האימפריה היפנית

האימפריה היפנית התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת המייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

טרם מלחמת העולם השנייה

במחצית השנייה של המאה ה-19 בוטלה כהונת השוגון, והקיסר הפך לשליט אבסולוטי. המשטר הפיאודלי בוטל והוכרזה חוקה שבה נקבע כי הממשלה אחראית בפני הקיסר וכי הרשות המחוקקת תורכב משני בתים. מערכת החינוך היפנית התפתחה בשנים אלה, נפתחו בתי ספר ציבוריים, ובמקביל הונחה תשתית לתעשיית טקסטיל ופלדה שהביאה את יפן להיות גורם משמעותי בעולם המסחר באותה תקופה.

בצבא היפני הונהג שרות חובה והוא אומן על ידי קצינים גרמנים, ובמקביל צי הים היפני גדל והורחב והשתמש ביועצים בריטים. מאותה תקופה החלה יפן בהתפשטות אימפריאליסטית. ב 1874 כבשה יפן את איי ריוּקיוּ וב 1878 את איי בּוֹנין. ב-1895, בתום מלחמת סין-יפן הראשונה, כבשה יפן את פורמוזה מידי האימפריה הסינית המתפוררת. ב-1905 הביסה יפן את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן שהתנהלה על השליטה בצפון-מזרח סין, חבל מנצ'וריה, ניצחון שהכה בתדהמה את מדינות המערב שחזו לראשונה בתבוסה של מעצמה אירופית כדוגמת רוסיה בידי מדינה לא-מערבית.

ב-1910 כבשה יפן את קוריאה מידי סין, ובמלחמת העולם הראשונה תמכה יפן במדינות ההסכמה (בעיקר על ידי שליחת כוח עבודה), ובתמורה קיבלה שליטה על מספר איים באוקיינוס השקט שהיו קודם לכן בשליטת גרמניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט

החל מ-1936 (חתימת הסכם אנטי-קומינטרן) הייתה האימפריה היפנית בעלת בריתן של גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית של היטלר ומוסוליני, שלהן היו שאיפות טריטוריאליות דומות לשלה, וב-1940 הצטרפה באופן רשמי למדינות הציר.

יפן הצטרפה למלחמת העולם השנייה בשאיפה להרחיב את שטחה ביבשת ומעבר לים, לאחר שכבר ב-1937 פלשה לסין ופתחה במלחמת סין-יפן השנייה שבה כבשה שטחים ניכרים וערים מרכזיות בסין, וכן כבשה שטחים ניכרים מדרום מזרח אסיה, אזור שנשלט בידי כוחות קולוניאלים אירופיים, צרפת, בריטניה והולנד.

ארצות הברית התנגדה להתפשטות זו, ובדצמבר 1941 פתחה יפן ללא התרעה במלחמה מול ארצות הברית ובריטניה כשתקפה את הצי האמריקאי בפרל הארבור. בחודשים שלאחר מכן השתלטה יפן על איים ושטחים רבים בדרום מזרח אסיה, ועד מאי 1942 כבשה, בין היתר, את הונג קונג, מלזיה, בורמה וסינגפור מידי הבריטים, את הפיליפינים מידי האמריקאים, את איי הודו המזרחית (חלק מאינדונזיה המודרנית) מידי ההולנדים, וכן את תאילנד ואיים בקרבת הודו. בשלב זה איימה יפן על הודו ואוסטרליה שבשליטת בריטניה.

במרבית השטחים שכבשו, ניהלו היפנים ממשלות בובות של שליטים מקומיים שהיו כפופים למרותם, כדוגמת מדינת מנצ'וקואו במנצ'וריה ווונג ג'ינגוויי בסין. השלטון הקולוניאלי היפני היה אכזרי, ולרוב לווה בדיכוי האוכלוסייה המקומית ובהתאכזרות של החיילים היפנים כלפי שבויי מלחמה: מיליוני סינים נרצחו, עונו והותקפו, וערים שלמות הוחרבו.

באוגוסט 1945 נכנעה האימפריה היפנית לארצות הברית אחרי שלוש שנים וחצי של מלחמה עקובה מדם, ובכך באה לסופה האימפריה היפנית, שאחריה עלו כוחות דמוקרטיים לשלטון ביפן.