בוריס שץ
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1866 קובנה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 1932 (בגיל 65) דנבר, ארצות הברית |
| תחום יצירה | פיסול, ציור |
| יצירות ידועות | מתתיהו החשמונאי (1894) |
בוריס (שלמה זלמן-דב ברוך) שץ (23 בדצמבר 1867 – 23 במרץ 1932) היה צייר ופסל יהודי, יוזם ומייסד האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל בירושלים, ומקימו של בית הנכות בצלאל, לימים מוזיאון ישראל.
קורות חייו
שלמה זלמן-דב ברוך בוריס שץ נולד בעיירה וארניאי (וורנו) במחוז קובנה שבליטא (אז באימפריה הרוסית) בסוף שנת 1866 לפי הלוח הרוסי (בתחילת שנת 1867 לפי הלוח הגרגוריאני). אביו, שהיה מלמד בחדר, שלח אותו ללמוד בישיבה בווילנה, אך כעבור זמן קצר פרש מהישיבה וניתק קשר עם משפחתו. שץ פנה ללימודי ציור ופיסול בווילנה ובוורשה. בשנת 1889 נישא ונסע לפריז עם אשתו ג'ני. בפריז למד פיסול אצל מרק אנטוקולסקי, ציור אצל פרנן קורמון וכן באקדמיה לאמנות בפריז. בפריז התפרנס שץ מעבודות זמניות, בין היתר אף התאגרף לפרנסתו.
ב-1895, בעקבות פסל של מתתיהו החשמונאי שהוצג בתערוכה עולמית בפריז, הוזמן שץ לבולגריה על ידי פרדיננד הראשון, נסיך בולגריה לשמש כפסל החצר ולייסד את האקדמיה המלכותית לאמנות. שץ קיבל את ההצעה, היגר לבולגריה, עסק באמנות וסייע בהקמת האקדמיה המלכותית לאמנות שהוא עמד בראשה בין השנים 1895-1906. בשנת 1900 קיבל מדליית זהב עבור פסלו "ראש זקנה".
בעקבות מעשים לא צנועים של אשתו, נפרד ממנה. בתם המשותפת אנג'ליקה המשיכה להתגורר עם אמה, ולימים הפכה אף היא לציירת ופסלת.
בשנת 1903 נפגש שץ עם הרצל והפך לציוני נלהב. אחד הנושאים שהעסיקו אותו היה מציאת מקורות פרנסה למהגרים היהודים בארץ ישראל, הוא הגה רעיון להכשיר עולים אלו לייצר כלים אומנותיים אותם ייצאו לאירופה. מתוך רעיון זה, שלא נתממש, העלה שץ בקונגרס הציוני של שנת 1905 רעיון להקמת בית ספר לאמנות עברית ולמלאכת מחשבת. ב-1906 הקים בירושלים מרכז לאמנות, שבהמשך נקרא בצלאל, על שם בצלאל בן אורי, המתכנן והמעצב של המשכן וכליו. ביתו הפרטי נבנה בסמוך. שץ אירגן תערוכות של תלמידיו באירופה ובארצות הברית, ואלה היו התערוכות הראשונות בחוץ לארץ של אמנים ארצישראלים. כמו כן אירגן את תא מפלגת פועלי ציון בירושלים ובמסגרתו איגודי עובדים של סתתים ופועלי דפוס (יחד עם רחל ינאית בן צבי וזאב אשור), הטיף לאחדות מעמדית וגאווה מקצועית של פועלים-אומנים וקיבץ סביבו אמנים, אומנים, פועלים ואנשי רוח לקומונת "ירושלים החדשה" (בהם בני הזוג יצחק ורחל ינאית בן צבי, והציירת אירה יאן).
בשנת 1911 נישא בשנית לד"ר אולגה פבזנר, מבקרת אמנות מקומית. מנישואיהם נולדו שני ילדים, בצלאל וזהרה (לימים, כלת פרס ישראל).
במהלך מלחמת העולם הראשונה הוגלה שץ על ידי העות'מאנים מירושלים לצפת. שם החל לכתוב רומן ציוני-סוציאליסטי אוטופי בשם "ירושלים הבנויה", העוסק בארץ ישראל בשנת 2018. הספר הודפס במהדורה אחת בלבד וכיום נותרו ממנו עותקים בודדים. בתקופת גלותו של שץ החליף אותו אהרון שור בניהול בית הספר. בתום המלחמה חזר שץ לירושלים ולמשרת הניהול.
בשנת 1929 שץ נקרא על ידי שלטונות המנדט לתת את חוות דעתו על חשיבות הכותל המערבי לעם היהודי, בפני ועדת שו אשר חקרה את הסכסוך על הכותל שהידרדר לפרעות תרפ"ט. שץ המשיל את בית המקדש לאביו ואת הכותל לבגדיו. כשאביו היה בחיים, הוא לא ייחס חשיבות לבגדיו. משנפטר, הוא החל לשמור במסירות כל חפץ שהיה שייך לאביו מתוך געגועים אליו, ויותר מכל, את בגדיו. כך הוא המשיל את הייחס של העם היהודי לכותל כשריד מתקופת בית המקדש, שהוא היה העיקר, אך בהיעדרו - הכותל הוא המקום אשר היהודים לא מוותרים עליו.
בשנת 1929 נסגר בית הספר כתוצאה מקשיי מימון ופוליטיקה פנימית. שץ החל מגייס כספים ברחבי העולם. ב-22 במרץ 1932 (פורים ה'תרצ"ב), בזמן מסע לגיוס כספים למען בצלאל בדנבר שבקולורדו, ארצות הברית, נפטר שץ. בצוואתו ביקש מפורשות שלא להעלות את עצמותיו לארץ, באומרו כי את הכספים הנדרשים לכך עדיף להפנות לפתיחתו מחדש של בית הספר. למרות זאת, גופתו הועלתה ארצה ונטמנה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים ב-23 באוקטובר באותה שנה.[1]
נושאי עבודותיו לקוחים על פי רוב מן התנ"ך, ומסמלים את תחייתו של עם ישראל.
פתגמים ומכתמים מאת בוריס שץ
- האמנות היא שפת הנפש, רק נשמה אילמת מדברת ברמזים
- האמנות כתורה היא - הגה בה יומם ולילה, אך אם יום תעזבנה- תעזבך יומיים
- למד את האמנות לא מיראה אלא מאהבה
- אמנות בלי נשמה כתפילה בלי כוונה
- אמנות בלי רעיון היא ארוחה תפלה בלי מלח, אמנות של רעיונות - ארוחה של מלח בלבד
- יצור במח עצמותיך ובדם לבבך ואל תעשה שלושה ספרים טובים לספר רביעי גרוע
גלריית תמונות
בוריס שץ יושב בפתח בצלאל
מתתיהו החשמונאי, 1894
ראש מתתיהו החשמונאי, 1894
גבס צבוע
מוזיאון תל אביב לאמנות
דיוקן של רבי שניאור זלמן מלאדי
לקריאה נוספת
כתבי בוריס שץ
- בצלאל: תולדותיו, מהותו ועתידו, סנונית, ירושלים, תר"ע, 1910
- ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ, [חמו"ל], תרפ"ד
- על אמנות, אמנים ומבקריהם. פתגמים ומכתמים (מאת) בוריס שץ, "בני בצלאל", ירושלים, תרפ"ד
- ברוך שץ, חייו ויצירתו: מונוגרפיה (חלק א’), "בני בצלאל", ירושלים, תרפ"ה
- מכתב גלוי לקונגרס הציוני הט"ו, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ז, 1927
- עשרים שנה לבצלאל, בתוך: ילקוט בצלאל, רבעון לאמנות בצלאל, ראש השנה תרפ"ח (1928)
קטלוגים ומונוגרפיות
- נרקיס, מרדכי, ברוך שץ, חייו ויצירותיו, ירושלים, 1925
- קלוזנר, יוסף, קטלוג של תערוכת הזיכרון מיצירות בוריס שץ במלאת שנה לפטירתו, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים, 1933
- טורוב, נ., בוריס שץ; תערוכת זיכרון במלאת שלושים שנה לפטירתו, בית הנכות הלאומי בצלאל, 1962
- שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל" של שץ: 1906-1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1983
- צלמונה, יגאל, בוריס שץ, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות - משרד החינוך והתרבות; הקיבוץ המאוחד, 1985
- בוריס שץ: תערוכת זיכרון, בית האמנים, ירושלים, 1988
- צלמונה, יגאל, בוריס שץ כהן האמנות: חזונו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006
- לוריא, דורון, בת אבודה – אנג'ליקה שץ, בתו של מייסד בצלאל, מודן הוצאה לאור, 2013
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוריס שץ |
- בוריס שץ, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אתר בית שץ, המנציח את פעילותו של בוריס שץ בירושלים.
- הלחמי יוסף, חורבן בית המקדש בסיום שיבת ציון או פרופסור שץ הולך לסרט (על שץ וחזון תעשיית הסרטים בארץ-ישראל"), אתר "בית הסרט העברי"
- כתבי בוריס שץ בפרויקט בן-יהודה
- חמדה בן-יהודה, ברוך שץ, דואר היום, 31 במרץ 1933
- סרט "הבית ברחוב בצלאל", סרט המספר על פעילותה של משפחת שץ.
- בוריס שץ כהן האמנות מתוך אתר תערוכה במוזיאון ישראל
- דליה מנור, אמנות, לאומיות ויחסי ציבור: המיתוס של בצלאל, עיונים בתקומת ישראל 18, 2008, עמ' 417-441
- רחל אלבוים-דרור, גן עדן, גן האהבה ועמק רפאים (על בוריס שץ וספרו "ירושלים הבנויה"), עת-מול 186, 2006, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- האגדה לבית שץ, עת-מול 186, 2006, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אמנות לעם, תולדות חייו של בוריס שץ במדור זקנות ציון בנענע
- כרטיס הקבר של בוריס שץ, באתר הר הזיתים
BioCast - אלף אישים באלף שניות: בוריס שץ, באתר iCast, 2 ביוני 2011
אלי ערמון אזולאי, הסודות הקדומים של בצלאל, באתר הארץ, 3 בינואר 2013- אביבה לורי, הבת האבודה של מייסד בצלאל נחשפת, באתר הארץ, 4 בינואר 2013
- חן מלול, שץ מתנבא: הבוגרים שלי יקשטו את בית המקדש, באתר הספרייה הלאומית, פברואר 2018
- חן מלול, בוריס שץ לפני מאה שנה: כך תיראה ירושלים של 2018, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, נובמבר 2018
- עופר אדרת, טינדר, סקייפ ודם טהור: החזון העתידני של אבי האמנות הישראלית, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ דורון בר, אידאולוגיה ונוף סמלי - קבורתם בשנית של אנשי שם יהודיים באדמת ארץ ישראל 1904-1967, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשע"ה, עמ' 73-76
- ^ דורון לוריא, בת אבודה, מודן הוצאה לאור, 2013, עמוד 180
