אלי לנדאו
 | |||||
| אלי לנדאו | |||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | הליכוד, "המפלגה הליברלית החדשה" | ||||
| |||||
| |||||
אלי לנדאו (21 במרץ 1939 - 6 בפברואר 2019) היה עיתונאי ישראלי ואיש ציבור. כיהן כראש עיריית הרצליה וכיושב ראש חברת החשמל.
ביוגרפיה
אלי לנדאו נולד בתל אביב בשנת 1939. בוגר בית ספר תיכון בקיבוץ חפציבה.[1] שירת בדרגת סרן בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. היה בין ראשוני הצנחנים שנכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי. על חוויותיו משתי המלחמות כתב שני ספרים: "ירושלים לנצח" ו"סואץ - אש על המים". היה כתב צבאי בעיתון מעריב.
במלחמת יום הכיפורים סיקר את הקרבות בסיני וברמת הגולן. נמנה עם קבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן פורת, יהונתן גפן, חזי כרמל ואלי תבור), שפירסמה בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שנתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואובדן הציוד שהיו בהם.
ב-1971 נחשד לנדאו במעורבות בפריצה למחסני חברת "הגרעין" עם כושי רימון, הועמד לדין וכעבור ארבע שנים זוכה.[2] ב-1974 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את לנדאו בהחזקת נשק ללא רישיון[3] וגזר עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי.
היה במשך שנים רבות אחד ממקורביו של אריאל שרון, ופעיל בפעילות פוליטית וציבורית. בשנים 1979 עד 1981 שימש כעוזרו של שרון שהיה אז שר החקלאות ועוזר שר הביטחון. לאחר מכן שימש יושב ראש השק"ם. בשנת 1983 נבחר לתפקיד ראש עיריית הרצליה ולאחר מכן נבחר פעמיים נוספות לתפקיד זה, שאותו מילא עד לשנת 1998. יזם את הקמת מרינה הרצליה, והביא לשינוי באזור התעשייה, שהפך למרכז היי טק. בתקופת כהונתו הוקם אזור הספורט, נבנו אצטדיון הכדורגל, מטווח אולימפי, קאנטרי קלאב, ובית חיל האוויר אשר בתוכו היכל האומנויות של הרצליה. תמך ביוזמתו של פרופ' אוריאל רייכמן להקמת המרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו הוקמו פרויקטים נוספים כגון קניון שבעת הכוכבים, שוקמו שכונות העיר כמו יד התשעה ונווה ישראל, נבנה גם החלק הנוסף בבית יד לבנים, המשמש כמוזיאון אמנות.
עם סיום כהונתו כראש העירייה נתמנה ליושב ראש חברת החשמל, תפקיד אותו מילא עד לשנת 2004.[4]
בחייו הפוליטיים עבר אלי לנדאו שינוי, החל מהצטרפותו לתנועת החרות בשנת 1969 ומסיוע בהקמת התנחלויות, כעוזר שר החקלאות, ובהמשך בנקיטת עמדה כי יש להדבר עם הפלסטינים ועד לעזיבת הליכוד והתמודדות בבחירות של שנת 1992 כמספר שתים ברשימתו של יצחק מודעי "המפלגה הליברלית החדשה", שלא עברה את אחוז החסימה. למרות זאת, שב והתמודד בפריימריז של הליכוד ב-1996, ולאחר שלא נבחר למקום גבוה בחר שלא להמשיך בחיים הפוליטיים.[5]
בשל טענות בקשר להליכים לא תקינים בהקמת מרינה הרצליה, הוגש נגד לנדאו כתב אישום והוא זוכה על ידי בית המשפט. הוא נחקר על ידי משטרת ישראל, בחשד שלא הוכח, כי הוא מעורב ב"פרשת פריצקי" וכי עמד מאחורי הדחתו של יוסף פריצקי מתפקיד שר התשתיות הלאומיות.[6]
בשנת 2006 נפתחה חקירה פלילית תחת אזהרה נגד לנדאו בחשד למינוי קרובים בחברת החשמל, ולניהול מכרזים בניגוד לכללי מנהל תקין. "חברת הפחם" שהיא חברת בת של חברת החשמל פתחה במכרז להובלת פחם לישראל. עלה החשד כי לנדאו הטה את החלטת המכרז לטובת עופר ספנות מפני שהוא מקורב ליולי עופר. האחים עופר אכן זכו במכרז, אך החקירה נגד לנדאו נסגרה בשל חוסר אשמה.
היה נשוי לבתו של עובד בן עמי, ליאורה, אשת עסקים. הלך לעולמו ב-6 בפברואר 2019 בגיל 79.[7][8]
ספריו
- ירושלים לנצח : מלחמת הצנחנים לשחרור עיר-דוד, אותפז, 1967
- מאת כתבנו הצבאי, כידון, 1967 (יחד עם איתן הבר וזאב שיף)
- סואץ - אש על המים, הוצאת אותפז, 1970
הערות שוליים
- ^ בן ציון ציטרין, אנשי מפתח, רשימת החברים שיפתחו לך כל דלת, תל אביב 2004, עמ' 144
- ^ זוכה העיתונאי אלי לנדאו, דבר, 9 במאי 1975
- ^ 3 חדשי מאסר על תנאי לאלי לנדאו, דבר, 19 במרץ 1974
- ^ ניצן כהן, כצפוי: אלי לנדאו סיים את תפקידו כיו"ר חברת החשמל, באתר וואלה!
- ^ מתוך רשימת המועמדים המלאה: http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/treasures/elections/all_elections/Documents/1996-moamadim/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA%2014-%20%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%93.pdf
- ^ אפרת וייס, אלי לנדאו נחקר במשך 12 שעות בפרשת פריצקי, באתר ynet, 25 באוגוסט 2004
- ^ אלי לנדאו, לשעבר ראש עיריית הרצליה, הלך לעולמו, באתר ynet, 6 בפברואר 2019.
- ^
עופר אדרת, ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו מת בגיל 79, באתר הארץ, 6 בפברואר 2019
| ראשי מועצת ועיריית הרצליה | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
25209526אלי לנדאו