רבי שניאור זלמן מלאדי

רבי שניאור זלמן מלאדי

דיוקן נפוץ המיוחס לבעל התניא; עם זאת ישנם מספר דעות שהוא צויר על ידי בוריס שץ כששים שנה לאחר פטירתו, כשאחד מצאצאיו משמש דוגמן.
לידה	י"ח באלול ה'תק"ה ליוזנה, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	כ"ד בטבת ה'תקע"ג (בגיל 67) פני , האימפריה הרוסית
מקום קבורה	האדיטש, אוקראינה
מקום מגורים	ליאזני, ויטבסק, מזריטש ולאדי
השתייכות	חסידות חב"ד
רבותיו	המגיד ממזריטש רבי אברהם המלאך רבי מנחם מנדל מוויטבסק רבי ישכר בער אשבל - המגיד מליובאוויטש
חיבוריו	ספר התניא ושולחן ערוך הרב וראו בהמשך
בת זוג	סטערנא
אב	ר' ברוך
אדמו"ר מחב"ד-ליובאוויטש ה־ראשון ה'תקל"ג – כ"ד בטבת ה'תקע"ג רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי) ←

רבי שניאור זלמן מלאדי (נולד בין השנים ה'תק"ה-ה'תק"ט, 1745–1749 (ראו להלן), נפטר בכ"ד בטבת ה'תקע"ג, דצמבר 1812) מכונה אדמו"ר הזקן, בעל התניא ובעל שולחן ערוך הרב. היה יורשו של רבי מנחם מענדל מויטבסק בהנהגת החסידות ברוסיה, ומייסד תנועת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל"ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע"ג (1812). חיבר מספר ספרים, מהם נתפרסמו "ספר התניא" ושולחן ערוך הרב".

קורות חייו

נולד לרבי ישראל ברוך ורבקה בליוזנה שבמחוז ויטבסק בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדתו. חיים מאיר היילמן, בראש ספרו בית רבי, ברדיטשוב תרס"ב, מביא אפשרויות נוספות, אולם נוטה בסופו של דבר לקבוע את תאריך הלידה בי"ז בכסלו תק"ז. גם עמנואל אטקס מציין שנה זו בספרו על הרב שניאור זלמן. חסידי חב"ד מציינים בדרך כלל את תאריך הולדתו כי"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745), על פי האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, אולם בהזדמנות אחרת ציין גם הוא את שנת הלידה תק"ז. יהושע מונדשיין כתב שמעדות של הרב שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בערך בתק"ט.

לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר"ל מפראג המיוחס לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך.

לפי מסורת שסיפר האדמו"ר הריי"צ, כשנולד רבי שניאור זלמן, ערך הבעש"ט – רבו של אביו – סעודה גדולה ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. מסופר גם כי הבעש"ט ביקש מהורי התינוק שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן 5 שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש"ט, וברכו שוב. בחזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה "סבא". מאז היה נוהג לכנותו "סבא", ואף באוזני נכדי הבעש"ט, כגון רבי ברוך ממז'יבוז' ובעל דגל מחנה אפרים. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש"ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש"ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט, כי הבעש"ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש.

בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני.

על פי המסורת המקובלת בחסידות, בגיל שמונה הוא כתב פירוש על התורה, אך בעקבות התגלותם של הרמב"ן, רש"י, והאבן עזרא אליו, ובקשתם שישמיד את ביאורו, מכיוון שפירוש זה, יגרום לכך שאיש לא ילמד יותר את פירושם, הוא שרף את פירושו.

בגיל תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובגיל עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון "ולא מצאו את ידיהם ורגליהם".

למד במשך שנתיים, החל מגיל תשע עד לגיל אחד עשרה, אצל רבי ישכר בער אשבל - המגיד מליובאוויטש.

בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"רב תנא ופליג". בי"ב באב ה'תק"ך (1760), בגיל חמש עשרה, נשא את סטערנא (בת יהודה לייב סגל מוויטבסק).

בשנת תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש"ט). המגיד סיפר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שלא ירדה לעולם קודם לכן, דבר המצביע על כך שמטרת ירידתה לעולם אינה לצורך תיקון חוזר על ידי גלגול נשמות, אלא בעלת מטרה כללית) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.

כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד - "החבריא קדישא" לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל לידע מי יזכה לאחוז בגופו הקדוש בשעת הטבילה. מסופר שרבי שניאור זלמן זכה ועלה בידו הפתקה "ראשו כתם פז" ומשכך זכה לטבול את ראשו הקדוש של המגיד.

לאחר פטירת רבו נהיה חסיד של בנו הרב המגיד רבי אברהם המלאך, ולאחר שזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת הרב המגיד, התמנה להיות ראש עדת החסידים.

בשנת תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דובער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.

בשנת תקל"ז (1777) הצטרף רבי שניאור זלמן לרבי אברהם מקאליסק וראש החסידים רבי מנחם מנדל מוויטבסק, כדי לעלות לארץ ישראל. אולם חזר בו באמצע הדרך, לאור בקשתם של רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק שיישאר ברוסיה וינהיג את עדת החסידים שהפצירו בו שלא יעזבם, ואכן, הוא נותר ברוסיה.

לאחר עליית רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, היה אחד משלושת הממונים על קופת מעות ארץ הקודש שהוקמה על ידי רבי מנחם מנדל. בשנת תקמ"ו מונה על ידי רבי מנחם מנדל לממונה היחיד על הנהלת הקופה ולמנהיג התנועה החסידית ברוסיה הלבנה.

בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה הרוחנית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית קסמה להם.

וילנה, המתנגדים והמעצר

עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל רבי מנחם מנדל מוויטבסק לביקור גורלי בווילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם לאחר שנים רבות לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.

ערך מורחב – חג הגאולה

קובץ:Něva a Petropavlovský chrám.jpg

מבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג

בסערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא, וכתוצאה מהחרמות על החסידים שכללו היתר מפורש לרדת לחייהם של החסידים, הלשינו מספר מתנגדים לחסידות לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית; כמו כן טענו כאילו הוא מסייע למהפכה הצרפתית נגד רוסיה. כתוצאה מהלשנה זו, נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה וישב במאסר במבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג מיום כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט (4 באוקטובר 1798). בהשתדלות החסידים שוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798), ותאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה.

בשנת ה'תקס"א 1801 נעצר שוב לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה כביכול יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. ממעצר זה, שוחרר באותה שנה בחג החנוכה.

למרות מאבקו החריף של הגר"א נגד תנועת החסידות, רבי שניאור זלמן רחש הערכה לגר"א, כלשונו: "כמפורסם לרבים שיחיד בדורו הוא".

עד למאסרו בשנת תקס"א התגורר רבי שניאור זלמן בעיירה ליוזנה שליד העיר ויטבסק. לאחר ששוחרר ממאסרו, אסרו עליו השלטונות לחזור לליאזני ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לרבי שניאור זלמן לעבור לעיירה לאדי, הנמצאת גם היא, כמו עיר הולדתו ליאזני, במחוז ויטבסק של בלארוס, על גבול בלארוס-רוסיה. בלאדי ישב רבי שניאור זלמן במשך 11 שנים.

לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל רבי שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע רבי שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.

תקופת מלחמת נפוליאון

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר רבי שניאור זלמן - כפי המסופר - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה. מאידך בנו האדמו"ר האמצעי כותב במכתב שאביו סבר כי תחת שלטונו של נפוליאון ”זאת צרה גדולה ליהודים כי לא ישאר אחד ביהדותו ולא ברכושו [...] כי הוא הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב” () ולפי זה אף רווחה כלכלית לא הייתה צפויה ליהודים תחת השלטון הצרפתי.

בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה נמלט אדמו"ר הזקן וכל בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס בה הם חיו תוך שהם נהנים משמירה צמודה של חיילי הצבא הרוסי הנסוג. בכוונתו של אדמו"ר הזקן היה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה ושם לקבוע את מקום מושבו. במהלך הבריחה הגיעו לכפר פיינא שליד העיר קורסק.

פטירתו

קובץ:Alter Rebbe gravesite.jpg

קברו בהאדיץ'

במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812), נפטר רבי שניאור זלמן מלאדי בכפר פיינא. כיוון שלא היה בכפר בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיירה האדיץ' שבפלך פולטבה המרוחקת כ-200 ק"מ, שם היה בית עלמין יהודי. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

משנתו

ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קובץ:Shua1875.jpg

שולחן ערוך הרב, דפוס 1875

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', ומכונה גם "ספרם של בינונים", שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא רבי שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש.

כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית היה בפריסת יריעה רחבה, אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות, תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה הרוחנית-מיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי, ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת אדמו"ר הזקן, הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש לפי עקרונות תורתו.

בספר התניא מגדיר רבי שניאור זלמן את מטרת הבריאה (על פי המדרש) "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", להפוך את העולם לקדוש ולאלוקי, כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב. מטרת העבודה היא הגאולה, על ידי מלך המשיח. אז יבוא העולם לשלימותו.

בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל. למרות זאת, קיבל בעל התניא שאלות של חסידים בעניינים גשמיים והשיב עליהן. את ההסבר לכך יש לראות באיגרת שכתב בסוף ימיו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, כשהוא רואה בכך גמילות חסדים.

חיבור אחר של רבי שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של ראשית החסידות, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. רובו של כתב היד היחידי באותו זמן נשרף בעת אחת השריפות הגדולות בליובאוויטש, וכך הגיע לידינו רק כרבע מהספר - רוב חלק אורח חיים וחלקים מיורה דעה וחושן משפט, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך". עד היום הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים במקווה חם וגם מהודר.

הערכה והתנגדות בתוך תנועת החסידות

רבו המגיד ממזריטש הרבה לשבח אותו, ואף הפטיר עליו בהזדמנות: "היהודי הקטן הזה יהיה רב בכל מדינות רייסין".

גם שאר תלמידי המגיד העריכוהו ותמכו בו, אולם בשנת תקנ"ז (1797), בעת שהוציא לאור של ספר התניא, פרצה מחלוקת עזה בינו לבין ידידו ותומכו, רבי אברהם מקאליסק. הוא טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה רבי שניאור זלמן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו, יש להגביל לבני עלייה.

המחלוקת הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין ואילו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב תמך ברבי שניאור זלמן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט (1799). בעקבות המחלוקת עברו כ-15 משפחות מחסידי רבי שניאור זלמן מלאדי מטבריה לחברון, וייסדו את היישוב החב"די בעיר.

תמיכתו של רבי נחמן מברסלב התבטאה גם בהמשך, בביקורו של רבי שניאור זלמן בברסלב בשנת ה'תק"ע, התבטא עליו רבי נחמן: "תנו כבוד לשר האלף", ובעת שנכנס רבי שניאור זלמן לביתו של רבי נחמן, פנה רבי נחמן לגביר משה חינקעס ואמר לו "תן צדקה לתלמיד חכם אמיתי".

חיבוריו

• ספר התניא - ספר היסוד של חסידות חב"ד.
• שולחן ערוך הרב - ספר הלכה מסכם, (במתכונת השולחן ערוך של רבי יוסף קארו).
• תורה אור ולקוטי תורה - מאמרי חסידות מסודרים על סדר פרשיות התורה והמועדים.
• סידור הרב - נוסח ומנהגי התפילה שתיקן (לפי נוסח האר"י).
• מאמרי אדמו"ר הזקן - על התורה נביאים וכתובים, זוהר, סידור, מאמרי רז"ל, מועדים ועוד - 26 כרכים.
• אגרות קודש - ליקוט אגרותיו, הוצאה חדשה עם מבוא, נספחים ומפתחות עורך ראשי הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין ה'תשע"ב.
• שו"ת אדמו"ר הזקן - ליקוט תשובותיו בהלכה, הוצאה חדשה ומוערת בתוספת "שער השמועה" פסקים שהובאו בשמו, בעריכת הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין תשס"ז.
• בונה ירושלים - מאמרי חסידות קצרים, נדפס על ידי הרב חיים אליעזר הכהן ביחאווסקי, ירושלים תרפ"ו.

ישנה מסורת ^{[דרוש מקור]} כי בשרפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, בנוסף לחלקים עיקריים מן הספר "שולחן ערוך הרב". כמו כן, מסופר שבעת פטירתו של הסבא משפולי נשרף אצלו ספרן של צדיקים.

ניגוניו

הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הוא חלק מעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש". בניגוני חב"ד תופסים ניגוניו חשיבות רבה.

לפי המסורת החב"דית עשרה מהניגונים שהלחין נחשבים "ניגונים מכוונים", מתוכם ידועים זהותם של תשעה.

הניגונים הידועים שהלחין:

• ארבע בבות [מהעשרה] – הניגון המקודש ביותר בין ניגוני חב"ד. ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים) הוא יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה - 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'. בחסידות חב"ד נוהגים לנגנו רק בתאריכים מיוחדים, כמו חג הגאולה י"ט-כ' כסלו ועוד, וכן באירועים מיוחדים כגון בעת עריכת חופה.
• אלי אתה [מהעשרה]
• קול דודי [מהעשרה]
• אבינו מלכנו [מהעשרה]
• ניגון דבקות לתפילות ראש השנה [מהעשרה] – ניגון המוקדש לתפילות ראש השנה (פריט Q99529154 בוויקינתונים)
• צְאֶינָה וּרְאֶינָה – ניגון דביקות קצר [מהעשרה] (פריט Q99306409 בוויקינתונים)
• לקראת שבת (או "לכה דודי") [מהעשרה] (פריט Q65037001 בוויקינתונים)
• ניגון דבקות חב"ד לתפילות שבת [מהעשרה] (פריט Q99600240 בוויקינתונים)
• ניגון שלוש תנועות - ניגון בן שלוש תנועות, המיוחס לבעש"ט, המגיד ממזריטש ורבי שניאור זלמן - כל תנועה מתוך השלוש תנועות של הניגון חובר על ידי אחד מהם [נחשב מעשרת הניגונים של רבי שניאור זלמן].
• כאיל תערוג (השני) [לא ידוע אם נחשב מהעשרה]
• ניגון הנקרא "ניגון ישן" [מיוחס לרבי שניאור זלמן, לא ידוע אם נחשב מהעשרה] (פריט Q58217935 בוויקינתונים), רבי יוסף יצחק שניאורסון שר לחן זה עם המילים של פיוט שלום עליכם

ניגונים שהלחין לפי חלק מהדעות:

• בני היכלא (פריט Q57212266 בוויקינתונים) - ניגון על הפיוט בני היכלא, מקובל שמחבר הניגון הוא רבי שניאור זלמן (יש סוברים שמחבר הניגון הוא הלל מפאריץ'), (יש סבורים שמחבר הניגון הוא ר' מיכל מזלוטשוב)
• צמאה לך נפשי - לפי דעות מסוימות חיבר זאת רבי שניאור זלמן
• והריקותי לכם ברכה (הראשון) - הרבי מלובביץ' אמר שישנה סברה שזה ניגון של רבי שניאור זלמן
• ניגון תשב אנוש (פריט Q99306275 בוויקינתונים) - יש סוברים שזה של רבי שניאור זלמן

ניגון שאימץ:

• מארש נפוליון (פריט Q59829597 בוויקינתונים) - לפי מסורת חב"ד אימץ את המארש של נפוליאון בונפרטה.

כתשעה מהניגונים הללו מופיעים באלבום צמאה 2 "אמנים שרים את ניגוני בעל התניא" המוקדש לניגוניו.

רבותיו

• המגיד ממעזריטש
• רבי מנחם מענדל מוויטבסק
• אביו רבי ברוך
• רבי ישכר בער אשבל - המגיד מליובאוויטש

רבי שניאור זלמן החשיב גם את הבעש"ט, שאת תורתו קיבל דרך המגיד ממעזריטש, כרבו.

תלמידיו ויורשיו

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דב בער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה.

לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: רבי חיים אברהם (על שם רבו אברהם "המלאך", בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, רבי משה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פריידה, והשנייה, אמו של הצמח צדק, הייתה דבורה לאה אלטשולר אשתו של רבי שלום שכנא אלטשולר.

צאצאיו של רבי שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים.

בין תלמידיו החשובים נמנים:

• הרב יצחק אייזיק מהומיל, מחבר שו"ת "חנה אריאל".
• הרב יצחק אייזיק בהר"ד מוויטעבסק, מחבר שו"ת "פני יצחק".
• הרב ברוך מרדכי מבוברויסק.
• הרב זלמן זֶזֵמיר.
• הרב פנחס משקלוב.
• הרב נחמיה מדוברובנה, מחבר שו"ת "דברי נחמיה".
• הרב שמואל מוּנקֶס.

משפחתו

לרבי שניאור זלמן היו שלשה אחים ושתי אחיות: הרב יהודה לייב מינוביץ'. הרב מרדכי פוזנר, היה רב בעיר אודשא ברוסיה הלבנה. הרב משה, היה רב בערים באעייו מחוז מוגילוב, ליעפלי מחוז ויטבסק, ובסוף ימיו ברודניא הסמוכה לליובאוויטש. אחות אחת נישאה לרבי ישראל קאזיק ואחות שנייה נישאה לרבי יעקב פרדקין משקלוב.

רבי שניאור זלמן נשא לאישה את שטערנא בת רבי יהודה לייב סגל, ונולדו להם שלושה בנים: רבי דובער, ממשיכו וממלא מקומו. רבי חיים אברהם. רבי משה שניאורי. ושלוש בנות: פריידה נישאה לר' אליהו בן ר' מרדכי. דבורה לאה נישאה לר' שלום שכנא בן ר' נח אלטשולר. רחל נישאה לר' אברהם בן ר' צבי שיינעס.

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

לתצוגת העץ במכשירים ניידים לחצו כאן

איגוד הצאצאים

איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בשנת ה'תשל"ב - במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון לשנתו ה-71.

יוזם ומייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו, ולאחר פטירתו מפעילים את האיגוד בניו הרב יצחק מאיר הלפרין והרב משה צבי הלפרין.

מטרת הארגון הייתה להחדיר את מורשתו של בעל התניא בקרב צאצאיו, לחזק את הקשר בין כל הצאצאים ושיזכרו ויספרו לכל הדורות את יחוסם (שהרי לאחר כמה וכמה דורות, רבו הם מאוד ולא היה קשר וכנראה חלק לא ידעו על הייחוס).

• מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים - https://baalhatanya.org.il/
• 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"ם, בעריכת הרב שמואל אלעזר היילפרין.
• כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
• 'מחצבת' - ביטאון תקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
• חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
• קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.

לקריאה נוספת

• אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, 4 כרכים; רביעי - שביעי, רבי שניאור זלמן רבינו הזקן, (נערך מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו-1986.
• יהושע מונדשיין, המאסר הראשון: מאסרו הראשון של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא”, מאבקי המתנגדים והחסידים בווילנא, המלשינויות ומאסריו של הגר”א מווילנא, לאור תעודות ומסמכים, חדשים גם ישנים, 2012.
• יהושע מונדשיין, מסע ברדיטשוב: מסעו של אדמו"ר הזקן לברדיטשוב, ברסלב ומז'יבוז', הוצאת חזק, ה'תש"ע.
• יהושע מונדשיין, המסע האחרון: מאתיים שנה למסעו של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא” בעיצומה של מלחמת נפוליאון, תקע”ב־תשע”ב, לאור מסמכים ותעודות, חדשים גם ישנים, וגם סיפורים ושמועות, דרושים ומאמרים, 2012.
• הראשון - אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, הוצאת מעיינותיך - תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים, כסלו תשע"ד - 2013
• יחיאל הררי, לנצח כל רגע מחדש, בהוצאת ידיעות ספרים, תשע"ו - 2015.
• נפתלי ארמן, הרב מלאדי: סיפור היסטורי, בהוצאת נצח, תל אביב, תשי"ד

מחקרים

• רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים, מוסד ביאליק, 1992
• לאה אורנט, רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, תל אביב, ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
• עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, 2011.
• יוסף שטמלר, חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2019.

קישורים חיצוניים

• רבי שניאור זלמן מלאדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

חיבוריו

• מבחר מספריו בפורמט טקסט באתר ספריית חב"ד
• רשימת הפרסומים של אדמו"ר הזקן, בקטלוג הספרייה הלאומית

ניגונים שהלחין

• ניגוני אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד"
• צמאה לך נפשי בביצוע שולי רנד ומוטי שטיינמץ

ביוגרפיה

• חיים מאיר הילמן, בית רבי, באתר היברובוקס, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק ראשון של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה: מהדיר לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים
• מרדכי טיטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, תר"ע-1910
• רבי שניאור זלמן מלאדי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אברהם כהנא, ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא", מתוך: ספר החסידות, ורשה, תרפ"ב, באתר "דעת"
• יואל יעקובי, ‏חסיד ואיש מעשה, באתר בשבע - ערוץ 7, 3 בינואר 2013
• אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש, באתר "MyTzadik"
• רבי שניאור זלמן מלאדי באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם
• קווים לדמותו של בעל התניא והקשר שלו לחסידות ברסלב, באתר ברסלב סיטי, 6 פברואר 2014
• מ.ש. סלונים, תולדות משפחת הרב מלאדי
• ימים אחרונים: תיאור הסתלקותו של רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן" באתר "בית חב"ד"
• סיפורי חסידים על ר' שניאור זלמן מלאדי, באתר "זושא"
• סיפורים על אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד"
• שלמה יוסף זוין, ר' שניאור זלמן מלאדי הרב בעל ה"תניא", מחניים, גיליון מ"ו, 1960, באתר "דעת"
• רבי שניאור זלמן מלאדי: האבא של חב"ד, אבי רט והרב חיים נבון דנים בדמותו של "האדמו"ר הזקן", אתר ynet
• על דמותו של בעל התניא, עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), אתר יוטיוב
• רבי יוסף יצחק שניאורסון, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן, הוצאת קה"ת, תשע"א-2011

מאמרים ומחקרים

• מאמרים אודות אדמו"ר הזקן, אתר בית חב"ד
• עמנואל אטקס, בין שמים וארץ, באתר הארץ, 14 ביולי 2008
• הרב ישראל מיידנצ'יק, לשמוע ילד בוכה: 200 לפטירת מייסד חב"ד, באתר ynet, 7 בינואר 2013
• דוד אסף, מייסד חב"ד, בין מלחמות נפוליאון למלחמות היהודים, באתר הארץ, 9 בינואר 2013
• דוד אסף‏, מסע אל ערש הולדתה של חב"ד (ב): 'לפלך מוגילוב, פסיק. לעיר לאדי, פסיק', בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2016
• ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו, באתר עלי ספר
• משה חלמיש, יחסי צדיק ועדה במשנת רבי שניאור זלמן מלאדי, חברה והיסטוריה, תש"מ, עמ' 79–92, באתר "דעת"
• יורם יעקבסון, הנפש הבהמית בתורתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, משואות, תשנ"ד, עמ' 224–242
• יוסף שטמלר, שכל ואמונה בהגותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, שאנן, יט, תשע"ד, עמ' 101–116
• אלחנן ניר, עזרת הגופים אין בידינו, מוסף שבת, מקור ראשון, כ"ב טבת תשע"ג

שונות

• ספר הקן, קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי למלאות ק"ן שנה להסתלקותו, באתר היברובוקס, ירושלים, 1969, בהוצאת חוגי חן למשנת חב"ד
• ספר התניא – רבי שניאור זלמן מלאדי בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
• 199 שנה להסתלקותו של בעל התניא - תיעוד, באתר ערוץ 7, 21 בינואר 2012
• 'דמות נשגבה': תיאור מדהים מדמותו של רבינו הזקן • פענוח גרפולוגי, באתר 'לחלוחית גאולתית'

תקופת חייו של רבי שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן
ציר הזמן

‏

הערות שוליים

תקופת חייו של רבי שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן
ציר הזמן

‏

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29925843שניאור זלמן מלאדי