יודפת (יישוב עתיק)
יוֹדְפַת (יוונית: Ἰωτάπατα, לטינית: Jotapata[1], תעתיק: יוֹטַפַּטַא) הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.
העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף טופוגרפי המחבר אותה להר מימין[2]. יודפת מתוארת בהרחבה בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן מתתיהו, ומוזכרת גם במשנה[3]. האתר ששטחו 263.32 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי[4].
היסטוריה
יודפת נמנית ברשימת הערים שעל פי המשנה היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון[5]. יש ששיערו כי יוטבה המוזכרת בספר מלכים ב'[6] כמולדתה של משלמת בת חרוץ, אמו של המלך אמון היא יודפת.[7] עם זאת, השרידים העתיקים ביותר שנמצאו במקום הם מן התקופה ההלניסטית המוקדמת, מן המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס, ועל כן חוקרים אחדים דחו את הזיהוי יודפת-יוטבה.[8] על פי ממצאים אלו, בתקופה זו הייתה יודפת יישוב קטן שתושביו נוכריים ורק עם כיבוש הגליל על ידי מלכי בית חשמונאי החלה להתיישב במקום אוכלוסייה יהודית[9].
"והעיר יודפת נמצאה כמעט כולה בראש סלע תלול, המוקף מעברים תהומות אין־חקר, ובנסות איש להשקיף למטה תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר, כי שם נבנתה בצלע ההר ... ועוד הרים הקיפו את העיר מסביב, ועל־כן נסתרה מכל עבריה מעיני אדם טרם הגיע אליה".
יודפת בתקופת המרד הגדול
ערך מורחב – המצור על יודפת
בעת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בראשות אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי[11], אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל"[12] הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.
במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגינים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל ברזל. אלעזר בן שמי, מן הכפר שאב (כיום שעב), הצליח להתיז את ראשו של איל הברזל, ולהיכנס עמו אל העיר מעל החומה. לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה של היהודים, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר (בראשותו של בנו טיטוס) על החומה כאשר מגיני העיר ישנו. כח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום.
הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. יוסף ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, כאשר כל פעם מי שעולה בגורל יומת על ידי חברו הבא אחריו. כאשר נשארו רק יוספוס ואדם אחר שכנע יוספוס את האדם להיכנע לרומאים (על שמו של הסיפור הזה נקראת בעיית יוספוס). אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח יוסף לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא.
לאחר המרד
לאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה. התלמוד מספר על רב מנחם יודפאה, שחי כמאתיים שנה לאחר המרד הגדול[13]. במקום התיישבה משמרת כהנים בשם "מִיָמִין", שמושבה ביודפת מוזכר במספר פיוטים מהתקופה הביזנטית (בגרסאות מאוחרות של הפיוטים השתבש השם יודפת ל"יוֹרָפַת" או "יוּרְפָת", וגם הגאוגרף יהוסף שוורץ ציין כי יש מתושבי הגליל שמכנים את המקום יורפת ברי"ש במקום בדל"ת)[14].
ארכאולוגיה ומורשת
זיהוי אתרה של יודפת נעשה לראשונה בשנת 1847 על ידי החוקר הגרמני בשם ארנסט גוסטב שולץ שכיהן כקונסול ראשון של פרוסיה בירושלים. סקרים שונים נערכו באתר וסביבתו במהלך המאה ה-20, וב-1990 התבצעה חפירה ראשונה במקום, שהייתה מוגבלת בהיקפה לבית בד באחת המערות. בין השנים 1992 ו-1999 נערכו באתר שמונה עונות חפירה מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת רוצ'סטר בניהולו של מרדכי אביעם[2].
בחפירות במקום נמצאו כ-1600 ראשי חצים רומאים, אבנים שנורו מבליסטראות, חלקי שריון של חייל רומאי. כמו כן נמצאו שרידי עצמות אדם שנטבחו ונשרפו, ככל הנראה של התושבים במקום, מה שמוכיח כי הרומאים הרגו את התושבים לאחר הפריצה לעיר.
זאב ז'בוטינסקי ראה ביודפת סמל להמשכיות המאבק הלאומי היהודי. בהמנון תנועת בית"ר מופיעות השורות הבאות - "ביתר הנלכדה, יוֹדֶפֶת, מסדה, תרומנה בהוד והדר... למות או לכבוש את ההר - יוֹדֶפֶת, מסדה, ביתר".
עד לשנת 1958 הייתה יודפת הקדומה יישוב עזוב, המכונה "חירבת ג'פת". במקום חיו בדואים, אשר לא הקימו יישוב של קבע. בשנת 1960 הוקם המושב השיתופי יודפת הנמצא בגליל התחתון והממוקם כק"מ צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה. המושב שייך למועצה אזורית משגב. המועצה האזורית[15] נקראת על פי ציטוט מספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" של יוסף בן מתתיהו בתרגומו של יעקב נפתלי שמחוני, בתיאורו את כיבוש יודפת (שהייתה ליישוב הראשון במועצה בעידן המודרני): ”כי המקום הוא משׂגב חזק לפני הגליל”[12].
לקריאה נוספת
- מוטי אביעם, "יודפת – חשיפתה של עיר יהודית בגליל מימי הבית השני והמרד הגדול", קדמוניות לב, 1999 עמ' 92 – 101
- מרדכי גיחון, "מצור יודפת", א' אופנהיימר, א' כשר (עורכים), דור לדור משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון, ירושלים - תל אביב תשנ"ה, עמ' 113–143
- D. Adan-Bayewitz and M. Aviam, Iotapata, Josephus, and the siege of 67: Preliminary Report on the 1992-94 seasons, Journal of Roman Archaeology 10, 1997, pp. 131-165
- Mordechai Aviam, Yodefat/Jotapata The archaeology of the first battle, The First Jewish Revolt, London and New York, 2002, pp. 121-133
קישורים חיצוניים
 |
- יוסף בן מתתיהו, תיאור של כיבוש יודפת בימי המרד הגדול אתר מט"ח.
יוסף בן מתתיהו, על המצור על יודפת, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים, מתוך "ספר מלחמות היהודים עם הרומאים", ספר ג, פרק ו, פסקה ג - פרק ז, פסקה כה (תרגום קלמן שולמן).- יוסף בן מתתיהו, על נפילת יודפת, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים, מתוך "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", ספר ג, פרק ז, פסקה כח - פרק ח, פסקה ט (תרגום יעקב נפתלי שמחוני).
- רבקה שפק ליסק, יודפת הייתה יישוב יהודי – סמל לגבורה במרד הגדול, מגזין אימגו
- יאיר קראוס, המרד קם לתחייה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 21 בנובמבר 2017
- Yodfat (Jotapata), מידע ותצלומים, באתר BibleWalks (באנגלית)
משה גלעד, פריחת החצבים בתל יודפת, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2020- רונית ורד, סיור בבית הבד שהשתמר ביודפת הקדומה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2020
הערות שוליים
- ^ Flavius Josephus, The war of the Jews, Book II, Chapter 20, Section 6, בפרויקט גוטנברג (באנגלית); De bello Judaico libri vii, בפרויקט פרסאוס (יוונית)
- ^ 2.0 2.1 אביעם מ. 1999. יודפת – חשיפתה של עיר יהודית בגליל מימי הבית השני והמרד הגדול. קדמוניות לב, עמ' 92 – 101
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו'
- ^ גן לאומי תל יודפת, באתר טבע ונופים בישראל
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט
- ^ ביאור אליה שמואל הרטום לפסוק וכן ביאור יהודה קיל "דעת מקרא".
- ^ דוד אלן-ביוביץ, רשימת 'ערי חומה' והעדות הארכאולוגית-ההיסטורית מיודפת ומגמלא, תרביץ סו [ד], תמוז תשנ"ז, עמ' 449-470, עמ' 461.
- ^ Adan-Bayewitz D. and Aviam M. 1997. Iotapata, Josephus, and the siege of 67: Preliminary Report on the 1992-94 seasons. Journal of Roman Archaeology 10, pp. 131-165.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום י. נ. שמחוני), ספר ג, פרק ז, פסקה ז.
- ^ חיי יוסף 412
- ^ 12.0 12.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום י. נ. שמחוני), ספר ג, פרק ז, פסקה ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"י עמוד ב'; ומפרש רש"י שם: "יודפאה - דמן יודפת"
- ^ כך למשל בפיוט איכה ישבה חבצלת השרון.
- ^ להבדיל מקיבוץ משגב-עם שנקרא על שום גובהו הרב לעומת סביבתו.
| ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני | ||
|---|---|---|
| תשע ערים משבט יהודה ושמעון | חברון • לִבְנָה • יַתִּר • אֶשְׁתְּמוֹעַ • חלן • דְּבִר • עין • יֻטָּה • בית שמש | |
| ארבע ערים משבט בנימין | גבעון • גבע • עֲנָתוֹת • עַלְמוֹן | |
| כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני | מירון • ציפורי • פסוטה • עילוט • בית לחם הגלילית • יודפת • עיילבון • שדה עמודים • חירבת אירביד • כאבול • כפר כנא • צפת • תל מעון (טבריה) • שיחין • מע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרת • עראבה • מגדל • כוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאן • תל צלמון • חמי טבריה (חמת אריח) | |
31798480יודפת (יישוב עתיק)