לאה רבין
| לידה | קניגסברג, פרוסיה |
|---|---|
לאה רבין (לבית שלוסברג; 8 באפריל 1928 – 12 בנובמבר 2000) הייתה רעייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. שימשה יושבת ראש אגודת אלו"ט והייתה פעילה בארגונים התנדבותיים שונים.
ביוגרפיה
לאה שלוסברג נולדה ב-8 באפריל 1928 בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה), לחיים וגוסטה שלוסברג. בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה אביבה (שלימים נישאה לאברהם יפה).
הייתה חברת השומר הצעיר ושירתה במסגרת הכשרה בעין חרוד כחברה בחוליית סיור של הפלמ"ח. בהמשך, בשנת 1948 שירתה במערכת ההוצאה של עלון הפלמ"ח.[1]
בשנת 1943 פגשה את יצחק רבין, כשהייתה עדיין תלמידת תיכון חדש בתל אביב. השניים נישאו במהלך מלחמת השחרור. לזוג רבין נולדו שני ילדים, דליה רבין ויובל רבין. היא סיימה לימודים בסמינר להוראה.
בשנות השישים החלה לפעול במסגרת חוג דור ההמשך של מועצת הפועלות ומספר פעמים יצאה לחו"ל בשליחות הארגון.[2]
בשנת 1976 עמדה בראש משלחת ישראל אל כנס הנשים העולמי של האו"ם שהתקיים במקסיקו.[3]
פרשה שאירעה בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלת ישראל, בה לא דיווחה לאה על חשבון במטבע חוץ שהחזיקה בחו"ל, ונודעה בשם פרשת חשבון הדולרים, הובילה בשנת 1977 לפרישתו של בעלה מראשות הממשלה.
לאורך השנים נטלה לאה רבין חלק בפעילות התנדבותית ושימשה מאז 1975 כיו"ר אגודת אלו"ט למען ילדים אוטיסטים. ב-21 במרץ 1994 קיבלה את אות "אשת השנה" על פועלה למען ארגונים וולונטריים.
לאחר רצח בעלה ב-4 בנובמבר 1995, הקדישה לאה רבין זמן רב למען הנצחת בעלה ומורשתו.
היא הביעה תמיכה בשמעון פרס בבחירות 1996, וכאשר נתניהו ניצח, הביעה את מר לבה ואת תסכולה מניצחון הימין, בציטוט המפורסם "כי בא לי לארוז מזוודות ולהתחפף מהמדינה" תוך שהיא מביעה סלידה מנתניהו. לאחר הסערה הציבורית שקמה בה נערכה התרמה ספונטנית לכרטיס טיסה עבורה, חזרה בה מדבריה.
בבחירות 1999 הביעה תמיכה באהוד ברק (ואף ניסתה לשכנע את הרמטכ"ל הפורש באותה תקופה, אמנון ליפקין-שחק, לחבור לאהוד ברק למען ניצחונו בבחירות, מה שלא עלה בידיה[דרוש מקור]). במהלך כהונתו של ברק הביעה את הסתייגותה ממנו ואמרה כי מבחינתה, פסק ברק מלהיות ממשיכו של בעלה. במיוחד חרה לה הסכמתו של ברק לחלק את ירושלים, והיא טענה כי בעלה לא היה נותן ידו לחלוקת העיר, אותה שחרר בהיותו רמטכ"ל. בבחירות באותה השנה הוצבה במקום ה-120 האחרון והסמלי ברשימת ישראל אחת בראשות אהוד ברק לכנסת.
ב-10 במאי 2000 פרסם העיתון "וושינגטון פוסט" שרבין לוקה בסרטן הריאה. היא עברה טיפולים קשים במרפאה בארצות הברית ובבית החולים בילינסון. חודש לפני מותה לקתה רבין בדלקת ריאות ואושפזה במחלקה פנימית למשך שלושה שבועות. נפטרה ב-12 בנובמבר 2000 בבית חולים בילינסון ונקברה ליד בעלה בהר הרצל. מצבתם של השניים תוכננה על ידי האדריכל משה ספדיה.
| נחמיה רבין 1886–1971 | רוזה כהן 1890–1937 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| רחל רבין יעקב | יצחק רבין 1922–1995 | לאה רבין 1928–2000 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אברהם בן-ארצי 1947–2010 | דליה רבין | אבי פילוסוף | יובל רבין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| יונתן בן-ארצי | נועה רוטמן | אלדד רוטמן | |||||||||||||||||||||||||||||||
ספריה האוטוביוגרפיים
- כל הזמן אשתו (1988)
- הולכת בדרכו (1997)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: לאה רבין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לאה רבין |
- סמדר שמואלי, אורן רייס וורד לוביץ', לאה רבין הלכה לעולמה בבית החולים "בילינסון", באתר ynet, 12 בנובמבר 2000
הערות שוליים
| יצחק רבין | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו | רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) | .jpg)
| |||
| ממשלותיו | ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| שונות | נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • שלום, חבר | ||||
| הירצחו | ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלווייתו | ||||
| הנצחתו | יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין | ||||
| אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה | ||
|---|---|---|
|
קבריהם של יצחק רבין ושל לאה רבין | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] לאה רבין25755370