אשדות יעקב
אשדות יעקב הוא קיבוץ בעמק הירדן, שהתפלג לשניים בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד.
הקמה
בספטמבר 1924 הקימה קבוצת "אחדות", 35 מחברי "החלוץ" יוצאי לטביה שהגיעו מירושלים, קבוצה באתר "גשר הישנה", ממזרח למקום שבו נמצא כיום קיבוץ גשר. קודם לכן, בסתיו תרפ"א (סוף שנת 1920), נעשה ניסיון התיישבות קודם במקום, כאשר "קבוצת הבשקירים", חבורה של משוחררי הגדוד העברי, ביקשה להקים בו מושב עובדים על קרקע בבעלות פיק"א. באותה עת עמק הירדן היה בקעה עמוקה, מאובקת ולוהטת ללא עצים וירק, ורק נהר הירדן שזרם בו סימן את העתיד. הניסיון להקים את המושב נכשל ופיק"א התנתה את סיועה למתיישבים בכך שהיישוב יהיה קבוצה קטנה ולא מושב. מרבית המתיישבים התנגדו לכך ועזבו, ומיעוטם נשארו במקום והצטרפו למתיישבים החדשים. היישוב הקיבוצי החדש נקרא "גשר" והצטרף לארגון הארצי של קיבוץ עין חרוד, לימים הגרעין המייסד של הקיבוץ המאוחד. באוגוסט 1926 הוסכם בין הקיבוץ ופיק"א שהקבוצה תקבל את אדמות גשר שכללו כמה מאות דונמים ועוד 1500 דונם במלחמיה. מספר החברים בקיבוץ הגיע אז לכ-50[1].
בשנת 1927 הצטרפו אל גרעין "אחדות" פלוגת ג'ידרו[2] שהורכבה מעולים מפולין בני העלייה הרביעית, וחלק מפלוגת עין טבעון. בשנת תר"ץ מנה היישוב מעל 120 נפשות.
הקרקע שעליה הוקמה קבוצת גשר הייתה בבעלות פיק"א כבר מסוף המאה ה-19, אולם שלטונות המנדט הבריטי הטילו ספק בחוקיות העסקה שבה נרכשה מתושביה הערבים, בטענה שהאדמות היו במעמד "ג'פתליק" (כלומר, בבעלות המלך) בעת הרכישה. עניין מעמד הקרקע היה בדיונים משפטיים במשך שנים אחדות, שבהן סירבה פיק"א לאשר בניית מבני קבע במקום ועיכבה מגמות פיתוח. לאחר משא ומתן ממושך, עבר היישוב בין השנים 1933–1935 לאדמות דלהמיה שממזרח לנהר הירדן[3] ומעל לירמוך הנשפך אליו. בעקבות המעבר קיבל הקיבוץ בשנת 1938 את שמו החדש, אשדות יעקב: "אשדות" - על-שם אשדות הירמוך הסמוכים, "יעקב" על-שם יעקב (ג'יימס) דה רוטשילד, בעל האדמות של אשדות יעקב לפני שהועברו לקרן קיימת לישראל.
התפתחות
גרעין החלוצים אשר התיישב במקום ביקש ליצור חברה שיתופית, שוויונית וחופשית, חברה עובדת ובונה בארץ ישראל. השהות בגשר הייתה זמנית בהיעדר קרקעות מספקות לחקלאות ולכן לאחר מספר שנים הוחלט להעביר את הקיבוץ לאדמות של פיק"א בדלהמיה. אולם לבקשת נהרים נשארו בגשר כדי שהנקודה לא תיעזב[4]. לאחר עשר שנות מאבק בחום הכבד באדמות גשר ומאבק במחלות תוך חיפוש דרך ליצירת חברה חדשה וגדולה, עברו המתיישבים מגשר לנקודה חדשה, על אדמות דלהמיה, היא קיבוץ אשדות יעקב של היום. בשנת 1925 נולד הילד הראשון במקום. בשנת 1926 נעשה החריש העמוק הראשון וזריעה באדמת דלהמיה על ידי עשרה זוגות פרדות. בשנת 1927 הוחל בבניית מפעל החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים, וכעבור חמש שנים הסתיימו העבודות העיקריות במקום והחל לזרום חשמל במפעל החשמל. בעקבות מאורעות תרפ"ט הופסקה העלייה אל היישוב.
בשנת 1934 נבנתה הרפת שהייתה המבנה הראשון שנבנה בדלהמיה, ושנה לאחר מכן נבנה בית הילדים הראשון במקום וחובר טלפון מצמח לגשר ולדלהמיה. בשנת 1936 הגיעה חברת הנוער הראשונה מגרמניה. במהלך המרד הערבי הגדול סבל הקיבוץ מהתקפות של ערבים[5].
ליומן של הקיבוץ נקבע השם "אשדות" ובשנה זו קבעה הנהלת רכבת העמק תחנה לאשדות יעקב. באותה שנה רוב החברים והילדים עברו לאשדות יעקב ומספר חברים נשארו באדמת גשר לשמור על הנקודה. במרץ 1938 הגיעה חברת הנוער השנייה ובמאי 1938 החלה אמת המים לפעול.
שנות טרום הקמת מדינת ישראל
בשנת 1938, בשל בעיות עבירות בכבישים ומאורעות בטחוניים, לא ניתן היה לשלוח את הירקות לשוק והחלה תעשיית מיץ העגבניות בקיבוץ. באוקטובר 1938 הוקם מפעל "אשד" שהפך לבית חרושת גדול ומצליח בו יצרו בעיקר מיצים, תרכיזים וריבות אשר סיפק לצבא הבריטי באגן הים התיכון את כל תצרוכת הריבה. המפעל נסגר סופית בשנות ה-60 של המאה ה-20. לימים, בתקופת מלחמת ההתשה, שימש מבנה המפעל מקום אחסון לפלוגה של צה"ל שעסקה בפעילות ביטחון שוטף על הגבול עם ירדן ובהגנה על היישובים.
בדצמבר 1939 בנתה חברת אוירון מצפון לקיבוץ שדה תעופה והאנגר, ובמקום נפתח קורס הטיס הראשון בארץ ישראל. הקמת ההאנגר נבעה מתוך מחשבה שהטייסים הצעירים יעזרו בהגנה על שמי הארץ. לימים, הוקם במקום קיבוץ אשדות יעקב מאוחד וההאנגר שימש בית קולנוע בקיבוץ. עם השנים פורק ההאנגר והועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 הפך אשדות יעקב לאחד הקיבוצים הגדולים והחזקים בתנועה הקיבוצית. חברים רבים הצטרפו אליו, ובשנת 1944 התקבלו בני הקיבוץ הראשונים לחברות. כמו כן, בקיבוץ התחנכו הרבה גרעינים של עליות נוער יוצאי אירופה. חלק מהגרעינים הקימו קיבוצים חדשים: בית הערבה, גשר, הגושרים, החותרים, רביבים, דברת, אייל, קדמה, נחשולים וצאלים. בשנות הפריחה הגיע הקיבוץ ליותר מ-1,000 חברים.
באותן שנים החקלאות שגשגה והתעשייה החלה לפתח את ניצניה. החקלאות כללה גן ירק גדול, גן נוי עם משתלת ורדים ענקית, פלחה, עדר כבשים, כרם ובאותה תקופה נפתח המדגה. ענף עזר שפרח היה אורוות סוסים גדולה שגידלה וטיפחה את הסוסים איתם עבדו. לצורכי החקלאות הענפה היה צורך להעלות מים מהירמוך לשדות שמסביב לאשדות. צינור ענק עם משאבה העלה את המים לבריכות אגירה ומהן זרמו המים באמת מים לשדות של כל הקיבוצים באזור שממזרח לירדן.
בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות ופלישת צבאות ערב, כבשו הסורים את משטרת צמח, קיבוץ מסדה ואת קיבוץ שער הגולן הנמצאים בעמק הירדן. באותה העת תקפו העיראקים את קיבוץ גשר ואת המשטרה וניסו לכבוש את כוכב הירדן. הילדים, הנשים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת פונו לחיפה וליגור. את הפרות במשק הובילו במשאיות לקיבוץ יגור, ובאשדות נשארו שלוש פרות כדי לספק חלב ללוחמים.
ערב הפילוג בקיבוץ המאוחד היה אשדות יעקב אחד מגדולי הקיבוצים בתנועה. בפילוג היה בו רוב לאנשי מפא"י, ובשנת 1953 פרשו ממנו אנשי מפ"ם והקימו מצפון לו את אשדות יעקב מאוחד, בעוד הקיבוץ הוותיק הצטרף לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ונקרא מאז אשדות יעקב איחוד.
קישורים חיצוניים
אשדות יעקב בשנת 1938, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ קבוצת גשר, דבר, 19 באוגוסט 1926
- ^ פלוגת ג'ידרו נקראה בשמו של כפר בעמק זבולון שאדמותיו נרכשו באותן שנים על ידי הקק"ל, שם עבדו חברי הפלוגה בבניית קריית חיים
- ^ המשק העברי בארץ ישראל, דבר, 9 בספטמבר 1934
- ^ י. רואה, בעמק הירדן, דבר, 26 בינואר 1933
- ^ הבטחון בסביבות גשר, דבר, 28 באוגוסט 1936
התקפה על דלהמיה, דבר, 30 באוגוסט 1936
22578944אשדות יעקב