יחסי ישראל–ניקרגואה
| יחסי ישראל–ניקרגואה | |
|---|---|
|
|
| |
| ישראל | ניקרגואה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 130,370 |
| אוכלוסייה | |
| 9,881,600 | 7,118,315 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 522,033 | 15,672 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,829 | 2,202 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה |
יחסי ישראל–ניקרגואה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין רפובליקת ניקרגואה.
ונותקו בשנת 2024 עקב מלחמת חרבות ברזל
היסטוריה
במהלך ההצבעה בנושא תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 על חלוקת המנדט הבריטי למדינה יהודית וערבית, ניקרגואה נמנתה יחד עם 33 המדינות שהצביעו בעד ההצעה.
ניקרגואה הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו בישראל (אחרי ברית המועצות וצ'כוסלובקיה).
שנות ה-1980
בשנת 1979 עלתה לשלטון בניקרגואה מפלגת השמאל המרקסיסטית, החזית הסנדיניסטית. בין מייסדי המפלגה נמנו סוכני ק.ג.ב. אשר פעלו בשנות השישים במטרה לרתום את המאבק הלאומי של עמי אמריקה הלטינית לטובת ברית המועצות. על מנת למנוע מהמעצמה להקים ראש גשר קומוניסטי במרכז אמריקה, מימנה ארצות הברית צבא שכירי חרב ותומכי הרודן המודח, אנסטסיו סומוסה דביילה, שלחמו מלחמת גרילה כנגד הממשלה הסנדיניסטית בעת המהפכה שהתחוללה בניקרגואה בין השנים 1961–1990. אביו של דביילה היה ידוע כתומך ישראל ששאף ליצירת "יחסים מיוחדים" בין שתי המדינות[1]. מורדים אלה, היו חברי ארגונים שנקראו קונטראס, קיצור למילה "contrarrevolución" ("נגד המהפכה"). מימון המורדים התבצע ללא ידיעת הקונגרס האמריקני, בכסף שהתקבל ממכירת נשק לאיראן, דרך ישראל. ב-1986, כאשר נחשפה פרשת איראן-קונטראס, יצאה ישראל מגדרה על מנת להכחיש כל קשר לארגוני הקונטראס. ניקרגואה דחתה את ההכחשות וכן ראתה בשלילה את הסיוע הישראלי לצבאות גואטמלה ואל סלוודור. על רקע זה, הקשרים בין ישראל לניקרגואה מאז, ולאורך שנות ה-80 בפרט, החלו להתדרדר. מאז עליית המפלגה לשלטון, הסנדיניסטים הביעו תמיכה ברשות הפלסטינית, הציעו לאש"ף לפתוח שגרירות במנגואה ב-1981 וקיבלו בברכה את יאסר ערפאת בביקורו בניקרגואה.
ב-6 באוגוסט 1982 נותקו היחסים בין 2 המדינות עקב מלחמת לבנון הראשונה, בה צידדה ניקרגואה בצד הלבנוני וביקרה את פעולות ישראל[2]. יחסי המדינות חודשו 10 שנים לאחר מכן[3].
ישראל וארצות הברית היו למדינות היחידות שהצביעו בשנת 1986 בעצרת הכללית של האו"ם נגד הסרת האמברגו הכלכלי על ניקרגואה. עוד קודם לכן ישראל, אל סלוודור וארצות הברית היו היחידות שהצביעו נגד הדרישה בעצרת הכללית לעצור את הסיוע האמריקני לארגוני הקונטראס[4].
שנות ה-2010
בעקבות אירוע המשט לעזה במאי 2010, ניתקה שוב ניקרגואה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל.[5]
בשנת 2012 אירח נשיא ניקרגואה דניאל אורטגה את עמיתו האיראני מחמוד אחמדינז'אד במעונו. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, קרא אורטגה לישראל להשמיד את מתקניה הגרעיניים.[6]
ב-29 במרץ 2017, ממשלת ניקרגואה הודיעה על החזרת הקשרים הדיפלומטיים שלה עם ישראל, על אף תמיכת ממשלת המדינה הסנדיניסטית[דרושה הבהרה] במדיניות איראן ותמיכתה באיראן בגופים בינלאומיים.[7][8]
שנות ה-2020
עקב מלחמת חרבות ברזל נותקו שוב היחסים בין ניקרגואה לבין ישראל.[9]
ישראלים רשאים להיכנס לניקרגואה ללא צורך בוויזה.[10]
נציגויות דיפלומטיות
- כיום השירותים הקונסולריים לישראלים בניקרגואה ניתנים על ידי שגרירות ישראל בקוסטה ריקה[11].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Amanda Ufheil-Somers, ישראל במרכז אמריקה, באתר MERIP, 27 במאי 1986 (באנגלית)
- ^ Kamm, Henry; Times, Special To the New York (1986-12-12). "ישראל מחפשת אחר קשרים דיפלומטיים עם ניקרגואה, נאמר". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-07-30.
- ^ Raphael Ahren, ישראל מתכוונת לחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם ניקרגואה, באתר Times Of Israel (באנגלית)
- ^ Jane Hunter, מדיניות החוץ הישראלית: דרום אפריקה ומרכז אמריקה עמודים 179–181, 1987, South End Press
- ^ AFP (2010-06-02). "ניקרגואה משעה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2022-07-30.
- ^ "ניקרגואה: הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל ישוחזרו לאחר הפסקה פוליטית". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-07-30.
- ^ Deutsche Welle (www.dw.com), ניקרגואה וישראל משחזרות יחסים דיפלומטיים, באתר DW.COM, 29 במרץ 2017 (באנגלית)
- ^ משרד החוץ אישר: חודשו היחסים עם ניקרגואה, נבדק ב-2017-03-29
- ^ ניקרגואה - המלצות, באתר משרד החוץ, 18 בדצמבר 2023
- ^ [1]
- ^ [2]
