תשלומי ארבעה וחמישה
תשלומי ארבעה וחמישה הם תשלומי קנס המושתים על מי שגנב שור או שה, וטבח או מכר את הגניבה לפני שנתפס.
טעם הדין
הרמב"ם במורה נבוכים[1] מסביר את הענישה המחמירה בגניבת שור או שה, לפי הכלל כי ככל שהחטא קל ונגיש יותר כך יש להחמיר בענשו. דרכם של גנבים לגנוב צאן הרועים בשטח פתוח ללא שמירה, ולשחוט או למכור את שללם בטרם יודע הדבר. הדבר מצוי עוד יותר בבקר שדרכו להתפזר במרחב, ולפיכך החמירה בו התורה יותר.
בטעם ההבדל בין גניבת שור שעל טביחתו ומכירתו חייב הגנב פי חמש, לבין גניבת שה עליה חייבים פי ארבעה בלבד, נאמרו בברייתא שני הסברים:
- רבי יוחנן בן זכאי מבאר שהתורה חסה על הגנב שנאלץ מן הסתם לשאת את השה על כתפיו, ולהתבזות בכך, ובעקבות בזיון זה מופחת מעונשו.
- רבי מאיר נמק זאת בכך שהגונב שור גרם לבעליו הפסד נוסף שבטלו ממלאכת החרישה[2].
פרטי הדין
דין תשלומי ארבעה וחמשה נוהגת בשור ושה בלבד[3]. גדי עזים הוא בכלל שה[4].
טביחה היא רק בשחיטה כשרה ולא בנחירה או עיקור, אך שחיטה שאינה מתירה באכילה כגון שנמצאת הבהמה טריפה נחשבת להלכה כטביחה[5].
על פי הכלל הרגיל אין אדם מתחייב על מעשה שלוחו מפני שאין שליח לדבר עבירה. יוצאים מן הכלל הם מספר דינים בהם מוטלת על האדם אחריות כלפי החפץ, ולכן חייב גם אם המעשה בוצע על ידי שליח, והם טביחה של שור או שה גנוב, שליחות יד בפקדון ומעילה בהקדש[6].
אם גנב טלה וטבחו לאחר שנעשה איל - פטור, מפני שקנה בשינוי[7].
הדין הידוע לפי כל המפרשים שהתשלום על גניבת השה הוא ארבעה, כולל גם את הקרן שגנב, אבל שיטת המהרש"א הובא במסכת יומא דף כ"ב ע"ב, שהארבעה זה לא כולל הקרן.[8]
חוקי חמורבי
החוקרים מצביעים על הדמיון וההבדלים בין ציווי התורה ”כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ--חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע-צֹאן, תַּחַת הַשֶּׂה” (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ז) לבין סעיף מקביל בחוקי חמורבי (סעיף 8): "כי יגנוב איש שור או שה או חמור או חזיר או אניה – אם לאלהים או להיכל הוא, שלשים יתן. ואם לעניי העיר הוא – ישלם עשרה". הפתיחה זהה, אולם את הרשימה בחוקי חמורבי ניתן להבין כדוגמאות, וההבחנה בין מעשי הגניבה היא על-פי יחוס הבעלים. לעומת זאת בתורה השור והשה מתייחדים כמעשי גניבה חמורים במיוחד, ואין חשיבות לשאלה ממי נגנבו.[דרוש מקור]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "תשלומי ארבעה וחמישה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שוליים
- ^ חלק ג פרק מא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד ב'
- ^ כן משמע בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ד עמוד ב' אך בים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן א כתב מסברא שאינו בכלל שה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"א עמוד ב'משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ב', הלכה ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד ב'
- ^ ד"ה איפרעו מיניה
