קיסריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תיאטרון קיסריה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בקיסריה העתיקה. אם התכוונתם ליישוב קיסריה, ראו קיסריה (יישוב); למשמעויות נוספות ראו: קיסריה (פירושונים).

קיסריה מהאוויר
מבט אווירי על קטע מנמל קיסריה

קיסריה היא עיר נמל שהוקמה בשנים 13–25 לפנה"ס. העיר הייתה המרכז המנהלי הרומי ביהודה מאז כינון פרובינקיה יודיאה (לאחר הדחת ארכלאוס בשנת 6 לספירה). היא שמרה על מעמד זה ביהודה, ולאחר מכן בפרובינקיה סוריה-פלשתינה עד 390, ולאחריו בפרובינקיה הביזנטית פלשתינה פרימה.[1][2] העיר נקראה על שם אוגוסטוס קיסר. כיום חלק משטח העיר העתיקה הוא גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים ביחד עם החברה לפיתוח קיסריה. בסמוך לעתיקות קיסריה, הוקמה במאה ה-20 קיסריה המודרנית.

היסטוריה

התיאטרון

העת העתיקה

ראשיתה של העיר קיסריה בשלהי התקופה הפרסית, במעגן פיניקי קטן סמוך לתחנה ימית של צידונים. המקום נקרא "מגדל שרשון" או "סטראטון" - כנראה עיוות של השם הצידוני עָבֶּד אשתורת או של עבדעשתרת ביוונית, שהוא שמם של שני מלכים צידוניים שהשני מהם הוא בן זמנו של אלכסנדר מוקדון. בסוף המאה השנייה לפנה"ס השתלט על המקום זואילוס, הטיראנוס של דור, וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 90 לפנה"ס, נכבש המקום בידי אלכסנדר ינאי וסופח לממלכת החשמונאים. אירוע הכיבוש מוזכר כיום טוב במגילת תענית, שם נכתב שבי"ד בסיון[3] גברה יד חשמונאי על ׳קיסרי בת אדום׳ שהייתה ׳יתד תקועה לישראל׳. עם כיבוש ארץ ישראל בידי רומי בשנת 63 לפנה"ס, צירף אותה פומפיוס לנציבות סוריה, ובשנת 31 לפנה"ס, לאחר ניצחונו של אוקטוויאנוס בקרב אקטיום, הוא העביר את העיר, יחד עם כל החוף הארץ ישראלי, להורדוס, ששלט בארץ ישראל בחסות רומית.

הורדוס בנה במקום עיר נמל גדולה וקרא לה קיסריה, על שם מיטיבו. העיר נבנתה כעיר נוכרית, עם מתקני שעשועים, אמפיתיאטרון, תיאטרון (שופץ כיום), בתי מרחץ ומקדשים אליליים. כמו כן בנה בה הורדוס נמל ענק, שתואר על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כגדול מזה של פיראוס (מלחמת היהודים ספר א, כ"א). הורדוס החל בבנייתה בשנת 22 לפנה"ס וחנך אותה בשנת 9/10 לפנה"ס.

לאחר מותו של הורדוס (4 לפנה"ס) עלתה קרנה של קיסריה, ובשנת 6 לספירה, לאחר שהודח ארכלאוס בנו של הורדוס, היא הפכה למקום מושבם של נציבי יהודה הרומיים. בעיר חייתה אוכלוסייה מעורבת, אך היה לה צביון הלניסטי מובהק. תושבי העיר היהודים סבלו לעיתים קרובות מהתנכלויות שכניהם הנוכרים, ומתיחות מתמדת שררה בין היהודים לנוכרים. בימי הנציב אנטוניוס פליקס פרצו בה מהומות דמים ובימי גסיוס פלורוס, בשנת 66, הביאה שרשרת אירועים סמוך לבית הכנסת שבעיר לפרוץ מהומות דמים בין יהודים לנוכרים, שנתנו את האות לתחילתו של המרד הגדול. בית הכנסת בקיסריה כונה לאחר מכן במקורות "כּנִיסָתַא דֶמָרדוּתָא". בימי מרד בר כוכבא הייתה קיסריה בסיס האספקה הראשי של הצבא הרומי, ומאוחר יותר הוצאו בה להורג כמה מעשרת הרוגי מלכות, ובהם רבי עקיבא.

אספסיאנוס העלה את העיר לדרגת קולוניה בעלת זכויות מוגבלות, ומאוחר יותר העניק לה אלכסנדר סוורוס את התואר "מטרופולין". בתקופה הרומית התיכונה שבה והתחזקה בה הקהילה היהודית, והיא הפכה למרכז יהודי חשוב.

הנצרות והאסלאם

בתקופה הביזנטית הייתה קיסריה המטרופולין של "פלשתינה פרימה" ומרכז נוצרי חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייה אוריגנס (אשר כתב בעיר את "הקספלה" - תרגום התנ"ך ליוונית בחמש גרסאות), ואוזביוס (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" - רשימת יישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר הייתה חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, על-פי המסורת הנוצרית, התנצר עובד האלילים הראשון, הקנטוריון קורנליוס. בנוסף, ישבו בה יהודים ובתוכם רבי אושעיא ואחריו רבי אבהו עם רבנן דקיסרין. לדעת חלק מחוקרי התלמוד נערכה בעיר קיסריה מסכת נזיקין מהתלמוד הירושלמי.[4] בראשית המאה ה-5 חולקה הארץ לכמה מחוזות, וקיסריה נבחרה לבירתה של "פלשתינה פרימה". במאה ה-6 נולד בקיסריה פרוקופיוס, שהפך לסופרו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.

יחד עם כל ארץ ישראל, נכבשה קיסריה במאה ה-7 על ידי המוסלמים. הנוסע בנימין מטודלה (1170-1168) מספר שמצא בקיסריה עשרה יהודים ו-200 שומרונים.[5] בסוף המאה ה-12 עברה השליטה בקיסריה בין הצלבנים לצלאח א-דין לסירוגין. במאה ה-13 נכבשה בידי הממלוכים ובראשם הסולטאן ביברס, וחרבה יחד עם שאר ערי החוף בארץ ישראל.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 ביקר בקיסריה הכומר אבגניוס רוג'ה, ומצא בה כמאה משפחות של מוסלמים ושבע או שמונה משפחות יהודיות, שהתגוררו בבתים דלים במזרח העיר, ועסקו במסחר בצמר-גפן, שמן וחיטה.[6]

התחדשות היישוב

עמודים עתיקים באתר העתיקות בקיסריה מצולמים בהקבלה לארובות תחנת הכוח אורות רבין.

היישוב בקיסריה התחדש בשלהי המאה ה-19, כאשר קבוצה של גרמנים טמפלרים ניסו להתיישב במקום במסווה של חפירות ארכאולוגיות. יהוסף שווארץ, חוקר ארץ ישראל במאה ה-19, סבר שקיסאריה (קיסרי) ועקרון המקראית עיר אחת הן - כפי שכתב בספרו "תבואות הארץ". בשנת 1882 הוקם היישוב קיסאריה על ידי בוסנים מוסלמים. בראשית תקופת המנדט הרברט סמואל הציע את שיקום נמל קיסריה ההרודיאני כנמל המודרני הראשון של ארץ ישראל המיועד לספינות קיטור. מתוך שיקולים של תחבורה יבשתית נבחר לבסוף מפרץ חיפה.

תושבי הכפר ישבו על אדמות שהחכירה להם פיק"א ורוב בתיו היו רכוש יהודי. במהלך מלחמת העצמאות, ב-12 בינואר 1948, החלו תושבי הכפר להתפנות ממנו, מתוך פחד. ההגנה חששה שהצבא הבריטי יתפוס את הכפר וישתמש בו כבסיס לפעולות נגד ההעפלה, ובתחילת פברואר החליט מטה הארגון לכבוש את הכפר ולהרוס את בתיו. ב-9 בפברואר יצאו אותו תושבים נוספים. ב-15 בפברואר נכבש הכפר והתושבים שנותרו בו ברחו או נצטוו לעזוב. ב-20 בפברואר כיתרה את הכפר יחידה של הפלמ"ח והרסה את בתיו. נהרסו 30 בתים וששה נותרו לעמוד על תלם, משום שחומרי הנפץ אזלו. 20 התושבים האחרונים שנותרו בכפר גורשו ממנו. קיסריה הייתה הכפר הראשון שתושביו גורשו באופן יזום על ידי "ההגנה".[7] הכפר היה היישוב הראשון שנכבש בידי הצד היהודי באותה מלחמה.

היישוב המודרני של קיסריה כיום הוא יישוב קהילתי אמיד הכלול במועצה אזורית חוף הכרמל.

כרונולוגיה

  • המאה ה-3 לפנה"ס - 90 לפנה"ס : יישוב פיניקי בשם מגדל שרשון (סטראטון).
  • 90 לפנה"ס : סיפוח לממלכת החשמונאים (תקופת אלכסנדר ינאי).
  • סוף המאה ה-1 לפנה"ס: בניית העיר קיסריה על ידי הורדוס.
  • 6 - 639 : התקופה הרומית והביזנטית.
  • 639 : הכיבוש המוסלמי
  • 1101: כיבוש העיר בידי הצלבנים
  • 1251 : ביצור העיר על ידי הצלבנים (המלך לואי ה-9).
  • 1265 : כיבוש העיר על ידי הסולטאן ביברס.
  • ראשית המאה ה-19 - 1948: במקום מתקיים כפר בוסני קטן.

ממצאים ארכאולוגיים

עתיקות נמל קיסריה, 2018
הריסות העיר

ממצאים מהתקופה ההלניסטית וההרודיאנית

ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו נתגלו בכמה משטחי החפירה. צפונית לתל של מגדל סטרטון נחשף קטע של חומה המשולבים בה שני מגדלים עגולים, דומים לאילו אשר נחשפו בשומרון ויוחסו לתקופה ההלניסטית.

העיר של הורדוס (קיסריה) הוקמה על גבי חורבות מגדל סטרטון, המקום זה נזכר לראשונה בפפירוסים של זנון שספינתו עגנה במקום. על פי הפפירוסים המקום היה מתאים לעגינה.[8] עדות שנתן יוסף בן מתתיהו. הורדוס ראה בשטח המישורי פוטנציאל למימוש עקרונות תכנוניים אדריכליים (תכנון היפודמי) שהיו מקובלים באותה תקופה. הורדוס הקים את נמל קיסריה אדיר המידות וזאת כצורך להקמת נמל נוסף בין דור ליפו. הבניה בקיסריה היא באבני כורכר מקומיות אשר את מראן הלבן קיבלו מכיסוי הטיח – מכאן מבינים את תיאורו של יוסף בן מתתיהו, אשר תיאר את העיר כבנויה מאבן לבנה. העיר של הורדוס הייתה מתוכננת היטב עם מערך של תעלות ניקוז מתחת לרחובות. התיאטרון עשוי אבן, מה שמייחד אותו מן התיאטרונים עשויי העץ שהיו נפוצים באותה תקופה.

הנמל

ערך מורחב – הנמל התת-ימי בקיסריה

מטרתו העיקרית של נמל קיסריה הייתה לשמש כמקום עגינה לספינות הרומאיות שהובילו דגן מאלכסנדריה שבמצרים, לרומא. בריכת הנמל הייתה מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: הנמל הפנימי, המרכזי והחיצוני. סירות וספינות קטנות עגנו באזורים הפנימיים, וספינות גדולות עגנו בנמל החיצוני.

שוברי הגלים שהגנו על הנמל מצפון וממערב נבנו באמצעות תיבות עץ ענקיות שהושטו לתוך הים, ולתוכן יצקו אפר וולקני ("פוצולנה") שהתקשה במגע עם המים. התיבות שקעו עם האפר שהתקשה,[9] ויצרו בסיס יציב וחזק לבניית הנמל בתוך המים. טכניקה זו הייתה חדשנית מאוד בתקופת בנייתו של הנמל, והשימוש בה מבטא את החזון המפואר של הורדוס בבניית קיסריה כולה. קיסריה לא הייתה עיר נמל במקורה כי אין בה שובר גלים טבעי (כמו בעכו, למשל), ולכן היה צורך להקים שובר גלים מלאכותי שיאפשר עגינה של ספינות וקיום נמל בעיר.

שמו של הנמל, 'סבסטוס', ניתן לו על ידי הורדוס לכבודו של פטרונו הרומי, הקיסר אוגוסטוס ('סבסטוס' הייתה הגרסה היוונית לשמו של אוגוסטוס).

על פי הערכות, נמל קיסריה החזיק מעמד כמאה שנים בלבד לפני ששוברי הגלים התמוטטו. הסיבה לקריסה אינה ידועה במלואה, אך חוקרים משערים כי הסיבה טמונה בשילוב של תחזוקה לקויה וסופות חורף חזקות אשר ערערו את יסודות השוברים.

ה"מקדש"

ה"מקדש" נקרא "מקדש" אוגוסטוס ורומא לכבודו של אוגוסטוס קיסר. ל"מקדש" היה פרונאוס וקלע עמוק. נבנה במרכזו של מתחם המוקף בקירות. על סמך השרידים הציע נצר כי מדובר ב"מקדש" פריפטרלי. נחשפו שרידיו של גרם מדרגות שעולה מכיוון מערב למזרח. אבני ה"מקדש" עשויות כורכר מקומי והוא צופה שכבה עבה של סטוקו משובח אשר נתן ממד של מונומנטליות ופאר. רק בשלב הרומי המאוחר נכנסו ל"מקדש" אלמנטים עשויים שיש. על שרידי ה"מקדש" נבנתה בתקופה הביזנטית כנסייה אוקטוגונלית ומאוחר יותר מבנה מוסלמי. בפינה הצפון מערבית של המקדש ניצב נימפאום אשר נחפר לראשונה בשנת 1961 על ידי הארכאולוג אברהם נגב ושוב בשנות ה-90 של המאה ה-20 בידי יוסף פורת. לאחר מכן כוסה הנימפאון ונחשף לציבור הרחב רק בשנת 2014.[10]

ארמון הורדוס

ארמון המושל הרומאי ביזנטי בקיסריה

זוהה על שונית הבולטת פנימה אל תוך הים. בשרידי החדרים המערביים נחשפה רצפת פסיפס בדגמים גאומטריים (אהוד נצר הציע לתארכה כהרודיאנית, ויש המאחרים זאת). עיקר השרידים השתמרו בחלקו הצפוני, מדובר היה באולם גדול עם מסדרונות משני צדדיו. לארמון היו שני מפלסים. מאוחר יותר שימש מבנה הארמון כמקום מושבם של המושלים הרומאים.

התיאטרון

התיאטרון בקיסריה הוא אחד התיאטראות הרומיים הקדומים והמפוארים שהתגלו בארץ. הוא נבנה בתקופתו של הורדוס והיה פעיל במשך מאות שנים עד התקופה הביזנטית. המיקום נבחר באופן קפדני במיוחד. התיאטרון הכיל 4,000 מושבים בערך. במקורו היה בנוי כולו מאבן כורכר וטיח ומאוחר יותר בימיו של ספטימוס סוורוס שולבו בו עמודי שיש ופורפיר. התיאטרון נחשף על ידי המשלחת האיטלקית בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. במקום הוצגו הצגות מימוס ופנטומימה הכללו אתלטיקה חיקויים והוצאות להורג.

בשנת 1961 התגלה לוח שחם בהריסות התיאטרון הרומי, המקדיש את ה"טיבריום" לפרפקט פונטיוס פילאטוס. אין לדעת מהו אותו טיבריום, ומניחים כי המדובר במבנה שנועד לפאר את שמו של הקיסר טיבריוס. כתובת זו מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

מספטמבר 1961 מתקיימות בתיאטרון (המכונה לעיתים בטעות "אמפיתיאטרון" בפי העם[11]) הופעות פופ ורוק של אמנים שונים, כאשר ההופעה שחנכה את המקום הייתה הופעתו של הצ'לן הקטלאני פבלו קזאלס[12]. התיאטרון מכיל כ-3,700 מושבים, והופעה בו נחשבת לאבן דרך משמעותית בקריירה של אמנים ישראלים.

ההיפוסטדיום

נבנה בימי הורדוס, ומשתרע לאורך קו החוף. במקור היה מוקף ספסלי אבן סביב. לאורך הקירות המקיפים את הזירה (הארנה) נחשפו ציורי בעלי חיים – נראים תיאורים של מחזות ציד, זאת אולי בהשראת הפעילות שנהגו בו. בקצה הצפוני של הזירה נחשפו עמדות הזינוק ומכאן למדים כי המקום שמש גם כהיפודרום \ קירקוס; הוצע לקרוא למבנים מעין אילו בשם "היפוסטדיום", שילוב של היפודרום ואצטדיון כאחד.

ממצאים מהתקופה הרומית / רומית מאוחרת

בית מרחץ בקיסריה
הפלסטרה

לאחר שארץ ישראל עברה לשלטון הנציבים הפכה קיסריה לבירת פרובינקיה יהודה. בתקופה זו העיר התרחבה ונבנו בה מבני ציבור מגוונים. העיר התפשטה מזרחה, ובתקופה זו נוספו מבני שוק גדולים. המקדש המשיך לשמש כמקדש רומא ואוגוסטוס ונקרא בשם "סבסטיאון". תופעת המחסנים גדולי המידות גם כן נפוצה בתקופה זו. הארמון של הורדוס הוסב לשמש כמקום מושבם של המושלים הרומיים ובתקופה זו נוספו לו חדרי משרדים שונים, כמו כן נוסף לארמון בית מרחץ שברצפתו לבנים הטבועים בטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס.[13] מדרום לארמון נפרס שטח שעליו נבנו וילות של אנשים אמידים שהתעשרו מבעלות על אדמות (באזור השרון). מצפון לכל אחת מן הווילות היה רובע של מחסנים אשר שייך היה לבעל הווילה. נמצאו בנוסף אסמי תבואה תת-קרקעיים.

קירקוס בהשראתו של הקירקוס מאקסימוס (ראו: המלוכה הרומית וספורט ברומא העתיקה) נבנה הקירקוס בקיסריה בימיו של אדריאנוס. המבנה המשיך להיות בשימוש עד המאה ה-6 לספירה. מידותיו 450X 70 מ'. המבנה נועד למרוצי מרכבות וסביבו מערך ארגוני שלם (התגבשות קבוצות, מועדונים וכו'). הקירקוס ממוקם במזרחה של העיר, בשטח נרחב אשר לא נוצל לבנייה. בעבר קיים היה מערך מושבים מאבן, אותן אבנים נשדדו, אך עדות לו נראתה כאשר נחשף מערך קמרונות שנשא את המושבים. הספִּינה הייתה מורכבת ממערך של בריכות לאורכה כאשר במרכז ניצב האובליסק (שהוצב מחדש), האובליסק עשוי אבן גרניט אסואן ויובא ממצרים. נחשפו הקונוסים שהוצבו בפינות הספִּינה.

בית הכנסת: ניתן להבחין בפסיפס שהיה חלק מקומפלקס בית הכנסת. בית הכנסת בקיסריה מוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים" עם ספר התורה שהיה בתוכו. לפי הכתוב - פה ניצתה האש שהבעירה חיש מהרה את כל יהודה באש המרד נגד הרומאים. היהודים בתקופה הרומית המאוחרת היוו אחוז ניכר מאוכלוסיית העיר והם השתלבו במערך הכלכלי כסוחרים, חקלאים וכו'. חיכוכים עם האוכלוסייה השכנה יצרו לעיתים מחלוקות חריפות ביניהם, אך ישנן גם עדויות המדברות על יחסים טובים עם השכנים הנוכרים דוגמת אוסביוס, מאבות הכנסייה, אשר למד כמה מענייני דתם של היהודים מפיו של "עברי".

ממצאים מהתקופה הביזנטית

בית המרחץ: בקיסריה מכלול של בתי מרחץ מהתקופה הביזנטית, בית המרחץ נבנה זמן רב לאחר הפסקת פעולתו של התיאטרון של הורדוס והיווה גאווה רבה. לפני כניסת הרוחצים לבית המרחץ, היו נכנסים לפָלָאֶסְטְרָה בה היו מתעמלים. לאחר הטבילה בבית המרחץ באו המתרחצים שנית לפלסטרה כדי לקבל עיסויים למיניהם והתארגנות לקראת יציאה.

לשכת המס: מדובר באולם מלבני מוקף חדרים מכל עבריו הממוקם במרכז העיר ממזרח להיפוסטדיום. מבנה זה היה חלק ממכלול קריית הממשל. נחשף בו פסיפס של אופוס סקטילה המוקף בספסלי אבן, ששימשו, כך משערים, כמקומות המתנה. פירושו של דבר הוא שמדובר על מערך בירוקרטיה שהוא סממן מובהק של השלטון הביזנטי. תרגום הכתובת שבפסיפס: "אם תציית לשלטונות המס, אזי אין לך ממה לחשוש". כל המבנה נבנה על רצפה מוגבהת ומשערים כי משמעות הדבר עונה על הצורך להוריד את רמת הלחות במבנים שנשאו מסמכים הרגישים לרטיבות.

מערכת אספקת המים לקיסריה

ערך מורחב – אספקת המים לקיסריה
אמת המים לקיסריה

על מנת לקיים חיים, דואג כל יישוב בעולם לאספקת מים. זו הסיבה העיקרית לכך שחלק ניכר מהיישובים הוקמו על גדות נהרות או ליד נביעות מים. ביישובים אחרים נקדחו בארות, נבנו בורות לאיסוף מי גשמים, או, כפי שנעשה בקיסריה, הוקמו אמות מים להעברת מים ממקורות מים מרוחקים אל היישוב.

עד ימיו של הורדוס היישוב בקיסריה היו קטן יחסית, ובורות מי תהום סיפקו די מים לצרכיו. עם התרחבותה של קיסריה ועליה ברמת חיי תושביה (למשל בניית בתי מרחץ) נוצר צורך בהובלת מים ממעיינות מרוחקים. לשם כך, במהלך השנים, נבנו מספר מפעלי מים להבאת המים אל העיר:

  • האמה הגבוהה מורכבת מ-3 תעלות שנבנו בזמנים שונים:
    • תעלה א' - כנראה בתקופת הורדוס, נבנתה אמת מים שכללה תעלה יחידה ממעיינות שוני הנמצאים צפונית לבנימינה, כ 12 ק"מ צפונית מזרחית לקיסריה. האמה נישאה על גבי קשתות וחצתה את רכס הכורכר בג'סר א-זרקא באמצעות מנהרה חפורה ובעלת פירים לתחזוקתה. שרידיה של אמת המים הגבוהה מופיעים באופן ברור סמוך למחצבה בקצה הדרומי של הכרמל סמוך למושב בית חנניה. בקטע המקביל לפני הים הייתה התעלה מקורה, ככל נראה על מנת למנוע חדירת חול לתוכה.
    • תעלה ב' – בהמשך נוספה תעלה שנייה, אשר הובילה את מי מעיינות צברין (צפונית ליישוב עמיקם). בין עין צברין לעין אביאל נחפרה נקבה של 6 ק"מ, ומשם חצתה האמה את בקעת הנדיב בתעלה פתוחה לאורך 5 ק"מ. אמה זו נבנתה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, על ידי הלגיון ה-10, כפי שניתן ללמוד מכמה כתובות שהוצבו לאורכה. משערים כי תוקנה על ידי הלגיונות שהיו מרוכזים בקיסריה בזמן מרד בר כוכבא. נמצאו עליה עד כה 10 כתובות, תשעה מהן של הלגיונות הרומיים. הכתובות של הלגיונות השני, השישי והעשירי הן מזמנו של אדריאנוס קיסר. תעלה זו הובילה מים גם ממקורות מים נוספים מזרחית למקורותיה של תעלה א', על ידי מפעלים תת-קרקעיים שהובילו מים מאזור המושבים אליקים, עמיקם ואביאל שברמות מנשה. מאחר שבין קצה הכרמל ורכס הכורכר יש אזור בעל קרקע רכה אשר גרמה לשקיעה של האמה, השתמשו במערכת של צינורות חרס אשר היוו סיפון הפוך, אשר העביר את המים בקטע השקוע.
    • תעלה ג' – מתוארכת כביזנטית
משערים כי מאחר שהעיר הביזנטית נבנתה על בסיס קודמתה, הייתה במפלס גבוה יותר ולפיכך, מילאו את תעלה ב' במילוי גס ובנו עליה תעלה שלישית במפלס גבוה יותר שספיקתה הייתה נמוכה יחסית לקודמותיה.
  • האמה הנמוכה מהתקופה הביזנטית
עם גידול האוכלוסייה שהצריך אספקת מים רחבה יותר. האמה הובילה את מי המעיינות שבאזור ביצות כבארה (מעגן מיכאל), 5 ק"מ צפונית לקיסריה. מאחר שמפלס המעיינות היה נמוך ממפלס קיסריה נבנו סכרים בין אזור בית חנניה לאזור מעגן מיכאל, ובאמצעותם נאגרו המים באגם שאיפשר את הובלת המים לקיסריה. המים זרמו בתעלה חצובה בדופן המערבית של רכס הכורכר, אשר באזור החוף כוסתה בקמרון חביתי. בקרבת קיסריה עברה התעלה תחת הקשתות של האמה הגבוהה, ונעה במקביל לה עד העיר. המעבר אל תחת האמה הגבוהה בסמוך לג'סר א-זרקא נעשה תוך שינוי כיוון בגלל קיומן של הקשתות של האמה הגבוהה, דבר המעיד על קדמותה של האמה הגבוהה יחסית לנמוכה.

גנים לאומיים באזור קיסריה

כיום, עיר הנמל קיסריה וסביבתה מוגנת באמצעות גנים לאומיים. אלו הם:

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Levin. Lee, I. Caesarea Under Roman Rule, Leiden E. J. Brill, 1975
  • Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, 1996.
  • C.M. Lehmann, and K. G. Holum, The Greek and Latin Inscriptions of Caesarea Maritima, Boston 2000.
  • Cotton, Hannah M., Werner Eck ,Governors and their Personnel on Latin Inscriptions from Caesarea Maritima, in: Proceedings of the Israel Academy of Sciences and Humanities VII 7, 2001, 215-38' ;
  • Kenneth G Holum, Hadrian and Caesarea: An Episode in the Romanization of Palestine, Ancient World 23.1 (1992): 51-61.
  • M. Avi-Yonah, The Caesarea Porphyry Statue, Israel Exploration Journal 20, (1970), pp. 203–208.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קיסריה


הערות שוליים

  1. ^ דו ירחון קרדום לידיעת הארץ בהוצאת אריאל, "קיסריה", 1981, עמ' 8
  2. ^ מנחם שטרן,"ההיסטוריה של ארץ ישראל התקופה הרומית ביזנטית", הוצאת יד בן צבי, 1984, עמ' 367
  3. ^ או לפי גרסת דפוס וילנא בי"ז בסיון
  4. ^ ליברמן שאול, תלמודה של קיסרין תרצז
  5. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 96.
  6. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ ישראל, עמ' 334.
  7. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 82.
  8. ^ גן לאומי קסריה באתר מט"ח
  9. ^ פוזולאן באתר הידען
  10. ^ שריד היסטורי מפואר נחשף לציבור: מזרקה מרשימה בת 2000 בגן הלאומי קיסריה (פברואר 2014)
  11. ^ ההבדל בין המונחים: אמפיתיאטרון הוא עגול או עגלגל, בעוד שתיאטרון רומי צורתו חצי עיגול
  12. ^ התיאטרון הרומי בקיסריה נחנך בטקס חגיגי, דבר, 18 בספטמבר 1961
  13. ^ Barbara Burrell, "Palace to Praetorium: The Romanization of Caesarea', in Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), 1996, p.241-247; Kathryn L. Gleason, 'The promontory palace at Caesarea Maritima: Preliminary Evidence for Herod's Praetorium', JRA 11, (1998), pp. 29.
  14. ^ גן לאומי היפודרום קיסריה – iNature, באתר inature.info
  15. ^ חוף האקוודוקט בקיסריה יהפוך לגן לאומי, באתר ynet, ‏2019-11-19
  16. ^ גן לאומי חוף קיסריה – iNature, באתר inature.info
  17. ^ גן לאומי ימי בהתהוות – קיסריה מהים, באתר www.parks.org.il
  18. ^ הופיע לראשונה בגרסה באנגלית ובצורה יותר מפורטת ב- The Israeli Academy of Sciences and Humanities Proceedings VII no. 7, pp, 215-240. בגרסה העברית נוספו הסברים לקורא שאינו מומחה בתחום.
  19. ^ עיבוד מקוצר של: Leah Di Segni, Joseph Patrich, Kenneth G. Holum, 'A Schedule of Fees (sportula) for Official Services from Caesarea Martima, Israel', Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE), 145, 2003, pp. 273-300.‏
  20. ^ תרגום מוקדם של: Joseph Petrich, 'Caesare in Transition: The Archeological Evidence from the Southwest Zone (Areas CC, KK, NN)', Hayim Lapin & Kenneth G. Holum (eds.), Shaping the Middle East: Christians, Jews, and Muslims in an Age of Transition, ca. 400-800 C.E (Studies and Texts in Jewish History and Culture, vol. 20.), University of Maryland, College Park, 2011


גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אושא • אכזיב • ארבל • בית הכנסת בכפר נחום • בית שערים • ברעם • הר תבור • חורשת טל • חורבת מנים • חמת טבריה • חצור • כוכב הירדן • כורזים • כורסי • כפר נחום • מבצר יחיעם • מבצר נמרוד • מונפור • נחל צלמון • סוסיתא • ציפורי • קרני חיטין • ראש הנקרה • שדה עמודים • שמרון • תל חי • תל יודפת • תל צפצפות • תל קדש
השרון והשומרון אביחיל • אפולוניה • בית אלפא • בית שאן • גן השלושה • הר גריזים • הר הכרמל • חוף גדור • חוף השרון • מבצר קאקון • מעיין חרוד • נחל אלכסנדר • נחל מהר"ל • נחל נדר • סידנא עלי • פארק השרון • צור נתן • קיסריה • שומרון • תל דור • תל מגידו • תל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גוברין • בית עיטאב • גן המלך • הגן הבוטני הלאומי • הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק • הר צובה • הרודיון • הרי יהודה • חוף פלמחים • גבעות הכורכר נס ציונה • ירקון • מאוזוליאום מזור • מגדל אפק • מורדות הר הצופים • מערות סמך • מערות חזן • נבי סמואל • נחל רובין • סובב חומות ירושלים • עין חמד • עמק צורים • קומראן • תל גזר • תל חברון • תל לכיש • תל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגב • אשכול • אשקלון • גן הפסלים • ממשית • מצדה • ניצנה • עבדת • עין עבדת • עתיקות עין גדי • שבטה • תל באר שבע • תל ערד
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33140107קיסריה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קיסריה&oldid=2189379#התיאטרון"