רבי מאיר ש"ץ
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
רבי מאיר בן רבי יצחק ש"ץ נהוראי, הידוע בכינויו "בעל האקדמות", חי בוורמייזא במחצית השנייה של המאה האחת עשרה. שם שימש כחזן ומכאן התוספת לשמו "ש"ץ" (ראשי תיבות של שליח ציבור).
כחזן, בימים ההם, לא הסתפק בתפילה לפני העמוד, אלא אף חיבר פיוטים, אשר רבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מן התפילה עד ימינו.
החשוב בפיוטיו והידוע שבהם הוא הפיוט "אקדמות" הנקרא בחג השבועות.[1]
שיטתו בכתיבת פיוטים
רבי מאיר משלב בפיוטיו דברי הלכה ואגדה מן המשנה, הבבלי, הספרא, ויקרא רבה, מדרש תהילים, שיר השירים זוטא, ועוד מקורות. רבי מאיר ניכר בהקפדה המדויקת על משקל התיבות, בחריזה המושלמת בשני עיצורי שורש לפחות, ובחריזות הפנימיות התכופות. בפיוטיו המאוחרים ניכרת גישה חופשית יותר, כנראה בהשפעת הפייטנות הספרדית, שהגיעה לאשכנז (גרמניה) דרך צרפת.
רבי מאיר ש"ץ הוא אחד משני הפייטנים האשכנזים היחידים שחיברו קרובות לחזרת הש"ץ, והיחיד שחיבר קרובות מסוג שבעתא, לתפילת מוסף של שבת זכור ושבת פרה.
מהפיוטים שחיבר
- "תפילה תיקח תחינה תבחר"
- התחינה נאמרת בסליחות לערב ראש השנה בכל מנהגי האשכנזים, ומתארת את מעשה קרבן התמיד שבכל יום. פיוט זה מוכיח, שבזמנו של ר' מאיר ש"ץ, נאמרו הסליחות בשעות הבוקר המוקדמות, ולא בלילה.
- החידוש בפיוט זה הוא, שרבי מאיר כתבו במשקל ספרדי. מאז החרו החזיקו אחריו פייטני אשכנז, וכתבו גם הם פיוטים במשקל ספרדי.
- "ויושע אור ישראל"
- פיוט זה נהגו לאמרו במנהג וורמייזא ביום האחרון של פסח, ולפי מנהג פולין אומרים אותו בתור יוצר לשבת הראשונה לאחר חג הפסח.
- "אדיר ונאה"
- פיוט זה נהגו לאמרו בוורמייזא ביום שני של שבועות, ולפי מנהג פולין הוא נאמר ביוצר לשבת אחרי שבועות.
- יוצר "את שם" וזולת "אזכרה מקדם פלאך"
- לשבת חול המועד סוכות. נאמר במנהג המערבי בשבת חול המועד סוכות, ובמנהג המזרחי בשבת שבין יום כיפור לסוכות.[2]
- מערבית "ליל שמורים אור ישראל קדוש איומה כנדגלות" עם הביכור "אור יום הנף"
- הפיוט נאמר בשני מנהגי אשכנז בחוץ לארץ בליל יום טוב שני של פסח, ליל קצירת העומר בבית המקדש. בחלקו הראשון של המערבית, הפיוט דן בדברים שקראו בליל שמורים.[3] בחלקו השני (פיוט הארוך לברכת השכיבנו) מתאר ר' מאיר את טקס קצירת העומר, הכנת העומר והנפתו ביום ט"ז בניסן בירושלים. בנוסף הוא משלב דברי אגדה רבים העוסקים במעלתו ובמטרתו של העומר. סיום הפיוט הוא שיר הלל לירושלים, וברכה לכל הציבור שיזכו לראות בבנין בית המקדש. חלק מיצירתיותו של הפייטן ביצירה זו הוא הדגשת המורכבות של יום טוב שני של גלויות: חלקו הראשון דן ב"ליל שמורים", דהיינו ט"ו בניסן, וחלקו השני דן בקצירת העומר שהיה דווקא בט"ז בניסן.
- "ויבן אומן אמנות אבות"
- קרובה למוסף של שבת זכור. בתקופה קדומה נהגה כנראה במנהג קולוניה.[4] מודפסת בסדור אוצר התפילות,[5] ובטעות ייחסו אותה שם לר' אלעזר הקליר.
- "אלהים אמת"
- קרובה למוסף של שבת פרה. בתקופה קדומה נהגה כנראה במנהג קולוניה.[4] מודפסת בסדור אוצר התפילות,[6] ובטעות ייחסו אותה שם לר' אלעזר הקליר.
- יוצר "אילת השחר" וזולת "אמונתך אמיתי רבה" לשבת ראש חודש
- היוצר נשמר במנהג אשכנז המזרחי, והזולת בשני המנהגים.[7]
- יוצר "ארוממך אל חי" וזולת "אמת משל היה" לשבת נחמו
- היוצר נשמר במנהג אשכנז המערבי, והזולת בשני המנהגים.[8]
חשיבותו
אזכורו בראשונים
רבי מאיר ש"ץ הוזכר מספר פעמים בספרי הראשונים כגון התוספות במסכת ראש השנה (יא א).
רש"י, אשר למד בישיבה בוורמייזא שם היה רבי מאיר שליח ציבור, בתשובותיו, מביא ראיה במקומות בהם היה ספק בנוסח התפילה, מהנוסחאות אשר שמע מפי ר' מאיר. בכל המקומות האלה רש"י מזכיר את רבי מאיר בכבוד גדול. בסדורו (ה' ר"ה) הוא כותב: "ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב"ר יצחק". בשבולי הלקט (ס' ר"צ) יש בתשובת רש"י: "ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב"ר יצחק זצ"ל". במחזור ויטרי ס' קנ"ה הוא כותב: "ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ מורמישה דקדק, שצריך לאמר "עלינו ועל כל עמו ישראל". בכתבי יד נאמר עליו: "וליכא מאן דידע לרצוי קמיה מריה על פי הגדות והלכות ודינין כמותו".
מסורות הקשורות בשמו
אגדה עממית
אגדה עממית, שלה גרסאות שונות, מספרת על שליח שנשלח ממקום מושבם של עשרת השבטים שמעבר לנהר סמבטיון, הנהר הזורק אבנים בכל ימות החול, כדי לגייס יהודי שיילחם בכומר באשכנז, שהרג בכישופו יהודים. רבי מאיר עבר את הנהר בשבת משום פקוח-נפש, ולא היה רשאי לשוב למקומו בשבת, על-כן נשאר ושם נטמן. לפי גרסה אחרת, מטרת המסע שלו הייתה הפוכה, לסייע ליהודים מעבר לסמבטיון שסבלו מרדיפות.[9].
הרב יהודה לייב פישמן מימון משער שאגדות מסוג זה התבססו על מציאות כלשהי, ולפיכך מתאר אפשרות של מאורע שאינו קשור כלל לסמבטיון: אחד מן הכמרים באשכנז, שהיה שונא ישראל השתדל להביא את דיבתם רעה, ולהלשין עליהם לפני המלך. הכומר דרש מאת היהודים, כי יבואו להתווכח עמו בפני המלך, בענייני האמונה. היהודים בקשו מאת המלך לתת להם ארכה כדי שיספיקו להביא אחד מחכמי ישראל המובהקים שידע מה להשיב לכומר. הם הביאו ממרחק את הרב רבי מאיר בר' יצחק, והוא הצליח בחכמתו, לנצח את הכומר ולהציל את היהודים, ועל-אודות הנס הזה, נתחברה מגילה מיוחדת, שהיו קוראים אותה בחג השבועות.[9]
מקום לידתו וקבורתו
רבי מאיר חי ופעל בוורמייזא, אך אין עדות ברורה לכך שאכן נולד בעיר זאת. לפי הרשימות ההיסטוריות בעיר, ובספר הזכרת נשמות של יהדות וורמייזא מוזכר רבי מאיר, וכך כתוב: "רבנו מאיר בר יצחק שליח צבור שתיקן שבחות למקום" ויש להניח כי אם בקהילת וורמייזא נהגו להזכיר את נשמתו, הרי שנקבר בוורמייזא [דרושה הבהרה]. אבל בכל זאת ישנה מסורת עממית, האומרת, כי רבי מאיר בר' יצחק בעל ה"אקדמות" בא לעיר לובלין שבפולניה ושם מקום מנוחתו. ישנה גם השערה עממית אחרת, כי רבי מאיר בעל הנס הקבור בטבריה, זהו רבי מאיר בעל "האקדמות", שלפי האגדה המסורתית היה מלומד בנסים. אבל אין זו יותר מהשערה עממית. מסורת נוספת היא כי בעל האקדמות, אכן נקבר בארץ ישראל, וקברו נמצא ביישוב הערבי ג'יש (גוש חלב).[10]
בנו רבי יצחק נהרג בטבח בוורמייזא במהלך גזירות תתנ"ו[11].
קישורים חיצוניים
- הרב יהודה לייב פישמן מימון במאמרו - "האקדמות ומחברו", באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון, אלון שבות
- יוסף הלוי זליגר, ר' מאיר ב"ר יצחק, אתר בן יהודה
- דליה מרקס, יצירה ליטורגית על סף אסון לאומי, באתר כיפה
- "שבעתות לפרשות זכור ופרה של ר' מאיר ש"ץ", באתר טיפיוט, בארכיון האינטרנט
- אברהם פרנקל, "אור יום הנף - עומר לר' מאיר ש"ץ", באתר טיפיוט, בארכיון האינטרנט
- 'אקדמות מלין' - פיוטו של ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ באתר הזמנה לפיוט
מאיר בן יצחק ש"ץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ יוסף יהלום, מיכאל סוקולוף, מנהגן של ישראל תורה היא... לשורר שיר הקדוש הזה, באתר הארץ, 24 במאי 2003
- ^ דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' לב בהקדמה והזולת בעמ' 264.
- ^ תוספות תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א עמוד א' מצטטים את השורה "ומצות אפו ויאכלו בלילי חג פסח" מתוך פיוט זה.
- ^ 4.0 4.1 Ezra Fleischer, "Prayer and Liturgical Poetry in the Great Amsterdam Mahzor", in Albert van der Heide and Edward van Voolen, eds., The Amsterdam Mahzor: History, Liturgy, Illumination (Leiden: Brill, 1989), pp. 39-42.
- ^ ווילנא תרע"ה, נוסח אשכנז, חלק ב, דף פט ואילך בחלק הפיוטים.
- ^ ווילנא תרע"ה, נוסח אשכנז, חלק ב, דף צט ואילך בחלק הפיוטים.
- ^ סדר עבודת ישראל, נוסח פולין, רעדלהיים תרכ"ח, מעמוד 621; סדר עבדות ישראל, נוסח אשכנז, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 633.
- ^ סדר עבודת ישראל, נוסח אשכנז, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 726 ואילך.
- ^ 9.0 9.1 יהודה לייב פישמן מימון, ה"אקדמות" ומחברו
- ^ ומסורות אלו נוגדות את האגדה שנשלח למעבר נהר הסמבטיון.
- ^ אהרן ילינק, קונטרס ווירמייזא וקהל ווינא, וינה תר"ם, באתר אוצר החכמה; וראה דברי הרב מימון כאן.
מאיר ש"ץ36378138Q12408770