קרב ים האלמוגים

קרב ים האלמוגים

פגיעה בנושאת המטוסים לקסינגטון בעת הקרב
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	4 במאי 1942 – 8 במאי 1942 (5 ימים)
קרב לפני	הפשיטה של דוליטל
קרב אחרי	קרב מידוויי
מקום	ים האלמוגים, בין אוסטרליה, גינאה החדשה, ואיי שלמה
תוצאה	ניצחון טקטי יפני ניצחון אסטרטגי לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים האימפריה היפנית בעלות הברית: מפקדים שיגיושי אינואואה טקאו טקאגי קיוהידה שימה אריטומו גוטו סדמיצ'י קג'יאוקה פרנק ג'ק פלטצ'ר תומאס קינקייד אוברי פיץ' ג'ון קרייס כוחות 2 נושאות מטוסים, נושאת מטוסים קלה, 9 סיירות, 19 משחתות, 12 נושאות גייסות, 127 מטוסים 2 נושאות מטוסים, 8 סיירות, 13 משחתות, 128 מטוסים אבדות נושאת מטוסים קלה, משחתת, נושאת מטוסים ניזוקה וכן נזק למספר אוניות נוספות, 80 מטוסים, כ-900 מלחים ואנשי צוות נושאת מטוסים, משחתת, מכלית, נושאת מטוסים ניזוקה, 66 מטוסים 656 מלחים ואנשי צוות
מפת הקרב

קרב ים האלמוגים היה קרב ימי בין הצי הקיסרי היפני לבין הצי האמריקני והצי המלכותי האוסטרלי, במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. היה זה הקרב הימי הראשון בו נלחמו נושאות מטוסים זו בזו, והראשון בו אף ספינה לא ירתה על ספינת אויב ואף לא איתרה אותה בעין.

לאחר ההצלחות הצבאיות בסוף 1941 ובתחילת 1942, רצה הפיקוד העליון היפני להרחיב את טבעת ההגנה ההיקפית סביב יפן, ולשם כך תכנן לכבוש את פורט מורסבי שבגינאה החדשה, ואת האי טולאגי שבאיי שלמה. תוכנית המבצע, שנקרא מבצע MO בפיקודו של תת-אדמירל שיגיושי אינואואה, כללה שימוש באוניות מלחמה רבות של הצי היפני המשולב, בהן שתי נושאות מטוסים ונושאת מטוסים קלה, שמטרתן הייתה לספק חיפוי אווירי לציי הפלישה. האמריקנים, לאחר שפענחו את הצפנים בהם השתמש הצי היפני, ידעו על תוכניותיהם של היפנים ושלחו שתי נושאות מטוסים, כחלק מכוח משימה אמריקני-אוסטרלי, תחת פיקודו של אדמירל פרנק ג'ק פלטצ'ר.

ב-3-4 במאי כבשו היפנים את טולאגי, על אף תקיפות חוזרות ונשנות מידי מטוסים אמריקנים מנושאת המטוסים יורקטאון. לאחר שלמדו על נוכחות נושאות המטוסים האמריקניות באזור, נעו נושאות המטוסים היפניות אל ים האלמוגים במטרה ליירט את הצי האמריקני ולהשמידו.

ב-7 במאי החלו נושאות המטוסים משני הצדדים להחליף מהלומות במשך מספר ימים. ביום הראשון טיבעו מטוסים אמריקנים את נושאת המטוסים הקלה "שוהו", ואילו היפנים הטביעו משחתת אחת ומסבים נזק כבד למכלית. ביום המחרת ספגה נושאת המטוסים היפנית שוקאקו נזק כבד. גם נושאת המטוסים האמריקנית לקסינגטון ספגה נזק כה כבד עד שנזנחה, ויורקטאון אף היא ספגה נזקים כבדים. בשל אובדן מטוסים רבים, החליטו שני הצדדים לסגת, ואובדן החיפוי האווירי הביא את אינואואה להורות על דחיית הפלישה לפורט מורסבי.

למרות שהיפנים זכו לניצחון טקטי בזכות מספר האוניות שטיבעו, נודע הקרב מאוחר יותר כניצחון אסטרטגי לבעלות הברית. הייתה זו הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שכוחות יפנים נעצרו על ידי כוחות בעלות הברית. חשוב מכך, בעקבות הקרב נמנע מנושאות המטוסים היפניות שוקאקו וזואיקאקו - הראשונה ניזוקה והשנייה איבדה את מרבית מטוסיה - להשתתף בקרב מידוויי, שנערך חודש לאחר מכן, ובכך הובטח שוויון יחסי בין שני הניצים במספר המטוסים הזמינים, עובדה שהטתה את הכף לטובת האמריקנים. אובדן נושאות המטוסים במידוויי מנעה מהיפנים ניסיונות פלישה נוספת לפורט מורסבי בדרך הים. חודשיים לאחר הקרב ניצלו בעלות הברית את פגיעות היפנים בדרום האוקיינוס השקט וכבשו את גוודלקנל. כיבוש גוודלקנל והמערכה בגינאה החדשה הביאו בסופו של דבר לשבירת ההגנה ההיקפית בדרום מערב האוקיינוס השקט, והיוו גורם משמעותי בתבוסתה הסופית של האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה.

רקע

ההתפשטות היפנית

ב-7 בדצמבר 1941 תקפה האימפריה היפנית את צי האוקיינוס השקט האמריקני בפרל הארבור, הוואי. בהתקפה הושמדו מספר אוניות מערכה ואוניות מלחמה אחרות, והדבר גרם לארצות הברית להכריז מלחמה על האימפריה היפנית. תוכנית המלחמה היפנית, שנפתחה בהתקפה על פרל הארבור, כללה את השמדת הצי האמריקני, השתלטות על אזורים במזרח אסיה העשירים במשאבי טבע, ובניית טבעת הגנה היקפית סביב האימפריה החדשה. בה בעת בה התרחשה ההתקפה על פרל הארבור, תקפו כוחות יפניים את מלאיה, ובכך דחפו את אוסטרליה, את ניו זילנד ואת הולנד להצטרף לארצות הברית למלחמה נגד היפנים.

יעדי פלישה משניים שמטרתם לתמוך בהשגת המטרות העיקריות היו, מלבד מלאיה, הפיליפינים, תאילנד, סינגפור, איי הודו המזרחית, האי וייק, בריטניה החדשה, איי גילברט וגואם, והפלישות אליהם החלו בחודשיה הראשונים של שנת 1942. בפלישות אלה קיוו היפנים להשמיד את כל כוחות היבשה, האוויר והים של בעלות הברית באזור, ולאחר מכן להקים מוצבי הגנה כנגד התקפות נגד במקומות אלה.

בעת תכנון השלב השני של הלחימה, ולאור הצלחותיו הראשוניות, תמך המטה הכללי של הצי הקיסרי היפני בפלישה לצפון אוסטרליה, וזאת כדי למנוע מבעלות הברית בסיס שעשוי לאיים על טבעת ההגנה ההיקפית של יפן מדרום. בתגובה, טען הצבא היפני הקיסרי שאין לו מספיק כוחות או ספינות שמסוגלות להעביר כוחות מספקים כדי להשתלט על האזור. כפשרה, הציע תת-אדמירל שיגיושי אינואואה, מפקד הצי הרביעי, לכבוש את האי טולאגי שבאיי שלמה הדרומיים, ואת פורט מורסבי בגינאה החדשה, וכך תיכנס צפון אוסטרליה לטווח הפעולה של מפציצים מבסיסים יבשתיים. אינואואה אף האמין שכיבוש פורט מורסבי יספק הגנה טובה יותר לבסיס הצי היפני ברבאול. המטה הכללי אישר את תוכניתו של אינואואה, ואף הסתמך עליה בעת שתכנן מבצעי פלישה נוספים לקלדוניה החדשה, לפיג'י ולסמואה, שמטרתם הייתה ניתוק כל קווי התקשורת והאספקה בין אוסטרליה לארצות הברית.

באפריל 1942 הסכימו הצי והצבא על מבצע MO. תוכנית הפעולה קראה לכיבוש פורט מורסבי בדרך הים עד לתאריך 10 במאי. התוכנית גם כללה את כיבוש טולאגי עד 3 במאי, שם היה על הצי להקים בסיס למטוסים ימיים, שעליהם הוטלה משימת סיור באזור ותקיפת ספינות בעלות הברית בדרום האוקיינוס השקט. עם השלמת מבצע MO ב-15 במאי, עתיד היה מבצע RY להיכנס לפעולה, ומטרתו הייתה כיבוש האיים נאורו ואושן והשתלטות על מצבורי הזרחה שבהם. תכנון מבצעי ההמשך לפלישה לקלדוניה החדשה, לפיג'י ולסמואה נקבע עד לאחר סיום שני המבצעים. בעת נחיתת הכוחות היפניים בחודש מרץ בלאה ובסלמאואה שבצפון גינאה החדשה ספגו הכוחות אש ממטוסי בעלות הברית שהמריאו מבסיסים יבשתיים ומנושאות מטוסים, ולפיכך ביקש אינואואה מהצי היפני המשולב שיקצה לו למבצע זה קבוצת נושאות מטוסים שתחפה על הכוחות הנוחתים של מבצע MO.

באותה עת עסק אדמירל איסורוקו יממוטו, מפקד הצי היפני המשולב, בתכנון מבצע ימי רחב היקף, שמטרתו הייתה פיתוי הצי האמריקני, ובעיקר נושאות המטוסים שלו, לקרב ימי מכריע סמוך לאטול מידוויי בו יושמד לחלוטין על ידי ספינות יפניות. למרות הסיכון הכרוך בהקטנת הצי המשולב לקראת תקיפת מידוויי, הסכים יממוטו להקצות לאינואואה כוח משימה שהכיל שלוש נושאות מטוסים, סיירות ומשחתות, ואף העניק לו את הפיקוד על החלק הימי של מבצע MO.

שיגיושי אינואואה, מפקד הכוח היפני

כוח הפלישה היפני, תחת פיקודו הכולל של אינואואה כלל:

1. כוח ההגנה העיקרי, בפיקודו של אדמירל משנה אריטומו גוטו שהחזיק אף בפיקוד הטקטי על הלחימה באזור פורט מורסבי, כלל את נושאת המטוסים הקלה "שוהו", שעל סיפונה תריסר מטוסי קרב מדגם A6M זירו ושישה מפציצי טורפדו מדגם נקג'ימה B5N "קייט", את הסיירות "אאובה", "קאקו", "קינוגאסה" ו"פורוטאקה" ומשחתת אחת.
2. כוח החיפוי הקרוב, בפיקודו של אדמירל משנה קונינורי מרומו, כלל את הסיירות הקלות "טנריו" ו"טצוטה", את נושאת המטוסים הקלים "קמיקאווה מארו" שעל סיפונה 12 מטוסים, ושתי ספינות תותחים.
3. כוח הפלישה לפורט מורסבי, בפיקודו של אדמירל משנה סדמיצ'י קג'יאוקה, כלל את הסיירת הקלה "יובארי" ו-11 משחתות. כוח זה הגן על יחידת הפלישה שהכילה 11 נושאות גייסות שעל סיפוניהן 5,500 חיילים, שולות מוקשים, מקשת וספינות עזר נוספות.
4. כוח הפלישה לטולאגי, בפיקודו של אדמירל משנה קיוהידה שימה, כלל שתי משחתות, שתי מקשות, נושאת גייסות שעל סיפונה 400 חיילים וחמש שולות מוקשים.
5. כוח נושאות המטוסים, בפיקודו של תת-אדמירל טקאו טקאגי, כלל את נושאות המטוסים שוקאקו, שעל סיפונה 18 מטוסי קרב זירו, 18 מפציצי צלילה מדגם אאיצ'י D3A "ואל", ו-19 מפציצי טורפדו קייט, וזואיקאקו, שעל סיפונה 19 מטוסי זירו, 17 מפציצי ואל ו-16 מפציצי קייט. כמו כן, כלל הכוח את הסיירות "מיוקו" ו"האגורו", שש משחתות ומכלית.
6. כוח צוללות, שכלל שבע צוללות למטרות סיור ותקיפה.

תגובת בעלות הברית

לפני קרב ים האלמוגים עמד לזכות בעלות הברית יתרון משמעותי והוא העובדה שמפענחי הצפנים האמריקנים פענחו את הצופן בו השתמש הצי היפני, וצוטטו לתשדורות היפנים. אמנם הפענוח היה חלקי ביותר - רק כשני אחוזים מכלל התעבורה הפך למודיעין - אך באפריל 1942 חלה פריצת דרך שאפשרה לאמריקנים לקרוא כ-85 אחוזים מכלל תעבורת המידע היפנית. ב-9 באפריל יירטו האמריקנים שדר מנושאת המטוסים היפנים קאגה למטהו של אינואואה ברבאול, עובדה שעוררה את החשש מפני פעילות מבצעית בדרום האוקיינוס השקט. ב-15 באפריל יירטו האמריקנים שדר נוסף שכלל אישור לכך שנושאות המטוסים שוקאקו וזואיקאקו נמצאות בדרכן מפורמוזה למעגן הצי בלגונת טרוק.

אדמירל צ'סטר נימיץ, מפקד ציי בעלות הברית באוקיינוס השקט, ומטהו הסכימו שנקודת התקיפה הבאה של היפנים תהיה בדרום מערב האוקיינוס השקט, וסברו שהמטרה העיקרית היא פורט מורסבי. לעיר הייתה חשיבות גם בעיני בעלות הברית, וגנרל דאגלס מקארתור התכוון להשתמש בה כנקודת פתיחה למתקפה נגד הכוחות היפנים בדרום מזרח אסיה. בסוף חודש אפריל, לאחר שהתברר בוודאות מפענוח התשדורות היפניות שמטרות התקיפה היפנית הן פורט מורסבי, איי שלמה ונאורו, החליטו נימיץ ומטהו להשיב ליפנים מלחמה באזור זה, ולפיכך שלח נימיץ את כל כליו הזמינים לים האלמוגים.

פרנק ג'ק פלטצ'ר, מפקד כוח משימה 17

ב-29 באפריל הורה נימיץ לשלוח את ארבע נושאות המטוסים שלו ואת ספינות הסיוע שלהן לים האלמוגים: כוח משימה 17 בפיקודו של אדמירל משנה פרנק ג'ק פלטצ'ר, שכלל את נושאת המטוסים יורקטאון ומלוותיה, יצאו לדרכן יומיים קודם וכבר שהו באזור. כוח משימה 11 בפיקודו של אדמירל משנה אוברי פיץ', שכלל את נושאת המטוסים לקסינגטון ומלוותיה שהה לפני כן בין פיג'י וקלדוניה החדשה, והיה בדרכו לים האלמוגים. כוח משימה 16 בפיקודו של תת-אדמירל ויליאם הלסי, שכלל את נושאות המטוסים אנטרפרייז והורנט, שב באותה עת לפרל הארבור לאחר ביצוע הפשיטה של דוליטל, ומיד יצא לים האלמוגים, אך לא הספיק להגיע בזמן כדי להשתתף בקרב. נימיץ מסר את הפיקוד על הכוחות הימיים של בעלות הברית בדרום האוקיינוס השקט לידי פלטצ'ר עד להגעתו של הלסי, אך למעשה נותר הפיקוד בידיו של הראשון לאורך כל הקרב.

היפנים יירטו תשדורות של נושאות המטוסים האמריקניות הורנט ואנטרפרייז בשובן מפשיטת דוליטל, והעריכו נכונה שאלה לא תספקנה להגיע לים האלמוגים בזמן כדי להשתתף בקרב. אלא שהיפנים טעו בהערכת מספר נושאות מטוסים שהיו בידי האמריקנים, ולכן ציפו להופעתה של נושאת מטוסים אמריקנית אחת בלבד.

כוח משימה 17, תחת פיקודו של תת-אדמירל פרנק ג'ק פלטצ'ר, כלל הכוחות הבאים:

1. כוח משימה 17.2, בפיקודו של אדמירל משנה תומאס קינקייד, כלל את הסיירות "אסטוריה", "צ'סטר", "פורטלנד", "מיניאפוליס" ו"ניו אורלינס", וחמש משחתות.
2. כוח משימה 17.3 (במקור כוח משימה 44), בפיקודו של אדמירל משנה ג'ון גרגורי קרייס, כלל הסיירות "שיקגו", "אוסטרליה" ו"הוברט", ושתי משחתות.
3. כוח משימה 17.5, בפיקודו של אדמירל משנה אוברי פיץ', כלל את נושאת המטוסים יורקטאון, שעל סיפונה 17 מטוסי קרב מדגם F4F ויילדקט, 35 מפציצי צלילה מדגם SBD דונטלס ועשרה מפציצי טורפדו מדגם TBD דבסטייטור, את נושאת המטוסים לקסינגטון, שעל סיפונה 19 מטוסי ויילדקאט, 35 מפציצי דונטלס ו-12 מפציצי דבסטייטור, וכן ארבע משחתות.
4. כוחות עזר שכללו שתי מכליות בליווי שתי משחתות, ואת נושאת המטוסים הימיים "טנג'יר", שעל סיפונה 12 מטוסי PBY קטלינה.
5. כוח צוללות, בפיקודו של קפטן ראלף כריסטי, שכלל 11 צוללות.

הקרב

לפני הלחימה

נושאת המטוסים יורקטאון מעט לפני הקרב

לקראת סוף חודש אפריל נשלחו שתי צוללות יפניות לסיור באזורי הנחיתה בסמוך לפורט מורסבי, וכן באיים הסובבים, אך אלה לא מצאו כל סימן להימצאות אוניות בעלות הברית באזור, ושבו לרבאול.

כוח ההגנה העיקרי, בפיקודו של אדמירל גוטו, יצא מלגונת טרוק ב-28 באפריל, חצה את איי שלמה, והתמקם בסמוך לג'ורג'יה החדשה. כוח החיפוי הקרוב בפיקודו של מרומו יצא מאירלנד החדשה ב-29 באפריל והפליג לאי סנטה איזבל, על מנת להקים בסיס יבשתי למטוסים ימיים, כהכנה לפלישה לטולאגי. כוח הפלישה לטולאגי של שימה יצא מרבאול ב-30 באפריל.

כוח נושאות המטוסים של טקאגי יצא מלגונת טרוק ב-1 במאי, ועשה דרכו לים האלמוגים ממזרח לאיי שלמה. מטרתו הייתה לספק חיפוי אווירי לכוחות הנחיתה, להשמיד את כוח האוויר של בעלות הברית בפורט מורסבי, וליירט ולהשמיד את אוניות בעלות הברית לכשתגענה לאזור.

היפנים פרסו ארבע צוללות במשימת סיור כ-450 מילים ימיים (830 קילומטרים) דרום מערבית לגוודלקנל, בחלק הצפוני-מזרחי של ים האלמוגים, ותפקידן היה להתריע על כל אוניית בעלות הברית המגיעה לאזור. אולם, כוחותיו של פלטצ'ר נכנסו לים לפני הגעת הצוללות. צוללת נוספת, I-21, נשלחה לסייר בדרום מזרח ים האלמוגים, ובהיותה סמוך לקלדוניה החדשה ב-2 במאי, תקפו אותה מטוסים מנושאת המטוסים יורקטאון. לצוללת לא נגרם נזק, אך קברניטה לא זיהה שהמטוסים התוקפים אותו המריאו מנושאות מטוסים. לפיכך לא היו היפנים מודעים להימצאות כוח נושאות המטוסים האמריקני באזור.

טולאגי

כוחותיו של שימה הגיעו לטולאגי עם שחר ה-3 במאי, והחלו לכבוש את האי, תחת חיפוי מטוסים מנושאת המטוסים שוהו. יחידת סיורי אוויר של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וחיל מצב אוסטרלי קטן התפנו מטולאגי לפני הגעתו של שימה, והיפנים, משלא נתקלו בהתנגדות, החלו מיד במלאכת בניית בסיס למטוסים ימיים ובסיס תקשורת. בצהרי אותו יום הורה גוטו לכוחותיו להפליג לבוגנוויל לתדלוק ולהערכות לקראת הנחיתות בפורט מורסבי. בשעה 17:00 הגיעה לידיו של פלטצ'ר שדר תצפית שדיווח על השיירה היפנית בדרכה לטולאגי ביום האתמול, ולכן הורה לכוחות המשימה לפנות לכיוון טולאגי ולהיערך למתקפה על כוחות הנחיתה היפנים ביום המחרת. אולם, בשל קשיי תדלוק של אוניות אחרות, רק יורקטאון ומלוותיה הפליגו לכיוון טולאגי.

בשעה 06:30, 4 במאי, מנקודה 100 מילים ימיים (כ-185 ק"מ) דרומית לגוודלקנל, שיגר פלטצ'ר את גל התקיפה הראשון מתוך ארבעה. המטוסים הפתיעו את היפנים, שלא ידעו על הימצאות כוחות בעלות הברית באזור, וטיבעו משחתת אחת ושלוש שולות מוקשים, השמידו ארבעה מטוסים ימיים, והסבו נזקים לאוניות נוספות. האמריקנים איבדו מפציץ צלילה אחד ושני מטוסי קרב, אך כל אנשי הצוות ניצלו. לאחר התקיפה, נסוגו היורקטאון ומלוותיה דרומה. למרות הנזקים שהסבו המטוסים, המשיכו היפנים בבניית הבסיסים בטולאגי, ומטוסים ימיים אף החלו להמריא ממנו ב-6 במאי.

לכוח נושאות המטוסים של טקאגי נודע על התקפת נושאת המטוסים של האויב בהיותו 350 מילים ימיים (כ-650 ק"מ) צפונית לטולאגי, בעת תדלוק. טקאגי ביטל את התדלוק ויצא מיד דרומה, בעודו משלח מטוסי סיור למזרח איי שלמה, בתקווה לאתר את נושאות המטוסים האמריקניות. אולם מטוסי הסיור שבו מבלי שאיתרו את הכוח.

סיורי אוויר והחלטות

מטוסים על סיפון זואיקאקו, 5 במאי

בשעות הבוקר של ה-5 במאי התאחדו הכוחות האמריקנים השונים בנקודת המפגש היעודה, כ-320 מילים ימיים (כ-600 ק"מ) דרומית לגוודלקנל, ופלטצ'ר הורה לכוח יורקטאון לפגוש את המכלית "נאושו" ולתדלק. באותה עת, הפליג כוח נושאות המטוסים של טקאגי דרומה, מזרחית לאיי שלמה, ופנה מערבה מסביב לסן קריסטובל, הדרומי שבאיי שלמה, לכיוון ים האלמוגים, אליו נכנס בשעות הבוקר של ה-6 במאי. לאחר מכן הורה על תדלוק נושאות המטוסים שלו כהכנה לקרב האווירי שעתיד היה להיערך ביום המחרת.

מטוסי הסיור של פלטצ'ר לא איתרו את נושאות המטוסים היפניות באזור, מכיוון שאלו נמצאו מעט מחוץ לטווח הטיסה שלהם, וכוח המשימה המשיך בתהליך התדלוק. בשעה 10:00 איתר מטוס סיור ימי מטולאגי את כוח משימה 17, ודיווח על מיקומו. טקאגי קיבל את הדיווח בשעה 10:50 והיה באותה עת 300 מילים ימיים (כ-550 ק"מ) צפונית לכוח משימה 17, וממש בקצה טווח הטיסה של מטוסיו. מכיוון שאוניותיו היו עדיין בתהליך תדלוק, החליט טקאגי לא לרדוף אחר כוח המשימה האמריקני. החלטה זו התקבלה בין השאר על פי ההערכה שכוח המשימה מפליג דרומה ומגדיל את הטווח ביניהם, וכן כי מזג האוויר הגשום השורר באזור יקשה על מטוסיו למצוא את מטרותיהם. רק בשעה 12:00 יצאו נושאות המטוסים שוקאקו וזואיקאקו דרומה, בליווי שתי משחתות, והתכוננו לתקוף את נושאות המטוסים האמריקניות בבוקר המחרת.

במקביל, ארבעה מפציצי B-17 מבצר מעופף אמריקנים שהמריאו מאוסטרליה איתרו את כוח ההגנה העיקרי של גוטו דרומית לבוגנוויל, והחלו תוקפים אותו בשעה 10:30, אך ללא הצלחה. בשעה 13:00 איתרו מטוסים מפורט מורסבי גם את כוח הפלישה של קג'יאוקה, ומיקום כוחות האויב נמסר לפלטצ'ר. בשעה 18:00, לאחר שכל כוחותיו סיימו לתדלק, הוא שלח את המכלית נאושו, בליווי המשחתת "סימס", להמתין בנקודת מפגש דרומית, והורה לכוח משימה 17 להפליג צפון-מערבה לכיוון כוחות האויב, מזרחית לגינאה החדשה. בשעה 19:30 הורה טקאגי לנושאות המטוסים היפניות לשוב צפונה ולחבור לשאר האוניות שסיימו לתדלק. בשעה 20:00, עת הסתובבו נושאות המטוסים היפניות צפונה, וכוח משימה 17 החל בהפלגה צפונה לגינאה החדשה, היה המרחק בין הכוחות הנצים 70-60 מילים ימיים בלבד, מבלי שהדבר היה ידוע להם.

בשעות הערב המאוחרות של ה-6 במאי, ובשעות הבוקר המוקדמות של ה-7 במאי, תפס כוח החיפוי הקרוב של מרומו את עמדותיו בארכיפלג לואיסיאד (Louisiade) שבקצה המזרחי של גינאה החדשה, כהכנה לנחיתות של יום המחרת.

קרב נושאות המטוסים, יום 1

תקיפות הבוקר

מפציצי צלילה יפניים בדרכם לכוח המשימה האמריקני

בשעה 06:20, ה-7 במאי, נמצא כוח משימה 17 115 מילים ימיים דרומית לארכיפלג לואיסיאד. פלטצ'ר האמין שנושאות המטוסים היפניות נמצאות צפונית אליו, בסביבת הארכיפלג, ולפיכך הורה על שיגור 10 מפציצי צלילה מיורקטאון למשימת סיור. לאחר מכן שלח פלטצ'ר את כוח משימה 44 לשעבר - כעת כוח משימה 17.3 - לחסום את נתיב ההפלגה של כוח הפלישה לפורט מורסבי. היה בכך סיכון כפול: ראשית, שליחת האוניות פירושה צמצום הגנת הנ"מ של כוח משימה 17. בנוסף, מכיוון שמטוסיו של פלטצ'ר עסקו באיתור נושאות המטוסים היפניות, נשלח כוח משימה 17.3 להתמודד עם כוח הפלישה ללא חיפוי מטוסים. בסופו של דבר, עמדה לנגד עיניו של פלטצ'ר חשיבות מניעת כיבוש פורט מורסבי.

למעשה, באותה עת היו נושאות המטוסים היפניות כ-300 מילים ימיים מזרחית לכוח המשימה האמריקני, ושיגרו בעצמן 12 מפציצי טורפדו למשימת סיור. במקביל שיגרו הסיירות קינוגאסה ופורוטאקה מכוח ההגנה העיקרי של גוטו מטוסי סיור ימיים, וכן מטוסים נוספים המריאו מטולאגי ומרבאול בניסיון לאתר את נושאות המטוסים האמריקניות. שני הצדדים עמדו בהיכון לתקיפה ברגע שמטוסי הסיור יאתרו את האויב. מכיוון שנמסר לו בוודאות על נוכחות נושאות מטוסים אמריקניות באזור, לא רצה אינואואה לסכן את כוח הפלישה ולכן הורה על עיכוב המבצע, ושלח את נושאות הגייסות לאחור.

בשעה 07:22 דיווח אחד ממטוסי הסיור משוקאקו על אוניות אמריקניות 163 מילים ימיים מכוחו של טקאגי. בשעה 07:45 אישר הטייס שמדובר בנושאת מטוסים וסיירת, אך למעשה היו אלה המכלית נאושו והמשחתת סימס. מיד הורה טקאגי על שיגור גל תקיפה, ובשעה 08:00 המריאו משוקאקו ומזואיקאקו 18 מטוסי קרב זירו, 36 מפציצי צלילה ואל ו-24 מפציצי טורפדו קייט.

בשעה 08:20 איתר אחד המטוסים שהמריאו מפורוטאקה את נושאות המטוסים של פלטצ'ר, ודיווח על מיקומן, וכעשר דקות לאחר מכן התקבל אישור לכך ממטוס מקינוגאסה. כעת עמדו טקאגי וצ'ואיצ'י הארה, מפקד פלגת נושאות המטוסים החמישית, אליה השתייכו זואיקאקו ושוקאקו, בפני דיווחים סותרים על מיקום נושאות המטוסים האמריקניות, אך בסופו של דבר החליטו לדבוק בדיווחים הראשוניים, ושלחו את מטוסיהם דרומה. עם זאת, הפנה טקאגי את נושאות המטוסים שלו לכיוון מיקום הדיווח המאוחר.

בשעה 08:15 איתר אחד ממפציצי הצלילה של יורקטאון את כוח ההגנה העיקרי של גוטו, שחיפה על כוח הפלישה לפורט מורסבי. הטייס דיווח בטעות על שתי נושאות מטוסים וארבע סיירות כבדות 225 מילים ימיים צפונית-מערבית לכוח משימה 17, ופלטצ'ר, שסבר שמדובר בכוח נושאות המטוסים היפניות, הורה על שיגור גל תקיפה. בשעה 10:13 החל גל התקיפה, שהכיל 10 מטוסי קרב, 28 מפציצי צלילה ו-12 מפציצי טורפדו מלקסינגטון, ושמונה מטוסי קרב, 25 מפציצי צלילה ועשרה מפציצי טורפדו מיורקטאון, לעשות את דרכו צפונה לעבר הכוח היפני. אולם, דקה לפני כן עמד טייס מטוס הסיור על טעותו, ותיקן את דו"ח התצפית שלו לשתי משחתות וארבע סיירות קלות. כעת עמד פלטצ'ר בפני בעיה דומה לזו שבפניה עמד טקאגי: הוא ידע שנושאות המטוסים של האויב נמצאות באזור, אך בשל דיווחים מוטעים לא ידע בוודאות לאן לשלוח את מטוסיו. בשעה 10:22 קיבל פלטצ'ר שדר מפורט מורסבי בו נמסר לו ששעתיים לפני כן איתרו מפציצי B-17 כוח יפני שהכיל נושאת מטוסים, עשר נושאות גייסות ו-16 אוניות מלחמה נוספות, במיקום שהיה 30 מילים ימיים דרומית לדיווח המוטעה שהיה בידיו. לפיכך הורה פלטצ'ר למטוסיו להמשיך באותו כיוון בתקווה שייתקלו בכוח היפני.

המכלית נאושו בוערת ושוקעת

בשעה 09:15 הגיע גל התקיפה של טקאגי ליעדו, וגילה שמדובר במכלית נאושו ובמשחתת סימס. הטייסים היפנים העדיפו לחפש מטרה איכותית יותר, והחלו סורקים את האזור בחיפוש אחר נושאות המטוסים האמריקניות. משלא מצאו אותן, הבין טקאגי שכוח משימה 17 נמצא בינו לבין כוח הפלישה העיקרי, ובעמדה נוחה לתקוף את השיירה. לפיכך הורה טקאגי למטוסיו להשמיד את נאושו ואת סימס ולשוב מיד לנושאות המטוסים. מפציצי הצלילה נותרו מאחור ותקפו את האוניות האמריקניות. שלוש פצצות פגעו ישירות בסימס, ששקעה בתוך דקות, ואיתה 174 אנשי צוות. נאושו נפגעה משבע פצצות, אך המשיכה לצוף עוד ארבעה ימים, בטרם נאספו ניצוליה והיא טובעה על ידי משחתת אמריקנית. בטרם כבה החשמל במכלית, היא הספיקה לדווח לפלטצ'ר אודות התקיפה, אך מכיוון שלא מסרה האם מדובר במטוסי נושאות מטוסים, לא ידע לבטח היכן נמצאות נושאות המטוסים היפניות.

בשעה 10:40, בזמן שהחלו המטוסים היפנים לתקוף את נאושו ואת סימס, איתר גל התקיפה האמריקני את נושאת המטוסים הקלה שוהו. היפנים שיגרו מיד כוח הגנה אווירי שכלל שמונה מטוסי קרב, והכינו את שאר המטוסים לגל התקפה כנגד נושאות המטוסים האמריקניות. במקביל, הקיפו הסיירות של גוטו את שוהו והעניקו לה חיפוי נ"מ. שלושה מפציצי צלילה היו הראשונים לתקוף את שוהו בשעה 11:10, אך כל פצצותיהם החטיאו. נושאת המטוסים פתחה בתמרוני התחמקות, וגם עשרה מפציצי צלילה נוספים החטיאו. בשעה 11:18 תקפו את שוהו 15 מפציצי צלילה, והפעם פגעו פעמיים עם פצצות במשקל 450 קילוגרם, שגרמו לדליקות לאחר שהציתו את המטוסים שעמדו מתודלקים וחמושים בהאנגרים, מוכנים לתקוף את נושאות המטוסים האמריקניות. דקה לאחר מכן שיחררו 12 מפציצי טורפדו את הטורפדו שלהם, וחמישה מהם פגעו בשוהו וגרמו לה נזק כבד, בין השאר אובדן כושר ההיגוי.

בשעה 11:25 החלו מטוסי היורקטאון לתקוף את שוהו, למרות ששריפות השתוללו בה ונראה היה שהיא אבודה. 24 מפציצי צלילה תקפו אותה בשני גלים, והשיגו 15-11 פגיעות. אחריהם, בשעה 11:29, תקפו את שוהו עשרה מפציצי טורפדו. הטייסים טענו שעשרה טורפדו פגעו, בעוד היפנים דיווחו על שניים בלבד, אך נראה שהמספר גבוה יותר. נושאת המטוסים הקלה שוהו שקעה בשעה 11:35, ואיתה 631 מאנשי צוותה.

מבצעי אחר הצהריים

שוהו נפגעת מטורפדו

המטוסים האמריקנים שבו ונחתו על נושאות המטוסים בשעה 13:38, ועד שעה 14:20 היו מתודלקים, חמושים ומוכנים להמריא להתקפה כנגד כוח הפלישה לפורט מורסבי או כנגד סיירותיו של גוטו. פלטצ'ר עדיין היה מודאג מכך שכוח נושאות המטוסים של האויב טרם התגלה, בעוד שהיה בטוח שמיקומו שלו היה ידוע בוודאות ליפנים בעקבות ההתקפה על שוהו. הוא ניחש שנושאות המטוסים היפניות תבואנה לעזרת כוח הפלישה העיקרי, ולכן הורה לכוח משימה 17 להפליג מערבה במטרה לעצור את כוח הפלישה, וניצל חזית קרה כדי לחמוק מגילוי מטוסי הסיור היפנים.

בשעה 13:15 איתר מטוס תצפית מרבאול את כוח משימה 17.3 של קרייס, אך דיווח בטעות שהוא כולל שתי נושאות מטוסים. הפיקוד היפני סבר שמדובר בכוחו של פלטצ'ר, ואינואואה שיגר מרבאול 12 מפציצי טורפדו ו-19 מטוסי קרב חמושים בפצצות לתקוף את הכוח. בשעה 14:30 תקפו המטוסים את כוח המשימה, אך לא הסבו לאוניותיו כל נזק. בעקבות ההתקפה הודיע קרייס לפלטצ'ר בשעה 15:26 שמכיוון שהוא חשוף להתקפות אוויריות, ומכיוון שהאחרון לא עדכן אותו במתרחש בזירה, הוא מפליג עם כוח משימה 17.3 לנקודה 220 מילים ימיים דרומית לפורט מורסבי, מחוץ לטווח טיסת המטוסים היפניים, אך מספיק קרוב כדי לסייע במקרה של פלישה.

לאור הדיווח המוטעה אודות כוח משימה 17.3, התכונן טקאגי לשלוח גל תקיפה כנגד מה שלדעתו היו נושאות המטוסים, והחל לסגור את המרחק לכוח האויב. בשעה 15:15, שלח הארה שמונה מפציצי טורפדו למשימת סיור מערבה כדי לאתר את נושאות המטוסים האמריקניות, וזמן קצר לאחר מכן נחתו המטוסים שטיבעו את נאושו ואת סימס. ב-16:15 שיגר הארה גל תקיפה שני, שכלל 12 מפציצי צלילה ו-15 מפציצי טורפדו, אך בשל תנאי מזג אוויר קשים לא הצליחו הטייסים היפנים לאתר את כוח משימה 17, והחלו לשוב לאחור.

כוח משימה 17, שחסה בהגנה שסיפקו ענני גשם נמוכים, זיהה את גל התקיפה היפני באמצעות מכ"ם בשעה 17:47, ופלטצ'ר הזניק מיד 11 מטוסי קרב לחיפוי. מטוסי הקרב הפתיעו את הטייסים היפנים, ובמחיר של שלושה מטוסים הפילו שבעה מפציצי טורפדו ושני מפציצי צלילה.

עם רדת החשיכה הסתיימה הפעילות האווירית לאותו יום, ופלטצ'ר הורה לכוח משימה 17 להפליג מערבה ולהתכונן לחיפושים עם אור ראשון. אינואואה הורה על דחיית הפלישה לפורט מורסבי ביומיים, עד להסרת איום נושאות המטוסים האמריקניות. טקאגי הפליג עם נושאות המטוסים שלו צפונה, כדי להיות בעמדה טובה יותר לחיפוי על כוח הפלישה ולאיתור כוח משימה 17. שני הצדדים ידעו שקרב ביום המחרת הוא בלתי נמנע, ושהיתרון ייטה לטובת הצד שיאתר ראשון את אויבו.

לקסינגטון (ברקע) ויורקטאון מתכוננות לשיגור גל התקיפה, 8 במאי

קרב נושאות המטוסים, יום 2

תקיפת נושאות המטוסים היפניות

בשעה 06:15, ה-8 במאי, שיגר הארה שבעה מפציצי טורפדו למשימת סיור, אליהם הצטרפו מטוסים מטולאגי ומרבאול. זמן קצר לאחר מכן, שיגר גם פלטצ'ר 18 מפציצים למשימת סיור. במהלך הלילה חלפו ענני הגשם ועברו לאזור בו שהו נושאות המטוסים היפניות, כך שבבוקר ה-8 במאי נהנו היפנים מחסות הגשמים, ואילו האזור בו פעל כוח משימה 17 היה נקי מעננים. בשעה 08:20 זיהה מפציץ צלילה מלקסינגטון את נושאות המטוסים היפניות, ושתי דקות לאחר מכן, זיהו הטייסים היפנים את כוח משימה 17. שני הכוחות היו מרוחקים כ-210 מילים ימיים זה מזה.

בשעה 09:00 המריאו מיורקאטון שישה מטוסי קרב, 24 מפציצי צלילה ותשעה מפציצי טורדפו, ובשעה 09:25 המריאו מלקסינגטון תשעה מטוסי קרב, 15 מפציצי צלילה ו-12 מפציצי טורפדו. באותה עת, המריאו מנושאות המטוסים היפניות 18 מטוסי קרב, 33 מפציצי צלילה ו-18 מפציצי טורפדו, ועשו דרכם לכוח משימה 17. שני הצדדים פנו זה אל זה וסגרו את המרחק על מנת לקצר את זמן הטיסה של מטוסיהם.

מפציצי הצלילה של יורקטאון היו הראשונים להגיע לנושאות המטוסים היפניות בשעה 10:32. באותה עת היה המרחק בין שתי נושאות המטוסים כעשרה קילומטרים, וזואיקאקו הייתה חבויה תחת מעטה עננים, בעוד ששוקאקו נצפתה בבירור. ההתקפה על שוקאקו החלה ב-10:57, ושני מפציצי צלילה פגעו בנושאת המטוסים עם פצצות בנות 450 קילוגרם, שגרמו לנזק כבד לסיפון ההמראה, וסיכלו את יכולת נושאת המטוסים לשגר מטוסים נוספים. מפציצי הטורפדו האמריקנים החטיאו כולם את מטרתם.

בשעה 11:30 החלו המטוסים מלקסינגטון לתקוף, ושוקאקו ספגה פגיעה נוספת של פצצה בת 450 קילוגרם, שהסבה נזק נוסף. במקביל, ניסו שאר המפציצים לתקוף את זואיקאקו, אך לא הצליחו לפגוע בשל מעטה העננים שסוכך עליה.

שוקאקו תחת התקפת מפציצי צלילה

בסך הכל, ספגה שוקאקו שלוש פגיעות: בצד השמאלי הקדמי של סיפון ההמראה, בצד הימני האחורי של סיפון ההמראה, ובצד ימין של הגשר. למרות שנושאת המטוסים לא הייתה בסכנת שקיעה, למעשה נמנעה ממנה היכולת לשגר ולקלוט מטוסים, ובנוסף 109 ממלחיה נהרגו ו-114 נוספים נפצעו. לפיכך הורה טקאגי למפקד האונייה, קפטן טקצוגו ג'וג'ימה, להעביר את מטוסיו לזואיקאקו ולפרוש מהקרב, ובשעה 12:10 החלה השוקאקו לעשות דרכה חזרה ליפן.

תקיפת נושאות המטוסים האמריקניות

בשעה 10:55 זיהה המכ"ם של לקסינגטון את גל התקיפה היפני בטווח של 68 מילים ימיים, ופלטצ'ר הזניק תשעה מטוסי קרב ליירטו. בשל אבידות המטוסים ביום הקודם, לא היו בגל התקיפה מספיק מפציצי טורפדו כדי לערוך מתקפה מלאה, ולכן את לקסינגטון תקפו 14 מפציצים, ואת יורקטאון תקפו ארבעה בלבד. כל ארבעת הטורפדו החטיאו את יורקטאון, אך שני טורפדו פגעו בלקסינגטון בצידה הימני בשעה 11:20. הטורפדו הראשון גרם לזעזוע שסדק את מכלי דלק המטוסים, והביא להתפזרות אדי דלק בחלל האונייה. הטורפדו השני גרם להשבתת מספר דוודים, אך הדבר לא השפיע על מהירות ההפלגה במידה רבה.

דקות ספורות לאחר מכן פגעו בלקסינגטון שתי פצצות שהטילו מפציצי צלילה, והציתו שרפות, אך צוות בקרת הנזקים השתלט עליהן במהרה. בשעה 11:27 פגעה ביורקטאון פצצה ממפציץ צלילה, שחדרה מבעד לסיפון ההמראה והתפוצצה ארבע קומות מתחת, במחסן המטוסים. פצצה נוספת שנחתה בקרבת נושאת המטוסים הסבה נזק לגוף האונייה וגרמה לפליטת דלק. בשעה 12:00 הסתיימה ההתקפה ומטוסי שני הצדדים עשו דרכם חזרה.

הערכת מצב ונסיגה

לקסינגטון תחת התקפה

מטוסי שני הצדדים שבו ונחתו על נושאות המטוסים בשעות הצהריים המוקדמות. על אף הנזקים שספגו, יכלו יורקטאון ולקסינגטון לקלוט את המטוסים, והטייסים ששבו דיווחו לפלטצ'ר שהסבו נזק כבד לנושאת מטוסים אחת, אך שהשנייה לא ניזוקה. לעומת זאת, שתי נושאות המטוסים שלו נפגעו, אם כי עדיין היו כשירות, אך אובדן המכלית נאושו העיב על המשך הפעילות בשל מחסור בדלק.

בסביבות השעה 14:30, לאחר שנחתו הטייסים היפנים ודיווחו שטיבעו שתי נושאות מטוסים אמריקניות, הודיע הארה לטקאגי שברשותו רק 24 מטוסי קרב, תשעה מפציצי צלילה ושישה מפציצי טורפדו, כוח לא מספיק כדי לתקוף את הכוח האמריקני, וגם לא כדי לחפות על הנחיתות בפורט מורסבי. בנוסף, מאז שנכנס לים האלמוגים לא תדלק כוח נושאות המטוסים היפני, והדלק אזל והלך ממכלי אוניותיו. אינואואה, שידע שכוח משימה 17.3 עדיין באזור, לא רצה לחשוף את כוח הנחיתה שלו ללא חיפוי אווירי, ולכן הודיע בשעה 22:00 על דחיית מבצע MO ל-3 ביולי, והורה לכוחותיו להפליג לצפון איי שלמה, ולפתוח במבצע RY. באותו ערב החלה זואיקאקו לעזוב את ים האלמוגים והפליגה לרבאול.

בשעה 12:47 אירע בלקסינגטון פיצוץ עז, שנגרם ככל הנראה מניצוץ ממנוע חשמלי שהצית את אדי הדלק שהתפזרו באונייה. בפיצוץ נהרגו 25 אנשי צוות ושריפה עזה החלה להתלקח בחדר ההגאים. בשעה 14:42 אירע פיצוץ עז נוסף, שהצית דלקות נוספות. סדרה נוספת של פיצוצים זעזעה את כל האונייה והאש יצאה מכלל שליטה, ובשעה 17:07 ניתנה הפקודה לנטוש את נושאת המטוסים. לאחר שנמשו כל הניצולים, שיגרה המשחתת "פלפס" חמישה טילי טורפדו לכיוון לקסינגטון, ובשעה 19:52 שקעה נושאת המטוסים, יחד עם 216 מאנשי צוותה. בנקודה זו היה ברור לפלטצ'ר שהוא נמצא בנחיתות מספרית לעומת נושאות המטוסים היפניות, ולאחר שהצליח בהשגת היעד האסטרטגי, כלומר הדיפת ניסיון הפלישה לפורט מורסבי, החליט לסגת משדה הקרב. בשעות הערב הורה נימיץ לכוח משימה 17 לצאת מים האלמוגים ולשוב לפרל הארבור.

תוצאות הקרב

בחצות, ה-9 במאי, למרות הדיווחים על טיבוע שתי נושאות מטוסים של האויב, הפך יממוטו את פקודת הנסיגה של אינואואה, והורה לכל הכוחות לאתר את שאר כוחות האויב ולהשמידם, וכן להשלים את הפלישה לפורט מורסבי. אינואואה הורה לטקאגי ולגוטו לרדוף אחר כוח משימה 17, אך בשל הצורך בתדלוק, פתחו היפנים במרדף רק בשעות הערב המאוחרות. אולם, בבוקר אותו היום פנה כוח משימה 17 מזרחה ויצא מים האלמוגים, דרומית לקלדוניה החדשה. כוח משימה 17.3 של קרייס, המתין באזור עד שעה 01:00, ה-10 במאי, ומשלא קיבל כל דיווח מפלטצ'ר ומשהאוניות היפניות לא נצפו עוד, הסיק קרייס שהקרב תם, והפליג לאוסטרליה.

לקסינטון בוערת

מטוסי חיפוש יבשתיים סייעו לטקאגי לאתר את כוח משימה 17 בבוקר ה-10 במאי, אך כאמור, כל הכוחות האמריקנים כבר יצאו מים האלמוגים בשעה זו. בשעה 12:00 הורה טקאגי על הפסקת החיפושים, ופנה לרבאול. יממוטו אישר את הנסיגה, והורה לזואיקאקו לשוב ליפן כדי לחדש את כוח האוויר שלה. בשעות הצהריים של 11 במאי, זיהה מטוס סיור PBY קטלינה את שבר המכלית נאושו, בעודו צף, ועליו ניצולים. המשחתת "הנלי" הגיעה לאזור וחילצה 109 ניצולים מנאושו ו-14 ניצולים מסימס, ולאחר מכן טיבעה את השבר באמצעות טורפדו.

ב-11 במאי החל מבצע RY, עם צאת כוח הפלישה מרבאול, תחת פיקודו של אדמירל משנה שימה, אך ב-12 במאי, בשעה 04:52, זיהתה הצוללת האמריקאית "S-42" את הכוח ושיגרה טורפדו אל המקשת "אוקינושימה", שהייתה אוניית הדגל של הכוח, וטיבעה אותה. בעקבות ההתקפה נדחה מבצע RY ל-17 במאי. במקביל, הגיע כוח המשימה 16, בפיקודו של תת-אדמירל הלסי, לדרום האוקיינוס השקט כדי למנוע מהיפנים לכבוש את נאורו ואת אושן. נימיץ, שבידיו היה מידע מודיעיני לגבי התוכנית היפנית לקרב מידוויי, נקט בתחבולה, וב-14 במאי הורה להלסי לחשוף את נושאות המטוסים שלו בפני מטוסי הסיור היפנים, ולאחר מכן לשוב מיד לפרל הארבור. בשעה 10:15 בבוקר המחרת איתר מטוס סיור מטולאגי את כוח משימה 16 445 מילים ימיים מזרחית לאיי שלמה. התחבולה צלחה בשני אופנים: ראשית, היפנים חששו לחשוף את כוחות הנחיתה שלהם להתקפות אוויריות מנושאות המטוסים האמריקניות, ולכן דחו את מבצע RY למועד מאוחר יותר ושבו לרבאול. שנית, איתורן של נושאות המטוסים האמריקניות באיי שלמה יום לפני שובן לפרל הארבור, גרם למודיעין היפני להאמין שהן פועלות באזור, ולא תוכלנה להשתתף בקרב מידוויי. למעשה, ארבעה ימים לאחר מכן, עשה כוח משימה 16 את דרכו לפרל הארבור, אליה הגיע ב-26 במאי, יום לפני הגעת היורקטאון.

שוקאקו הגיעה למספנת הצי בקורה ב-17 במאי, וזואיקאקו הצטרפה אליה ב-21 במאי. מודיעין האותות האמריקני ידע על מסעה של זואיקאקו, והציב שמונה צוללות בנתיב המשוער שלה, אולם נושאת המטוסים היפנית חמקה מגילוי. המטה הכללי של הצי סבר שיידרשו חודשיים עד שלושה חודשי תיקונים והכשרת צוותי אוויר חדשים בטרם תוכלנה נושאות המטוסים לפעול שוב. כך נמנע מהצי המשולב השימוש בשתי נושאות המטוסים במבצע כנגד מידוויי שעמד לצאת לפועל מספר ימים לאחר מכן. בסופו של דבר, שבו שוקאקו וזואיקאקו לצי המשולב ב-14 ביולי, ולקחו חלק במספר קרבות כנגד נושאות המטוסים האמריקניות.

השלכות הקרב

שיטת לחימה חדשה

קרב ים האלמוגים היה הקרב הימי הראשון בהיסטוריה בו אף אונייה לא איתרה את אוניות האויב, או ירתה עליהן. תחת זאת, היוו מטוסי נושאות המטוסים את הזרוע הארטילרית של יחידות השטח, והמפקדים משני הצדדים נאלצו להסתגל לשיטת לחימה בה לא היה להם כל ניסיון. ההיסטוריון וילמוט כתב שהמפקדים התמודדו עם תקשורת לקויה במצבים בהם גבולות שדה הקרב היו גדולים מכל קרב ימי קודם, אך המהירות בה התרחשו האירועים גברה עוד יותר, ולפיכך התקצרו זמני קבלת ההחלטות. בשל מהירות קבלת ההחלטות שנדרשה, ניצבו היפנים בעמדת נחיתות בשל ריחוקה של רבאול, ממנה פיקד אינואואה על המבצע, מאזור הקרבות, וקשיי התקשורת הכרוכים בכך. פלטצ'ר, לעומתו, נכח בזירת הקרב, וקיבל החלטות זמן קצר לאחר שהגיע אליו ישירות דיווחי התצפית.

צוותי האוויר היפניים עלו על מקביליהם האמריקנים במהלך הקרב, התקפותיהם על נושאות המטוסים האמריקניות ב-8 במאי היו מתואמות יותר, והם השיגו תוצאות טובות יותר עם מספר דומה של מטוסים. למרות זאת, סבלו היפנים משיעור אבדות גבוה יותר - 90 אנשי צוות לעומת 35 אנשי צוות אמריקנים. הכוח האווירי היפני, שצבר ניסיון רב לפני קרב ים האלמוגים, עמד בפני שחיקה שנבעה מתוכנית הכשרת צוותי האוויר היפנית - הטייסים המוכשרים ביותר נשארו בשירות מבצעי, תחת שיעברו לבסיסי הדרכה ויסייעו בהכשרת הדור החדש של טייסי נושאות מטוסים. בקרב ים האלמוגים החלה השחיקה הראשונית של צוותי אוויר אלה, שהידרדרה במהלך החודשים הבאים, והגיעה לשיאה באוקטובר 1942.

למרות שהאמריקנים תפקדו באופן פחות טוב ממקביליהם, הם למדו משגיאותיהם ושיפרו את טקטיקת נושאות המטוסים שלהם וציודן, שיפרו את תאום ההתקפות האוויריות והתקפות טורפדו, וכן שיפרו את טקטיקת הגנת הנ"מ, שיפורים שבאו לידי ביטוי בקרבות מאוחרים יותר. בקרב זה סייע המכ"ם לאמריקנים, אם כי בצורה מוגבלת למדי, אך התקדמות הטכנולוגיה עם הזמן שיפרה את יכולת גילוי האויב של בעלות הברית. בנוסף, בעקבות אובדן לקסינגטון, החליפו האמריקנים את מכלי דלק המטוסים במכלים עמידים יותר, ושיפרו את נוהלי בקרת הנזקים. כמו כן, שיפרו בעלות הברית את שיתוף הפעולה בין נושאות המטוסים למטוסים מבסיסים קרקעיים.

השלכות טקטיות ואסטרטגיות

קריקטורה בעיתון יפני בשפה האנגלית, בו נראה הדוד סם מצטרף לצ'רצ'יל בהקמת מצבות לאוניות בעלות הברית שטובעו על ידי היפנים

לאחר הקרב, טענו שני הצדדים לניצחון. מבחינת ספונה שאבדה, השיגו היפנים ניצחון טקטי בכך שטיבעו את נושאת המטוסים לקסינגטון, שבעת הקרב היוותה רבע מסך כוח נושאות המטוסים של הצי האמריקני באוקיינוס השקט, מכלית ומשחתת, לעומת נושאת מטוסים קלה, משחתת ומספר כלי שיט קטנים נוספים שטיבעו האמריקנים. בשתי המדינות נמסר לציבור מידע אודות ניצחון כביר, שהפריז בכמות האבידות שנגרמו לצד השני.

לעומת זאת, מבחינה אסטרטגית ניצחו בעלות הברית בקרב, בכך שסיכלו את הפלישה לפורט מורסבי. סיכול מבצע MO הסיר את האיום המידי על קווי האספקה והתקשורת בין ארצות הברית ואוסטרליה, אך חשוב מכך, הייתה זו הפעם הראשונה במלחמה באסיה שכוח פלישה יפני נהדף ונאלץ לסגת מבלי שהשיג את מטרותיו, וההישג תרם רבות למורל בקרב בעלות הברית.

לתוצאות הקרב היו אף השלכות מרחיקות לכת על התכנון האסטרטגי של הצדדים לעתיד. בסיס בעלות הברית בפורט מורסבי היה בעל חשיבות רבה להמשך הפעילות בגינאה החדשה ומעבר לה, ואובדנו היה מקשה מאד על פעילות בעלות הברית בדרום מערב האוקיינוס השקט. היפנים התרכזו בהישגים הטקטיים שהשיגו בקרב, והתייחסו לכישלון המבצע כעיכוב זמני, אך מבחינה אסטרטגית ביצרו תוצאות הקרב את הדעה שרווחה בקרב הפיקוד העליון של הצי הקיסרי לפיה האמריקנים נחותים להם ביכולתם הקרבית, וחיזקו את האמונה שבקרבות עתידיים עם נושאות מטוסים אמריקניות תהיה ידם על העליונה.

מידוויי

ערך מורחב – קרב מידוויי

ההשפעה העיקרית של קרב ים האלמוגים הייתה בכך שבשל הנזק שספגו במהלכו, לא יכלו נושאות המטוסים זואיקאקו ושוקאקו להצטרף לכוחותיו של יממוטו בהתקפה על מידוויי. היפנים האמינו שבקרב ים האלמוגים הם טיבעו שתי נושאות מטוסים, וחישוב זה הותיר את נושאות המטוסים אנטרפרייז והורנט באזור מידוויי. מכיוון שתכולת המטוסים על נושאות המטוסים האמריקניות הייתה גדולה יותר, ומכיוון שהיה צפוי שהאמריקנים ישתמשו במטוסים מבסיס במידוויי, עמדו היפנים, על ארבע נושאות המטוסים שלהם, בשוויון מספרי במטוסים אל מול האמריקנים. למעשה, יורקטאון הספיקה לחזור לפרל הארבור ולצאת להגנת מידוויי שלושה ימים לאחר מכן, כך שלרשות הצי האמריקני עמדו שלוש נושאות מטוסים ויתרון מספרי.

ההיסטוריון ג'ונתן פארשל טען שיממוטו שגה שגיאה אסטרטגית כשאישר את השימוש בנושאות מטוסים במבצע MO. מרגע שהחליט יממוטו שקרב ההכרעה מול הצי האמריקני ייערך במידוויי, אסור היה עליו להפריד חלק מהאוניות החשובות ביותר שלו למבצע משני. האפשרויות שעמדו בפניו היו לא לשלוח נושאות מטוסים למבצע MO כלל, או לשלוח את כל נושאות המטוסים שלו. משהחליט את שהחליט, למעשה התנה את הצלחתו של המבצע הראשי בהצלחתו של מבצע משני, ובסופו של דבר היו כוחותיו הן בקרב ים האלמוגים והן בקרב מידווי חלשים מכפי שיכלו להיות.

המצב בדרום האוקיינוס השקט

חיילים אוסטרלים בקרב שביל קוקודה

תחילה נתפס קרב ים האלמוגים כאכזבה באוסטרליה. סכנת הפלישה היפנית ליבשת נותרה בעינה, ולמרות שבעלות הברית ידעו על כוונות היפנים, לא הושמדו כוחות משמעותיים של הצי הקיסרי. אולם, בעקבות אובדן ארבע נושאות מטוסים בקרב מידוויי לא יכלו היפנים לבצע ניסיון נחיתה נוסף בפורט מורסבי בדרך הים, ונאלצו לעשות זאת בדרך היבשה. היפנים פתחו במבצע הקרקעי ב-21 ביולי בשביל קוקודה, אך חיילי בעלות הברית, אוסטרלים בעיקרם, האטו את קצב התקדמות היפנים, ובסופו של דבר עצרו אותם בספטמבר בקרב מפרץ מילן.

בחודש יולי הקימו היפנים שדה תעופה בגוודלקנל, ומטוסים שהמריאו ממנו איימו על קווי התקשורת בין ארצות הברית ואוסטרליה. עם זאת, בשל כישלון כיבוש פורט מורסבי היה בסיס זה מבודד וחסר הגנה מבסיסי אוויר יפניים אחרים, ולפיכך שמו לעצמן בעלות הברית למטרה לכבוש את גוודלקנל ואת טולאגי הסמוך לו. ב-7 באוגוסט נחתו נחתי אמריקנים בשני האיים, ותוך זמן קצר השתלטו על שדה התעופה. זו הייתה תחילתו של קרב גוודלקנל, שנערך במקביל למערכה בגינאה החדשה, שבסיומם הביסו בעלות הברית את היפנים בדרום מערב האוקיינוס השקט, והסבו לצי ולצבא היפני נזקים בלתי הפיכים.

לקריאה נוספת

• טולנד, ג'ון. השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית. הוצאת מערכות, 1985.

• Dull, Paul S. A Battle History of the Imperial Japanese Navy, 1941–1945. Naval Institute Press, 1978. מסת"ב 0-87021-097-1.
• Lundstrom, John B. The First Team: Pacific Naval Air Combat from Pearl Harbor to Midway. Naval Institute Press, 1984. מסת"ב 9781612511665
• Parshall, Jonathan and Anthony Tully. Shattered Sword: The Untold Story of the Battle of Midway. Potomac Books, 2005. ISBN
• Stille, Mark. The Coral Sea 1942: The First Carrier Battle. Osprey Publishing, 2009. מסת"ב 9781846034404
• Willmott, H. P. The War with Japan: The Period of Balance, May 1942-October 1943. Rowman & Littlefield, 2002. מסת"ב 9780842050333
• Willmott, H. P. The Barrier and the Javelin: Japanese and Allied Pacific Strategies February to June 1942. Naval Institute Press, 1983. מסת"ב 0-87021-535-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב ים האלמוגים בוויקישיתוף

• סיפור קרב ים האלמוגים - המשרד למודיעין ימי של הצי האמריקני.
• תסקיר ההפצצות האסטרטגיות של ארצות הברית באוקיינוס השקט.

• Bullard, Steven (מתרגם). Japanese army operations in the South Pacific Area New Britain and Papua campaigns, 1942–43. Senshi Sōshō (translated excerpts). Australian War Memorial. מסת"ב 978-0-9751904-8-7
• Gill, G. Hermon (1968). Volume II – Royal Australian Navy, 1942–1945, Australia in the War of 1939–1945, Series 2: Navy. Australian War Memorial.
• Parker, Fredrick D. Part One: The Battle of the Coral Sea in A Priceless Advantage: U.S. Navy Communications Intelligence and the Battles of Coral Sea, Midway, and the Aleutians.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0