המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית
המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה מחלקה של הסוכנות היהודית שניהלה את המגעים עם שלטונות המנדט הבריטי וגורמי חוץ אחרים, וניהלה את ענייני החוץ של היישוב.
היסטוריה
עד הקמת הסוכנות היהודית הייתה המחלקה המדינית חלק מההנהלה הציונית. לאחר הקמת הסוכנות היהודית עברה המחלקה לאחריותה. משרדי המחלקה היו בבית המוסדות הלאומיים.
במהלך שנות המנדט עשה מפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל צעדים גדולים קדימה לקראת הקמת מדינה יהודית. במקביל הלך וגבר ערכה של המחלקה המדינית של הסוכנות והיא הפכה להיות משרד החוץ של המדינה שבדרך.
עם הקמת מדינת ישראל תם תפקידה של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית והעומד בראשה משה שרת נתמנה לשר החוץ של המדינה, וניהול ענייניה המדיניים של המדינה עבר לידי משרד החוץ הישראלי.
אנשי המחלקה המדינית
בשנים 1929 - 1931 עמד בראש המחלקה המדינית הקולונל פרדריק קיש. בשנת 1931 נכנס לתפקיד ד"ר חיים ארלוזורוב, שכיהן עד הרצחו ביוני 1933. באוקטובר 1931 נתמנה משה שרתוק למזכיר המחלקה[1] ולאחר רצח ארלוזורוב הוא נתמנה לראש המחלקה. לצידו סייע דוד בן-גוריון בשנים הראשונות[2][3][4]. בשנת 1934 כיהן אהרן פלמן כמזכיר המחלקה[5].
בסוף 1946 יצא שרת לארצות הברית ובמקומו ניהלה גולדה מאיר את המחלקה המדינית[6]. לסגנה נבחר משה סנה[7].
פעולות המחלקה
בשנותיה הראשונות עסקה המחלקה המדינית של הסוכנות בעיקר במגעים עם ממשלת המנדט וערביי ארץ ישראל.
מגעים עם הבריטים
המגעים עם ממשלת המנדט נגעו במקרים רבים לנושאים תקציביים של תמיכה בענייני חינוך ובריאות של היישוב[8]. המחלקה המדינית גם השתתפה במגעים בנושאי חקיקה למתן סמכויות למועצות של הערים העבריות[9]. בין השאר המחלקה הייתה פעילה בחקיקת חוק שאפשר לעיריית תל אביב להנהיג פיקוח על שכר דירה[10].
ענייני ביטחון
במרוצת השנים, לאור ההתפתחויות המדיניות והצבאיות, הורחבו תפקידיה של המחלקה גם לכינון שיתוף הפעולה של היישוב עם הממסד הצבאי הבריטי שנוצר בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, במסגרתו הוקמו פלגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד צ'ארלס וינגייט, "הידיד".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פעלה המחלקה להתנדבות בני היישוב לצבא הבריטי ולהתנדבות לצי הבריטי. במסגרת היחסים של המחלקה המדינית עם מנהלת המבצעים המיוחדים ה-SOE שהייתה אחראית לחבלה ולפעולות מיוחדות מאחורי קווי האויב, ובעקבות פנייה של אנשי צרפת החופשית, הוקמה ב-1940 רשת של סוכנים יהודים בסוריה ובלבנון. במסגרת שיתוף הפעולה עם הבריטים הוקם בשנת 1941 הפלמ"ח ושותפו בחורים יהודים דוברי ערבית במערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה. למחלקה המדינית היה גם תפקיד מכריע בהקמת הבריגדה היהודית בשנת 1944.
עם תום מלחמת העולם השנייה התחדש מאבקו של היישוב בבריטים, בדרישה לפתיחת שערי הארץ בפני שארית הפליטה ולעצמאות. בשלהי תקופת המאבק חוללו הבריטים את "השבת השחורה". בניין המוסדות הלאומיים בירושלים, שבו שכנה הנהלת הסוכנות, נתפס על ידי הצבא הבריטי וחברי ההנהלה ובראשם משה שרתוק ראש המחלקה המדינית, וכן יצחק גרינבוים, דב יוסף, דוד רמז והרב יהודה לייב פישמן מימון - נעצרו ונכלאו במחנה מעצר בלטרון לתקופה של ארבעה חודשים. הבריטים החרימו בבניין מסמכים רבים, שהובלו בשלוש משאיות גדולות למלון המלך דוד בירושלים, שם שכנה מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא. עם שחרורו מלטרון יצא משה שרתוק לארצות הברית כדי להמשיך ולנהל את המאבק בדרכים מדיניות.
האגף הערבי
המחלקה המדינית השתדלה לשמור על קשרים עם גורמים ערביים[11], בהם עבדאללה הראשון, מלך ירדן[12]. כן הוציאה המחלקה פרסומים שונים על התועלת לתושבי הארץ הערבים מההתיישבות היהודית, בערבית[13].
במחלקה המדינית היה אגף ערבי שבשורותיו אישים המעורים בשפה ובתרבות הערבית שפעלו במדינות ערב. בראש האגף הערבי עמד אליהו ששון לימים שר בממשלת ישראל, ובין פעיליה היו ראובן זסלני (לימים ראובן שילוח) מי שעתיד להיות מפקדו הראשון של "המוסד". סייע להם איש הש"י לוי אברהמי.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה יזם ראש ממשלת מצרים, מוסטפא אל נחאס פאשא, ועידה כלל ערבית לקראת כינונה של קונפדרציה-פדרציה רופפת ללא איחוד משטרים ומשקים של כל מדינות ערב, והיא אף כונתה בשם "ועידת הפדרציה". הוועידה כונסה באלכסנדריה בספטמבר 1944. האגף הערבי שיגר מבעוד מועד מודיעים פלסטינים למצרים לעקוב אחר ההכנות לוועידה והם דיווחו לארץ באמצעותו של זסלני, ששהה בימים ההם במצרים. בימי הוועידה שהו שני אנשי האגף הערבי, אליהו ששון ואליהו אפשטיין (לימים אליהו אילת), באלכסנדריה, ועקבו אחר מהלך הדיונים. בעקבות הוועידה ולקראת הקמת הליגה הערבית הפכה מצרים בתחילת 1945 לנקודת התצפית המרכזית של המחלקה המדינית על הפעילות המדינית הערבית.
בשנת 1946 הייתה מצרים ליעד החשוב ביותר לפעולה מודיעינית של המחלקה המדינית מחוץ לארץ-ישראל. על השליחים מן הארץ ועל הסוכנים המקומיים הוטל לדווח על המדיניות המצרית בענייני ארץ-ישראל, על הנעשה בליגה הערבית ועל ההתפתחויות ביחסי בריטניה-מצרים. קרבתם של סוכני המחלקה במצרים אל מרכז הליגה הערבית עשתה אותם למקורות מידע חשובים על מדיניותן של ארצות ערב כולן ועל הנעשה בהן.
במקביל פעל במצרים בשנת 1944 שליח המחלקה המדינית יעקב טשרנוביץ (לימים יעקב צור), שעסק בעיקר בטיפוח קשרים עם יהודי מצרים. לצד השליחים מארץ-ישראל היו למחלקה המדינית במצרים כמה עוזרים מקומיים מיהודי מצרים.
בביקורו בקהיר ב-1945 גייס אליהו ששון לשירות המחלקה את יולנד הרמר, עיתונאית יהודייה, שהייתה בעלת קשרים בחוגי החברה המצרית הגבוהה והיא ניצלה אותם כדי להתקרב לחצר המלך פארוק הראשון ולמדינאים ערבים והשיגה מהם ידיעות בעלות ערך רב. לאחר שנים היא כונתה בעיתונות הישראלי בשם "מאטה הארי היהודיה".
בימי מלחמת העצמאות הייתה למידע שהשיג האגף הערבי של המחלקה המדינית במצרים בשנים 1944 - 1948 תרומה חשובה בניצחון צה"ל על הצבא המצרי.
גורמים אחרים
המחלקה ניהלה קשרים עם נציגי מדינות שונות ושמרה על קשרים עם שגריריהן בארץ ישראל[14].
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, פעלה המחלקה לניהול משא ומתן עם שלטונות גרמניה על עליית יהודי גרמניה והצלת רכושם, אותו ניהל ראש המחלקה, ד"ר חיים ארלוזורוב, ערב הירצחו ב-16 ביוני 1933.
לקראת העצמאות
לאחר שוועדת אונסקו"פ, הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל, שנתמנתה כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל, פרסמה ב-31 באוגוסט 1947 את החלטתה כי יש לסיים את המנדט הבריטי על ארץ ישראל וכי הארץ תחולק בין שתי מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, הועברו ההמלצות להכרעת מליאת עצרת האומות המאוחדות.
המאבק המדיני באו"ם, במטרה להשפיע על מספר גדול ככל האפשר של המדינות המשתתפות בהצבעה להצביע בעד הצעת החלוקה, היה מאבק גורלי ביותר לעתיד העם היהודי והיישוב העברי. את המאבק ניהלו נציגי המחלקה המדינית משה שרת, דוד הורוביץ, אבא אבן ומשה טוב בעזרתם של מנהיג ציוני ארצות הברית אבא הלל סילבר ושל ד"ר נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי.[15]
המאבק היה קשה ועיקש. בהגיע מועד ההצבעה ב-26 בנובמבר, לאחר שנישאו הנאומים האחרונים שלפני ההצבעה הבינו נציגי הסוכנות כי מצבם חמור וכי הסיכוי היחידי להציל את המצב יהיה רק על ידי דחיית ההצבעה ליום או ליומיים. הם פנו לעזרת שני נציגים אוהדים, פרופסור אנריקה רודריגס פברגט, נציג אורוגוואי, וחורחה גרסיה גרנדוס, נציג גואטמלה, שהסכימו לנקוט בשיטת הפיליבסטר ונשאו בפני העצרת נאומים ארכניים וממושכים, ובעזרת נשיא עצרת האו"ם אוסוואלדו ארניה מברזיל, שבתום נאומיהם של השניים העלה על הדוכן נואמים נוספים, שנשאו דבריהם עד שעה מאוחרת, נדחתה ההצבעה ל-29 בנובמבר 1947. בכ"ט בנובמבר החליטה עצרת האומות המאוחדות ברוב של 33 קולות כנגד 13 קולות ו-10 נמנעים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
המוסד להשתלמות
כשהאפשרות של הקמת מדינה יהודית הלכה ונהייתה ממשית, הוחלט במחלקה המדינית להקים את המוסד להשתלמות, שנקרא גם "בית הספר לדיפלומטים", כדי להכין את העתודה הניהולית והדיפלומטית למשרד החוץ של המדינה שבדרך. המשימה הוטלה על ולטר איתן, שניהל את בית הספר יחד עם סגנו אריה לבבי. לאחר סינון קפדני נבחרו 25 חניכים בהם יהושפט הרכבי, אהרן יריב, מרדכי גזית, משה אראל, שאול קריב, אורה הרצוג, אסתר הרליץ, חנה פרגר (פלטי) ואחרים. ההשתלמות החלה לפעול בנובמבר 1946 והסתיימה באביב 1948.
לקריאה נוספת
- משה יגר, תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הוצאת הספרייה הציונית בהפצה של מוסד ביאליק, 2011
- דוד הורביץ, בשליחות מדינה נולדת. הוצאת שוקן, 1952.
- משה שרת, בשער האומות : 1946-1949, הוצאת עם עובד, 1966.
- יגאל לוסין, עמוד האש, הוצאת שקמונה, 1982.
- חורחה גארסיב גראנדוס, כך נולדה מדינת ישראל, הדרמה כפי שראיתייה במו עיני. הוצאת אחיאסף, 1949.
- Laura Zittrain Eisenberg, My Enemy's Enemy: Leabanon in the Early Zionist Imagination 1900-1948, Detroit: Wayne State University Press, 1994, 219 pp.[16]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: על עניינינו הפוליטיים |
- שמואל כהן-שני, המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ו"בית הספר לדיפלומטים" – בינוי מוסדותיה של מדינה חדשה, הציונות י"ט, 1995, עמ' 344-325
- יואב גלבר, פעולות המחלקה המדינית של הסוכנות במצרים (1948-1944), קתדרה 67, מרץ 1993, עמ' 53-24 (גרסה טקסטואלית באתר סנונית)
- יעקב שמעוני, אוריינטציה ירדנית, אוריינטציה מצרית, אוריינטציה פלסטינית ערב הקמת המדינה ובראשית ימיה?, עיונים בתקומת ישראל 4, 1994, עמ' 65-54
- ההתפתחות בארץ ישראל, דו"ח המחלקה המדינית של הסוכנות לקונגרוס הציוני הי"ט, דבר, 27 באוגוסט 1935; המשך
- לונדון, דו"ח המחלקה המדינית של הסוכנות לקונגרוס הציוני הי"ט, דבר, 27 באוגוסט 1935
- יוסי דגן ארץ־ישראל של האזנות וצפנים: מודיעין התקשורת בשירות ההגנה 1948-1929 באתר צה"ל.
הערות שוליים
- ^ בהנהלת הסוכנות, דבר, 14 באוקטובר 1931
- ^ חלוקת התפקידים בהנהלת הסוכנות, דבר, 10 באוקטובר 1933
- ^ מאסיפת הועד הלאומי, דבר, 8 בנובמבר 1933
- ^ חלוקת התפקידים בין חברי הנהלת הסוכנות בירושלים, דבר, 12 בנובמבר 1935
- ^ בהנהלת הסוכנות, דבר, 6 במרץ 1934
בין החוזרים, דואר היום, 7 ביולי 1933
א.ל. פלמן, דבר, 25 בדצמבר 1936 - ^ מפא"י עומדת לשנות נציגותה בהנהלת הסוכנות ולכרות ברית עם סילבר - להצלת שלטונה, המשקיף, 18 בנובמבר 1946
- ^ הורכבה הנהלה של שלוש מפלגות, משמר, 30 בדצמבר 1946
- ^ ראו למשל: הממשלה ותקציב החינוך העברי, דואר היום, 11 ביוני 1933
- ^ בענין חוקת העיריות, דבר, 9 באוקטובר 1933
- ^ עירית תל אביב וחוק הדירות, דבר, 29 ביוני 1933
- ^ ברכת היישוב לאמיר מכווית, דואר היום, 27 באוגוסט 1935
- ^ תשובת האמיר עבדאללה לסוכנות, דבר, 12 בספטמבר 1933
לחתונת האמיר טלאל, דבר, 30 בנובמבר 1934 - ^ חוברת בערבית על ההתיישבות היהודית, דבר, 27 במאי 1937
- ^ ביקורים, דבר, 12 בפברואר 1934
- ^ אלעד בן-דרור, 3, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 78, מסת"ב 9789652174338. (בעברית)
- ^ ביקורת: אברהם סלע, הברית הנכזבת: לבנון בדיפלומטיה הציונית כלפי הערבים, קתדרה 84, יולי 1997, עמ' 142-139
30870362המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית