אסתר זנדברג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. אסתר זנדברג (נולדה ב-16 באפריל 1946) היא עיתונאית ישראלית, המשמשת ככתבת עיתון "הארץ" לנושאי אדריכלות.
זנדברג, חברת מערכת במוסף "גלריה", מרבה לסקר תוכניות בנייה, מבנים חדשים ומיזמי שימור, לרוב בשימת דגש על הקשרם החברתי והפוליטי.
ביוגרפיה וקריירה
אסתר זנדברג נולדה ב-1946 בכפר זיו שבתל מונד לישראל אילן (בוים), פקיד, ולשרה לבית יוסקוביץ, מנהלת חשבונות, ילידי בנדין שעלו ארצה ב-1932 והתיישבו בתל מונד כפועלים בפרדס של אלפרד מונד. ב-1955 עברה המשפחה להתגורר בשיכון עובדי קופת חולים ב' בגבעתיים. זנדברג הועסקה במשך שנים במספר משרדי אדריכלים כשרטטת (בין השאר במשרדו של אברהם יסקי), קודם שהחלה לכתוב בעיתון. היא כתבה, ראשית, בשנות ה-80 במקומון "העיר", מקבוצת "הארץ", סדרת מאמרים שבה העמיקה בכל גיליון על בית או אלמנט מהסגנון הבינלאומי, ובהמשך, ב-1996, החלה לפרסם ב"גלריה". היא הקדישה עצמה מאז לניתוח הסביבה העירונית הבנויה דרך היבטים חזותיים, ציבוריים וחברתיים, ולפרשנות של סוגיות אורבניות ותכנוניות, וכמו כן היא עוסקת בביקורת של ספרות אדריכלית, ובנגזרות עיצוביות ואקולוגיות של תכנון פניה של ישראל. זנדברג מציגה ויכוחים המתקיימים בעולם הארכיטקטורה הישראלית והבינלאומית, ומציעה לבחון אותם על רקע קונפליקטים תרבותיים ופוליטיים שהיא רואה כמשתקפים בהם.
כנמנית עם זרם העיתונות הביקורתית, רישומיהן של עמדות שמאליות בולטים בכתיבתה של זנדברג, ובחיבורים שאותם היא עושה בין הקשרים מרחביים ותרבותיים ביקורתה נוטה מעת לעת להתאפיין בנקודת מוצא פוסט-מודרניסטית, על אף העובדה שהיא גם מרבה לנקוט עמדה שיפוטית ומוסרית (כגון העדפת הציבורי על-פני הפרטי). כעיתונאית-אדריכלות מהבודדים בעיתונות החדשותית בישראל, היא בולטת בהתייחסותה המורכבת למרחב הבנוי הישראלי, כשעיקר דגשיה הביקורתיים מופנים אל הפנים האסתטיים שלו, ואל עקרונות תפיסת-מרחב, כשלעומת זאת היא נוטה לציין לטובה את איכות הבנייה בארץ, ואת הדיאלוג שהיא מקיימת עם דגשים עולמיים. רבים מטוריהּ במדורי התרבות מצטרפים לשיח-השימור והבינוי בגוש דן ומוקדשים לאתרים בתל אביב; אף שהיא מגיעה לעיתים לבחון פרויקטים בירושלים ובחיפה, חלקן הניכר של רשימותיה עוסק במתרחש בתל אביב (העיר שבה ממוקמת מערכת "הארץ"), והיא זוכה לא אחת לביקורת בשל כך.
בין תחקיריה העיתונאיים הבולטים, שמיקמו אותה ככותבת שהשפיעה על נושאי כתיבתה, נמצאים חשיפת תוכנית עיריית תל אביב לעריכת שינויים במעטפת מבנה "היכל התרבות" בעיר, בניגוד להתחייבות שניתנה לאונסק"ו במסגרת ההכרזה על "העיר הלבנה"; חשיפה וליווי של התוכנית לשינויים במבנה בית ההבראה של "מבטחים" בזכרון יעקב, וחשיפת צנזורה שהוטלה על תערוכה ישראלית בחו"ל ממניעים פוליטיים.
זנדברג עוררה הדים רבים כאשר הכריזה כי מסיבות פוליטיות לא תסקר במדורה את בית הספר לאדריכלות הפועל בתוך המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. זנדברג זכתה בביקורת ציבורית ותקשורתית ונטען כנגדה שבצעד זה היא חוטאת לתפקידה וחוצה קו שמאיים למוטט את הלגיטימיות שלה כעיתונאית.
בשנת 2012 יצא לאור ספרה "ארץ עיר: רשימות מקומיות" בהוצאת בבל.
חיים אישיים
זנדברג מתגוררת ברמת גן. בתה, תמר זנדברג, היא חברת כנסת וראש מפלגת מרצ, ובנה מיכאל זנדברג, הוא כדורגלן בקבוצת הכדורגל הפועל רמת-גן גבעתיים.
לקריאה נוספת
- שרון רוטברד, "עיר לבנה עיר שחורה", הוצאת בבל, 2005, עמ' 23–24
קישורים חיצוניים
- מאמרי אסתר זנדברג, באתר "הארץ"
- רשימת כתבות של אסתר זנדברג ב"עכבר העיר"
- שטח עיוור, יולי 2010 ב"העין השביעית"
- הספר "ארץ עיר: רשימות מקומיות", באתר טקסט
