יחסי טיבט–ישראל
| יחסי טיבט–ישראל | |
|---|---|
|
|
| טיבט | ישראל |
מדינת ישראל מעולם לא התערבה בסוגיית טיבט על מנת לא לפגוע ביחסי ישראל וסין. עם זאת, בשנים המוקדמות של שנות ה-60 של המאה ה-20 התקיימו מגעים רופפים ולא רשמיים בין ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה.
היסטוריה
אחת הסוגיות המשמעותיות ביחסי ישראל–סין הייתה טיבט ומנהיגה, הדלאי לאמה. בראשית המאה ה-20 הצליחה טיבט להשיג מידה של עצמאות - בשנת 1913 חתמו טיבט ומונגוליה על הסכם של הכרה הדדית ועצמאות מהרפובליקה הסינית. בתמיכתה של הממלכה המאוחדת הצליחה טיבט לשמור על עצמאותה עקב חולשתם של הסינים. ברם ב-1950, עקב יציאת הבריטים מהודו והתגבשות המשטר הקומוניסטי בסין, הסינים שוב חדרו לטיבט וביססו שם את שלטונם. ב-1959 התחולל בטיבט מרי שדוכא בידי צבא השחרור העממי. הדלאי לאמה נמלט להודו ומאז הוא נמצא בגלות ועוסק בפעילויות דיפלומטיות ברחבי העולם למען חידוש עצמאותה של טיבט. ממשלת הרפובליקה העממית של סין רואה בכך התערבות בענייניה הפנימיים.
ב-13 בספטמבר 1960 כתב טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14 ממקום משכנו בהודו לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וסיפר לו על מצבם הטרגי של הפליטים הטיבטים הנמלטים מפני הרדיפות של צבא השחרור העממי להודו ולנפאל ועל הסכנות הנשקפות לחייהם של הפליטים שאינם יכולים לברוח[1]. גיאטסו ביקש מבן-גוריון שישראל תתמוך בהצעת ההחלטה שתובא לעצרת הכללית של האומות המאוחדות בנדון[2].
כשנה לאחר מכן, ב-20 בדצמבר 1961 חזר גיאטסו על פנייתו לבן-גוריון והפעם הסביר לו שבעצרת האו"ם הקודמת, שהתקיימה בשלהי שנת 1960, לא התקבלה שום החלטה בעניין טיבט וכי הצעה חדשה תונח בפני העצרת הכללית החדשה של שנת 1961. הוא הסביר שהמצב בטיבט החמיר בינתיים ואלפי תושבי חבל הארץ ממשיכים להימלט להודו. באותה המכתב ביקש הדלאי לאמה את סיועה של מדינת ישראל בהצבעה באו"ם. ראש הממשלה בן-גוריון השיב לו כי אם תונח בפני העצרת הכללית "הצעת החלטה הגיונית המאשרת את הזכויות החירויות של העם הטיבטי, תתמוך בה ישראל כפי שעשתה בעבר"[3]. החלטה כזו התקבלה באו"ם ברוב מוחץ ומשלחת טיבט ניו יורק שלחה לנציגות ישראל באומות המאוחדות מכתב הוקרה על הצבעתה[4].
חלפו כמה עשורים והתייחסותה של ישראל לסוגיית טיבט השתנתה בעקבות כינון היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין ב-24 בינואר 1992[3]. ב-23 בנובמבר 1993 העלתה חברת הכנסת נעמי חזן ממפלגת מרצ את סוגיית טיבט שוב. חזן טענה שהדיווחים על הפרת זכויות האדם בטיבט על ידי ממשלת סין המחזיקה בטיבט כשטח כבוש התרבו. היא ביקשה לדעת מהי עמדתה של ממשלת ישראל בעניין טיבט והאם היא הביעה מחאה בפני סין העממית. סגן שר החוץ יוסי ביילין השיב ואמר שבשנתיים הראשונות לכינון היחסים הדיפלומטיים עם סין העממית נמנעה ישראל מלעסוק בנושא טיבט[5].
בחודש מרץ 1994 הגיע הדלאי לאמה לביקור בן 4 ימים בישראל. הביקור הביך את ממשלת ישראל, לפיכך נקבע שבמטרה שלא לפגוע ביחסים הדיפלומטיים עם סין שכוננו לאחר מאמצים רבים, לא ייפגשו עם הדלאי לאמה פקידי ממשלה[3]. גם דוברו של הדלאי לאמה ביקש להתייחס לביקור כ"עלייה לרגל פרטית" למקומות הקודש של שלושת הדתות המונותאיסטיות. עוד נקבע כי הדלאי לאמה הגיע לישראל כאורח של החברה להגנת הטבע. הדלאי לאמה פתח את ביקורו ביד ושם ובמהלך שהותו הוא קיבל תואר כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים[3]. מבין שרי הממשלה נועד איתו רק יוסי שריד, השר להגנת הסביבה. הדלאי לאמה ביקר שנית בישראל ב-1999[6].
בשנת 1989 נוסד ארגון יטי"ב - ידידי טיבט בישראל[7]. הארגון הוקם למטרת קירוב מדינת ישראל והעם טיבטי, בין היתר באמצעות הקמת מיזמים משותפים בין הארגון ועמיתיהם הטיבטים[8].
ממשלת סין ייחסה כנראה חשיבות לעמדת ישראל ולדעת קהלה בסוגיית טיבט. ביוני 2001 הגיעה לישראל משלחת חקלאית מטיבט שחבריה דיברו בשבח התפתחות טיבט תחת שלטונה של סין העממית[9]. ארגון מתת, העוסק במיזמי שיתוף פעולה חקלאי עם סין העממית היה אמון על אירוח המשלחת[10].
סוגיית טיבט חשובה מאוד לסין העממית. בסין רואים בסוגיה זו עניין פנימי ואישי ודוחה כל התערבות חיצונית בנדון[11]. סין העממית הייתה בדרך כלל שבעת רצון מהתנהלותה של ישראל בסוגיה זו[3].
בפברואר 2006 הגיע הדלאי לאמה לביקור בישראל[12]. ביקור זה העיב על יחסי ישראל–סין[13].
לקריאה נוספת
- משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004
- יונתן גולדשטיין ויצחק שיחור, סין וישראל, מאיבה לקרבה, הוצאת מאגנס, 2016
- אהרן שי, סין וישראל: בין סינים ליהודים, בין בייג'ינג לירושלים, ידיעות ספרים, 2016
- יוסף שלהבת, סין וישראל: המדע בשרות הדיפלומטיה, הוצאת שמירים, קריית אונו, 2009
הערות שוליים
- ^ הדלאי לאמה אל ד' בן-גוריון, 13 בספטמבר 1960, ארכיון המדינה
- ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 285
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 286
- ^ משלחת טיבט, ניו יורק, אל נציגות ישראל לאו"ם, 21 בדצמבר 1961, ארכיון המדינה
- ^ דברי הכנסת, 5 בינואר 1994, עמ' 96
- ^ שנתון המסמכים הרשמיים 1999, עמ' 30, 38
- ^ יטי"ב - ידידי טיבט בישראל, באתר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל
- ^ תמר דרסלר, די לכיבוש (הסיני): ישראלים נאבקים לשחרור טיבט, באתר ynet, 22 בינואר 2007
- ^ ניצן הורוביץ, הטיבטים אוהבים אותנו, טוענים הסינים, הלאמות בכלל היו סוחרי עבדים, באתר הארץ, 10 ביוני 2001
- ^ ניצן הורוביץ, על שחרור טיבט וכלכלת ישראל, באתר הארץ, 9 ביוני 2001
- ^ אריה דיין, עשר השנים הראשונות, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2001
- ^ נטע סלע, הדלאי למה: כשהדת פוגשת בפוליטיקה נולדת אלימות, באתר ynet, 15 בפברואר 2006
- ^ סין זועמת על ביקור הדלאי למה בישראל, באתר וואלה!, 15 בפברואר 2006
31316320יחסי טיבט–ישראל