המערכה בבוגנוויל

המערכה בבוגנוויל

חיילי צבא ארצות הברית בקרב עם חיילים יפנים בבוגנוויל, מרץ 1944.
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	1 בנובמבר 1943 – 21 באוגוסט 1945 (שנה ו־42 שבועות)
מקום	בוגנוויל, טריטוריית גינאה החדשה
תוצאה	ניצחון לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים האימפריה היפנית ארצות הברית אוסטרליה מפקדים הארוקיצ'י היאקוטאקה מסטאנה קאנדה רוי גייגר תאודור וילקינסון אוסקר גריסוולד סטנלי סאביג' כוחות 40,000-35,000 חיילים 154 מטוסים 126,000 חיילים 728 מטוסים אבדות 21,500-18,500 1,243 (727 אמריקאים ו-516 אוסטרלים)

גבעה 260 תחת הפצצה אמריקאית

הקרב בגבעת סלייטר

נקודות מפתח במערכה

המערכה בבוגנוויל הייתה מערכה שהתרחשה בין 1 בנובמבר 1943 ל-21 באוגוסט 1945, על האי בוגנוויל שבדרום האוקיינוס השקט ובסביבותיו, בין כוחות האימפריה היפנית לבין כוחות בעלות הברית. באותה עת היה האי בוגנוויל חלק מטריטוריית גינאה החדשה שבשליטת אוסטרליה, למרות שמבחינה גאוגרפית שייך האי לאיי שלמה. המערכה בבוגנוויל, אם כן, הייתה חלק מהמערכה בגינאה החדשה ומהמערכה באיי שלמה. ב-1942 כבשו היפנים את בוגנוויל והקימו בו בסיסי אוויר בצפונו ובדרומו, ובסיס ימי באיי שורטלנד הסמוכים. בסיסים אלה סיפקו הגנה לבסיס היפני הראשי ברבאול וסיוע לכוחותיהם שפעלו באזורים אחרים באיי שלמה.

רקע

במרץ-אפריל 1942 נחתו כוחות יפניים בבוגנוויל והחלו בהקמת מספר שדות תעופה לאורך האי. בסיסים אלה איפשרו ליפנים לערוך מבצעים באיי שלמה הדרומיים ולתקוף את קווי התקשורת של בעלות הברית בין ארצות הברית, אוסטרליה ודרום מערב האוקיינוס השקט.

כחלק ממבצע גלגלון, התכוונו בעלות הברית להקים בסיסי אוויר בבוגנוויל, על מנת לסייע לבידוד ולניטרול הבסיס היפני ברבאול. הערכות בעלות הברית לגבי מספר החיילים היפנים המוצבים באי בפתיחת המערכה נעו בין 45,000 ל-65,000 חיילים, מלחים ופועלים, שהשתייכו לארמייה ה-17.

המערכה

נובמבר 1943 - נובמבר 1944

פעולות בעלות הברית לכיבוש בוגנוויל מידי הארמייה ה-17 היפנית החלו עם נחיתת דיוויזיית הנחתים השלישית בכף טורוקינה שבמערב האי ב-1 בנובמבר 1943. בעלות הברית הקימו ראש חוף בסביבות טורוקינה לשם הקמת שדות תעופה בטווח טיסה מרבאול, ולא התכוונו בראשונה לכבוש את כל האי. ניסיון של הצי הקיסרי היפני לתקוף את הכוחות הנוחתים נהדף על ידי כוחות הצי האמריקאי בקרב מפרץ הקיסרית אוגוסטה, ב-2-1 בנובמבר. ניסיון נוסף של היפנים לתקוף את ראש החוף נהדף גם כן.

בין ה-6 ל-19 בנובמבר נחתו באי הרגימנט האחרון של הדיוויזיה השלישית ודיוויזיית הרגלים ה-37 של צבא ארצות הברית על מנת להרחיב את ראש החוף. הלוחמה התנהלה בתוואי ג'ונגל, וחיילים רבים, משני הצדדים, נפלו קורבן למחלת המלריה ומחלות טרופיות אחרות.

בנובמבר ובדצמבר הציבו היפנים יחידות ארטילריה ברמות מסביב לראש החוף מצידו המזרחי, והחלו להפגיז את החוף תוך שהם מתמקדים בשדות התעופה ובמצבורי האספקה. בעקבות זאת הרחיבו הנחתים את שטח פעילותם לשטח שכלל את הרמות במסגרת סדרת קרבות שהתנהלו ב-27-9 בדצמבר. אחת הגבעות הייתה מבצר טבעי באורך 91 מטרים, בעלת מדרונות תלולים ורכס צר שהשקיף על רוב ראש החוף, והיפנים הקימו עמדות ארטילריות מוסוות היטב על המדרונות המנוגדים של הגבעה. רגימנט הנחתים ה-21 תקף את הגבעה ב-18 בדצמבר אך נהדף, ומספר התקפות מהאוויר החטיאו לחלוטין את הרכס הצר. בסופו של דבר, מתקפה משולבת של כוחות קרקע, ארטילריה ומטוסים הביאו לכיבוש הגבעה על ידי בעלות הברית ב-25 בדצמבר.

ב-15 בדצמבר החליף הגיס ה-14 של צבא ארצות הברית את הנחתים מהגיס האמפיבי הראשון של הנחתים, וב-28 בדצמבר החליפה דיוויזיית הרגלים ה-23 את דיוויזיית הנחתים שלישית. בין ה-9 ל-17 במרץ 1944 פתחו היפנים במתקפת-נגד רחבת ממדים כנגד ראש החוף. הגיס ה-14 והדיוויזיה ה-23 הגנו עליו תוך הסבת אבידות רבות ליפנים, שנסוגו לאחר הקרב לצפון ולדרום האי.

ב-5 באפריל 1944 כבש הרגימנט ה-132 של הדיוויזיה ה-23 את הכפר מבאביה (Mavavia) מידי היפנים, במהלך פעולות טיהור לאורך חופי מפרץ הקיסרית אוגוסטה. יומיים לאחר מכן טיהר הרגימנט עמדות יפניות מבוצרות בעזרת בונגלור טורפדו ובזוקה. מאוחר יותר כבשו חיילי הרגימנט את הגבעות מערבית לנהר סאווה לאחר קרב קשה שבסופו נמלטו המגינים היפנים או נהרגו עד האחרון שבהם.

היפנים, בהיותם מבודדים ומנותקים מסיוע חיצוני, התרכזו ראשית בהישרדות, כולל באמצעות הקמת חוות ברחבי האי. הכוחות האמריקאים באי קיבלו סיוע בדמות דיוויזיית הרגלים ה-93, יחידת הרגלים האפרו-אמריקאית הראשונה שפעלה במלחמת העולם השנייה. בשלב זה התרכזו בעלות הברית בהקמת שדות תעופה בתחום ראש החוף, מהם המריאו מטוסי קרב ומפציצים בדרכם לתקיפת רבאול, קאווינג ובסיסים יפנים אחרים באזור.

קציני מודיעין אוסטרלים העריכו שבמהלך תקופת הנוכחות האמריקאית באי נהרגו כ-8,200 חיילים יפנים, וכ-16,600 נוספים מתו כתוצאה ממחלות ומתת-תזונה.

נובמבר 1944 - אוגוסט 1945

בין אוקטובר לנובמבר 1944 עברה השליטה על ראש החוף לידי הגיס השני האוסטרלי, שהכיל את הדיוויזיה השלישית ואת החטיבה ה-11 של הדיוויזיה השנייה, והחטיבה ה-23 נשלחה לאיים הסמוכים. לפי הערכות האוסטרלים, מספר היפנים באי בעת הגעתם עמד על 40,000 חיילים, 20% מתוכם נמצאו בעמדות קדמיות, ואף על פי שהיו בנחיתות מספרית, היו מאורגנים היטב ומוכנים לקרב. בתגובה נקטו האוסטרלים בעמדה תוקפנית, בעזרתה קיוו להמם את המגינים היפנים.

השלב האחרון של המערכה התחלק לשלושה חלקים: בצפון תכננו בעלות הברית לדחוק את היפנים לחצי האי בוניס ולנטרלם שם; במרכז האי, כיבוש רכס הפנינה (Pearl Ridge) יחצה את האי לשניים לרוחבו, יגן מפני מתקפות-נגד ויאפשר פתיחת מתקפות בצד המזרחי של האי; המערכה המרכזית בדרום האי, בו התרכזו מרבית הכוחות היפנים.

לאחר כיבוש רכס הפנינה בגזרה המרכזית בדצמבר 1944, עבר כובד המשקל של הכוחות האוסטרלים לצפון ולדרום בוגנוויל. בצפון התקדמו האוסטרלים לאורך החוף לעבר נהר גנגה תוך כדי שליחת פטרולים לפנים האי לטיהור היפנים מהגבעות. לאחר כיבוש גשר טסימבה בפברואר 1945 המשיכו האוסטרלים בהתקדמותם לעבר רטסואה ודחקו את היפנים לחצי האי בוניס, כמתוכנן. כשנתקלו האוסטרלים בקו הגנה מבוצר, נעשה ניסיון לאגף את היפנים על ידי נחיתה אמפיבית בחוות פורטון (Porton Plantation), אך הנחיתה נהדפה ובמקומה הוחלט לשמור על העמדות מול היפנים בחזית רטסואה, בעוד המשאבים מופנים דרומה.

בגזרה הדרומית, לאחר מתקפת-נגד יפנית רחבת היקף בגבעת סלייטר בראשית אפריל, שעלתה בחיים של יותר מ-600 חיילים ומעל 1,000 פצועים יפנים, החלו האוסטרלים להתקדם דרומה. אך לאחר שחצו את נהר מיבו (Mivo) נעצרה ההתקדמות בשל גשמים והצפות ששטפו גשרים ודרכים בהן היו תלויים קווי התקשורת האוסטרלים. עיכוב זה נמשך כחודש, ורק בסוף יולי יכלו האוסטרלים להמשיך ולהתקדם.

הקרבות בבוגנוויל הסתיימו עם כניעת הכוחות היפנים בבוגנוויל ב-21 באוגוסט 1945. בשלב האחרון של המערכה נהרגו 516 אוסטרלים ו-1,572 נפצעו, בעוד שהצד היפני ספג 8,500 אבידות בקרב ו-9,800 אבידות למחלות ולתת תזונה. בעת הכניעה נותרו באי 23,500 חיילים ופועלים.

ראו גם

• המערכה באיי שלמה
• קרב רבאול

לקריאה נוספת

• Gailey, Harry A. Bougainville, 1943-1945: The Forgotten Campaign, University Press of Kentucky, 2003. מסת"ב 9780813190471.
• McGee, William A. The Solomons campaigns, 1942-1943, from Guadalcanal to Bougainville: Pacific war turning point, BMC Publications, 2002. מסת"ב 9780970167873.
• Morison, Samuel E. History of United States Naval Operations in World War II: Breaking the Bismarcks barrier, 22 July 1942-1 May 1944, Castle Books, 2001. מסת"ב 9780785813071.

קישורים חיצוניים

• קרל ג'יימס, The final campaigns: Bougainville 1944-1945, עבודת דוקטורט באוניברסיטת וולונגונג.
• הנרי שו, Volume II:Isolation of Rabaul, מתוך אתר היסטוריית הפעילות של הנחתים במלחמת העולם השנייה.
• ג'ון רנץ, Bougainville and the Northern Solomons, מונוגרפיה היסטורית על חיל הנחתים האמריקאי.
• גאווין לונג, Australia in the War of 1939–1945. Series 1 – Army - Volume Vol7, אתר מורשת המלחמה האוסטרלי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0