאורו הוא חם ולח מאוד לאורך כל השנה בשל סמיכות האי לקו המשווה ולים. האי מושפע מגשמי מונסון בין נובמבר לפברואר. בהופעת הגשמים ישנן תהפוכות רבות והם מושפעים מאל ניניו, עם מספר בצורות שנרשמו באזור. טווח הטמפרטורות באי הוא בין 26 ל-35 מעלות צלזיוס במהלך היום ו-25 עד 28 בלילה. כמדינת אי, נאורו חשופה לפגיעות אקלימיות ולשינויים בגובה פני הים, אך אינה ערוכה להתמודד עם בעיות אלה. לפחות 80% משטח האי הוא הררי וגבוה מספיק, אך אזור זה אינו ראוי למגורים עד יישום תוכנית שיקום מכרות הזרחה.

יש 16 מינים מקומיים של צמחים וסקולריים באי, אף אחד מהם איננו אנדמי. מינים מיובאים השייכים לקוקוס גרמו להפרעה בצמחייה המקומית. אין שום יונק מקומי של האי; יש כמה ציפורים, חרקים וסרטני אדמה מקומיים. כמו כן, הוכנסו לאי עוד מספר בעלי חיים, כגון חתולים, כלבים ותרנגולות.

כלכלה

אבני גיר שנותרו לאחר כריית הזרחה

המטבע בנאורו הוא הדולר האוסטרלי. הכלכלה של נאורו הייתה בשיאה בשנות ה-80. כלכלת נאורו תלויה באופן כמעט מוחלט בכריית המחצב היחיד באי, תרכובות זרחה שמקורן מלשלשת של עופות ים. קיימים משאבים מועטים באי והכלכלה תלויה בייבוא כמעט באופן מוחלט. עתודות הזרחה הולכות ומדלדלות לאחר למעלה ממאה שנות כרייה אינטנסיבית, שגרמו להרס כמעט מוחלט של הקרקעות באי. כרייה בהיקף קטן עדיין מבוצעת על ידי חברת רונפוס (RONPhos), חברה ממשלתית לכריית זרחה. הממשלה הקימה קרן (Nauru Phosphate Royalties Trust) אשר בה מושקעים חלק מרווחי החברה, לרווחת התושבים לטווח הארוך, כאשר יתכלו עתודות הזרחה. הקרן השקיעה את כספיה בצורה כושלת, בעיקר באוסטרליה, וכתוצאה מכך ערכה של הקרן הצטמצם מ-1.3 מיליארד דולרים אוסטרליים ב-1991 ל-138 מיליון דולרים אוסטרליים ב-2002.

נכון לשנת 2010, חסרים לנאורו משאבים אפילו לביצוע פעולות ממשלתיות בסיסיות. כך, למשל, הבנק הממשלתי של נאורו פשט רגל. ספר העובדות העולמי העריך את תוצרה הלאומי הגולמי של המדינה בכ-5,000 דולר לאדם בשנה. ב-2007 העריך הבנק האסיאתי לפיתוח את אותו המדד ב-2,400 עד 2,715 דולר.

אין מיסים אישיים בנאורו. שיעור האבטלה עומד על 23%, והממשלה מעסיקה 95% מאלה שאינם מובטלים. הבנק האסיאתי לפיתוח מציין כי על אף התמיכה הרחבה בביצוע רפורמה כלכלית על ידי השלטונות, התחזית לטווח הבינוני היא כי בגלל תלות בכריית זרחה, תאלץ המדינה להסתמך על סיוע חיצוני. התיירות איננה מהווה ענף כלכלי חשוב הן עקב היעדרן של אטרקציות במקום והן בגלל מחסור בשירותי תיירות באי. כך, לדוגמה, קיימים שני בתי מלון ברחבי האי. עם זאת, מזג האוויר האוקייני נוח יחסית, ומספר אתרים בעלי עניין היסטורי, בעיקר מתקופת הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה, מצויים באי. כמו כן, ניתן גם לדוג דגי טונה.

בשנות ה-90, שימשה נאורו מקלט מס, וכן איפשרה לזרים לרכוש דרכונים שלה בתשלום. ה-FATF ‏(Financial Action Task Force on Money Laundering), ארגון בינלאומי הפועל נגד הלבנת הון, הוסיף את נאורו ל-15 המדינות שאינן פועלות נגד הלבנת הון. בשנות ה-90, היה ניתן לייסד בנק בנאורו תמורת 25,000 דולר, בלא מתן הסברים. כתוצאה מלחץ שהופעל מה-FATF, החלה ב-2003 נאורו בחקיקה בנושא. ב-2005, הודות לחקיקה הזו ולאכיפה המוגברת בנושא, הוצאה נאורו מאותן 15 מדינות שאינן פועלות נגד הלבנת הון.

דמוגרפיה

מחוז מיושב לאורך החוף

מבין תושבי האי, כ-58% הם ילידי נאורו, 26% נוספים הם מאיים אחרים באוקיינוס השקט, 8% סינים ו-8% אירופאים. השפה הרשמית של נאורו היא ניב מובהק של שפות האוקיינוס השקט. אנגלית מדוברת בהיקף נרחב והיא שפת הממשלה והמסחר.

הדת העיקרית הקיימת באי היא הנצרות (מהם שני שלישים פרוטסטנטים ושליש אחד קתוליים). כמו כן, יש כמות בהאים לא מעטה. החוקה תומכת בחופש דת; עם זאת, הממשלה מגבילה חופש זה ומגבילה את המצוות של המורמונים ושל עדי ה'. רוב הזרים עובדים בתאגידי הזרחה של נאורו.

למעבר לתזונה מערבית יש כמה השפעות שליליות על החברה. אחוזי ההשמנה בנאורו הם מהגבוהים בעולם, עם 90% מהמבוגרים הנמצאים במצב של השמנת יתר. לנאורו יש את האחוז הגבוה ביותר של סוכרת מסוג 2, ויותר מ-40% מהאוכלוסייה נגועה במחלה. תוחלת החיים הממוצעת בנאורו ירדה ל-58 שנים לגברים ו-65 שנים לנשים.

האוריינות באי היא 97%, החינוך הוא חובה מגיל 6 עד 15 ועוד שנתיים שאינן חובה. יש קמפוס של האוניברסיטה של דרום האוקיינוס השקט (USP) על האי; לפני בניית הקמפוס, התלמידים טסו לאוסטרליה על מנת ללמוד באוניברסיטה.

הריבוי הטבעי באי הוא 1.9 אחוז.

תרבות

נאורו ירשה מיורדי הים המיקרונזים והפולינזים את אמונתם. שניים מ-12 שבטי האי המקוריים נכחדו במאה ה-20. יום אנגם (חג מקומי של האי) נערך ב-26 באוקטובר, חוגגים ביום זה את התאוששות האוכלוסייה אחרי מלחמת העולם השנייה שביחד עם המלחמה המקומית צמצמו את האוכלוסייה לפחות מ-1500 אנשים. התרבות השתנתה בעקבות הקולוניזציה והמודרניזציה, אשר הן השפעות מערביות ברורות. נשמרו מנהגים ישנים מעטים, עם זאת מספר צורות של מוזיקה, אמנות ואומנות ודיג עדיין מתורגלות.

אין חדשות יומיות שמפורסמות אך יש כמה שבועונים או דו-שבועונים שיוצאים לאור. יש למדינה תחנת טלוויזיה, טלוויזיית נאורו (NTV) שמה, אשר משדרת תוכניות מניו זילנד. ישנה גם תחנת רדיו ללא פרסומות, רדיו נאורו, שמעבירה פרטים מרדיו אוסטרליה וה-BBC.

פוטבול אוסטרלי הוא הספורט הפופולרי ביותר בנאורו; יש ליגה מקומית עילית עם 7 קבוצות. כל המשחקים משוחקים באצטדיון היחידי באי. בנאורו גם הקריקט, הגולף, שיט המפרשיות, הכדורגל והטניס הם תחומי ספורט פופולריים. נאורו משתתפת במספר תחרויות ספורט ביניהם משחקי אולימפיאדת הקיץ, בייחוד בהרמת משקולות. מרקוס סטיבן, שכיהן בהמשך חייו כנשיא המדינה, הוא הספורטאי הראשון מנאורו שהשתתף באולימפיאדה. באולימפיאדת ברצלונה סטיבן השתתף כחלק מנבחרת סמואה, מכיוון שנאורו טרם הצטרפה אז לוועד האולימפי הבינלאומי. שחקני הטניס הטובים ביותר בנאורו, שני אחים, הם נכון להיום תחת מלגות כספורטאים בארצות הברית. פעילות מסורתית באי היא לכידת עופות נודי כאשר הן חוזרות מחיפוש מזון בים. עם שקיעת השמש עומדים אנשים על החוף מוכנים לתפוס את הציפורים.

קישורים חיצוניים

• זיו מגן, השמש שוקעת מעל נאורו
• דורון פישלר, נאורו: סיפורו של אי, חלק א', חלק ב', בפודקאסט "התשובה", אפריל 2020
• איתי עמיקם, איך הפך גן העדן הטרופי למדינה השמנה בעולם עם 93% שמנים?, באתר ynet, 2 בנובמבר 2017
• נצחיה יעקב, ‏שישבת, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2018
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32451848נאורו