אנטארקטיקה במלחמת העולם השנייה
התחרות הבינלאומית הגיעה גם לאנטארקטיקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, אם כי לא נערך ביבשת קרב. ב-1938 הגיעה ליבשת משלחת מגרמניה הנאצית כדי להקדים את נורווגיה בדרישתה לקבל את ארץ המלכה מוד[1], ובין 19 בינואר 1939 ל-8 במאי 1945, הגרמנים טענו לבעלות על חבל שוואביה החדשה. שנה אחר כך, הקימה משלחת אמריקאית שני בסיסים שפעלו במשך שנתיים לפני שננטשו.
בתגובה למשלחות האירופאיות והאמריקאיות ליבשת, הכריזו צ'ילה וארגנטינה על דרישות משלהן ביבשת. ב-1940 הכריזה צ'ילה על הטריטוריה הצ'יליאנית האנטארקטית בשטחים שבריטניה טענה לבעלות עליהם עוד קודם לכן. ארגנטינה מצידה הכריזה ב-1943 על אנטארקטיקה הארגנטינאית באותו שטח, כשהיא היחידה שהחזיקה בסיס קבוע במקום.
בתגובה לפעולות של צ'ילה, ארגנטינה, גרמניה וארצות הברית, פתחה בריטניה ב-1943 במבצע טאבארין. מטרת המבצע הייתה לבסס נוכחות קבועה ביבשת ולחזק את הטענה שלה על איי פוקלנד[2]. בנוסף, הבריטים ביקשו למנוע מהקריגסמרינה להשתמש באיים הנידחים כנקודות מפגש, וכן לסכל איום יפני לכבוש את האיים. המשלחת הבריטית עזבה את איי פוקלנד ב-29 בינואר 1944[3], והמחקר שהחלה הפך בסופו של דבר לסקר האנטארקטי הבריטי[4].
בשנים שאחרי המלחמה התחרות בין המדינות על אנטארקטיקה גברה. בסוף שנות ה-50 הפכה התחרות לשיתוף פעולה בינלאומי עם השנה הגאופיזית הבין-לאומית והחתימה על אמנת אנטארקטיקה.
המשלחת הגרמנית
שוואביה החדשה הייתה טריטוריה בשטחי ארץ המלכה מוד שגרמניה הנאצית טענה לבעלות עליה. המקום נחקר על ידי הגרמנים ב-1938 כחלק מהמשלחת השלישית ליבשת, שיצאה בחשאי מגרמניה ב-17 בדצמבר 1938 במטרה להקים באנטארקטיקה בסיס ציד לווייתנים. המשלחת הייתה חלק מהתוכנית הגרמנית להפיק חומרי גלם כמו שמן לווייתנים ולהימנע מתלות בנורווגיה לשם כך. הספינה הגיעה לחוף הנסיכה מרתה ב-19 בינואר 1939, שם נערך מחקר קצר אחרי הקמת הבסיס הזמני. על החוף הוצבו דגלי גרמניה ונסקרו השטחים במסגרת התביעה. הגרמנים שלחו גם שני מטוסים מדגם דורניה ואל שערכו 15 טיסות צילום והפיקו 16 אלף צילומי אוויר. המשלחת עזבה את אנטארקטיקה ב-6 בפברואר 1939 ושבה להמבורג ב-11 באפריל. לאחר מכן, הגרמנים לא הקימו יישוב קבע ביבשת, וויתרו לחלוטין על דרישותיהם עם הכניעה בסוף מלחמת העולם השנייה.
המשלחת האמריקאית
המשלחת האמריקאית לאנטארקטיקה ב-1939 הייתה המשלחת הראשונה במימון ממשלתי מאז המשלחת שיצאה מאה שנה קודם לכן, והוביל אותה ריצ'רד בירד, חוקר קוטב ידוע[5]. המשלחת הגרמנית ליבשת הקפואה עוררה בקרב הממשל האמריקאי צורך דחוף לבסס את הנוכחות באנטארקטיקה, וזמן קצר לאחר מכן היא הוזמנה על ידי הנשיא רוזוולט[6], וחלק ניכר מהציוד שלה סופק במימונו של בירד[7]. למשלחת, שיצאה במהירות, היו ארבעה חודשים בלבד לתכנן את מסלולה[8].
המשלחת האמריקאית יצאה לדרך בסוף 1939 עם 125 חברים[9]. הוראות הנשיא היו לבנות ולתחזק שני בסיסים, הראשון בסמוך לארץ אדוארד השביעי, והשני מוקם בסמוך לאי שארקו. כמו כן, הוטלה על המשלחת המשימה למפות את האי הרד וארץ מרי בירד, וכן קו החוף בין מרידיאנים 72 ו-148[10]. צוות המשלחת הצליח לבנות את שני הבסיסים, ובבסיס בסמוך לאי שארקו נעשה שימוש גם במשלחת רון לאנטארקטיקה.
הצוות הביא איתו סיירת שלג חדשה בעלת צמיגים חלקים, מה שהקשה על האחיזה בקרח[11], ובעיה זו לצד התחזוקה הנלווית הובילו את המשלחת להשאיר מאחור את הסיירת כששבו לארצות הברית[12]. הסיירת נמצאה שוב במסגרת מבצע קפיצה לגובה ב-1946 ושוב ב-1958, וכיום היא כנראה קבורה מתחת לשלג או שנפלה לים[13]. צוות המשלחת, שכלל את פול סיפל(אנ') וריצ'רד בלאק ערך ניסויים ותצפיות רבות, וכן אסף צמחים, אצות וחזזיות.
עם התעצמות המלחמה, הוחלט בממשל לפנות את שני הבסיסים במהלך 1941. התחרות הבינלאומית הגיעה גם לאנטארקטיקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, אם כי לא נערך ביבשת קרב. ב-1938 הגיעה ליבשת משלחת מגרמניה הנאצית כדי להקדים את נורווגיה בדרישתה לקבל את ארץ המלכה מוד[1], ובין 19 בינואר 1939 ל-8 במאי 1945, הגרמנים טענו לבעלות על חבל שוואביה החדשה. שנה אחר כך, הקימה משלחת אמריקאית שני בסיסים שפעלו במשך שנתיים לפני שננטשו.
בתגובה למשלחות האירופאיות והאמריקאיות ליבשת, הכריזו צ'ילה וארגנטינה על דרישות משלהן ביבשת. ב-1940 הכריזה צ'ילה על הטריטוריה הצ'יליאנית האנטארקטית בשטחים שבריטניה טענה לבעלות עליהם עוד קודם לכן. ארגנטינה מצידה הכריזה ב-1943 על אנטארקטיקה הארגנטינאית באותו שטח, כשהיא היחידה שהחזיקה בסיס קבוע במקום.
בתגובה לפעולות של צ'ילה, ארגנטינה, גרמניה וארצות הברית, פתחה בריטניה ב-1943 במבצע טאבארין. מטרת המבצע הייתה לבסס נוכחות קבועה ביבשת ולחזק את הטענה שלה על איי פוקלנד[2]. בנוסף, הבריטים ביקשו למנוע מהקריגסמרינה להשתמש באיים הנידחים כנקודות מפגש, וכן לסכל איום יפני לכבוש את האיים. המשלחת הבריטית עזבה את איי פוקלנד ב-29 בינואר 1944[3], והמחקר שהחלה הפך בסופו של דבר לסקר האנטארקטי הבריטי[4].
בשנים שאחרי המלחמה התחרות בין המדינות על אנטארקטיקה גברה. בסוף שנות ה-50 הפכה התחרות לשיתוף פעולה בינלאומי עם השנה הגאופיזית הבין-לאומית והחתימה על אמנת אנטארקטיקה.
המשלחת הגרמנית
שוואביה החדשה הייתה טריטוריה בשטחי ארץ המלכה מוד שגרמניה הנאצית טענה לבעלות עליה. המקום נחקר על ידי הגרמנים ב-1938 כחלק מהמשלחת השלישית ליבשת, שיצאה בחשאי מגרמניה ב-17 בדצמבר 1938 במטרה להקים באנטארקטיקה בסיס ציד לווייתנים. המשלחת הייתה חלק מהתוכנית הגרמנית להפיק חומרי גלם כמו שמן לווייתנים ולהימנע מתלות בנורווגיה לשם כך. הספינה הגיעה לחוף הנסיכה מרתה ב-19 בינואר 1939, שם נערך מחקר קצר אחרי הקמת הבסיס הזמני. על החוף הוצבו דגלי גרמניה ונסקרו השטחים במסגרת התביעה. הגרמנים שלחו גם שני מטוסים מדגם דורניה ואל שערכו 15 טיסות צילום והפיקו 16 אלף צילומי אוויר. המשלחת עזבה את אנטארקטיקה ב-6 בפברואר 1939 ושבה להמבורג ב-11 באפריל. לאחר מכן, הגרמנים לא הקימו יישוב קבע ביבשת, וויתרו לחלוטין על דרישותיהם עם הכניעה בסוף מלחמת העולם השנייה.
המשלחת האמריקאית
המשלחת האמריקאית לאנטארקטיקה ב-1939 הייתה המשלחת הראשונה במימון ממשלתי מאז המשלחת שיצאה מאה שנה קודם לכן, והוביל אותה ריצ'רד בירד, חוקר קוטב ידוע[5]. המשלחת הגרמנית ליבשת הקפואה עוררה בקרב הממשל האמריקאי צורך דחוף לבסס את הנוכחות באנטארקטיקה, וזמן קצר לאחר מכן היא הוזמנה על ידי הנשיא רוזוולט[6], וחלק ניכר מהציוד שלה סופק במימונו של בירד[7]. למשלחת, שיצאה במהירות, היו ארבעה חודשים בלבד לתכנן את מסלולה[8].
המשלחת האמריקאית יצאה לדרך בסוף 1939 עם 125 חברים[9]. הוראות הנשיא היו לבנות ולתחזק שני בסיסים, הראשון בסמוך לארץ אדוארד השביעי, והשני מוקם בסמוך לאי שארקו. כמו כן, הוטלה על המשלחת המשימה למפות את האי הרד וארץ מרי בירד, וכן קו החוף בין מרידיאנים 72 ו-148[10]. צוות המשלחת הצליח לבנות את שני הבסיסים, ובבסיס בסמוך לאי שארקו נעשה שימוש גם במשלחת רון לאנטארקטיקה.
הצוות הביא איתו סיירת שלג חדשה בעלת צמיגים חלקים, מה שהקשה על האחיזה בקרח[11], ובעיה זו לצד התחזוקה הנלווית הובילו את המשלחת להשאיר מאחור את הסיירת כששבו לארצות הברית[12]. הסיירת נמצאה שוב במסגרת מבצע קפיצה לגובה ב-1946 ושוב ב-1958, וכיום היא כנראה קבורה מתחת לשלג או שנפלה לים[13]. צוות המשלחת, שכלל את פול סיפל(אנ') וריצ'רד בלאק ערך ניסויים ותצפיות רבות, וכן אסף צמחים, אצות וחזזיות.
עם התעצמות המלחמה, הוחלט בממשל לפנות את שני הבסיסים במהלך 1941.
תקיפת אוניות סוחר בידי גרמניה
במהלך המלחמה גרמניה השתמשה בסיירות דוגמת האטלנטיס להטבעת אוניות סוחר של בעלות הברית באוקיינוס השקט[14]. המטרה העיקרית בפעילות זו הייתה לסכל ולתפוס העברת אספקה. בסך הכל 9 אוניות סוחר גרמניות הוסבו למטרה זו, והן היו חמושות בתותחי 5.9 אינץ' וטילי טורפדו[15]. האוניות נשאו לרוב דגל של מדינה נייטרלית[16].
על אף שלרוב האוניות הגרמניות שטו בקרבת חופי אסיה, חלקן הגיעו גם לאזורי המים הקרים. ב-1940, האטלנטיס עגנה באיי קרגלן כדי לבצע תיקונים ולחדש את האספקה שלה[17][18]. הסיירת פינגווין הצליחה ללכוד צי של דייגים נורווגים ב-14 בינואר 1941 בקרבת איי ג'ורג'יה הדרומית[19][20].
משלחות ארגנטינאיות
ארגנטינה שלחה לאנטארקטיקה שתי משלחות תוך כדי המלחמה. הראשונה יצאה בסוף 1942, והשנייה בפברואר 1943.
המשלחת הראשונה
המשלחת הארגנטינאית הראשונה שיצאה ב-1942 הונהגה על ידי אלברטו אודרה, נחתה על האי דספשן וערכה בו מחקר. כמו כן, הוצב באי דגל ארגנטינה[21].
המשלחת השנייה
המשלחת השנייה יצאה ב-1943 אחרי הפגיעה בדגל הארגנטינאי באי דספשן בידי אונייה בריטית[22]. מעבר לכך לא ביצעה המשלחת עוד משימות רבות, מלבד צילומים של פורט לוקרוי.
מבצע טאבארין
מבצע טאבארין היה שמה של משלחת בריטית חשאית שנערכה בשנים 1943–1946. המטרה המקורית של המשלחת הייתה להקים בסיסים בארץ גרהאם, אבל הוחלט בהמשך להרחיב את משימתה ולבצע גם מחקר מדעי[23]. המשלחת החלה בהעמדת פנים כאילו משימתה לאתר צוללות גרמניות בקרבת אנטארקטיקה, אולם במקביל היא פעלה כדי להקים בסיסים בשטח שארגנטינה טענה לבעלות עליו, ושהייתה עליו מחלוקת[24]. את המשלחת הוביל ג'יימס מאר[25]. צוות המשלחת הגיע לאי דספשן ב-6 בפברואר 1944 אחרי שיצא מאנגליה ב-14 בדצמבר 1943. באמצע הדרך חברי המשלחת עברו לאוניות אחרות[26]. עם הגיעם לחוף, לא נמצאו עדויות לנוכחות ארגנטינאית מלבד מכל דלק שעליו צויר דגל ארגנטינה. עד מהרה הוקם מחנה בשטח תחנת דיג נורווגית ישנה, הוקם בסיס B והדגל הבריטי הונף.
חלק אחר מצוות המשלחת התפצל והתקדם לכיוון מפרץ התקווה, והקים את בסיס A ב-7 בפברואר. ב-10 בפברואר, עקב מזג האוויר הקשה שתי האוניות שנשאו את חברי המשלחת עזבו לפורט לוקרוי[27]. ב-17 בפברואר שתי האוניות עזבו לאיי פוקלנד אחרי שהושלמה הקמת הביתן המרכזי. ב-23 במרץ הוקם במקום משרד הדואר, שנשרף חודש אחר כך, ובמהלך חודש מאי החלו סקרים של המקום, זמן קצר אחרי שדבר נוכחות המשלחת נודע בעולם. אלזה מקנזי לאמב, מדענית בצוות המשלחת, אספה במהלך הסקירות דגימות של חזזיות, תולעים, קיפודי ים וספוגים[28].
בפברואר 1945 הגיעו מדענים נוספים לתחנות A ו-B, ולאחר העמסת ציוד נשלחו להקים את תחנה D, בשעה שאחרים נסעו להקים את תחנה E באי סטונינגטון. זמן קצר אחרי התפטרות ג'יימס מאר מראשות המשלחת, ננטשה תחנה E, ומחליפו אנדרו טיילור העביר את עיקר הפעילות לתחנה D, שהקמתה הסתיימה ב-20 במרץ[29][30].
המשלחת הסתיימה בתחילת 1946 וב-11 בפברואר אחרון אנשי הצוות עזב. המשלחת תרמה להתרחבות הטענות הבריטיות ביבשת הדרומית ותרמה למחקר המדעי. תחנה A קיימת כיום כמוזיאון[31][32].
הבונקר הגרמני
לאורך השנים נפוצו שמועות על בסיס גרמני חשאי שקיים באנטארקטיקה, עקב הידיעות על מנהיגים נאציים שברחו מגרמניה אחרי המלחמה, ונתמכו בהופעת צוללת גרמנית באנטארקטיקה ביולי 1945[33]. התיאוריה הזו הוצגה לראשונה ב-1947 בידי לדיסלס ז'בו ההונגרי[34]. עם זאת, מדענים רבים הפריכו את התיאוריה הזו[35][36][37]. הוכח שהגרמנים שלחו לאנטארקטיקה משלחת אחת בלבד למסע מדידות שארך חודש בלבד, זמן מועט מדי בשביל לבנות מבנה גדול ביבשת[38].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Widerøe, Turi (2008). "Annekteringen av Dronning Maud Land". Norsk Polarhistorie (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "About – British Antarctic Survey". www.antarctica.ac.uk. נבדק ב-25 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Scott Polar Research Institute, Cambridge » Picture Library catalogue". www.spri.cam.ac.uk. נבדק ב-25 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Operation Tabarin overview". British Antarctic Survey – Polar Science for Planet Earth. British Antarctic Survey. 2015. נבדק ב-31 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "Richard E. Byrd". Virginia Museum of History & Culture (באנגלית). נבדק ב-2021-05-22.
- ^ 6.0 6.1 Dewing, Charles E.; Kelsay, Laura E. (1955). "RECORDS OF THE UNITED STATES ANTARCTIC SERVICE" (PDF). The National Archives of the United States: 6 and 7.
- ^ 7.0 7.1 Broadbent, Noel D.; Rose, Lisle (2002). "Historical Archaeology and the Byrd Legacy: The United States Antarctic Service Expedition, 1939-41". The Virginia Magazine of History and Biography. 110 (2): 4. ISSN 0042-6636. JSTOR 4250004.
- ^ 8.0 8.1 Broadbent, Noel D.; Rose, Lisle (2002). "Historical Archaeology and the Byrd Legacy: The United States Antarctic Service Expedition, 1939-41". The Virginia Magazine of History and Biography. 110 (2): 5. ISSN 0042-6636. JSTOR 4250004.
- ^ 9.0 9.1 "Bear, 1885". United States Coast Guard (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-03-11.
- ^ 10.0 10.1 Broadbent, Noel D.; Rose, Lisle (2002). "Historical Archaeology and the Byrd Legacy: The United States Antarctic Service Expedition, 1939-41". The Virginia Magazine of History and Biography. 110 (2): 7. ISSN 0042-6636. JSTOR 4250004.
- ^ 11.0 11.1 Holderith, Peter (29 באוקטובר 2020). "Scientists Find Probable Location of Massive Polar Exploration Vehicle Lost for Decades". The Drive (באנגלית). נבדק ב-2021-03-11.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 12.0 12.1 Taylor, Alan. "The Antarctic Snow Cruiser—Updated - The Atlantic". www.theatlantic.com (באנגלית). נבדק ב-2021-03-13.
- ^ 13.0 13.1 Scambos, Ted; Novak, Clarence (2005-10-01). "On the Current Location of the Byrd "Snow Cruiser" and Other Artifacts from Little America I, II, III and Framheim". Polar Geography. 29 (4): 237–252. doi:10.1080/789610142. ISSN 1088-937X. S2CID 128811407.
- ^ Ghaleb, Sam. "German Merchant Cruiser Komet hits seas". Ocean City Today (באנגלית). נבדק ב-2023-06-26.
- ^ "German Raiders in the Pacific NZETC". nzetc.victoria.ac.nz. נבדק ב-2021-03-17.
- ^ Williamson, Gordon (2012-06-20). Kriegsmarine Auxiliary Cruisers (באנגלית). Bloomsbury Publishing. ISBN 978-1-78200-001-3.
- ^ Duffy, James P.; Vessels, Gordon G. (2001). Hitler's Secret Pirate Fleet, The Deadliest Ships of World War II. Praeger. p. 24. ISBN 9780275966850.
- ^ "The Atlantis: The Kriegsmarine's Last Corsair". Warfare History Network (באנגלית אמריקאית). 2016-11-08. נבדק ב-2021-05-21.
- ^ "Norwegian Victims of Pinguin - Norwegian Merchant Fleet 1939-1945". www.warsailors.com. נבדק ב-2021-05-21.
- ^ Bennet, H. J. (1954). Cruise Of The Raider HK 33. Thomas Y. Crowell Company. pp. 192–202.
- ^ Wilson, Robert E. (במרץ 1964). "National Interests and Claims in the Antarctic". Arctic Institute of North America. 17 (1): 23. JSTOR 40507108 – via JSTOR.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Scott Polar Research Institute, Cambridge » Picture Library catalogue". www.spri.cam.ac.uk. נבדק ב-2021-05-21.
- ^ Davies, Gwion; Rowley, Graham W.; Wynn-Williams, David; Stephenson, Alfred (באפריל 1994). "Obituaries". Polar Record (באנגלית). 30 (173): 153–157. doi:10.1017/S0032247400021537. ISSN 1475-3057.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Story Map Journal". ArcGIS Online. נבדק ב-2021-03-09.
- ^ "'The late Sir Ernest Shackleton and the Crew of the "Quest"' (including Sir Ernest Henry Shackleton)" (באנגלית). National Portrait Gallery. נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "AD6-24-1-2". British Antarctic Survey Club (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "History of Port Lockroy (Station A)". British Antarctic Survey (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "Departure Notes" (PDF). ארכיון (PDF) מ-2019-05-17.
- ^ "Transition". British Antarctic Survey (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-03-09.
- ^ "History of Hope Bay (Station D)". British Antarctic Survey (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "Conservation of historic British bases in Antarctica". British Antarctic Survey (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "Antarctica In Sight". UK Antarctica Heritage Trust. נבדק ב-2021-03-08.
- ^ "Fake News About a Secret Nazi UFO Base In Antarctica Refuses to Die". www.vice.com (באנגלית). נבדק ב-2021-05-21.
- ^ Moncure, Billy (2018-10-28). "The Secret Nazi Super Fortress in Antarctica - Fact or Fiction?". WAR HISTORY ONLINE (באנגלית). נבדק ב-2021-05-21.
- ^ "Hitler on Ice: Did the Nazis Have a Secret Antarctic Fortress?". www.mentalfloss.com (באנגלית). 2012-03-19. נבדק ב-2021-05-21.
- ^ Summerhayes, Colin (במאי 2006). "Hitler's Antarctic base: the myth and the reality" (PDF). Polar Record. 43 – via PDF.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Weird Antarctica - the truth behind secret Nazi bases and aliens". ABC Radio National (בAustralian English). 2020-06-05. נבדק ב-2021-05-21.
- ^ "The Nazi Bunkers of Antarctica The Psychology of Extraordinary Beliefs". u.osu.edu. נבדק ב-2021-05-21.
