רבי שמואל מונקס
רבי שמואל מוּנקֶס (יידיש: מונקעס, לעיתים מכונה על שם עיר מוצאו: רֶבּ שמואל קאליסקער. חי במפנה המאה ה-19) היה מחשובי חסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי[1] ובדחן החצר שלו. שמו של רבי שמואל נקשר במסורת החב"דית עם סיפורי-שובבות ואמרות שנונות רבות. סגנון ההומור שלו עוסק בעיקר בביטול עצמי.
במסורת חב"ד
רבי שמואל נולד יתום ונקרא על שם אביו.[2] התאלמן בגיל צעיר. היה אחד מחסידיו הראשונים של רבי שניאור זלמן מלאדי. מוצאו מהעיר קליסק והוא עבר מספר תחנות בחייו בערי רוסיה: ליוזנה, פולוצק ולבסוף ביישינקוביץ.
נחשב בחב"ד לאחד מגדולי החסידים ולבדיחותיו ומעשיותיו ניתנו פרשנות הגיוגרפית הטומנת בהן עומק וכוונות נסתרות, לעיתים אף בעלות רוח הקודש ומעשי מופתים. חיים מאיר היילמאן, ביוגרף אדמו"רי חב"ד, כותב עליו בספרו 'בית רבי'[3]: ”הרב החסיד המפורסם ר' שמואל זלה"ה מקאליסק (הנקרא בעולם בשם שמואל מונקעס) היה אדם גדול מאוד, חסיד גדול ועָרום ביראה, והיה חשוב מאוד אצל רבנו. דרכו והנהגתו ידוע ומפורסם בעולם, ולפי ראות עיניים - בשיגעון היה מתנהג, אך גם בזה ראו חכמתו הנפלאה עד למרבה”[4].
בסיפורי האגדה, מתואר רבי שמואל כאיש עליז ושובב, אך עם זאת בעל הדרת-פנים המעוטר בזקן ארוך, המסתודד תדיר בחצר רבי שניאור זלמן. לעיתים כשרבי שניאור זלמן נעדר ממשרדו, היה רבי שמואל נכנס למשרד ומתחזה לרבו ואנשים שבאו להיפקד בעצה או בברכה ולא הכירוהו, טעו לחשוב כי מדובר ברבי עצמו והוא העניק להם ברכה או סגולה בעלת משמעות הומוריסטית[5].
שימש כבדחן בחתונת בתו של האדמו"ר האמצעי הידועה כ"החתונה הגדולה בז'לובין", אשר בה השתתפו רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואדמו"רים נוספים.
בחב"ד מפורסם שגם אדמו"רים אחרים הכירו בערכו ולפי האגדה כשביקר פעם רבי שלמה מקרלין אצל בעל התניא בתשעה באב, עסק רבי שמואל באותה שעה בזריקת קוצים על הקהל שקונן את הקינות וקוץ אחד פגע בזקנו של רבי שלמה. נענה ואמר: "בגלל אברכים כאלה נחרב בית המקדש!". למחרת יצאו רבי שלמה ורבי שניאור זלמן לשדה וראו את רבי שמואל יושב שם בתוך בור מלא נמלים עוקצניות ואומר קינות, נענה רבי שלמה ואמר: "בזכות אברכים כאלה יבנה בית המקדש!"[6].
על פי המסורת, ר' שמואל השפיע על בעל התניא להסכים למאסרו במבצר פטרופבלובסקיה ולא להסתתר מיד המשטר, באומרו "אם אתם "רבי" - ההליכה עמם לא תזיק, אם אינכם "רבי" -ראו שיאסרו אתכם על שלקחתם מאלפי יהודים את העונג בגשמיות".[7] הרבי מליובאוויטש התייחס רבות לפתגם זה והרחיב בביאורו.[8]
החוקר יהושע מונדשיין טוען, כי חלק מהסיפורים ששויכו אליו, ככל הנראה לא אירעו[9].
לקריאה נוספת
- הרב ישראל אלפנביין, חסידים הראשונים, ה'תשס"ה, חלק א' עמ' 68–76.
- זאב גינוסר, סודם של חסידים,. מקורות - אליעזר שטיינמן. פרק ב' - שמואל מונקס.
קישורים חיצוניים
- הרב אליהו יוחנן גוראריה, תולדות שמואל מונקעס, אהלי שם, כפר חב"ד תשע"א, באתר אוצר החכמה
- יהושע מונדשיין, סיפורים וגלגוליהם שלא עשני גוי, פרק עד, שטורעם נט
- למה החסיד זרק סיר מלא אוכל לפח?, סרטון וידאו מהרב נחמיה וילהלם
, אתר בית חב"ד, מגזין שבת פרש שמיני תשע"ו
הערות שוליים
- ^ החסידות, יצחק אלפסי, 1974. הוצאת מעריב. עמ' 229
- ^ ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א עמוד 149.
- ^ שיצא לאור בסוף המאה ה-19
- ^ הילמן, בית רבי, עמ' 154
- ^ "ערום ביראה", מגזין מעיינותיך, גיליון 28. תשע"א. עמ' 26-31.
- ^ רפאל נחמן הכהן, שמועות וסיפורים, כרך א' עמ' 38
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון,רשימות היומן - חוברת ד'.
- ^ תורת מנחם חלק א עמוד 171, חלק ג עמוד 123, לקוטי שיחות חלק טו עמוד 504.
- ^ יהושע מונדשיין, סיפורים וגלגוליהם שלא עשני גוי, פרק עד, שטורעם נט
