קרמנצ'וג
_-_01.JPG) | |
| בית הכנסת בקרמנצ'וג | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 פולטבה |
| ראש העיר |
ויקטור ו. קלאשניק (מ"מ) Віктор В. Калашник[1] |
| תאריך ייסוד | 1571 |
| שטח | 96 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 225.216 (2015) |
| קואורדינטות | 49°04′00″N 33°25′00″E / 49.06667°N 33.41667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.kremen.gov.ua | |
קרמנצ'וג (אוקראינית: Кременчук, רוסית: Кременчуг) היא עיר תעשייתית גדולה, השוכנת לגדת נהר הדנייפר שבאוקראינה.
היסטוריה
העיר נוסדה ככל הנראה, בשנת 1571. שמה מורכב משני חלקים: קרמן - סלע צור, שהוא הסלע שהעיר שוכנת עליו, וצ'ויו - ביטוי אוקראיני שמשמעותו היא 'אני שומע' ושבו נעשה שימוש כאשר ספני הדנייפר היו מזהים את סלעי הצור, בעת שהתקרבו לאזור. מאידך, לא ניתן לשלול אפשרות כי מקור השם הוא בשפה הטורקית, שבה משמעות השם היא 'מצודה קטנה'.
מיקומה של העיר לצד נהר הדנייפר ועל הנתיב שבין נסיכות מוסקבה לבין הים השחור, סייע בהתפתחותה הכלכלית. באמצע המאה ה-17, הייתה קרמנצ'וג עיר מבוססת ועשירה. הגשר המחבר בין שני חלקי העיר נמצא בסכנת קריסה ובכל רגע נתון.
במלחמת העולם השנייה, חרבה העיר כמעט לחלוטין לאחר שהנאצים הרסו כ-90% מן המבנים בה. מרבית הקהילה היהודית של העיר הושמדה.
ב-29 בספטמבר 1943, שוחררה העיר על ידי הצבא האדום. יום זה הוא יום חג עירוני.
כלכלה
כיום העיר היא משרשרת ערי הדנייפר, המהוות את מרכז החיים הכלכליים של אוקראינה מקייב בצפון ועד דניפרו במזרח. העיר נמצאת על צומת מסילות ברזל בצומת מסילות ברזל, כולל המסילה ההיסטורית החשובה "אודסה-מוסקבה" וכן על הכביש המחבר את קייב לעיר דניפרו ובסופו לעיר זפוריז'יה שמהווה את המרכז המסחרי והתעשייתי במורד הדנייפר. ממערב לעיר מצויים מכרות הברזל העשירים באירופה, ויש בה מפעל גדול מאוד לטרקטורים ולשאר מכונות חקלאיות.
יהודים בקרמנצ'וג
היהודים הראשונים התיישבו בעיר לקראת סוף המאה ה-18. המידע הראשון על התיישבות יהודית בעיר, הוא משנת 1782. רשימת משלמי מיסי-גולגולת משנת 1801 מדברת על 454 יהודים במחוז קרמצ'וג. במסגרת מדיניות השלטון הרוסי, שעודדה את היהודים לעסוק במלאכות יצרניות, נפתח בעיר מפעל אריגה, אשר ב-1810 העסיק יהודים שמנו, יחד עם בני משפחותיהם, 232 נפשות. מפעל זה נסגר ב-1817. בהמשך, כתוצאה מהגירה מסיבית של יהודים שהגיעו לאוקראינה מהאזורים הצפון-מערביים של רוסיה, גדלה הקהילה במהירות, וב-1847 מנתה 3,475 נפשות. חמישים שנה מאוחר יותר, ב-1897 היו היהודים כ-50% מתושבי העיר ומנו כ-30,000 איש.
היהודים השתלבו בחיי העיר והיו גורם רב-משמעות בחיי הכלכלה והמסחר, במיוחד בתחומי הסחר בגרעינים ובעץ וכן בייצור הטבק, תוך שהם מחזיקים בבעלותם כעשר מנסרות-עץ וכמה מפעלי טבק.
בראשית המאה ה-19, נפתח בעיר בית-חולים יהודי.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר כ-40,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של קרוב ל-90,000 תושבים.
במשך 15 שנה שימש אברהם פריידנברג כרבה של העיר.
תנועת החסידות בקרמנצ'וג
לפי הידוע, ראשון החסידים שהתגורר בעיר, היה הרב אהרן, בנה של הרבנית פריידא, בתו של האדמו"ר הזקן מחב"ד. הוא כיהן כרבה של קרמנצ'וג. אהרן היה נשוי לחיה, בתו של רבי נחמן מברסלב. שרה, בת נוספת של רבי נחמן התגוררה בעיר והאוהל על קיברה משמש עד היום כמקום עליה לרגל.
לאחר פטירת הרב אהרן בשנת 1857, מונה הרב יוסף תומרקין לרבם של חסידי חב"ד בעיר.
ב-1844 הוקמה בעיר ישיבה של חסידות חב"ד ובהמשך, לקראת סוף המאה ה-19, פעלו בעיר שני תלמודי-תורה, כשבאחד מהם גם נלמדים מקצועות מעשיים: נגרות ועיבוד מתכת.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הועברו לעיר ישיבת חב"ד וכן ישיבת סלובודקה.
שימש ברבנות העיר הרב יצחק יואל רפאלוביץ'.
הקהילה בקרמנצ'וג בזמן השואה
עם כיבוש העיר על ידי הצבא הנאצי, ב-9 בספטמבר 1941 רבים מבין היהודים ברחו מן העיר ובמקום נותרו, בסופו של דבר, רק כ-9,000 יהודים. היהודים חויבו לשאת סרט עם מגן-דוד על הזרוע, ונאסר עליהם לנוע ברחובות לאחר 5 בערב. לצד זאת, הוטלו עליהם עבודות כפייה בניקוי הרחובות ושיפוצם. לנוכח מצב קשה זה, ביקשו יהודים רבים להתנצר, וראש-העירייה ושני כמרים סחטו מהיהודים המבקשים להמיר את דתם כספים רבים.
ב-26 בספטמבר, נצטוו היהודים להתייצב למיפקד, אך רק 3,500 יהודים וכן 100 משפחות מעורבות התפקדו. למחרת, נצטוו היהודים לעבור למחנה צריפים בפרבר נובו איוונובקה (Nove Ivanovka), שם צופפו בתנאי מגורים קשים ונאסר עליהם להכין אוכל מבושל. ב-28 באוקטובר 1941 החלה הוצאתם להורג של היהודים בעיר. הם הובלו מנובו איוונובקה לבורות שחפרו שבויי מלחמה בדרך לכפר פשצ'אנוייה (Peschanoye). ביום הראשון נרצחו כ-1,600 יהודים, ועד 7 בנובמבר נרצחו כל היהודים שרוכזו בנובו איוונובקה.
מרבית היהודים מתוך אותם אלה שלא התייצבו למפקד והסתתרו בעיר, הוסגרו על ידי אוקראינים מקומיים לידי הנאצים ואלה רצחו אותם מיד לאחר מכן. קבוצה קטנה של בעלי-מקצוע, בעיקר רופאים, הושארו בחיים עד שנרצחו בינואר 1942.
אחרי מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה חזרו לעיר מעט מהיהודים שעזבו אותה בתחילת הכיבוש הנאצי. כיום קיימת בעיר קהילה יהודית, שליח חב"ד לעיר הוא הרב שלמה סלמון. לקהילה בית כנסת גדול ופעיל ומתקיימות תפילות באופן יומיומי וכן פעילויות דתיות נוספות.
בית הקברות היהודי העתיק בעיר חולל בשנת 2015, כנראה על ידי אנטישמים, כיום הבית הקברות נמצא בשטח מחנה צבאי סובייטי נטוש על יד שכונת ראייבקה, באנגלית (reevka) בסמוך לנהר הדנייפר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קרמנצ'וג- קרמנצ'וג (Kremenchug), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קרמנצ'וג במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר פרוסין, קרמנצ'וג, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1596–1597), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- קרמנצ'וג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ראש העיר הנבחר אולג באבאייב, נהרג בהתנקשות ב-26 ביולי 2014.
