אברהם בן-ארצי

אברהם בן-ארצי
	אברהם בן-ארצי, חודש לפני מותו
לידה	8 באוקטובר 1947; כפר מעש
פטירה	1 ביולי 2010 (בגיל 62)
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף משנה
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 79 בחטיבה 14; מפקד גדוד 532; סגן מפקד חטיבה; ראש מטה אוגדה; קצין תודעת אויב בחיל המודיעין; קצין ביחידת מבקר מערכת הבטחון; עוזר קצין שריון ראשי לענייני כשירות;
פעולות ומבצעים
	מלחמת יום כיפור;

אברהם בן-ארצי (8 באוקטובר 1947 – 1 ביולי 2010) היה איש צבא ישראלי בדרגת אלוף משנה, סופר ומשורר. במהלך שירותו הצליח להשתקם מפציעה קשה שעבר, לחזור לשירות צבאי ולהתקדם בסולם הדרגות חרף נכות קשה. בן-ארצי כתב ספר אוטוביוגרפי שתיעד את תהליך שיקומו. כמו כן, כתב שירה ופרסם מאמרים כתובים. לאחר שחרורו עסק בכתיבת עבודת דוקטורט בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון.

רקע והשכלה

אברהם בן-ארצי נולד בכפר מעש, על-יד פתח-תקווה, הילד השני לחיים ודובית (לבית בר). למד בבית הספר העממי הס שבפתח-תקווה ובתיכון ע"ש א. שיין. בנעוריו היה מדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" וכתב בעיתון התנועה, "במעלה". בסיום הלימודים בתיכון החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעי הרוח, ולאחר כשנה של לימודים התגייס לצה"ל. הוא למד לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות בשנת 1974. בשנת 1994 סיים את הלימודים לתואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון, אף הוא באוניברסיטת תל אביב.

תקופת השירות הצבאי

עם גיוסו לצה"ל התנדב לסיירת מטכ"ל. עבר טירונות צנחנים ולאחר מכן מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. לאחר תום המסלול השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות.^[1] והשתתף בה בפעילויות מבצעיות רבות, כלוחם וכקצין. בין המבצעים בהם השתתף היה מבצע תשורה - מבצע פיצוץ המטוסים בביירות. בן ארצי כתב את המנון היחידה, אותו הלחין דובי זלצר.^[2] במאי 1972 נישא לדליה רבין, בתו של יצחק רבין. באותה שנה חזר לשירות קרבי תוך הסבה למפקד בשריון. ערב מלחמת יום הכיפורים היה בהסבה לקציני שריון במה שכונה ה"קק"ש שלא נגמר". בהמשך שירותו הצבאי שירת בתפקידים שונים בחיל השריון עד אשר התמנה למפקד גדוד 79 בחטיבה 14 בשנת 1975. בשנת 1976 מונה למפקד גדוד 532, בו הוכשרו חניכי קורס מפקדי טנקים.

בן-ארצי בימיו בסיירת מטכ"ל. סיני, 1967

מלחמת יום הכיפורים

ערב המלחמה היה בן-ארצי בבית חותנו בתל אביב בעת הסעודה המפסקת. עם הידיעות על מלחמה, יצא בטרמפים לכיוון בסיס רפידים. בדרכו פגש צוער מבה"ד 1 בשם עודד מאירון. בן-ארצי הקים פלוגה ממספר טנקי מגח שמצאו בסככות בבסיס רפידים ומאירון היה לסגנו. בהמשך המלחמה חברו בן-ארצי ומאירון לגדוד 195 של חטיבה 401. באחד מימי הלחימה קפץ חייל מצרי על הטנק של בן-ארצי. בן-ארצי הרג אותו באקדח והודיע על כך בקשר: "סודאני בתמסורות". הצירוף הפך לביטוי שגור בחיל השריון לאחר מכן.^[^{דרוש מקור]}

בן-ארצי בתקופת שירותו בשריון כמפקד גדוד, סיני, 1976

הפציעה וההחלמה ממנה

במהלך שירותו כמפקד גדוד טנקים, ב-20 בנובמבר 1976, בהיותו בן 29, נפצע קשה בתאונה בסיני, כשהג'יפ בו נסע התהפך במהלך אימון. הוא היה שרוי בתרדמת במשך כחודש, וכשהתעורר נאלץ לשקם יכולות גופניות בסיסיות כמו אכילה ודיבור. הוא שיקם גם יכולות קוגניטיביות כמו גישה אל זיכרונו והתמודד נפשית עם מצבו החדש. ב-1979 עבר גירושים מאשתו, דליה רבין. בן-ארצי המשיך בשירותו הצבאי ומילא תפקידים מגוונים: סגן-מפקד חטיבה, ראש מטה אוגדה, קצין תודעת אויב בחיל המודיעין וקצין ביחידת מבקר מערכת הבטחון.

אמו, דובית בן-ארצי, כתבה ספר על פציעתו ועל היחסים המורכבים עם דליה רבין והוריה.^[3]

בימיו המאוחרים

בן-ארצי נישא מחדש בשנת 1985 וב-1994 השתחרר כאלוף-משנה לאחר שבתפקידו האחרון שירת כעוזר קצין שריון ראשי לענייני כשירות. בן ארצי פרסם שני ספרים פרי-עטו, האחד, "אקלים צבאי"- ספר משיריו שחיבר טרם הפציעה, ו"נפילה מצוק גבוה", המגולל את סיפור הפציעה והשיקום שלאחריה. כמו כן, פרסם ספר לזכרו של חברו מסיירת מטכ"ל, אביתר כהן- "נחשול הוכה בסלע".

בן-ארצי נפטר כתוצאה מאירוע מוחי בגיל 62, בשנת 2010, והותיר שישה ילדים – יונתן בן ארצי ונעה רוטמן מנישואיו הראשונים לדליה רבין וארבעה נוספים מנישואיו השניים - איתי, תמר, אבייתר ויעל, וארבעה נכדים.