הגונב אחר הגנב
הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב הוא נידון הלכתי מרובה פרטים, כאשר הדין המרכזי, המובא במפורש כבר במשנה הוא שהגונב חפץ גנוב מגנב חייב לשלם את הקרן, אך פטור מהקנס של תשלום הכפל המוטל בדרך כלל, במקרה של גנבה.
נדון שגיאת "הגונב מגנב פטור"
הכלל הידוע כי "הגונב מגנב פטור מן הכפל", השתרש באופן חלקי ושגוי כמשפט עממי "הגונב מגנב פטור", המרמז על משמעות הפוכה מהדין האמיתי, כביכול מותר לכתחילה לגנוב מגנב אף ללא תשלומי הקרן[1]. הבנה זו מקורה בטעות, על הגונב מן הגנב חלה חובה להשיב את החפץ הנגנב לבעליו. רק שהוא פטור מהקנס הנוסף שאותו מחייבים בגניבה. או בלשון חז"ל - הגנב מגנב פטור מתשלום הכפל אבל חייב בתשלום הקרן.
אמנם הקצות החושן ונתיבות המשפט[2] פסקו שהגונב מהגנב פטור אף מקרן.
מקור הדין
מקורו של הדין במשנה:
אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:
מסביר רש"י שמקור הדין שפטור מכפל לבעלים, הוא דקדוק מדברי הפסוק, שהרי כתוב ”וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ” (שמות כב ו), ולא "מבית הגנב". ומוסיף המאירי שפטור מלשלם אף מלשלם כפל לגנב הראשון, משום שהגנב הראשון לא עשה קניין בגניבה, כי אין יאוש בעלים.
התלמוד[3] דן ארוכות בשאלה באילו תנאים חל פטור זה, ולהלכה פסק הרמב"ם:
הגונב מגנב אחר אף על פי שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה לגנב הראשון שהרי דין הבהמה הזאת לחזור בעיניה לבעלים ולא קנאה הגנב ולבעלים אינו משלם הכפל או ארבעה וחמשה מפני שלא גנבה מרשותן.
עיקר שיטות האחרונים
עיקר שיטות האחרונים בקצרה לגבי הגונב אחר הגנב הן:
- שיטת "קצות החושן" - שיטתו שהגונב אחר הגנב אין לו דין גנב מכיוון שלא גנב מרשות הבעלים וכן לא עבר על הלאו של לא תגזול, ואפילו אם יוסיף על הגנבה הראשונה, אין חיובו אלא מדין "מזיק".
- שיטת "נתיבות המשפט" - הנתיבות מסייג את שיטת הקצות ואומר כי יש לחלק בין גונב מגנב שלא הוסיף על מעשה הגנבה הראשונה, שאינו גנב ולא עבר על "לא תגזול", לבין המוסיף על הגנבה הראשונה שאכן חיובו מדין "גזלן", ולא מדין "מזיק".
- שיטת האור שמח והחזון איש - אף כשהגונב אינו מוסיף על הגנבה הראשונה, בכל זאת עובר על "לא תגזול", מכיוון שעצם העברת הרשות מהגנב הראשון לשני גורמת לו להיחשב גנב. וזה דווקא בגנב השני אך לא בגנב הראשון עצמו.
- שיטת האמרי משה ורבי חיים מבריסק - כאשר הגזלן הראשון מוסיף על הגניבה הראשונה, חייב משום שהיא המשך הגניבה הראשונה, ואם כן והיא נחשבת "גניבה אריכתא" וכלל אינו נחשב "גונב אחר הגנב".
חיוב הגונב מן הגנב באונסים
בתלמוד מובא כי הגנב פטור מתשלומי הכפל, אך אין התייחסות לחיובו ב"חיוב אונסים". ולכן דעת הרא"ש שאם קרה דבר מה לחפץ הנגנב, מתחייב הגונב לשלם לגנב את דמי החפץ.
ואולם בספר "קצות החושן"[4] וכן ב"נתיבות המשפט"[5] מובא שלגונב מן הגנב אין דין גנב גם לעניין "חיוב אונסים", ואם קרה משהו לחפץ במסגרת כח עליון, הרי הוא פטור מלשלם.
הערות שוליים
- ^ תשלום הערך המלא של הגניבה, במידה ולא ניתן להשיב את הגניבה עצמה.
- ^ סימן לד ובהערת הרב דז'יממטרובסקי
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ז עמוד ב' ואילך
- ^ סימן לד
- ^ שם סק"ב
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
29443507הגונב אחר הגנב