קרב כף מטפן
 | ||||||||||||||||||
| מפת קרב כף מטפן | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה - הקרב על הים התיכון | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 27 במרץ 1941 – 29 במרץ 1941 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים התיכון, דרומית לכף מטפן | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב כף מטפן היה קרב ימי גדול שהתקיים במלחמת העולם השנייה בים התיכון דרומית לכף מטפן וליד האי גאודו מדרום לכרתים בתאריכים 27 במרץ 1941 - 29 במרץ 1941, בין כוח ימי בריטי שחוזק בכוח אוסטרלי בפיקודו של אנדרו קנינגהם ובין כוח ימי של הצי המלכותי האיטלקי. הקרב הסתיים בניצחון בריטי מכריע וקבע את עליונותו של הצי המלכותי הבריטי במימי הים התיכון עד תום המלחמה.
הניצחון הבריטי הושג בחלקו הגדול הודות למידע מודיעיני מדויק על תנועות הצי האיטלקי שהועבר אליהם על ידי יחידת מפענחי הצפנים בבלצ'לי פארק.
רקע היסטורי
בניטו מוסוליני שאף כל הזמן לעליונות הצי האיטלקי בים התיכון אותו כינה "הים שלנו" (Mare Nostrum). הצי האיטלקי (Regia Marina) ניהל מספר קרבות עם הבריטים אבל לאחר תבוסתו בקרב טאראנטו הוא הסתגר בבסיסיו בנמלים. בתחילת 1941 החליטו האיטלקים בעידוד הגרמנים, לצאת במבצע גדול כדי לסלק את הבריטים ממימי הים התיכון בסביבת כרתים.
ההכנות לקרב
בסוף מרץ 1941 הצליחו הבריטים לפענח את קוד האניגמה של הצי האיטלקי. הם פיענחו את הודעת הצי שדיברה על שליחת כוח ימי גדול לתקוף את שיירות הצי הבריטי ליוון ליד כרתים. המסר הועבר מיד למפקד שייטת הים התיכון אדמירל אנדרו קנינגהם שהחל מיד לארגן את כוחותיו לפגישה מכרעת עם האיטלקים. כדי שהאיטלקים לא יחשדו שהצופן שלהם פוענח הוא שלח מטוס סיור ש"גילה" את אוניות האיטלקים. מלבד זה, כדי להראות שהעסקים כרגיל, הוא בילה זמן קצר לפני הפעולה במועדון גולף באלכסנדריה והשתדל להיראות רגוע לפני הקונסול היפני שהיה שם. בחסות החשיכה הצליח לחמוק בחשאי ולעלות על ספינת הדגל שלו וורספייט. בגלל המצב בבלקן היה רוב הכוח הימי הבריטי מרוכז במזרח הים התיכון. שייטת אחת הייתה באלכסנדריה ושייטת נוספת עגנה בנמל פיראוס בפיקודו של אדמירל הנרי פרידהם-וויפל. הכוח כלל גם כמה משחתות וסיירות של חיל הים האוסטרלי. זמן קצר לפני כן נוספה לשייטת נושאת המטוסים פורמידבל שעל סיפונה 13 מטוסי קרב פיירי פולמאר, ו-14 מפציצי טורפדו - 10 מסוג פיירי אלבקור ו-4 מסוג פיירי סורדפיש.
לאדמירל אנג'לו איצ'ינו לא הייתה נושאת מטוסים ושיתוף הפעולה שלו עם חיל האוויר האיטלקי (Regia Aeronautica) היה גרוע. זו הייתה אחת הסיבות החשובות לתבוסתו. הוא ניהל את הקרב מעל ספינת הדגל שלו ויטוריו ונטו.
ב-26 במרץ 1941 יצא איצ'ינו מנמל נפולי על סיפון ויטוריו ונטו מלווה בארבע משחתות. במסעו מזרחה הצטרפו אליו סיירות ומשחתות שיצאו מברינדיזי, טאראנטו ומסינה. לא היה לו מכשור מכ"ם וגם המודיעין שקבל לא העריך נכונה את כוח השייטת הבריטית.
הקרב
ב-27 במרץ 1941 הבחין איצ'ינו במטוס סיור ימי בריטי וידע שנתגלה. הודות למפענחים שהיו על ויטוריו ונטו למד שנושאת המטוסים פורמידבל נמצאת בכוח הבריטי הוא עצר את הכוח וחיכה להוראות מרומא. איצ'ינו ציפה שיקבל הוראה לחזור, אבל מפקדת הצי (ה-Supermarina) חששה מהשלכות החלטה זו על הגרמנים, הורתה לו להמשיך.
עם שחר ה-28 במרץ 1941 שלח איצ'ינו שני מטוסי סיור שגילו את השייטת של פרידהם-וויפל דרומית לאי גאודו (כיום - גבדוס, דרומית לכרתים). אי'צינו פתח באש ראשונה והבריטים השיבו. לאחר מאות פגזים משני הצדדים עם פגיעות קלות בסיירות הבריטיות, ניתק איצ'ינו מגע. בינתיים הגיע לאזור קנינגהם עם נושאת המטוסים שלו פורמידבל.
התקפות האוויר
ב-09.38 שלח קנינגהם מפציצי טורפדו לעבר הויטוריו ונטו אבל הם הונסו על ידי תותחיה. איצ'ינו החליט לסגת לטאראנטו.
ב-12.09 הותקפה הויטוריו ונטו בשנית ונגרם לה נזק. תותחי האנייה פגעו באחד המטוסים והוא נפל לים ושלושת אנשי צוותו נהרגו.
התקפות נוספות היו ב-19:36 ו-19:50 והסיירת הכבדה פולה נפגעה קשות ונאלצה לעצור. הסיירות הכבדות פיומה וזארה חשו אליה בעוד ששאר השיירה המשיכה לעבר טראנטו.
קרב הלילה
איצ'ינו הורה למספר סיירות ומשחתות לעזור ולחץ את מלחי פולה ולנסות לגרור אותה. הוא היה כאמור ללא ציוד מכ"ם ולא הבחין באוניות הבריטים המתקרבות. שאר השיירה האיטלקית מיהר לסגת לעבר טאראנטו. בשעה 22:00 הבחין קנינגהם על מסכי המכ"ם, דרומית לכף מטפן, בצללית של אוניה שחשב אותה לויטוריו ונטו אבל למעשה זו הייתה פולה. כן נתגלו להם צלליות נוספות. האניות הבריטיות הצליחו להגיע למרחק של 3,500 מטר מבלי שנתגלו. לפקודתו של קנינגהם הוארו לפתע אוניות האיטלקים על ידי זרקורים והחל ירי תותחים מטווח קצר. תוך זמן קצר נפגעו הסיירות הכבדות זארה ופיומה וטבעו על צוותיהם. מלחי פולה נטשו את האונייה לפני שטובעה. כן נפגעו וטבעו המשחתות ויטוריו אלפיירי ו-ג'וסוא קארדוצ'י. 2,300 מלחים איטלקים נהרגו. 1,015 ניצלו על ידי הבריטים. בעלות השחר של ה-29 במרץ 1941 ניתק קנינגהם מגע בגלל חשש להתקפת מטוסי גרמנים, אבל הודיע לאיטלקים על מקום הקרב. האיטלקים שלחו למקום אוניית בית חולים שחילצה עוד 160 מלחים.
תוצאות הקרב
אם קרב טראנטו היה תבוסה בעיקר פסיכולוגית לצי המלכותי האיטלקי הרי התבוסה בקרב מטפן הייתה הגדולה ביותר שלו בים התיכון וממנה לא התאושש עד ליציאת איטליה מהמלחמה וכניעת הצי שלה לבריטים במלטה ב-11 בספטמבר 1943.
קנינגהם ביקר בבלצ'לי פארק והודה למפענחי קוד האניגמה על תרומתם החשובה לניצחון בקרב זה. הוא הביע את צערו על כך שלא המשיך לרדוף ולטבע את הויטוריו ונטו.
קישורים חיצוניים
- קרב כף מטפן, באתר history net
