רומניה במלחמת העולם השנייה
רומניה השתתפה במלחמת העולם השנייה לצד מעצמות הציר מ-22 ביוני 1941 עד 22 באוגוסט 1944. ב-22 באוגוסט 1944 עברה רומניה לצד בעלות הברית יחד איתם נלחמה עד 9 במאי 1945.
מלחמת העולם השנייה הייתה עימות צבאי כלל עולמי ובין יבשתי שהתנהל בין השנים 1939–1945.
הצדדים הלוחמים נחלקו לשני מחנות: מדינות הציר ובעלות הברית. המדינות המרכזיות במחנה הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות במחנה בעלות הברית היו בריטניה, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, והרפובליקה הסינית. למדינות הציר הצטרפו במרוצת הזמן, מתוך אינטרסים אזוריים או פוליטיים, מדינות נוספות דוגמת הונגריה, רומניה ובולגריה.
המלחמה התנהלה במספר זירות: זירת מזרח אירופה (החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה), זירת מערב אירופה (החזית המערבית במלחמת העולם השנייה), זירת הים התיכון (שכללה את המערכות בבלקן, בצפון אפריקה, בסיציליה ובאיטליה), זירת האוקיינוס השקט, המערכה בסין (מלחמת סין-יפן השנייה), וזירת דרום-מזרח אסיה.
בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי.
עד שנת 1944, תרמה רומניה תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי הגרמני במסגרת המערכה בחזית המזרחית בהשתתפותה הפעילה במתקפה הגרמנית על ברית המועצות ב-1941 ובמתן סיוע לוגיסטי לצבא גרמניה, שכלל אספקת נפט שוטפת, סיוע לוגיסטי ומתן אפשרות לכוחות הגרמניים לנוע דרך שטחה ולתמרן בו.
הרקע לכניסתה של רומניה למלחמה
ב-23 במרץ 1939 נחתם הסכם רומניה-גרמניה לפיתוח יחסים כלכליים בין שתי המדינות, אשר ביסס את שליטתה של גרמניה על מרבית תחומיה של הכלכלה הרומנית, דבר שאילץ מאוחר יותר את רומניה להצטרף לכוחות הציר.[1]
ב-17 באפריל 1939, לאחר פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה, ואיומי גרמניה על שלמותה של פולין, ממשלות הרפובליקה הצרפתית והממלכה המאוחדת הבטיחו לשמור על עצמאותן של רומניה ושל יוון אך לא על שלמותן הטריטוריאלית.[2]
ב-23 באוגוסט 1939,חתמו גרמניה וברית המועצות על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הסכם אי-התקפה בין שתי המדינות בו הן חילקו ביניהן בהסכמה את השליטה במזרח אירופה. במסגרת הסכם זה גרמניה ציינה שאין לה עניין באזור בסרביה בעוד שברית המועצות הצהירה שהיא כן מעוניינת באזור זה.
ב-6 בספטמבר 1939, שבוע לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, רומניה הצהירה על נייטרליות.
הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת שנחתם ב-22 ביוני 1940 הכיר בכיבושה של צרפת על ידי גרמניה.
ב-26 ביוני 1940, דרשה ברית המועצות מרומניה למסור לה, תוך 48 שעות, את בסרביה ואת צפון בוקובינה. במקביל, ב-30 באוגוסט 1940 נחתם תכתיב וינה השני בעקבותיו נדרשה רומניה למסור להונגריה את צפון מערבה ואת מזרחה של טרנסילבניה. ב-7 בספטמבר 1940 נחתם בין ממלכת רומניה לבין ממלכת בולגריה הסכם קראיובה בעקבותיו נדרשה רומניה למסור לבולגריה אזור בדרום דוברוג'ה.
כתוצאה מהסכמים ותכתיבים אלה רומניה איבדה בקיץ 1940 מעל 33% משטחה ואוכלוסייה של כ-7 מיליון איש ועמדה בודדה מול דרישותיהן של גרמניה הנאצית ושל ברית המועצות.
מצב זה אילץ את המלך קרול השני להעביר, ב-6 בספטמבר 1940, את הכתר לבנו מיכאי ולעזוב את רומניה.
ב-8 בספטמבר 1940 פרסם המלך מיכאי הראשון צו מלכותי שהעביר לגנרל יון אנטונסקו, סמכויות בלתי מוגבלות, וב-14 בספטמבר 1940 הכריז על רומניה " מדינה לאומית-לגיונרית". התנועה הלגיונרית\משמרות הברזל הייתה התנועה היחידה המוכרת במדינה החדשה ורומניה הפכה למדינה טוטליטארית. המדינה הלאומית-לגיונרית חדלה להתקיים עם דיכוי מרד הלגיונרים ב-14 בפברואר 1941 והוחלפה בדיקטטורה הצבאית של הגנרל יון אנטונסקו.[3]
הצטרפות רומניה למעצמות הציר
בתחילת אוקטובר 1940 הוצבו ברומניה, בהסכמתו של יון אנטונסקו, 15,000 חיילים גרמנים, לכאורה במטרה להגן על שדות הנפט שהיו בעלי חשיבות עליונה עבור הצבא הגרמני. למעשה הכוחות הגרמנים השתלטו על בוקרשט ולקחו על עצמם את ניהול המדינה.
מתוך נאמנות למדיניותה של גרמניה הנאצית, הצטרפה רומניה ב-23 בנובמבר 1940 להסכם התלת-צדדי ובכך אפשרה לצבא הגרמני לעבור בשטחה כדי לסייע לאיטליה במלחמתה ביוון. ב-25 בנובמבר 1941 הצטרפה רומניה להסכם אנטי-קומינטרן המחודש המכוון נגד ברית המועצות, שתוקפו הוארך בחמש שנים נוספות.
המשלחות הצבאיות הגרמניות
בשנת 1940, על פי בקשתו של הגנרל יון אנטונסקו, שלחה גרמניה שלוש משלחות צבאיות לרומניה במטרה להכשיר את הצבא הרומני ולספק הגנה נגד מתקפות אפשריות מצד בעלות הברית ובעיקר מצד ברית המועצות: המשלחת הצבאית (Deutsches Heeres Mission), המשלחת האווירית (Deutsches Luftwaffe Mission )[4] והמשלחת הימית (Deutsches Marinemission).
למשלחת אווירית היו שתי משימות עיקריות – יצירת הגנה אווירית סביב שדות הנפט ומפעלי תעשיית הנפט באזור פלוישט וסביב הנמל הימי קונסטנצה ומודרניזציה של חיל האוויר הרומני. לצורך בניית ההגנה האווירית השתמשו בציוד רומני וגרמני. משימת הכשרת חיל האוויר הרומני נתקלה בקשיים רבים שנבעו מהנחיתות בהצטיידות. החיילים הרומנים הוכשרו בעיקר למשימות של זיהוי אווירי.
למשלחת הצבאית היו משימות דומות – הכשרת כוחות היבשה הרומניים ובניית קווי הגנה נגד פלישה רוסית אפשרית. מרכזי הלימוד שהוקמו לצורך זה הכשירו את החיילים הרומניה בנושא אמצעי לחימה וטקטיקות גרמניות ומאוחר יותר, ארטילריה. משימת ההכשרה נתקלה בקשיים רבים בגלל חוסר סטנדרטיזציה באמצעי הלחימה בהם השתמש הצבא הרומני ובשל מגבלות השפה.
מטרתה העיקרית של המשלחת הימית הייתה אבטחת משלוחי מדינות הציר וההובלה בים השחור.[5]
המשלחת הימית המליצה על חיזוק ההגנה על החוף הרומני על ידי העמדת סוללות להגנת חוף בנקודות מפתח על חוף הים השחור. בסוף שנת 1940 הוצבו על חופי רומניה תותחים ימיים שפורקו מספינות גרמניות ישנות ששרתו במלחמת העולם הראשונה. עם תחילת המערכה בחזית המזרחית, הורגש הצורך בהוספת ספינות תובלה להבטחת האספקה לכוחות היבשה ולסיוע במתקפות על סבסטופול ועלאודסה.
החזית המזרחית
מבצע ברברוסה
מבצע ברברוסה היה שם הקוד לפלישתם של כארבעה מיליון חיילים של מדינות הציר לברית המועצות ב־22 ביוני 1941, מתוך הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם בין גרמניה לברית המועצות ב-23 באוגוסט 1939. המבצע התנהל בשלושה צירים מרכזיים: קבוצת ארמיות הצפון נשלחה לכיוון לנינגרד, קבוצת ארמיות המרכז נשלחה לכיוון מוסקבה וקבוצת ארמיות הדרום בה נכללו הארמייה השלישית והארמייה הרביעית הרומניות, נשלחה לכיוון קייב ואזור הקווקז.
התוכנית המקורית של היטלר הייתה לסיים את המבצע תוך ארבעה חודשים, אך למרות עליונותם הצבאית של כוחות מדינות הציר, זאת הייתה רק יריית הפתיחה באימות צבאי קשה וממושך שנמשך עד 9 במאי 1944.
מבצע מינכן
.png)
"מבצע מינכן",[6] לכיבוש מחדש של בסרביה ובוקובינה החל ב-2 ביולי 1941 בשלבים הראשונים של מבצע ברברוסה. במבצע זה השתתפו הארמייה ה-11 הגרמנית, והארמייה השלישית והרביעית הרומניות. ב-5 ביולי 1941 נכנסו הכוחות הרומנים הראשונים לצ'רנוביץ. ב-10 ביולי שוחררה העיר סורוקה על ידי הדיוויזיה המשוריינת הרומנית, שיצאה לכיוון בלץ, ששוחררה ב-12 ביולי. אורחיי שוחררה ב-15 ביולי על ידי יחידות של אוגדת חיל הרגלים החמישית הרומנית. ב-16 ביולי, כתוצאה מפעולות הקורפוס השלישי הרומני והקורפוס ה-54 הגרמני, שוחררה העיר קישינב. למחרת, ב-17 ביולי, הודיעה מפקדת פיקוד החזית הגרמנית-רומנית על כיבוש רכס קורנשטי (Cornesti). ב-21 ביולי חצתה אוגדת חיל הרגלים העשירית את הדנובה ושחררה את היישובים איזמאיל, קיליה החדשה, ואלקוב והמשיכה להתקדם לעבר אקרמן במטרה לסיים את ההשטלתות על בסרביה.
ב-26 ביולי 1941 הגיע הצבא הרומני לגבולות 1940. יום זה נחשב לסיום המבצע לשחרור בסרביה וצפון בוקובינה. הכוחות הרומנים סבלו אבידות קשות - 4,271 חיילים נהרגו, 12,326 חיילים נפצעו ו-6,168 הוכרזו נעדרים. הצבא הרוסי סבל אבידות דומות.
צ'רנוביץ, בה התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית מפוארת, הפכה למחנה מעבר ליהודי רומניה בדרכם למחנות ההשמדה בטרנסניסטריה.
ערך מורחב – גטו צ'רנוביץ
המצור על אודסה
- ערכים מורחבים – המצור על אודסה, הטבח באודסה
בהמשך הכוחות הרומנים קיבלו פקודה להתקדם לכיוון אודסה. הקרב על אודסה[7] היה ארוך ועקוב מדם. בקרב השתתפו כוחות רגליים, מפציצים וספינות מלחמה.
בין 6 באוגוסט ל-16 באוקטובר 1941 הצבא הרומני איבד 92,608 חיילים מתוכם 17,792 נהרגו, 63,345 נפצעו ו-11,471הוכרזו נעדרים. גם הכוחות הרוסים ספגו אבידות כבדות. המערכה לא הוכרעה צבאית. בשל התקדמות הכוחות הגרמניים על אדמת ברית המועצות, הפיקוד העליון של הצבא הרוסי ציווה לפנות את הכוחות מהעיר ולהעביר אותם לסבסטופול. בין 1 ל-16 באוקטובר 1941 הרוסים הצליחו לפנות דרך הים 86,000 חיילים ו-15,000 אזרחים. בבוקר ה־16 באוקטובר, אוגדת חיל הרגלים השביעית הרומנית נכנסה לעיר ויחידת אפטימיו תפסה את הנמל.
הקרב הראשון על חצי האי קרים
- ערכים מורחבים – הקרב הראשון על חצי האי קרים, טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)
ב-27 ביולי 1941, שלח היטלר לגנרל אנטונסקו דרישה לעבור את נהר דניסטר כדי לסייע לכוחות הגרמניים בהמשך מאמציהם להכנעת הצבא הרוסי. עד לנקודת זמן זאת הגנרל אנטונסקו נהינה מתמיכת כל החלקים בעם הרומני. כעת האופוזיציה, ברשותו של יוליו מאניו סברה שהתקדמות נוספת אינה משרתת את האינטרסים הטריטוריאליים של רומניה וכי עדיף להפנות את המאמצים לכיוון כיבוש טרנסילבניה. במכתבו מ-31 ביולי 1941, השיב אנטונסקו חיובית לדרישתו של היטלר והביע את תקוותו שטרנסילבניה תוחזר לרומניה. כגמול על תרומתו למלחמה בחזית המזרחית, וכפיצוי על איבוד טרנסילבניה, היטלר העניק לגנרל אנטונסקו את השליטה על חבל הארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי לבין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוהילב-פודולסקי מצפון, אזור שהיה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות. שטח זה נקרא בפי הרומניה טרנסניסטריה שפירושו "מעבר לניסטרו" שמו של הנהר דניסטר ברומנית.
בין השנים 1942 - 1944 שימשה טרנסניסטריה מחנה השמדה למאות אלפים מיהודי רומניה. רומניה הייתה המדינה היחידה שהקימה מחנה השמדה בתחומה במהלך מלחמת העולם השנייה.
ב-21 באוגוסט 1941, יון אנטונסקו הועלה לדרגת מרשל וקיבל את העיטור הרומני Mihai Viteazu ואת העיטור הגרמני צלב האבירים של צלב הברזל.
עם השלמת כיבוש צפון בוקובינה, הארמייה השלישית הרומנית עברה לפיקודה של הארמייה ה-11 הגרמנית וב-17 ביולי 1941, התחילו שני הצבאות לחצות את הנהר דניסטר לכיוון הכוחות הרוסיים. בקרבות השתתפו אוגדות הפרשים 5, 6 ו-8 והאוגדות ההרריות 1, 2, ו-4 של גייס הפרשים של הארמייה השלישית.[8] ב-10 באוגוסט, לאחר קרבות קשים, הצבא הרומני הגיע לנהר בוג הדרומי. בין 1 ל-14 בספטמבר אוגדות הפרשים 5, 6 ו-8 והאוגדות ההרריות 1, 2, ו-4 של גייס הפרשים של הארמייה השלישית יחד עם הצבא הגרמני התקדמו דרומה בכיוון ים אזוב בכוונה לתקוף את הצבא הסובייטי שהגן על חצי האי קרים.[9]
הקרב הראשון לכיבוש חצי האי קרים התנהל בין בספטמבר 1941 לנובמבר 1941. במהלך הקרב הצליחו הארמייה ה-11 של הוורמאכט בפיקודו של אריך פון מנשטיין יחד עם הארמייה השלישית הרומנית לכבוש את רוב חצי האי קרים מידי הכוחות הסובייטיים. לאחר קרבות קשים שהתנהלו ביבשה, בים ובאוויר ואבידות כבדות בנפש בשני המחנות, ב-3 באוקטובר 1941 הארמייה הרומנית השלישית עברה תחת פיקודו של המטה הכללי הרומניה והוצבה על חוף הים כדי למנוע כניסה של כוחות רוסיים חדשים. יחידות ספורות המשיכו בלחימה לצד הכוחות הגרמנים. ב-10 בנובמבר הצבא הגרמני הצליח לפרוץ את קו הביצורים, לההכריע את הכוחות הרוסיים ולהתקדם במהירות לתוך חצי האי. הקרבות העיקריים התנהלו באזור מצר פרקופ. בקרבות על ראש הגשר קרץ' שהוכרע במאי 1942 השתתפו גם יחידות חיל הרגלים של הגייס השביעי הרומני.[8]
השלב האחרון, המצור על סבסטופול, נמשך מ-17 בדצמבר 1941 עד 9 ביולי 1942. [10] במצור על סבסטופול השתתף הגייס ההררי העשירי הרומני המורכב מאוגדות הרריות ורגליות. העיר הוחרבה בהפגזות מהאוויר ומהיבשה. האבידות בנפש של הצבא הרוסי מנו 250,000 חיילים. כשני שלישים מהאזרחים שנשארו בחיים בסיום המצור גורשו או נרצחו. מעריכים שאבדות הארמייה ה-11 הגרמנית הסתכמו ב־75,000 נפש. הצבא הגרמני השתמש ב-46,700 טון תחמושת ו-200,000 טון פצצות. במהלך חודש אחד, חיל האוויר הגרמני היטיל יותר פצצות על סבסטופול מאשר על בריטניה במשך כל קרבות האוויר של שנת 1941.
ב-9 ביולי 1942 כל הכוחות הרוסיים יצאו מחצי האי קרים והארמייה ה-11 הייתה חופשית להצטרף ל"מבצע מקרה כחול" שתוכנן על ידי היטלר במטרה לכבוש את אזור הנהר וולגה ואת העיר סטלינגרד וללהשתלט על אזור הקווקז העשיר בנפט.
מבצע מקרה כחול
- ערך מורחב – מבצע מקרה כחול
לאחר הצלחת מבצע ברברוסה, ציווה היטלר להתחיל במבצע מקרה כחול. זמן קצר לאחר תחילת המבצע, שונתה התוכנית המקורית, ועל הכוחות שהשתתפו בו הוטל לבצע במקביל שני מבצעים קטנים יותר: מבצע אדלווייס, הידוע בשם הקרב על הקווקז, ומבצע אנפה הידוע בשם קרב סטלינגרד. לצורך כך, פוצלה קבוצת ארמיות דרום לשתי קבוצות. קבוצת ארמיות A הייתה אמורה לכבוש את אזור הקווקז ושדות הנפט החיוניים שלו, בעוד קבוצת ארמיות B נעה מזרחה לאורך נהר הדון במטרה לכבוש את העיר סטלינגרד ולחסום את התנועה על נהר הוולגה. המבצע הסתיים בתבוסת כוחות הציר.
הקרב על הקווקז
- ערך מורחב – הקרב על הקווקז
המתקפה החלה ב-24 בספטמבר 1942 על ידי כוח משולב של ארמיית הפאנצר הגרמנית והארמייה השלישית הרומנית. בקרבות שנוהלו עד 29 בספטמבר 1942 השיגו כוחות הציר השיגים משמעותיים כולל כיבוש העיר נובורוסיסק והגיעו לפאתי הרי הקווקז. ב-27 באוקטובר נכנס הצבא הגרמני לעיר נלצ'יק.
מתקפת הנגד של הכוחות הרוסיים החלה בדצמבר 1942 ועד פברואר 1943 רוב כוחות הציר נסוגו מהקווקז דרך פיתחת רוסטוב והתרכזו באזור חצי האי טאמאן.
התקדמות הצבא האדום באוקראינה במהלך קיץ 1943 סיכנה את כוחות הציר בחצי האי וב-3 בספטמבר נתן אדולף היטלר פקודה לפנותם מהאזור. הפינוי נמשך עד 9 באוקטובר, למרות מאמצי הצבא האדום להפריע למהלך הפינוי. העיר נובורוסיסק שוחררה ב-16 בספטמבר 1943 והשליטה הרוסית על חצי האי טאמאם הוחזרה ב-9 באוקטובר 1943.
קרב סטלינגרד
- ערך מורחב – קרב סטלינגרד
המערכה על סטלינגרד התנהלה בין אמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943 במסגרת מבצע אנפה.
קבוצת ארמיות B כללה יחידות מרוב המדינות הגרורות של גרמניה, שנטלו חלק במערכה בחזית הסובייטית. בנוסף לשתי ארמיות גרמניות כללה הקבוצה את הארמיות השלישית והרביעית הרומניות, את הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי ואת הארמייה ההונגרית השנייה. תפקידה המקורי היה להתקדם מעבר לנהר דון בכיוון סטלינגרד, לאורך הנהר וולגה במטרה להוות קו הגנה לצבאות שהתקדמו לכיוון הקווקז. כיבוש העיר סטלינגרד לא היה בתחילה מטרתו העיקרית של המבצע. ככל שהמבצע התקדם, עלתה חשיבותו של כיבוש סטלינגרד בעיני היטלר בשל ערכה התעשייתי וחשיבותה הסימבולית של העיר.
לאחר קרבות קשים והרף ניסיונות הבלימה הרבים של הצבא האדום הצליחה הארמייה השישית להיכנס לתחומי העיר סטלינגרד ב-23 באוגוסט 1942.
ב-19 בנובמבר 1942 התחילה מתקפת הנגד של הצבא האדום במסגרת מבצע אורנוס (ברוסית: Опера́ция Ура́н). [11] הם כיתרו את הארמייה השישית הגרמנית וחלק מארמיית פאנצר הרביעית. המבצע כוון נגד הכוחות הרומנים וההונגרים החלשים יותר שהגנו על אגפי הצבא הגרמני.
תבוסת הצבא הרומני התחילה עם נפילתם בשבי של 27,000 חיילים. הצבא האדום ניתק את הקשר בין הצבא הרומני לארמייה השמינית האיטלקית. אוגדת הפרשים הראשונה הרומנית התחילה בנסיגה, דבר שאפשר התקדמות נוספת של הצבע האדום. המבצע הסתיים ב-23 בנובמבר עם כיתורם של ארבעה קורפוסים של חיל הרגלים, קורפוס פאנצר אחד, השארית של שתי אוגדות רומניות ויחידות אחרות.
בין 12 ל-23 בדצמבר 1942 התנהל מבצע סופת חורף, (בגרמנית: Unternehmen Wintergewitter)[12] ניסיון כושל של הצבא הגרמני לפרוץ את הכיתור ולשחרר את הארמייה השישית המכותרת בתוך העיר.
בין 16 ל-30 בדצמבר 1942 התנהל מבצע סטורן הקטן (ברוסית: Oперация Малый Сатурн) במטרה להרחיב את השטח בשליטה רוסית ולהביא לנתק בין כוחות החילוץ הגרמניים לצבא הגרמני המכותר. המבצע נוהל נגד קבוצת הארמיות הוליד (Hollidt),שהייתה מוצבת לאורך הנהר צ'יר, בה נכללה הארמייה השלישית הרומנית. במהלך הקרב, אוגדות חיל הרגלים הרומניות 7, 9 ו-11 ואוגדת חיל הרגלים 62 הגרמנית סבלו אבידות קשות.[13] המבצע השיג את כל מטרותיו.
מבצע טבעת (ברוסית Операция Кольцо) היה החלק האחרון והמכריע בקרב סטלינגרד. הוא התנהל בין 10 בינואר ל-2 בפברואר 1943 במטרה להכניע את כיסי ההתנגדות האחרונים של הצבא הגרמני בתוך העיר סטלינגרד.
הניצחון הסובייטי במערכה באזור סטלינגרד, היווה את נקודת המפנה המשמעותית ביותר במלחמת העולם השנייה; לאחר קרב סטלינגרד עברה היוזמה האסטרטגית לידי הצד הסובייטי, שהחזיק בה עד לתום המלחמה בעוד שהצבא הגרמני החל בנסיגתו הארוכה מהשטחים אותם כבש בברית המועצות.[14]
המלחמה על אדמת רומניה
ההסכם הכלכלי עליו חתם המלך קרול השני במרץ 1939, הפך את רומניה לספקית המרכזית של הרייך השלישי בכל הקשור לנפט ומוצריו, דגנים ומוצרי תעשייה. חתימתה של רומניה על ההסכם התלת-צדדי בשנת 1940, העניקה לגרמניה חופש תנועה מוחלט בטריטוריה הרומנית כולל שימוש בכל התשתיות. על מנת לשבש את תנועת הכוחות הגרמניים ואת הסיוע הלוגיסטי שהם קיבלו מצד רומניה, התחילו בעלות הברית בסדרה של הפצצות אוויריות של מטרות אסטרטגיות בעומק רומניה.
בין סוף יוני לאמצע אוקטובר 1941 הותקפו פלוישט וקונסטנצה מהאוויר 91 פעמים על ידי חיל האוויר הסובייטי.
ב-1 באוגוסט 1943 החל מבצע Tidal Waves של חיל האוויר האמריקאי בו השתתפו 177 מפציצים כבדים מסוג B-24 ליברייטור שיצאו מבנגאזי בלוב לכיוון מפעלי תעשיית הנפט בפלוישט. חיל האוויר של ארצות הברית איבד במבצע זה 53 מטוסים, 440 חיילים נהרגו בקרב ו-220 נפלו בשבי. כתוצאה מההפצצות נהרסו חלק מבתי הזיקוק והפקת הנפט נעצרה למספר חודשים. [15]
עיר הבירה בוקרשט הופצצה מהאוויר על ידי חיל האוויר האמריקאי וחיל האוויר הבריטי במטרה להרוס את רשת הרכבות ואת מחסני הדלק שהוקמו בה. סדרת 17 ההפצצות האוויריות התחילה ב-4 באפריל 1944 ונמשכה במשך ארבעה חודשים. במבצע השתתפו מאות מפציצים מסוגים שונים מלווים באלפי מטוסי קרב. ההפצצות גרמו נזק רב למתחם ההיערכות בתחנת הרכבת צפון וכתוצאה מכך להפסקת תנועת הרכבות לבוקרשט וממנה, פגעו בתחנת כוח ובצינור מים ראשי שהוביל מי שתייה למרכז בוקרשט גרמו לשריפות ענק ולאבדות רבות ברכוש ובנפש.
בחודש אפריל 1944 הופצצה שלוש פעמים העיר פלוישט, כולל מתחם ההיערכות של הרכבת שבה. גם כאן נגרם נזק רב לתשתיות ואבדות רבות בנפש וברכוש. באותו חודש, הופצצה פעמיים העיר הסמוכה ברשוב, כולל אזור התעשייה שלה.
טורנו סברין, עיר נמל על הגדה הצפונית של הדנובה ממנה יצאו דוברות דלק לכיוון וינה ובודפשט הופצצה פעמים בחודש אפריל 1944. במבצע לילי נוסף הוטלו לתוך מי הדנובה מוקשים ימיים בעלי מנגנון השהיה. פעולות אלה ששיבשו כמעט כליל את יכולת התובלה של הגרמנים על הדנובה.[16]
אחת המשימות של צנחני היישוב שהוצנחו על ידי הצבא הבריטי לרומניה וליוגוסלביה בשנים 1943 ו-1944 הייתה לסייע בחילוץ הטייסים הבריטיים והאמריקאים שמטוסיהם הופלו מעל רומניה.
הצטרפות רומניה לבעלות הברית
עם תחילת נסיגתו של הצבא הגרמני בעקבות תבוסתו בקרב סטלינגרד בדצמבר 1943, התחיל הצבה הרוסי במבצע דנייפר-קרפטי (ברוסית: Днепровско-Карпатская операция) והצליח לכבוש מחדש את אזור טרנסניסטריה, חלק מאזור בסרביה וחלק מאזור בוקובינה שהיו בשליטה רומנית.
ב-23 באוגוסט 1944, כאשר היה ברור שגרמניה הובסה והצבא הרוסי עומד לכבוש את רומניה, המלך מיכאי פיטר את המרשל אנטונסקו וציווה לעצור אותו. באותו ערב, בשעה 22:00 המלך שידר "הצהרה לאומה" בה הודיע על חזרה למשטר דמוקרטי, על הצטרפות למחנה בעלות הברית ועל תחילת הלחימה נגד מדינות הציר.
ב-27 באוגוסט 1944, הצבא הרוסי חדר לרומניה דרך "שער פוקשני" (ברומנית:Poarta Focsani) וכבש ללא קרב את בוקרשט.[17] יחד עם הכוחות הרוסיים הסדירים נשלחו למשימה זאת גם שתי אוגדות שהורכבו בברית המועצות מתוך שבויי מלחמה רומנים להם הוצגו ה"אפשרויות" להתנדב או למות: אוגדת טודור ולדימירסקו (ברומנית: Divizia Tudor Vladimirescu)[18] שלחמה בטרנסילבניה ואוגדת הוריה, קלושקה וקרישן (ברומנית: Divizia Horea, Cloșca și Crișan) שלא השתתפה בקרבות, אבל מילאה תפקיד פעיל בהפיכתה של רומניה למדינה קומוניסטית.[19]
ב-12 בספטמבר 1944, חתמה רומניה על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית[20] והתחייבה לשלוח 38 אוגדות להמשך הלחימה נגד הצבא הגרמני. בין אוגוסט 1944 למאי 1945, הצבא הרומני לחם לצד הצבא הרוסי נגד הצבא הגרמני באזורי טרנסילבניה,[21] הונגריה, יוגוסלביה, אוסטריה והפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. במאי 1945, הארמייה הרביעית והארמייה החמישית הרומניות השתתפו בקרב על פראג.[22]
מתוך 538,000 חיילים רומנים שהשתתפו בקרבות לצד הצבא האדום במהלך 260 ימי הלחימה, 167,000 חיילים נהרגו, נפצעו או הוכרזו נעדרים.
רומניה לאחר מלחמת העולם השנייה
שינויים טריטוריאליים
בסיום מלחמת העולם השנייה כל שטחי בוקובינה ובסרביה הוחזרו לברית המועצות. צפון בוקובינה ודרום בסרביה אוחדו כדי ליצור את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית וצפון ומרכז בסרביה אוחדו עם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית של מולדובה כדי ליצור את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של מולדובה. חוזה פריז משנת 1947 הכיר בתרומתה של רומניה לבעלות הברית בחודשים האחרונים של המלחמה והחזירה לה את צפון טרנסילבניה.
הכיבוש הצבאי הרוסי
הכיבוש הצבאי הרוסי ברומניה נמשך בין 1944 ל-1958 והתבסס על מספר הסכמים מדיניים.
על פי תנאי הסכם שביתת הנשק שנחתם בין ממשלות ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות מצד אחד לבין ממשלת רומניה מהצד השני, נקבע בין היתר כי על רומניה להבטיח לכוחות הסובייטיים מעבר חופשי דרכה על חשבונה, להעמיד לרשותה של ברית המועצות את כל התשתיות התעשייתיות והתחבורתיות, תחנות הכוח, מחסני הנפט ומוצריו, מזון וכל דבר אחר הנדרש על ידה, וכי עליה לשלם לברית המועצות פיצויים בסך שלוש מאות מיליון דולר של ארצות הברית במהלך שש שנים. הפיצויים ישולמו במוצרי נפט, תבואה, מוצרי עץ, כלי שיט מכונות וסחורות אחרות, והכל יתנהל בפיקוח ועדת הפיקוח של בעלות הברית.[20]
דרישתה של ברית המועצות לנוכחות צבאית מסיבית זאת ברומניה התבססה על הצורך שלה לשמור על קשר עם כוחותיה הפרוסים באוסטריה, עד להסדרת מעמדה שלאחר המלחמה של אוסטריה.
בין 9 - 19 באוקטובר 1944 התקיימה במוסקבה ועידת מוסקבה הרביעית במטרה לחלק את מזרח אירופה לאזורי השפעה מערביים וסובייטיים. לפי ההסכם שנחתם בין סטלין לצ'רצ'יל, רומניה נכללה באזור שנשלט ב-90% על ידי ברית המועצות.
בין 4 ל-11 בפברואר 1945 התקיימה ועידת יאלטה בה נפגשו ראשי הממשלות של ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וברית המועצות על מנת לדון בארגון מחדש של אירופה בפרט ושל גרמניה בפרט. בוועידה הוחלט בין היתר כי ברומניה, בולגריה ופולין תוקמנה ממשלות על פי תכתיביה של ברית המועצות.
חוזה פריז שנחתם ב-10 בפברואר 1947 הכיר בגבולות רומניה כפי שנקבעו בהסכם שביתת הנשק משנת 1944 ובפיצויים שעליה לשלם לברית המועצות וקבע שדרום דוברוג'ה יישאר בחזקת בולגריה.
לאור משבר ברלין, וכמענה לברית נאט"ו, נחתמה ב-14 במאי 1955 בווארשה ברית צבאית בין מדינות מזרח אירופה אשר אפשרה לצבא הרוסי להמשיך הישאר במדינות הברית בתור "כוח ידידותי".[23]
ב-15 במאי 1955 נחתמה בווינה אמנת המדינה האוסטרית אשר השיבה לה את מעמדה כמדינה עצמאית. על פי תנאיי האמנה, כל כוחות הכיבוש הסובייטיים, האמריקאים, הבריטיים והצרפתיים היו אמורים לעזוב את אוסטריה תוך חמישה חודשים, דבר שהיה מיתר את הנוכחות הצבאית הרוסית ברומניה לולא נחתמה יום קודם לכן ברית ורשה.
הסכמים וחוזים אלה ביססו את שליטתה הצבאית והמדינית המוחלטת של ברית המועצות על רומניה עד 17 באפריל 1958, מועד בו הודיעה מוסקבה רשמית על כוונתה להסיג את כוחותיה מרומניה. ב-24 במאי 1958, אישרה המועצה המייעצת של המדינות החתומות על ברית ורשה את נסיגת הצבא הרוסי מאדמת רומניה.[24] הנסיגה התחילה ביוני 1958 ונמשכה עד 1962, עת פונה הבסיס הימי האחרון במנגליה, על חוף הים השחור.
שינויים פוליטיים
הכיבוש הצבאי אפשר לברית המועצות להשתלט על רומניה מבחינה מדינית וכלכלית כאחת.
בין השנים 1941 - 1944 הונהגה ברומניה דיקטטורה צבאית מבוססת על ממשלה פרו-גרמנית בהנהגתו של יון אנטונסקו. ב-23 באוגוסט 1944 נעצר יון אנטונסקו על ידי המלך מכאי הראשון ובמקומו מונה לראש ממשלה הגנרל קונסטנטין סנטסקו (Constantin Sănătescu). בממשלתו כיהנו אנשי צבא ונציגים של הגוש לאומי דמוקרטי (BND). קונסטנטין סנטסקו התפטר מתפקידו ב-2 בדצמבר 1944 וב-7 בדצמבר 1944 מונה במקומו ניקולאי רדסקו (Nicolae Radescu). ממשלה חדשה זאת כיהנה עד 28 בפברואר 1945 עת ראדסקו נאלץ להתפטר מתפקידו בלחץ ברית המועצות. זאת הייתה הממשלה הדמוקרטית האחרונה ברומניה עד למהפכת 1989.
בלחצה של ברית המועצות, המלך מיכאי הראשון הכריז ב-6 במרץ 1945 על מינויו של פטרו גרוזה לראשות ממשלה שהורכבה על פי תכתיביה של מוסקבה. בהיעדר ייצוג הולם לכל המפלגות הקיימות, ממשלה זאת נתקלה בהתנגדות חריפה מצד ארצות הברית ובריטניה. המלך מיכאי דרש מפטרו גרוזה להתפטר ומשזה לא הסכים, הכריז על שביתה מלכותית שנמשכה מ-21 באוגוסט 1945 עד 7 בינואר 1946.[25] בתקופה זאת המלך סירב לחתום על החלטות הממשלה, דבר שלא הפריע לממשלה להמשיך בפעילותה. על מנת לפתור את המשבר ולתת לגיטימציה בינלאומית לממשלה, הוחלט לקיים ב-19 בנובמבר 1946 בחירות כלליות לפרלמנט הרומני, בפיקוח ארצות הברית ובריטניה. הבחירות אכן התקיימו, עם אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד, ובסופן הוכרז על ניצחון גוש המפלגות הדמוקרטיות (BPD) (שהוקם לצורך הבחירות ב-17 במאי 1946) למרות טענות האופוזיציה והמשקיפים האמריקאים והבריטים לזיוף התוצאות.[26]
ב-30 בדצמבר 1947, בלחץ הממשלה, נאלץ המלך מיכאי הראשון להתפטר ובו ביום הוכרז על הקמת הרפובליקה העממית הרומנית.
השתלטות כלכלית
ב-8 במאי 1945 נחתם במוסקבה הסכם כלכלי בין ממשלת רומניה, בראשותו של פטרו גרוזה, לבין ממשלת ברית המועצות במסגרתו הוחלט על הקמת חברות משותפות לשתי המדינות. המטרה המוצהרת להקמת חברות אלה, שכונו סוברום (SovRom) הייתה "חיזוק התשתית הכלכלית של שתי המדינות על ידי שיתוף אוצרות הטבע" אך בפועל הן אפשרו השתלטות מוחלטת של ברית המועצות על כלכלת רומניה. החברה הראשונה, Sovrompetrol הוקמה ב-17 ביולי 1945 ולאחריה הוקמו עוד 15 חברות בתחומי כריית מחצבים, ובמיוחד אורניום, התעשייה הכימית, בנייה, בנקאות וימאות. החברות פורקו באופן הדרגתי בשנת 1956 בהסכמת שתי המדינות.
הקרבות בהם השתתף הצבא הרומני במלחמת העולם השנייה
| מערכה | תאריך | מקום | רומניה ובנות בריתה | נגד | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|
| כיבוש בסרביה וצפון בוקובינה על ידי ברית המועצות | יוני - יולי 1940 | רומניה | רומניה | ברית המועצות | תבוסה |
| מרד הליגיונרים ופרעות בוקרשט | 21-23 בינואר 1941 | רומניה | ממשלת רומניה | משמרות הברזל | ניצחון |
| כחלק ממעצמות הציר (1941–1944) | |||||
| מבצע ברברוסה | 5 ביוני-22 בדצמבר 1941 | ברית המועצות | רומניה גרמניה פינלנד איטליה הונגריה סלובקיה קרואטיה | ברית המועצות | תבוסה |
| הפצצת קונסטנצה | 26 יוני 1941 | רומניה | רומניהגרמניה | ברית המועצות | ניצחון |
| מבצע מינכן | 26-2 ביולי 1941 | רומניה | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | ניצחון |
| קרב אומן | 15 ביולי - 8 באוגוסט 1941 | ברית המועצות | רומניהקרואטיה הונגריה גרמניה סלובקיה | ברית המועצות | ניצחון |
| המצור על אודסה | 8 באוגוסט - 16 באוקטובר 1941 | ברית המועצות | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | ניצחון |
| הקרב בים אזוב | ספטמבר 1941 - אוגוסט 1942 | ברית המועצות | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | ניצחון |
| המצור על סבסטופול | 30 באוקטובר 1941 - 4 ביולי 1942 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליה | ברית המועצות | ניצחון |
| קרב רוסטוב | 21 - 27 בנובמבר 1941 | ברית המועצות | גרמניהרומניהסלובקיה | ברית המועצות | תבוסה |
| קרב חרקוב השני | 12 - 28 במאי 1942 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליה | ברית המועצות | ניצחון |
| מבצע מקרה כחול | 28 ביוני - 24 בנובמבר 1942 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליההונגריהסלובקיהקרואטיה | ברית המועצות | תבוסה |
| הקרב על הקווקז | 25 ביולי 1942 - 12 במאי 1944 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליה | ברית המועצות | תבוסה |
| קרב סטלינגרד | 23 באוגוסט 1942 - 2 בפברואר 1943 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליההונגריהקרואטיה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע אורנוס | 19 - 23 בנובמבר 1942 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליההונגריה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע סופת חורף | 12 - 23 בדצמבר 1942 | ברית המועצות | רומניהגרמניה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע סטורן הקטן | 12 בדצמבר 1942 - 18 בפברואר 1943 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליההונגריה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע Tidal Wave | 1 באוגוסט 1943 | רומניה | רומניהגרמניהבולגריה | ארצות הברית | ניצחון |
| מתקפת דונבאס | 13 באוגוסט - 22 בספטמבר 1943 | ברית המועצות | רומניהגרמניהאיטליההונגריה | ברית המועצות | תבוסה |
| קרב דנייפר | 24 באוגוסט - 23 בדצמבר 1943 | ברית המועצות | רומניהגרמניה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע קרש-אלטיגן | 1 בנובמבר 1943 | ברית המועצות | רומניהגרמניה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע דנייפר-קרפטי | 24 בדצמבר 1943 - 14 באפריל 1944 | ברית המועצות | רומניהגרמניה | ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע אומן-בוטושן | 5 במרץ - 17 באפריל 1944 | ברית המועצות | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | תבוסה |
| מבצע יאשי-קישינב הראשון | 8 באפריל - 6 ביוני 1944 | ברית המועצות | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | ניצחון |
| מתקפת קרים | 8 באפריל - 12 במאי 1944 | ברית המועצות | רומניהגרמניהבולגריה | ברית המועצות | תבוסה |
| מתקפת לובלין-ברסט | 18 ביולי - 2 באוגוסט 1944 | בלארוס\פולין | רומניהגרמניה | ברית המועצותפולין | תבוסה |
| מבצע יאשי-קישינב (שלב ראשון) | 20-23 באוגוסט 1944 | רומניה | רומניה
גרמניה |
ברית המועצות | החליפה צד |
| לצד בעלות הברית (1944–1945) | |||||
| מבצע יאשי-קישינב (שלב שני) | 23-29 באוגוסט 1944 | רומניה | ברית המועצותרומניה תמיכה אווירית ארצות הברית | גרמניה | ניצחון |
| קרב טורדה | 5 בספטמבר - 8 באוקטובר 1944 | רומניה | ברית במועצות
רומניה |
גרמניה
הונגריה |
ניצחון |
| קרב פאוליש | 14-19 בספטמבר1944 | רומניה | רומניה | הונגריה | ניצחון |
| קרב דברצן | 6-29 באוקטובר 1944 | הונגריה | ברית במועצות
רומניה |
גרמניה
הונגריה |
ניצחון |
| קרב קאריי | 21-25 באוקטובר 1944 | הונגריה | רומניה | הונגריה | ניצחון |
| מתקפת בודפשט | 29 באוקטובר 1944 - 13 בפברואר 1945 | הונגריה | ברית במועצות
רומניה |
גרמניה
הונגריה |
ניצחון |
| המצור על בודפשט | 29 בדצמבר 1944 - 13 בפברואר 1945 | הונגריה | ברית במועצות
רומניה |
גרמניה
הונגריה |
ניצחון |
| מתקפת ברטיסלאבה–ברנו | 25 במרץ - 5 במאי 1945 | פרוטקטורט בוהמיה מורביה, סלובקיה | ברית המועצותרומניהצ'כוסלובקיה | גרמניה
הונגריה |
ניצחון |
| הקרב על פראג | 6–11 במאי 1945 | פרוטקטורט בוהמיה מורביה | רומניהפוליןברית המועצותצבא השחרור הרוסי | גרמניההונגריה | ניצחון |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Germany and Roumanie - Treaty for the Development of Economic Relations between the Two Countries. Signed at Bucharest, March 23rd, 1939 [1940 LNTSer 9; 199 LNTS 77], www.worldlii.org
- ^ Ministry of Foreign Affairs, Romania’s Foreign Policy in the Interwar period (1919 – 1940)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ Richard L. D i N a r d o, The German Military Mission to Romania
- ^ Gazeta Sentinela, MARINA GERMANIEI LA MAREA NEAGRĂ 1941-1944. Partea I, Sentinela.ro, 2021-08-27 (ב־)
- ^ WorldWar2.ro - Operation München - retaking Bessarabia and Northern Bukovina - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ WorldWar2.ro - The Battle of Odessa - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ 8.0 8.1 Modelling, www.flamesofwar.com
- ^ WorldWar2.ro - The 3rd Army in the Ukraine and Crimea - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ Sturgeon Catch 1942: The Siege of Sevastopol, Warfare History Network (באנגלית אמריקאית)
- ^ Soviets launch counterattack at Stalingrad | November 19, 1942, HISTORY (באנגלית)
- ^ Battle of Stalingrad | History, Summary, Location, Deaths, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2024-06-18 (באנגלית)
- ^ WorldWar2.ro - The Battle of Stalingrad - 1942, www.worldwar2.ro
- ^ WorldWar2.ro - The Battle of Stalingrad - 1942, www.worldwar2.ro
- ^ American Air Museum in Britain, Operation Tidal Wave
- ^ Aprilie 1944. Moartea vine din cer: Bombardamentele Aliate asupra României, historia.ro (ברומנית)
- ^ BG (Ret.) Mircea MÎNDRESCU, Mr. Gregory MELCHER, Dr. Phillip PETERSEN, The Focșani Gate - a Key Terrain for European Security
- ^ V. B, Divizia „Tudor Vladimirescu” | Agenția de presă Rador, 2014-11-08 (ב־)
- ^ Alesandru Dutu, Câte ceva și despre Divizia ,,Horea, Cloșca și Crișan”!, Alesandru Dutu, 2020-02-26 (ב־)
- ^ 20.0 20.1 The Avalon Project : The Armistice Agreement with Rumania; September 12, 1944, web.archive.org, 2016-08-29
- ^ 25 octombrie 1944, eliberarea Ardealului de sub ocupația trupelor horthysto-naziste. CAREI, ULTIMA BRAZDĂ!, ActiveNews - Știri necenzurate (ברומנית)
- ^ The end of Prague Offensive, web.archive.org, 2015-09-24
- ^ Treaty of Friendship, Co-operation and Mutual Assistance. Signed at Warsaw, on 14 May 1955
- ^ IICCMER - Mai 1958 – Retragerea trupelor sovietice din România, web.archive.org, 2020-02-23
- ^ Greva regală sau bătălia monarhiei împotriva instaurării comunismului, historia.ro (ברומנית)
- ^ Most Rigged And Corrupt Elections In Modern World History, WorldAtlas, 2019-04-02 (באנגלית אמריקאית)
רומניה במלחמת העולם השנייה39049280Q1357609