תימא (אישיות מהתנ"ך)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תימא הוא אישיות מהתנ"ך, בנו של ישמעאל. לתימא היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, משא, דומה, חדד, יטור, נפיש, קדמה ובשמת.[1]
ברשימות בני ישמעאל, נמנה תימא בתוך קבוצת עמים או שבטים שישבו בצפון ערב, בצפון סיני ובמדבר הסורי ערבי.[2][3]
איוב מדבר על "ארחות תימא" ומקבילן ל"הליכות שבא".[4] רש"י אומר על המילים "ארחות תימא" שתימא זאת ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם.[4]
במקרא
- ”לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם, יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃” [5]
- ”הִ֭בִּיטוּ אׇרְחֹ֣ות תֵּמָ֑א, הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמֹו׃”[4]
- ”וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃” [6]
הערות שוליים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
30788106תימא (דמות מקראית)