צמאה נפשי

"צָמְאָה נַפְשִׁי" הוא פיוט שכתב רבי אברהם אבן עזרא במאה ה-12. במקורו הפיוט נכתב כ"רשות" ל"נשמת" של שמיני עצרת (המילים המסיימות של הפיוט הם: 'עת כי אפתח פי בנשמת כל חי'), אך כיום הוא מוכר בעיקר כאחד מזמירות ליל שבת של יהדות אשכנז.

תוכן הפיוט

בפיוט זה אבן עזרא מבטא רגשות של דבקות והשתוקקות, צימאון לאלוקים. זאת בשונה לפירושו לתנ"ך שהוא שכלתני יותר, בדרך כלל. באות הפותחת של ראשי הבתים חתום שמו של המחבר - אברהם בן עזרא.

באחד מבתי השיר, השתמש המשורר במשפט שלמה כמוטיב אלגורי המרמז על הפולמוס היהודי-נוצרי או לפולמוס יהודי-איסלמי בשאלה איזו היא הדת האמיתית והנכונה. שתי הנשים המתקוטטות מייצגות את הדת היהודית מול דת יריבה, כאשר כל אחת טוענת כי הבן החי הוא בנה, ואילו הבן המת הוא בנה של הדת האחרת:"רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת / שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת / לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת / וּבְנִי הֶחָי". היהדות מופיעה כאן כ"גברת אמת" שעה שהנצרות או דת האסלאם אינה אלא שפחתה החצופה המתיימרת לרשת את גדולתה ואת בנה. אם הכוונה לנצרות, הרמז כאן ברור לאמונה הנוצרית בזהותו של אותו האיש כאלוקי ואמונתם בתחייתו לאחר צליבתו. במקביל נרמזת כאן הטענה הנוצרית לפיה זנח ה' את ישראל, בנו-בחירו מן הברית הישנה, והחליפו במאמיניו של אותו האיש. אם הכוונה לאסלאם, הרמז ב'שפחה' היא להגר ובנה ישמעאל, והאנלוגיה לשאלת משפט שלמה בין שני הבנים האפשריים נוגעת לטענת הקוראן שזהותו של הבן החביב על אביו שנעקד על המזבח: הוא ישמעאל ולא יצחק.

זמן שירת הפיוט ולחנים

למרות שהפיוט נכתב במקורו כרשות לנשמת כל חי בשמיני עצרת, בפועל אמירת הפיוט בתאריך זה נעשית רק במנהג יהדות בבל ובנוסח איטליה, בו הוא נאמר בחלק מהקהילות אף בהושענא רבה. לעומת זאת, הפיוט מקובל כאחד מזמירות ליל שבת ונפוץ מאוד בקרב יהודי אשכנז. בספרי מנהגי החת"ם סופר נכתב כי זה היה השיר היחיד שאותו היה שר לפני סעודת שבת. בקרב יהודי מרוקו שרים את השיר בפרשת חיי שרה בגלל הבית "רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת", המדמה את שרה והגר ליהדות מול האסלאם.

הפיוט זכה למספר רב של לחנים בקרב יהדות אשכנז, לדוגמה: לחן של האדמו"ר רבי אברהם אבא לייפר מפיטסבורג (המושר בכלל הציבור החרדי-אשכנזי), לחן מהיר של רבי מאיר שפירא מלובלין, לחן של האדמו"ר רבי דוד קאהן מתולדות אהרן, לחן של חסידות ויז'ניץ, לחן של הרב יוסף צבי ברייער מחסידות בעלז ולחן לחלק מהפיוט ("זכור אהבת קדומים") של האדמו"ר רבי חיים שאול טאוב ממודז'יץ.

הפיוט

בקרב יהדות אשכנז, מקובל לשיר את כל הבתים מלבד השלישי והשני מהסוף.

צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵ-ל חָי
     לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל-אֵ-ל חָי

אֵל אֶחָד בְּרָאָנִי וְאָמַר חַי אָנִי
     כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי
בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה
     (עַד) מְאֹד (וְ)נֶעֱלָמָה מְעֵינֵי כָּל חָי
רָם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ כָּל פֶּה יְחַוֶּ(ה) הוֹדוֹ
     בָּרוּךְ אֲשֶר בְּיָדוֹ נֶפֶש כָּל חָי
הִבְדִּיל נִינֵי תָם חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם
     אֲשֶר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי
מִי זֶה יִצְטַדָּק נִמְשַׁל לְאָבָק דָּק
     אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֵיךָ כָּל חָי
בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב
     וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הֶחָי
נְסוֹגִים אִם אָבוּ (וּ)מִדַּרְכָּם שָׁבוּ
     טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי
עַל כָּל חַסְדֶיךָ תְּחַדֵּשׁ עַדֵיךָ (עַל כֹּל אֲהוֹדֶךָ כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ)
     פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי
זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים וְהַחֲיֵה נִרְדָמִים
     וְקָרֵב הַיָמִים אֲשֶר בֶּן־יִשַׁי חָי
רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת
     לֹא כְּי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי

הֲלֹא חֶלְקְךָ מֵרֹאשׁ חָלָק דָּמוֹ דְּרוֹשׁ
     שְׁפוֹךְ אַף עַל רֹאשׁ הַשָׂעִיר הֶחָי
אוּלַי עֵת בָּאָה לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה
     אֶל בֵּיתְךָ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי

אֶקּוֹד עַל אַפִּי וְאֶפְרוֹשׁ לְךָ כַפִּי
     עֵת כִּי אֶפְתַּח פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי

רבי מאיר שפירא מלובלין שהלחין מנגינה לשיר זה, הוסיף אף הוא שורה, ונוהגים בחלק מהקהילות לשורר אותה לפני השורה האחרונה:

אָזְלַת יָדֵינוּ וְתַּשׁ כֹּחֵנוּ
     בַּת קוֹל תְּנַחֲמֵנוּ הַעוֹד אֲבִיכֶם חָי

קישורים חיצוניים

• צמאה נפשי לאלקים, באתר הפיוט והתפילה
• זמירות לליל שבת - צמאה נפשי באתר דעת
• צמאה נפשי, סרטון באתר יוטיוב, מהאדמו"ר מתולדות אהרן, בביצוע של ישראל אדלר.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צמאה נפשי31201915