כפר נחום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חורבות בית הכנסת בכפר נחום
חורבות כנסיית פטרוס ה"קדוש" והכנסייה החדשה
עגלה (ארון קודש?) חקוקה על אבן בכפר נחום
מבט מהאוויר

כפר נחום היה יישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא הרחק מכורזים, בבקעת עין שבע. יישוב יהודי בתקופה הביזנטית בארץ ישראל[דרוש מקור]. משמש כגן לאומי המשתרע על-פני שטח של 1,728 דונם[1].

על פי המסופר בברית החדשה, אותו האיש קבע בכפר נחום את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים משנים-עשר השליחים (פטרוס ה"קדוש" ואחיו אנדראס ה"קדוש", וכן יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן) התגוררו במקום.

היינריך קוהל וקרל ואצינגר ערכו חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום בשנת 1905, במסגרת סקר מקיף שלהם על בתי כנסת עתיקים בגליל. הם חשפו כמעט את כל האתר, אך משביקשו לחזור ולהשלים את חפירתם שנתיים לאחר מכן, סירבו האבות הפרנציסקנים לאפשר להם את הדבר, בטענה שיעשו זאת בעצמם. הפרנציסקנים היו אלה אשר שחזרו את בניין בית הכנסת.

אזכורים במקורות עתיקים

כפר נחום נזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו, במדרש ולהבדיל, גם בכתבי הנצרות:

"סוסי, אשר עליו רכבתי בקרב, נפל במקום ביצות והשליכני ארצה. נפצעתי בפרק שעל יד השכם ולכן לקחוני אל כפר נחום."

יוסף בן מתתיהו, "חיי יוסף", פרק 72

"ר' איסי דקיסרין: פתר קרייה במינות... 'וחוטא', אלו בני כפר נחום"

קהלת רבה, לפרק ז', פסוק כ"ו

היסטוריה

כפר נחום הוקם במאה השנייה לפנה"ס, כפי שמעידים מטבעות חשמונאיים מתקופה זו שנמצאו באתר. בתקופת שלטון הרומאים שימש הכפר כמוצב מכס, והגן עליו חיל מצב בפיקוד שר מאה. כפר נחום לא השתתף במרד הגדול ובמרד בר כוכבא. בשנת 749 הכפר נהרס עד היסוד ברעידת אדמה; מעט מאוחר יותר נבנה מחדש צפונית-מזרחית למיקומו הישן. במאה ה-11 הכפר ננטש, וככל הידוע לא נבנה מחדש בתקופה הצלבנית, חרף מרכזיותו בנצרות.

בשנת 1838 זיהה אדוארד רובינסון את כפר נחום, בו בית הכנסת נותר כמעט שלם[2]. בסוף המאה ה-19 התיישב במקום כומר פרנציסקני שרכש את המקום מידי הבדואים והקדיש את חייו לשיקום העתיקות במקום[3].

האתר כיום

ראו גם

לקריאה נוספת

מנחם תלמי, אפרים תלמי כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל הוצאת "עמיחי" בע"מ, ספטמבר 1966, ערך : כפר נחום, עמוד 364.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כפר נחום בוויקישיתוף

הערות שוליים




הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0