מערות חזן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית בד תת-קרקעי במערות חזן
חלל ובו בורות לאיסוף נוזל מכדים
חדר תת-קרקעי לאחסון נוזל בכדים (אולי שמן או יין) בכדים. ברצפה שקעים לבסיס הכדים ולתעלות האיסוף למקרה שהכד נשבר

מערות חזן הוא שמה של מערכת מסתור מתקופת מרד בר כוכבא[1], הממוקמת מדרום למושב אמציה. היא מורכבת ממערות קארסטיות, חללים חצובים, מתקנים חקלאיים ובורות מים המקושרים זה לזה במנהרות ומחילות תת-קרקעיות.

אתר המערות התגלה על ידי חברי מושב אמציה ב-1979 בראשות הבן הבכור של המושב, אמציה אבודרהם. הוא הוצע לגן לאומי, אך נכון ל-2013 מעמדו טרם נקבע והוא מגודר, מסוכן לגישה וסגור למבקרים.

שם המקום נגזר מן המלה הערבית ח'זאנה (ארון, אוצר)[2], הוא השם בו כינו את האתר הכפריים הערבים באזור, שנשדד עוד בשלהי העת העתיקה של ידי שודדי עתיקות.

תיאור הממצאים

האתר נחפר ב-1983 על ידי הארכאולוגים שלמה גודוביץ' וגדעון אבני[2].

המערכת כוללת 35 חללים תת-קרקעיים, מחילות ומנהרות באורך כולל של כ-220 מטרים בשטח המשתרע על כ-650 מ"ר.

מאז סוף ימי בית שני ועד תום מרד בר כוכבא וכן מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל ועד התקופה הערבית הקדומה התקיים במקום, מעל לפני הקרקע, יישוב, אשר עשה שימוש בחללים התת-קרקעיים לשימושים שונים כגון אחסון ומסתור. החללים התת-קרקעיים הורחבו, חוברו והותאמו לשהיה ממושכת בתקופת מרד בר-כוכבא, אז גם הותקנו מוקדי התעייה ושמירה, חדרי מסתור, פירי אוורור ומתקנים חקלאיים-תעשייתיים תת-קרקעיים כגון בית בד. כן הותקנו לאורך המחילות שקעים לנרות שמן.

במרכז המערכת נמצאות שתי מערות פעמון ומערת קולומבריום, ששולבו באמצעות מחילות במערכת המערות שתחת בתי היישוב. ארבעה חללים תת-קרקעיים שימשו כמחסן לקנקנים, רצפת חדרי האחסון נחצבה בדוגמת שקעים עגולים (כ-150 שקעים בממוצע בחדר) ובאחד מהם נמצאו קנקני שמן שלמים. תחכום מקימי החדרים מתבטא בכך שנבנו בשיפוע מתון מאד, כאשר בין השקעים מחברות תעלות קטנות המובילות לבור איגום, כך שאם נסדק קנקן, תוכנו היה זורם ונאגר ולא אובד.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערות חזן בוויקישיתוף

הערות שוליים