יחסי ישראל–ליבריה
| יחסי ישראל–ליבריה | |
|---|---|
|
|
| |
| ישראל | ליבריה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 111,369 |
| אוכלוסייה | |
| 10,019,883 | 5,662,142 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 4,332 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,889 | 765 |
.jpg)
בין מדינת ישראל לרפובליקת ליבריה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז שחודשו ב-1983. בעקבות מלחמת יום הכיפורים ניתקה ליבריה באופן חד-צדדי את יחסיה עם ישראל. כעשור מאוחר יותר התחדשו היחסים ומאוחר יותר נחתמו אמנות שיתוף פעולה בתחומי ביטחון כולל הסכם בנושא תעופה, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים. מנובמבר 2007 הודקו היחסים, וליבריה שוב נעזרת בישראל בענייני ביטחון וכלכלה.
הנציגות הדיפלומטית האמונה על ליבריה היא שגרירות ישראל באקרה, בירת גאנה.
היסטוריה
כינון היחסים
ליבריה הצביעה בעד תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947.
יחסים בילטרליים בין שתי המדינות נכונו לראשונה ב-1954. ב-14 באוקטובר 1958 הגיש ארנסט ג'רום ינסי, שגריר ליבריה הראשון בישראל את כתב האמנתו לנשיא המדינה[1]. באותה השנה מונה איש ההגנה אהוד אבריאל לשגריר ישראל בליבריה. באפריל 1959 נחתם חוזה ידידות ראשון בין שתי המדינות[2]. ב-1958, כששרת החוץ גולדה מאיר נסעה לסדרת ביקורים באפריקה, הציע לה השגריר אבריאל להשתתף בחגיגות יום השנה הראשון לעצמאות גאנה, ובאותה ההזדמנות לבקר גם בליבריה ובשאר מדינות כדוגמת ניגריה, חוף השנהב וסנגל[3]. מאיר נחתה בבירת ליבריה מונרוביה כאורחתו של הנשיא ויליאם טאבמן (אנ')[4]. במונרוביה היא נועדה עם בני העם המקומיים ועם שרי הממשלה הליברית[3]. שיאו של ביקור זה לדבריה הטקס בו הוכתרה לצ'יף עליון של שבט גולה[5].
ב-22 ביוני 1962 הגיע נשיא ליבריה טאבמן לביקור ממלכתי בישראל[6]. במהלך הביקור, שנמשך עד ה-2 ביולי[7], ביקר טאבמן בתל אביב-יפו[8], חנך רחוב על שם מדינתו בחיפה[9] וסייר בקיסריה[10]. באוגוסט של אותה השנה ביקר נשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי בחמש מדינות במערב אפריקה, ובכללן ליבריה[11]. ביקורו בליבריה היה ביקור גומלין שביקר בישראל קודם לכן. ביוני 1966, במסגרת מסעו לאפריקה, ביקר ראש ממשלת ישראל לוי אשכול בליבריה.
הפעילות הישראלית בליבריה בשנות ה-60 כללה, משלחת של מומחים שנשלחה על ידי המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ, בה רופאים ומהנדסים, מספר יועצים צבאיים ואנשי עסקים שפעלו במדינה[12].
ניתוק היחסים
ב-2 בנובמבר 1973 החליטה ליבריה לנתק את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנת סולידריות עם מצרים[13]. במאי 1974 שלח נשיא ליבריה ויליאם טולברט (אנ') לישראל מברק, בו ברך במילים חמות את יצחק רבין לרגל ניצחונו בבחירות לכנסת השמינית שבמסגרתן נבחר לראשות ממשלת ישראל. טולברט הוסיף ושיבח במברק את ישראל שחתמה על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. הוא הביע את תקוותו שהסכמים אלו יתרמו להתקדמות נוספת לקראת שלום ובר קיימא במזרח התיכון[14]. על אף המתיחות והנתק ששרר בין שתי המדינות, ליבריה הצביעה נגד החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם[15].
חידוש היחסים
את הודעת ליבריה על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל מסר הנשיא סמואל דו ב-13 באוגוסט 1983. ימים אחדים לאחר מכן, ב-22 באוגוסט, היה דו הנשיא האפריקאי הראשון מאז שנת 1973 שערך ביקור רשמי בישראל. דו ביקר בישראל מ-22 באוגוסט עד ה-28 באוגוסט[16]. דו נפגש עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין. שני המנהיגים הסכימו לחדש את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. הם החליטו לשתף פעולה ולסייע במישורי החקלאות, הלוגיסטיקה, התחבורה אווירית ובשלל מישורים נוספים. בנוסף, נפגש דו עם עמיתו חיים הרצוג והשניים דנו בפעילותה החתרנית של לוב באפריקה. כמו במקרה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, דו הדגיש בהודעה על חידוש היחסים את "הנימוק המצרי" כסיבה העיקרית לניתוק היחסים ב-1973[17]. ליבריה רצתה להפגין סולידריות עם מצרים שחלק משטחה נכבש בידי צבא הגנה לישראל. דו אמר ש"סיבה זו אינה קיימת יותר, כי השטח הזה הוחזר למצרים שכוננה היא עצמה יחסים דיפלומטיים עם ישראל בעקבות הסכמי קמפ דייוויד"[18].
בביקורו בירושלים אמר דו שהוא משוכנע שבידודה של ישראל על ידי מדינות אפריקה לא יעזור לפתירת הסכסוך הישראלי-ערבי[19]. הוא החליט לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל כתוצאה מכך, בין היתר, שבאופן מסורתי הייתה ליבריה מדינה התומכת ללא סייג בעולם המערבי (עובדה שבאה לידי ביטוי סיוע נרחב לעיתים תכופות מארצות הברית). ארצות הברית מצדה הביעה רוגז ואי שביעות רצון מההפיכה הצבאית שבאמצעותה השתלט דו על השלטון, ושבמהלכה נרצח הנשיא ויליאם טולברט[20] ושלוש עשר משריו הוצאו להורג[21]. דו רצה אפוא לשפר את יחסיו עם ארצות הברית, וסבר כמו נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מובוטו ססה סקו, שיוכל לחזור ולרכוש מחדש את ידידותה על ידי התקרבות לישראל ובעזרת הקהילה היהודית בארצות הברית שהיא גם כן בעלת השפעה במדינתה[22]. בזמן ביקורו של דו בירושלים אמר שר החוץ יצחק שמיר ש"ליבריה יודעת שלישראל קשרים אמיצים בארצות הברית, ובצדק סבור הנשיא דו שיהיה זה נכון להשתמש בקשרים אלו לסייע לליבריה"[23].
הנשיא דו האמין שהקהילה היהודית העשירה בארצות הברית תוכל לסייע לו גם מבחינה כלכלית. בביקורו בישראל פגש הנשיא דו את חברי משלחת המגבית היהודית המאוחדת שהגיעה מארצות הברית, והזמין אותם "לבוא להצטרף אלינו ולהשתתף בביצוע השינויים ההיסטוריים המתחוללים בתקופה זו בליבריה"[22]. בוושינגטון הבירה הביעו סיפוק מחידוש יחסי ישראל-ליבריה וגילתה עניין בהמשך מתן סיוע לליבריה. במהלך שיחותיו בישראל ביקש דו לחדש את שיתוף הפעולה עם ישראל במישור הטכני, ובשובו לארצו בישר בנאום לאומה ששני הצדדים חתמו על הסכמים לשיתוף פעולה בשטחי השיכון, חקלאות, כלכלה, ספנות, ביטחון לאומי, תחבורה, תקשורת, ניהול משאבי אנוש, בנקאות והגנה אזרחית[22]. בתקשורת הישראלית נמסר שישראל הבטיחה לעודד חברות בנייה ישראליות לסייע לליבריה בשיקום המדינה, להקים חברות ספנות ליברית ואף להקים חברה חקלאית שתפעל לקידום החקלאות ולשיגור מומחים חקלאיים לליבריה[22].
הסיוע של ארצות ערב לליבריה לא היה משמעותי ביחס לסיוע מארצות הברית וממדינות העולם המערבי. בין השנים 1982-1975 הגיעו כל ההתחייבויות של BEDAE (ראשי תיבות של Arab Bank for Economic Development in Africa - הבנק הערבי לפיתוח כלכלי באפריקה) לליבריה לכ-11 מיליון דולר ליברי, וההתחייבויות של כלל המדינות הערביות הגיעו ל-50 מיליון דולר. מסכומים אלו קיבלה ליבריה למעשה כ-13.6 מיליון דולר[24]. לעומת זאת, ב-1981 קיבלה ליבריה ממדינות המערב 82 מיליון דולר (מזה 53 מיליון כמענקים) ושנה לאחר מכן ארצות הברית העניקה לליבריה 46 מיליון דולר[25].
מניע נוסף שגרם לנשיא דו לחדש את קשרי מדינתו עם ישראל היה רצונו לשיתוף פעולה בתחום הערכת המודיעין, בשל חששו מחתרנותו של מנהיג לוב, מועמר קדאפי[24]. חששו זה פורסם והודגש באמצעי תקשורת בישראל ובעולם המערבי[26]. עיתון לונדוני ציטט בכירים במשרד החוץ הישראלי שאמרו: "לדו הייתה הרגשה שלוב חותרת גם תחת משטרו מאז שסילק כמה מידידי לוב והגוש המזרחי מממשלתו"[27]. חששות אלו גברו עוד יותר לאור נוכחות קדאפי בצ'אד. בריאיון לעיתון לטיים מגזין דו טען שקדאפי תכנן התנקשות בחייו, ובמסיבת עיתונאים בישראל גילה בנוסף שר החוץ של ליבריה ש"קדאפי תכנן לפי שנה התנקשות בראש המדינה, ובידינו הוכחות רבות על מקור האיום הזה"[24]. בהודעה המשותפת של הנשיא דו ונשיא מדינת ישראל חיים הרצוג בתום ביקורו של דו בישראל, הם גינו "מדיניות ההתפשטות והחתרנות של לוב"[28].
ישראל פינתה את שגרירותה במונרוביה בעקבות מלחמת האזרחים בליבריה. לליבריה הייתה שגרירות בראשות ממונה על היחסים שמאז 2005 אינה מאוישת.
במאה ה-21
בשנת 2002 שיגרה ליבריה רק שני משתלמים בקורסים בישראל ושתי המדינות שיתפו פעולה במיזמים ובקורסים במישורי הרפואה הציבורית והפיתוח הקהילתי[29]. בשלהי 2015 ביקר בישראל נשיא הסנאט של ליבריה, ארמה זולו ג'אלה. היה זה הביקור הראשון אי פעם של ראש הפרלמנט הליברי בישראל[30]. בפגישה עם מקבילו הישראלי, יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, אמר ג'אלה כי העם הליברי מעריץ את אומץ הלב של אזרחי ישראל ו"אנחנו יכולים ללמוד מכם רבות בנושאי חדשנות, טכנולוגיה, חקלאות ומחקר רפואי"[31]. ג'אלה גם הודה במיוחד לישראל על עזרתה לארצו הבאה לידי ביטוי במרפאות ניידות, הכשרה רפואית ושיגור צוותים ורופאים ישראלים לליבריה, וסיוע במניעת התפרצויות נגיף האבולה[32].
ב-2016 ביקרה נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון-סירליף ופמלייתה שנלוותה לה בישראל. היא נפגשה עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין והודתה לו על הסיוע שמספקת המדינה היהודית למאבק באבולה, וכן דנו השניים במאבק בטרור. היא נועדה גם עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם שרת המשפטים איילת שקד[33] וביקרה ביד ושם ובכותל המערבי. ג'ונסון-סירליף קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה[34].
ביוני 2017 הגיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לביקור קצר בליבריה על סמך הזמנה שהוצאה לו בפסגה הקודמת של ארגון ECOWAS באבוג'ה בירת ניגריה. הביקור יצא לפועל בזכות נחישותה של נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון-סירליף, שהייתה באותה העת יו"ר הארגון. נתניהו השתתף בפסגת ה-ECOWAS, ובכך היה למנהיג הלא-אפריקאי הראשון שנטל חלק בפסגה זו[35][36].
בינואר 2018 הושבע נשיאה החדש של ליבריה, ג'ורג' ואה, ואת מדינת ישראל ייצג באירוע השגריר עמי מהל, שאף הגיש לו הזמנה מראש הממשלה נתניהו לביקור בישראל.
בסוף פברואר 2019 ביקר ג'ורג' ואה בירושלים וערך פגישה עם ראש עיריית ירושלים משה ליאון.[37]
במרץ 2019 נפגש הנשיא עם ראש הממשלה בנימין נתניהו[38].
לקריאה נוספת
- אריה עודד, אפריקה וישראל: ייחודיות ותהפוכות ביחסי החוץ של ישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2010
- חנן עינור, האתגר האפריקני, עם עובד, 1971
- דן אבני-סגרה, היבשת השחורה, הוצאת עם הספר, 1967
קישורים חיצוניים
- שני קופר, ליבריה פתוחה לעסקים ישראליים, באתר ישראל היום, 27 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ שגרירי ליבריה ובלגיה הגישו כתבי-האמנה, דבר, 14 באוקטובר 1958
- ^ נחתם חוזה ידידות בים ליבריה וישראל, חרות, 13 באפריל 1959
- ^ 3.0 3.1 אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 9
- ^ קבלת-פנים נלהבת לגולדה מאיר בליבריה, דבר, 14 במרץ 1958
- ^ גולדה מאיר, חיי, 1975, עמ' 234
- ^ נשיא ליבריה הגיע לישראל, חרות, 22 ביוני 1962
- ^ טאבמן יצא בתום ביקורו, דבר, 2 ביולי 1962
- ^ ת"א אירחה את נשיא ליבריה, דבר, 27 ביוני 1962
- ^ נשיא ליבריה חנך בחיפה רחוב על שם ליבריה, מעריב, 1 ביולי 1962
- ^ נשיא ליבריה פתח בסיורו ברחבי הארץ, דבר, 24 ביוני 1962
- ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 19
- ^ דב שובל, ישראלים בליבריה, על המשמר, 14 בפברואר 1965
- ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 149
- ^ מברק ברכה מנשיא ליבריה לראש הממשלה י. רבין, מעריב, 24 ביולי 1974
- ^ איתמר אייכנר, אחרי 30 שנה בפאב: סמל השגרירות שב לארץ, באתר ynet, 11 במאי 2014
- ^ יצא נשיא ליבריה, דבר, 28 באוגוסט 1983
- ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 246
- ^ The Jerusalem Post, 14 באוגוסט 1983
- ^ רויטרס, 4 בספטמבר 1983
- ^ נשיא ליבריה נרצח בהפיכה צבאית, דבר, 13 באפריל 1980
- ^ 13 מאנשי הממשל הקודם בליבריה הוצאו להורג לעיני קהל רב, דבר, 23 באפריל 1980
- ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 247
- ^ The Jerusalem Post, 28 באוגוסט 1983
- ^ 24.0 24.1 24.2 אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 248
- ^ 224.OECD - Development Cooperation Review (paris, 1982), p
- ^ ידיעות אחרונות, 26 באוגוסט 1983
- ^ The Daily Telegraph, 21 באוגוסט 1983
- ^ ישראל מצאה חברים בליבריה, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
- ^ שנתון המסמכים הרשמיים 2002, עמ' 446
- ^ אורית בראון אגמי, בפעם הראשונה בהיסטוריה: נשיא ליבריה הגיע למשכן הכנסת, באתר מעריב אונליין, 16 בדצמבר 2015
- ^ חזקי ברוך, דגל ליבריה התנוסס לראשונה ברחבת הכנסת, באתר ערוץ 7, 16 בדצמבר 2015
- ^ ג'ודי סיגל-איצקוביץ', LIBERIA THANKS ISRAEL FOR HELPING TO WIPE OUT ITS EBOLA OUTBREAK, באתר ג'רוזלם פוסט
- ^ איילת שקד עם נשיאת ליבריה, בעמוד הפייסבוק הרשמי של איילת שקד
- ^ איתמר אייכנר, "גולדה של אפריקה" בישראל: "גאה שהלכתי בדרכה", באתר ynet, 8 ביוני 2016
- ^ טל שלו, ביקור היסטורי: נתניהו בדרך לוועידת פסגה במערב אפריקה, באתר וואלה!, 3 ביוני 2017
- ^ אריאל כהנא, ברגע האחרון: רה"מ ביטל הצטרפות שרים לטיסה לאפריקה, באתר nrg, 1 ביוני 2016
- ^ וואה: "מאז שביקרתי בירושלים אני אדם אחר", באתר Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט (בעברית)
- ^ ניצן קידר, נתניהו לנשיא ליבריה: אתה אתלט גדול ומנהיג גדול, באתר ערוץ 7, 1 במרץ 2019
יחסי ישראל–ליבריה32388990Q30582307