ערך מומלץ

הפארק הלאומי אוורגליידס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי אוורגליידס
אליגטור אמריקאי באגם ניין מייל בשעת זריחה
אליגטור אמריקאי באגם ניין מייל בשעת זריחה
אליגטור אמריקאי באגם ניין מייל בשעת זריחה
מידע כללי
תאריך הקמה 6 בדצמבר 1947
מבקרים בשנה 1,018,557[2] (נכון ל־2017)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 6,104[1] קמ"ר
מיקום
מדינה פלורידה, ארצות הברית
קואורדינטות 25°19′00″N 80°56′00″W / 25.316667°N 80.933333°W / 25.316667; -80.933333
Everglades National Park
הפארק הלאומי אוורגליידס

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1979, לפי קריטריונים 8, 9, 10
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הערות היה ברשימת האתרים בסיכון בין 1993 ל-2007, והוכלל שוב ב-2010
הפארק הלאומי אוורגליידס
הפארק הלאומי אוורגליידס

הפארק הלאומי אוורגליידס (באנגלית: Everglades National Park) הוא פארק לאומי של ארצות הברית בפלורידה, שבדרום-מזרח ארצות הברית. הפארק הלאומי הוא הסביבה הטבעית הטרופית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית.[3] הפארק משתרע על הרבע הדרומי של האוורגליידס, ומאז ההכרזה על הקמתו ב-6 בדצמבר 1947 מבקרים בו כמיליון אנשים בכל שנה.[2] הפארק הוא השלישי בגודלו מבין הפארקים הלאומיים בארצות הברית היבשתית, אחרי עמק המוות וילוסטון.[4] בניגוד לפארקים לאומיים אחרים בארצות הברית, שהוקמו כדי להגן על מאפיינים גאוגרפיים ייחודיים, פארק זה נוצר על מנת להגן על מערכת אקולוגית רגישה. הפארק הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית, כאתר מורשת עולמית, וכאזור ביצות בעל חשיבות בינלאומית, אחד משלושה אתרים בלבד בעולם שזכו לכל שלושת התארים.[5] בתוך גבולות הפארק חיים 36 מינים מוגנים לפי תקנות פדרליות או שמצויים בסכנת הכחדה; המינים הללו כוללים בין השאר את פומת פלורידה, תנין אמריקני, ותחש נהרות קריבי. הפארק כולל בתוכו את הסביבה הטבעית המוגנת הגדולה ביותר מזרחית לנהר מיסיסיפי.[6]

מערכת המים של כל דרום פלורידה תלויה בפארק המזין מחדש במים טריים את אקוויפר ביסקיין (Biscayne).[6] הפארק הוא בית הגידול החשוב ביותר באמריקה הצפונית עבור מינים טרופיים של עופות מסדרת החופמאים, והוא כולל בתוכו את המערכת האקולוגית המנגרובית הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי.[6] בתוך הפארק חיים 350 מינים של עופות, 300 מינים של דגי מים מתוקים ומים מלוחים, 40 מיני יונקים ו-50 מיני זוחלים.

אזור האוורגליידס הוא מערכת של נהרות איטיים, הזורמים בכיוון דרום-מערב במהירות של כחצי קילומטר ביום אל מפרץ פלורידה, המוזנת על ידי הנהר קיסימי (Kissimmee) ואגם אוקיצ'ובי (Okeechobee).[7] אף על פי שבני אדם חיו באוורגליידס במשך אלפי שנים, רק החל מ-1882 הם ניסו לייבש את האוורגליידס למטרות חקלאיות או למטרות מגורים, ולפקח על זרימת המים מאגם אוקיצ'ובי כך שניתן יהיה להסיטה לאזורים המטרופוליניים במחוזות מיאמי-דייד, בראוורד ופאלם ביץ'. המערכות האקולוגיות בפארק ספגו נזקים משמעותיים בעקבות פעילות האדם, והתיקון והשימור הוא נושא טעון מבחינה פוליטית בדרום פלורידה.

גאוגרפיה

סופת רעמים קייצית באוורגליידס

שטח הפארק כ-6,110 קמ"ר, והוא משתרע על פני שלושה ממחוזות פלורידה: דייד, מונרו, וקולייר. הפארק שוכן בגובה שבין 0 ל-2.4 מטרים מעל גובה פני הים, אך גובהו של תל צדפים שהוקם על ידי האינדיאנים בני שבט הקלוסה (Calusa) הוא 6 מטרים מעל גובה פני הים.

אקלים

האקלים בפארק הלאומי אוורגליידס הוא אקלים סוואנה טרופית (סימול Aw בשיטת קפן) ואקלים מונסון טרופי (סימול Am בשיטת קפן) כתלות במיקום. האקלים במרבית האזור המרכזי הוא סוואנה טרופית בעוד שבאזורים הקרובים לחוף, בייחוד ברביע המזרחי של הפארק האקלים הוא מונסוני. שני סוגי האקלים מתאפיינים בשתי עונות, גשומה ויבשה. העונה היבשה היא בין דצמבר לאפריל כאשר טווח הטמפרטורה הוא בין 12°C ל-25°C מעלות צלזיוס עם לחות נמוכה. כיוון שכמות המשקעים בתקופה זו נמוכה, נוטים בעלי החיים להתקבץ באזור מקווי המים הגדולים וניתן לצפות בהם בצורה הטובה ביותר.[8] העונה הגשומה היא בין מאי לנובמבר כאשר הטמפרטורה בדרך כלל גבוהה מ-33°C מעלות והלחות היא מעל 90%.[9] סופות גשמים יכולות להוריד 250 עד 300 מ"מ של גשם בכל פעם, כך שבתוך חודשיים יכולה לרדת מחצית מכמות המשקעים השנתית הממוצעת (1,200 מילימטרים).[10]

אקלים בפארק הלאומי אוורגליידס
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 24.8 25.6 26.4 28.3 30.3 31.6 32.2 32.4 31.8 30.3 28 25.8 29
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 13.6 15 16.2 17.9 21 23.6 24 24.1 23.7 21.5 18.2 15.4 19.5
משקעים ממוצעים (מ"מ) 43.2 43.9 50.5 46.7 88.6 182.4 142.2 200 160.3 97.3 62 42.4 1,160
מקור: Melbourne

גאולוגיה

תצפית על הפארק מהחלל

כשפני הים עלו היה גובה פני מי התהום קרוב לפני השטח. האקלים הפך טרופי וכמות המשקעים התגברה. אגם אוקיצ'ובי התמלא ועלה על גדותיו. משקעי כבול דרומית לאגם אוקיצ'ובי מעידים שהצפות קבועות אירעו לפני 5,000 שנים. צמחים החלו להגר לאזור. צמחים סובטרופיים מהחלק הצפוני של פלורידה וצמחים טרופיים נישאו כזרעים על ידי עופות מהאיים הקריביים.

פריפיטון בפארק

בניגוד לחלק הצפוני של פלורידה, אין בפארק מעיינות תת-קרקעיים המזרימים מים לתוך מערכת האוורגליידס. מאגר מים תת-קרקעי המכונה אקוויפר פלורידה שוכן בעומק 300 מטרים בקירוב מתחת לפני השטח של דרום פלורידה.[13] אולם, באוורגליידס יש תכולת מים גבוהה מאוד. רוב המים בפארק הם תוצאה מירידת גשמים, אך כמות המים באקוויפר עדיין גדולה מאוד. המים זורמים לפארק גם מאגם אוקיצ'ובי ונהר קיסימי. כאשר הגשם יורד באזורים הללו, הוא מגיע לאוורגליידס כמה ימים לאחר מכן.

מדף אבן הגיר נראה שטוח, אבל יש בו התרוממויות קלות הקרויים באנגלית pinnacles (מגדלים) ושקעים שנגרמו על ידי סחיפה של אבן הגיר בשל האופי החומצי של מי הגשמים. משך הזמן במהלך השנה שבו המים נוכחים במקום מסוים באוורגליידס קובע את אחד משני סוגי הקרקע, כבול, הנוצר במשך שנים של ריקבון של חומר צמחי וחוואר, תוצאה של פעילות הפריפיטון (תערובת מורכבת של אצות, כחוליות, מיקרואורגניזם הטרוטרופיים ובלית הצמודים למשטחים תת-מימיים במרבית המערכות האקולוגיות המימיות). חלקים של האווגליידס המוצפים יותר מתשעה חודשים בשנה מכוסים בדרך כלל בכבול. אזורים המוצפים שישה חודשים או פחות מכוסים בחוואר. חבורות הצמחייה נקבעות על פי סוג הקרקע וכמות המים הזמינה.

אקולוגיה

בתחילת המאה ה-20, כללו תמיד התפיסות המקובלות של מה צריך להיות מוגן בפארקים לאומיים אך ורק תכונות גאולוגיות בולטות כמו הרים, גייזרים או קניונים. ככל שאוכלוסיית פלורידה הלכה וגדלה באופן משמעותי והוקמו שכונות עירוניות ליד האוורגליידס, עמדו התומכים בהקמת הפארק בפני קושי לשכנע את הממשלה הפדרלית ואת תושבי פלורידה שהמערכות האקולוגיות המעודנות והמשתנות כל הזמן של האוורגליידס ראויות להגנה.[14] כאשר הפארק הוקם בשנת 1947, הוא הפך לאזור הראשון בארצות הברית שבו ניתנה הגנה על הצומח ועל בעלי החיים המקומיים באזור לעומת הגנה על נוף גאולוגי.[15] שירות הפארקים הלאומיים מזהה תשע מערכות אקולוגיות בלתי תלויות שונות בתוך הפארק, המשתנות ללא הרף בגלל הכמויות של המים וגורמים סביבתיים אחרים.

ביצות מים מתוקים וערבות החוואר

אליגטור אמריקאי בביצות המים המתוקים וערבות החוואר
אנפה כחולה גדולה בבריכה בפארק

ביצות המים המתוקים, מהסוג הקרוי באנגלית Slough, הן ככל הנראה המערכת האקולוגית הנפוצה ביותר בפארק. אלו בפועל תעלות ניקוז המאופיינות בשטחים הנמוכים מסביבתם המוצפים במים מתוקים, הזורמים במהירות כמעט בלתי מורגשת של 30 מטרים ליום.[16] ביצת שארק ריוור (Shark River Slough) וביצת טיילור (Taylor Slough) הן מהביצות הבולטות ביותר בפארק. מכבד הביצות (Cladium mariscus subsp. jamaicense), עשב רב-שנתי המכונה באנגלית Sawgrass, גדל עד לגובה של כמעט 2 מטרים, יחד עם צמחי ביצה רחבי עלים. סוג זה של צמחייה הוא כה דומיננטי באזור עד שממנו נגזר הכינוי של האוורגליידס, "נהר העשב" (River of Grass), שהתקבע בציבור האמריקאי כשם ספרה של מרג'ורי סטונמן דאגלס (Marjory Stoneman Douglas‏; 1998-1890) מ-1947, שסיכם שנים של פעילותה לקידום ההבנה שהמערכת של האוורגליידס היא יותר מ"ביצה". הביצות באוורגליידס מהוות אתר הזנה מצוין לעופות, ומושכות אליהן מגוון רחב של עופות המתבוססים במים כגון אנפות, לבניות, מגלנים, שקנאי חום וכפן ורוד, כמו גם ארמוסים (ציפור גדולת הדומות לעגורים) ודיות חלזונות האוכלים חלזונות תפוח הניזונים בתורם ממכבד הביצות. זמינות הדגים, הדו-חיים והעופות הצעירים בביצות מושכת אליהם מגוון צבי מים מתוקים, אליגטורים, ונחשים מהמינים מוקסין כותנה ועכסן גב-יהלום מזרחי. פארק אוורגליידס הוא המקום היחיד בעולם שבו תנינים ואליגטורים מתקיימים זה לצד זה באופן טבעי.[17]

ערבות החוואר (Marl Prairies) דומות לביצות המים המתוקים, אך אין בהן זרימה איטית של מים; במקום זאת המים מחלחלים דרך נקבוביות בשכבת קרקע העשויה מבוץ קלציטי, המכונה חוואר. החוואר הוא תוצאה של פעילות הפריפיטון, תערובת מורכבת של אצות, כחוליות, מיקרואורגניזם הטרוטרופיים ובלית הצמודים למשטחים תת-מימיים במרבית המערכות האקולוגיות המימיות. הפריפיטון משמש מקור חשוב למזון עבור חסרי חוליות, ראשנים וכמה מינים של דגים.[18] כאשר התערובת מתייבשת היא נראית כמו בוץ אפור. גובהם של צמחי המים ומכבד הביצות באזור זה קטן יותר מאשר על הכבול, סוג הקרקע השני באוורגליידס הקיים בכל מקום בו יש מים עומדים תקופה ממושכת יותר במשך השנה. ערבות החוואר מוצפות במים בממוצע בין שלושה לשבעה חודשים בשנה, בעוד שביצות המים המתוקים מוצפות יותר מתשעה חודשים בשנה, ולעיתים שרויות תחת מים כל השנה. מכבד הביצות שולט בביצות המים המתוקים, תוך יצירת מונוקולטורה. בערבות החוואר אפשר למצוא עשבים אחרים, כדוגמת Muhlenbergia filipes (מין של מולנברגיה המכונה באנגלית Muhly grass) וצמחי מים רחבי עלים.[19] בעלי החיים השוכנים בביצות המים המתוקים נוטים לאכלס גם את ערבות החוואר. ערבות החוואר יכולות להתייבש בחלקים מהשנה. האליגטורים משחקים תפקיד חשוב בקיום חיים בחלקים המרוחקים של האוורגליידס בכך שהם מתחפרים בבוץ בעונה היבשה, ויוצרים בריכות של מים שבהם דגים ודו-חיים מצליחים לשרוד משנה אחת לזו שאחריה. השקעים בקרקע שיוצרים האליגטורים מושכים בעלי חיים אחרים המתאספים על מנת להיזון מטרף קטן. כאשר האזור מוצף שוב בתקופה הגשומה מאכלסים מחדש הדגים והדו-חיים, ששרדו בבריכות שיצרו האליגטורים, את ערבות החוואר.[20]

חורשות העצים רחבי העלים הטרופיים

כ-160 פרטים של פומת פלורידה עדיין חיים בטבע, בדרך כלל בחלקים היבשים יותר של האוורגליידס, כמו בחורשות ובארץ האורנים

"חורשות העצים רחבי העלים הטרופיים" (Tropical hardwood hammocks)[א] הן קבוצות עצים הגדלות על שטחי האדמה היחידים בפארק שאינם מוצפים באף חלק של השנה. החורשות גדלות באזורים קטנים שגובהם הוא כמה סנטימטרים בלבד מעל גובה העשב. הצמחייה העיקרית בשטחים אלה היא עצים טרופיים וסובטרופיים. בצפון האוורגליידס הצמחייה היא סובטרופית כדוגמת מין האלון הגבוה אלון וירג'יניה (Quercus virginiana) ו-Celtis laevigata (באנגלית Hackberry). בדרום האוורגליידס הצמחייה היא טרופית כדוגמת Lysiloma latisiliquum (באנגלית wild tamarind) ובורסרה סימרובית (Bursera simaruba, באנגלית Gumbo-Limbo). המינים הטרופיים הובאו לאזור מאיי הודו המערביים על ידי עופות נודדים או על ידי זרמי הים. העצים הגבוהים יוצרים חופות שמתחתיהן משגשגים בעלי החיים בין שיחי הקפה הפראי (Psychotria) ו-Randia aculeate (באנגלית White indigoberry) ממשפחת פואתיים, Metopium toxiferum (באנגלית Poisonwood) ממשפחת האלתיים ודקל ננסי (Serenoa repens) ממשפחת הדקליים. ברחבי הפארק יש אלפי איי עצים כאלו בתוך ביצות המים המתוקים—שלעיתים קרובות יש להם צורה של דמעה כאשר צופים בהם מהאוויר, בשל זרימת המים האיטית מסביבם—אם כי הם קיימים גם בארץ האורנים ובאזורי המנגרובים. גובה העצים באוורגליידס אינו עולה על 15 מטרים בגלל ברקים, רוחות ומזג אוויר. העצים חסינים לשריפות בשל המים המקיפים אותם, למעט בעונה היבשה ואז החורשות עלולות להישרף כליל כשזמן ההתאוששות נמדד בעשרות שנים.[21][22]

מסביב לבסיסי האיים גדלים צמחים בצפיפות כה גבוהה כך שחצייתם היא כמעט בלתי אפשרית, אם כי מתחת לחופת העצים יש יותר חלל, המהווה בית גידול אידיאלי לבעלי חיים. זוחלים (כגון מינים של נחשים או אנוליס) או דו-חיים (כדוגמת האילנית Hyla cinerea (באנגלית American green tree frog)) חיים בחורשות העצים רחבי העלים. עופות כגון לילית אמריקנית, נקרים, קרדינל צפוני ועיטם לבן-ראש מקננים בעצים. מיני היונקים החיים בחורשות העצים רחבי העלים כוללים דוב שחור פלורידה (Ursus americanus floridanus), שועל מצוי, חורפן אמריקאי, מין ארנבון היער Sylvilagus palustris (באנגלית Marsh rabbit) אייל פרדי לבן-זנב ופומת פלורידה הנדירה והמצויה בסכנת הכחדה.[21]

אדמות האורנים

זריחה באדמות האורנים בשביל הטבע לונג פיין קי (Long Pine Key)

המערכת האקולוגית המכונה "אדמות האורנים" (Pineland) או גם "האדמות הסלעיות של האורנים" (Pine Rockland) הייתה פעם נפוצה מאוד בדרום פלורידה. מחוז מיאמי-דייד היה פעם מכוסה ביערות אורנים של אדמות הסלע בשטח של 750 קילומטרים רבועים, אבל מרביתם נכרתו לתעשיית העץ.[23]

מערכת אקולוגית זו מאופיינת בשכבה דקה של חמרה חולית יבשה על גבי שכבה של אבן גיר המכוסה כמעט אך ורק על ידי אורנים מהמין Pinus elliottii (באנגלית Slash pine), או ליתר דיוק מתת-מין שלו (Pinus elliottii densa). העצים גדלים בחורי המסה, שבהם אבן הגיר הרכה יחסית נשחקה והחלל התמלא באדמה שאפשרה לעצים לטעת שורשים. האורנים זקוקים לתחזוקה מתמדת באמצעות שרפות על מנת להבטיח את קיומם. האורנים של דרום פלורידה מותאמים באופן ייחודי ליצור תנאים המעודדים שריפות באמצעות הצטברות של חומר דליק: נפילה של כמות גדולה של מחטי אורן יבשים והתקלפות של קליפת העץ היבשה. האצטרובלים הם אפילים (סרוטוניים serotinous), כלומר שנדרשת אש על מנת שקשקשי האצטרובל ייפתחו, ויאפשרו לזרעים להתפזר ולהיקלט בקרקע. הגזע והשורשים של האורן חסינים לשריפות. שריפות יזומות באזורים אלו מבוצעות כל שלוש עד שבע שנים. בלא שריפות באופן קבוע מתחילים לגדול באזור עצים רחבי עלים, ואדמות האורנים מסווגות מחדש כיערות של ביצה מעורבת.[24] מרבית הצמחים באזור פורחים כ-16 שבועות מתום השריפה. כמעט בכל האזורים של אדמות האורנים יש תת-יער ובו גדלים בעיקר שיחי דקליים מהמינים דקל ננסי (Serenoa repens) וסבל פלמטו (Sabal palmetto),[25] והקרקע מכוסה במגוון עשבים.[24]

אדמות האורנים הן בין בתי הגידול המצויים בסיכון גדול בפלורידה, כשהשטח הכולל של אזורים אלה מחוץ לפארק בכל פלורידה הוא 3,700 אקר (פחות מ-16 קילומטרים רבועים).[23] בפארק עצמו משתרעות אדמות האורנים על שטח של 81 קילומטרים רבועים. מגוון של בעלי חיים מוצאים מענה לצרכיהם במזון, בהגנה, באתר קינון וגידול באדמות האורנים. בין העופות הנפוצים באזור: נקרים, Sturnella magna (באנגלית Eastern meadowlark), חנקן לודוויקיאנוס, Quiscalus quiscula (באנגלית Common grackle) וחקיין צפוני (Mimus polyglottos). גם דוב שחור פלורידה (Ursus americanus floridanus) ופומת פלורידה חיים בבית גידול זה.[24]

עצי טקסודיון ומנגרובים

עצי טקסודיון מהמין Taxodium ascendens ואליגטור

שני מינים של עצים מחטניים המותאמים לחיים במים מתוקים עומדים מהסוג טקסודיון (Taxodium), השייך למשפחת הברושיים, גדלים בפארק. טקסודיון דו-טורי (Taxodium distichum) ("ברוש הביצות" באנגלית Bald cypress) ו-Taxodium ascendens (באנגלית Pond cypress) גדלים בשתי צורות אופייניות: הצורה הראשונה היא יער שבו העצים במרכז הם העתיקים והגבוהים ביותר, וככל שמתרחקים מהמרכז העצים הולכים ונעשים נמוכים יותר, ולכן צורת היער היא דמוית כיפה והוא מכונה "כיפת ברושים" (Cypress dome). והצורה השנייה, הנפוצה בצפון הפארק, היא של פיזור לאורך רצועות ארוכות על פני אבן הגיר.[26] לעצים אלו יש שני מאפיינים ייחודים: הם כמעט המחטניים היחידים שהם עצים נשירים, והם פיתחו תוספות מעוצות העולות במאונך משורשי העץ והבולטות מעל פני המים. באנגלית מכונות תוספות אלו "ברכי הברוש" (Cypress knee). במשך שנים הייתה הסברה שמטרת הברכיים היא לספק חמצן לשורשים, אלא שמחקרים הראו שאין להם מנגנונים כאלו, והמטרה האמיתית שלהם עדיין שנויה במחלקות בין החוקרים.[27]

עצי טקסודיון ננסיים גדלים באזור יבשים יותר ובקרקע דלה. אפיפיטים (צמחים הגדלים באוויר), כגון ברומליים, Tillandsia usneoides (באנגלית Spanish moss –"אזוב ספרדי"), סחלבים[28] ושרכים, גדלים על הענפים והגזעים של עצי הטקסודיון. 39 מינים של סחלבים נמנו בפארק הלאומי אוורגליידס.[29] עצי הטקסודיון הגבוהים משמשים כאתרי קינון מעולים לעופות כגון תרנגול הודו מצוי, מגלנים, אנפות, לבניות, נחשון אמריקאי ופרפור אפור. היונקים המצוים ביערות הטקסודיון הם אייל פרדי לבן-זנב, סנאי, דביבון מצוי, אופוסום וירג'יניה, בואשים, ארנב ביצות, לוטרה צפון-אמריקנית, שונר מצוי, כמו גם מכרסמים קטנים.[30]

עצי המנגרובים מגינים על חוף הפארק מבליה חופית

מנגרובים הם כמה מינים של עצים המשגשגים במים מלוחים. מנגרובים מכסים את החופים של דרום פלורידה, כשלפעמים הם צומחים בתוך היבשה כתלות בכמות המים המלוחים שיש במערכות האקולוגיות באוורגליידס. בתקופות יבשות יותר, כאשר פחות מים מתוקים זורמים אל החוף, יופיעו עצי המנגרובים בין עצי המים המתוקים. כאשר הגשם יורד בשפע, גדלים שיחים דוגמת מכבד הביצות ועשבים של מים מתוקים קרוב לחוף. שלושה מינים של מנגרובים גדלים באוורגליידס: Rhizophora mangle (מנגרוב אדום או גם ריזופורת מנגלס)‏, Avicennia germinans (מנגרוב שחור) ו-Laguncularia racemosa (מנגרוב לבן). לעצי המנגרובים יש סף סבילות גבוה למים מלוחים, לרוחות לגאות ושפל קיצוניים לטמפרטורות גבוהות ולקרקעות בוציות ולכן הם מותאמים בצורה ייחודית לתנאים קיצוניים. הם מתפקדים כפעוטונים למינים רבים של בעלי חיים ימיים ועופות, והם קו המגן הטבעי הראשון של חוף פלורידה כנגד הוריקנים הרסניים, כשהם סופגים את מי השיטפון ומונעים בליה חופית. הפארק הלאומי אוורגליידס כולל את יערות המנגרובים הרצופים המוגנים הגדלים ביותר בחצי הכדור המערבי.[31]

במערכות המנגרובים של פלורידה חיים כ-220 מיני דגים, כמו גם מגוון סרטנים, סרטני נהרות, חסילונים, רכיכות ומינים אחרים של חסרי חוליות, המשמשים כמקור המזון העיקרי של עופות רבים. עשרות מינים של עופות משתמשים במנגרובים כאתר קינון והזנה. בהם, שקנאים, טבלניים, לבנית לואיזיאנה, שחפים, שחפיות, נצים, דיות, ושוכני-עצים כגון מין הקוקייה Coccyzus minor (באנגלית Mangrove cuckoo)‏, Setophaga petechial (באנגלית American yellow warbler), ומין היונה Patagioenas leucocephala (באנגלית White-crowned pigeon). במערכות המנגרובים חיים 24 מינים של דו-חיים וזוחלים, כדוגמת צב ים ירוק המצוי בסכנת הכחדה, וצב ים קרני, וכן 18 מינים של יונקים, כדוגמת תחש נהרות קריבי.[32]

שפלות החוף

תחש נהרות קריבי בפארק

שפלות החוף, או ערבות ביצתיות הן ביצות של מים מלוחים הסופגות מי ים בזמן גאות, או מים מתוקים כאשר יש גשמים כבדים. שיטפונות מתחוללים במהלך הוריקנים או בשל נחשולים במהלך סופות טרופיות כאשר מי האוקיינוס יכולים לעלות לגובה של יותר ממטר ולהישפך ליבשה.[33] עונות גשומות במיוחד גורמות גם הן לשיטפונות כאשר הגשם מצפון זורם לתוך האוורגליידס. עצים מועטים יכולים לשרוד בתנאים של אזור זה, אך הצמחים שכן מצליחים לגדול בו, כגון מיני הסוקולנטים דוגמת מין האגבה Agave decipiens (באנגלית Florida agave), ססוביום רגלני (Sesuvium portulacastrum, באנגלית Shoreline seapurslane),[34] בטיס (Batis, באנגלית Saltwort) ופרקן (או גם סליקורניה - Salicornia, באנגלית Glasswort), מגלים סבילות כלפי מלח, מים מליחים ותנאים מדבריים. בעלי החיים באזור זה תלויים בכמות המים הזמינה, והנפוצים שבהם כוללים בין השאר את העופות Ammodramus maritimus מתת-המין mirabilis (באנגלית Cape Sable seaside sparrow), דיית החלזונות וחסידת העצים, דרימרכון מהמין Drymarchon couperi, וכן יונקים קטנים כגון חולדות, עכברים וארנבות, ולעיתים פומת פלורידה.[35]

המפרץ והסביבה הימית

גוף המים הגדול ביותר בפארק הוא מפרץ פלורידה, אזור רדוד של שפכי נהרות, המשתרע בין ביצות המנגרובים בקצה הדרומי של חצי האי פלורידה לבין איי הקיז של פלורידה. שטחו של האזור הוא מעל 2,100 קמ"ר ומתקיימת בו מערכת אקולוגית ימית ענפה. באזור זה מתקיימים אלמוגים, ספוגיים, אצות ועשב ים (צמחים המשתייכים לסדרה כף צפרדע ולמשפחות Posidoniaceae, Zosteraceae, Hydrocharitaceae או Cymodoceaceae), שמשמשים כמזון עבור סרטנים ורכיכות, שבתורם משמשים כמזון לבעלי חיים ימיים גדולים יותר. ב-1987 היה אובדן יוצא דופן של עשב הים, שסיכן את אוכלוסיית תחשי הנהרות והצבים הימיים באזור. במערכת האקולוגית הזו מתקיימים גם כרישים, טריגונים וברקודות, כמו גם מיני דגים גדולים יותר המושכים אליהם דייגים חובבים. שקנאים, חופמים שונים ובעיקר גזרן אמריקני ושחפיות הם העופות הנפוצים ביותר באזור החוף של הפארק.[36] במפרץ יש אוכלוסייה קבועה של דולפינן מצוי.[37]

היסטוריה של האדם

ילידים

בני האדם הראשונים התיישבו באזור דרום פלורידה לפני כ-14,000 שנים. שני שבטי ילידים התפתחו בקצה הדרומי של חצי האי: הטקווסטה (Tequesta) בצד המזרחי והקאלוסה (Calusa), שמספר החברים בו היה גדול יותר, בצד המערבי. אזור האוורגליידס שימש כגבול טבעי ביניהם. בני שבט טקווסטה התגוררו בקהילה בודדת גדולה ליד מוצאו של נהר מיאמי, ואילו בני שבט קאלוסה התגוררו ב-30 כפרים נפרדים. שתי הקבוצות חצו את האוורגליידס מפעם לפעם, אך כמעט ולא התגוררו בתוכו, ונותרו בעיקר לאורך החוף.[38]

שתי הקבוצות היו בעיקרון ציידים-לקטים ותזונתם הייתה מורכבת בעיקר מרכיכות, מדגים, מיונקים קטנים ומצמחי בר. בני הקאלוסה עסקו מעט גם בחקלאות.[38] כיוון שרק אבן הגיר הרכה הייתה זמינה להם, רוב כלי העבודה ששימשו את האינדיאנים באזור הוכנו מצדפות, מעצמות, מעץ ומשיניים של בעלי חיים; שיני כרישים שימשו לייצור להבי חיתוך, וקנים מחודדים כחומר גלם להכנת חיצים וחניתות. עד היום ניתן למצוא בתוך הפארק ערימות צדפים, המשמשים עדות לארכאולוגים ולאנתרופולוגים מה היו החומרים שהיו זמינים לילידי המקום לצורך הכנת כלים. חוקרי ארצות ספרדיים העריכו בפעם הראשונה שפגשו את בני הטקווסטה כי מספר בני השבט הוא כ-800, ומספר בני הקאלוסה כ-2,000. שירות הפארקים הלאומיים מעריך שכשהספרדים הגיעו למקום בשלהי המאה ה-16 התגוררו ליד האוורגליידס כ-20,000 תושבים ילידים.[39] החברה של בני הקאלוסה הייתה המפותחת יותר, כיוון שהם חיו במבנה חברתי מוגדר, והיו מסוגלים לבנות תעלות וביצורים. כמו כן, בני הקאלוסה יכלו להתנגד לניסיונות הכיבוש הספרדיים הראשונים.

סמינול באוורגליידס (1919)

הספרדים יצרו קשר עם תושבי חברות אלו והקימו מיסיונים צפונה משם ליד אגם אוקיצ'ובי. במהלך המאה ה-18 סופחה שארית קהילת הטקווסטה על ידי פולשים משבט קריק. שבטי הטקווסטה והקאלוסה חדלו מלהתקיים עד תחילת המאה ה-19. מחלות, מלחמות וחטיפה לשם עבדות גרמו להכחדת הקבוצות הללו. העדות היחידה לקיומם בתוך גבולות הפארק היא סדרה של תילי צדפות שנבנו על ידי בני הקאלוסה.[40]

בתחילת המאה ה-19 הקימו בני הקריק, עבדים מאפריקה שנמלטו, ואינדיאנים אחרים מצפון פלורידה שנדחקו דרומה בשל מלחמת ארצות הברית - שבט הקריק (Creek War) את אומת הסמינול (Seminole). הסמינול נלחמו בצבא ארצות הברית כמה פעמים במסגרת מלחמות ארצות הברית - סמינול. לאחר סוף מלחמת ארצות הברית - סמינול השנייה ב-1842 עמדו בני אומת הסמינול בפני העברתם הכפויה לטריטוריה האינדיאנית סמוך לאוקלהומה. כמה מאות ציידים וסיירים סמינוליים התיישבו באזור של "שמורת הברוש הלאומית הגדולה", וזאת כדי להימלט מהטרנספר הכפוי מערבה. בין 1859 ל-1930 הסמינולים והמיקוסוקים (Miccosukee), שבט דומה בעל ייחודיות לשונית משלו, התגוררו בבידוד יחסי והתקיימו בזכות מסחר.[41] החל מ-1928 נערכו סקרים ועבודות בנייה על דרך טאמיאמי (Tamiami Trail), לאורך הגבול הצפוני של הפארק. הדרך ביתרה את האוורגלדייס, ובנוסף הקלה על התנועה הדלילה של מתיישבים אירופים שהגיעו להתגורר באזור האוורגליידס.[42]

כמה חברים משבטי הסמינול והמיקוסוקי המשיכו להתגורר בתוך גבולות הפארק. החלטות הקשורות לקביעת מדיניות חדשה בנושא ניהול הפארק מחויבות באישור של נציגים מטעם השבטים "באופן שהם לא יתנגשו עם מטרתו של הפארק".[43]

התיישבויות אמריקניות

מכוניות חונות לאורך דרך טאמיאמי, 1927

עם סיום המלחמות נגד הסמינולים החלו אמריקנים ממוצא אירופי להתיישב בנקודות יישוב מבודדות לאורך החוף של אזור הפארק של ימינו, בין שרשרת האיים הסמוכה לחוף הקרויה עשרת אלפי האיים (Ten Thousand Islands)[ב] לכף סייבל (Cape Sable), הנקודה הדרומית ביותר בחצי האי פלורידה. קהילות החלו להתפתח על שתי חלקות האדמה היבשות הגדולות ביותר באזור, באי צ'וקולוסקי (Chokoloskee), ובפלמינגו (Flamingo) שבכף סייבל, שבשניהם הוקמו משרדי דואר בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19.[44] האי צ'וקולוסקי הוא תל של צדפות, ערימת פסולת שנבנתה לגובה של שישה מטרים במשך אלפי שנים של התיישבות בני שבט קאלוסה. ההתיישבויות בצ'וקולוסקי ופלמינגו שימשו כמרכזי מסחר עבור האוכלוסיות הקטנות של חוואים, דייגים ומבעירי פחם עץ שהתיישבו בעשרת אלפי האיים. גם לאחר תחילת המאה ה-20 ניתן היה להגיע אל שתי ההתיישבויות והחוות המבודדות רק באמצעות סירות. במפקד האוכלוסין של ארצות הברית ב-1910 נמנו בשתי ההתיישבות ובחוות המבודדות 144 תושבים, רובם הועסקו בחקלאות של גידול קנה סוכר. אוורגליידס סיטי (Everglades City), בחלק של היבשת הסמוך לצ'וקולוסקי, חוותה תקופה קצרה של שגשוג כאשר היא שימשה כמטה הראשי של האחראים על בניית דרך טאמיאמי. ב-1922 נסללה דרך עפר בין פלורידה סיטי לפלמינגו, ואילו דרך על גבי סוללה חיברה את צ'וקולוסקי לאוורגליידס סיטי ב-1956.[45] לאחר שהפארק הוקם הופקע הרכוש הפרטי באזור פלמינגו, והאתר שולב בתוך הפארק כמרכז מבקרים.[44]

פיתוח הקרקע ושימורה

בניית תא שיט בתעלה ב-1906

בשנות ה-80 של המאה ה-19 נעשו מספר ניסיונות לנקז ולפתח את האוורגליידס. התעלות הראשונות שנחפרו גרמו לפגיעה מועטה במערכת האקולוגית, כיוון שיכולת הניקוז שלהן הייתה מוגבלת,[46] אולם נפוליאון בונפרט בראוורד (Napoleon Bonaparte Broward) (המושל ה-19 של פלורידה) ביסס את מערכת הבחירות שלו למשרת המושל על כך שהניקוז ייצור את "אימפריית אוורגליידס".[47] בראוורד פיקח על הניקוז והייבוש בין 1905 ל-1910, והצליח במידה כזאת שסוחרי הקרקעות יכלו למכור אקר אדמה ב-15 דולר, ובעקבות כך הוקמה העיר דייווי (Davie) ופותחו אזורים שונים במחוזות לי ודייד. בנוסף, המים שזרמו בתעלות עברו עקב כך טיהור והובלו אל השדות החקלאיים שבהם גידלו קני סוכר.[48]

הגאות בגידול האוכלוסייה בשנות ה-20 גרמה לביקוש גדול לקרקע, שתואר על ידי מייקל גרונוולד כ"שיגעון".[49]

הקרקע נמכרה עוד לפני שהחלה בניית בית או מבנה כלשהו עליה, ובמקרים מסוימים לפני שהושלמו תוכניות הבנייה. בעלי האדמות החדשים, ששאפו לממש את השקעתם במהירות, בנו במהירות בתים ועיירות על הקרקע שיובשה. עצי המנגרובים בחופים בוראו על מנת לשפר את הנוף, והוחלפו בעצי דקל ששורשיהם קצרים. חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית החל לחפור תעלות גדולות יותר על מנת לשלוט על גובה המים העולים באוורגליידס. למרות זאת, אגם אוקיצ'ובי המשיך במחזור הגאות והשפל, הגשם באזור היה עז, ומתכנני העיר נאלצו להתמודד עם הבעיות הרבות שנגרמו מהמים. הסוללות שנבנו סביב האגם נפרצו בעקבות סופת הוריקן שהתרחשה ב-1926; עשרות אנשים שהתגוררו דרומית לאגם טבעו. שנתיים לאחר מכן טבעו 2,500 תושבים כתוצאה מנחשולים של מי אגם אוקיצ'ובי שעברו מעל לסוללות כתוצאה מסופת הוריקן נוספת. פוליטיקאים שרצו להכריז על אוורגליידס כעל אזור אסור להתיישבות נאלצו לסגת מתוכניתם לאחר בניית סוללת הרברט הובר (Herbert Hoover Dike). סוללה זו הייתה חומת עפר בגובה ארבע קומות סביב אגם אוקיצ'ובי, שהייתה יוזמה של הנשיא הרברט הובר, מומנה על ידי הממשל הפדרלי ועלתה 20 מיליון דולרים. חומה זו ניתקה את האוורגליידס מאספקת המים שלהם.[50]

בתקופה שלאחר בניית סוללת הובר סבלה דרום פלורידה מבצורת חמורה שהכינה את התשתית לשריפות ענק ב-1939. הנהירה הגדולה של המהגרים לדרום פלורידה גרמה לנזק לצמחייה ולבעלי החיים המקומיים כאשר היא נשתלו באזור עצי מללויקה קווינקווינרוויה (Melaleuca quinquenervia, בקיצור מללויקה), עץ ממשפחת ההדסיים שיובא מאוסטרליה על מנת לסייע בניקוז הקרקע, זאת בנוסף לעצי קזוארינה שהביאו איתם המפתחים על מנת שאלה ישמשו כשוברי רוח. עצים מקומיים נכרתו לשמש כחומר גלם. אליגטורים, עופות, צפרדעים, ודגים ניצודו בקנה מידה גדול. כל הפרטים במושבות רבייה שלמות של עופות מתבוססים נורו על מנת להשיג את נוצותיהם, ששימשו כקישוט לכובעים של נשים. אולם, ההשפעה החזקה ביותר של האדם על האזור הייתה הסטת המים מהאוורגליידס. התעלות הועמקו והורחבו, וגובה המים ירד בצורה משמעותית, מה שחולל כאוס במארג המזון.[51] מים מלוחים החליפו את המים המתוקים בתעלות, וב-1997 הבחינו המדענים שמים מלוחים מחלחלים לתוך אקוויפר ביסקיין, מקור המים של דרום פלורידה.[52]

בשנות ה-40 החלה מרג'ורי סטונמן דאגלס (Marjory Stoneman Douglas), כתבת פרילנסרית וכתבת לשעבר בעיתון מיאמי הראלד, לחקור את האוורגליידס עבור משימה הקשורה לנהר מיאמי. היא חקרה את הקרקע והמים במשך חמש שנים, ופרסמה ב-1947 את הספר האוורגליידס: נהר של עשב ("The Everglades: River of Grass"), שבו תיארה את האזור בצורה מפורטת, כולל פרק שהוקדש לתהליך ההיעלמות שלו. היא כתבה ”מה שהיה נהר של עשב ומים מתוקים שנתנו משמעות וחיים וייחודיות לאזור הגאוגרפי הנרחב הזה במשך מאות שנים שבהן לא דרכה במקום כף רגלו של האדם, הפך במחווה כאוטית אחת של חמדנות, בורות וטיפשות לנהר של אש”.[53] הספר נמכר ב-500,000 עותקים מאז יציאתו לאור, ומחויבותה המתמשכת של דאגלס לשימור אקולוגי זיכתה אותה בכינוי "הגברת הגדולה של האוורגליידס", "הסבתא של האוורגליידס", ו"אנטיכריסט"[ג] בגלל דבקותה העקשנית בנושא על חשבונם של אינטרסים פוליטיים.[54] היא הקימה ארגון הקרוי "ידידי האוורגליידס" (Friends of the Everglades) ושימשה כנשיאתו.[55] במקור הייתה מטרת הארגון למחות נגד הבנייה של נמל תעופה גדול באזור ב-1968. הארגון הצליח למנוע את הבנייה, בשיאו היו בארגון כ-4,000 חברים ששילמו דמי מנוי, שהתחייבו לפעול למען השימור של האוורגליידס, אם כי מאז חלה ירידה משמעותית, וב-2009 היו בו רק 500 חברים.[56] דאגלס כתבה ודיברה בזכות חשיבותו של האוורגליידס עד למותה בגיל 108 ב-1998.[57]

אסונות

בטיסה_592_של_וליוג'ט מטוס נוסעים התרסק לתוך ביצות אוורגליידס (11 במאי 1996). הסביבה הביצתית הקשתה מאוד על מאמצי החילוץ.

היסטוריה של הפארק

כף סייבל כפי שצולם מהלוויין Spot

תושבי פלורידה ששאפו לשמר לפחות חלק מהאוורגליידס החלו להביע דאגה לנוכח המשאבים המתדלדלים בתחילת המאה ה-20. "הפארק המדינתי הדקל המלכותי" (Royal Palm State Park)[ד] הוקם ב-1916. הוא כלל כמה שבילי הליכה ומרכז מבקרים כמה קילומטרים מהעיר הומסטד (Homestead, כיום פרוור של מיאמי).[58] חובבי טבע שמושבם במיאמי הציעו לראשונה ב-1923 שהאזור יוכרז כפארק לאומי. חמש שנים לאחר מכן הקים בית הנבחרים של פלורידה את ועדת הפארק הטרופי הלאומי אוורגליידס (Tropical Everglades National Park) על מנת לבחון את האפשרות להכריז על האוורגליידס כאזור מוגן. בראש הוועדה עמד ארנסט פ. קו (Ernest F. Coe), אדריכל נוף שהפך לתומך בשימור הפארק, שזכה לכינוי "אבי הפארק הלאומי אוורגליידס".[59] אך תוכניתו המקורית של קו עבור הפארק, שכללה שטח של למעלה מ-8,100 קילומטרים רבועים, כולל קי לארגו והשמורה הלאומית ביג סייפרס (Big Cypress National Preserve), וחוסר הנכונות שלו להתפשר כמעט ומנעו את הקמת הפארק. מספר בעלי אינטרסים אחרים, כגון קבלנים וציידים למטרות ספורט, דרשו להקטין את שטח הפארק.[60]

מטלה נוספת של הוועדה הייתה להציע שיטה לגיוס סכום הכסף שהיה דרוש על מנת לרכוש את השטח מבעליו. אולם, בתקופה זו התחולל השפל הגדול, ולא נותר מספיק כסף לרכישת האדמות. בית הנבחרים אישר את הקמתו של פארק לאומי חדש ב-25 במאי 1934, והנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הפך את האישור לחוק בחתימתו מ-30 במאי 1934.[61] אך החוק כלל סעיף מיוחד שלפיו במשך חמש השנים לאחר קבלת החוק לא יוענק תקציב פדרלי לנושא. נדרשו עוד 13 שנים עד לרכישת האדמות והגדרת גבולות הפארק. מאמציו של קו ועזרתו של הסנאטור מטעם מדינת פלורידה ספסארד הולנד (Spessard Holland) סייעו בקידום השלבים האחרונים של הקמת הפארק, זאת לאחר שהולנד הצליח להשיג במסגרת משא ומתן שטח של 5,300 קמ"ר ללא ביצת ביג סייפרס, האי קי לארגו, אזור הנהר טרנר (Turner River Site), ושטח של 89 קמ"ר המכונה "החור בדונאט" (The Hole in the Donut) שהיה חשוב ביותר עבור החקלאות המקומית. ג'ון פנקאמפ (John Pennekamp), עורך העיתון מיאמי הראלד, מילא תפקיד מפתח בשכנוע נציגי בית המחוקקים של פלורידה להקציב 2 מיליון דולרים לרכישת האדמות הפרטיות שבתוך גבולות הפארק.[62] הפארק נחנך על ידי הנשיא הארי טרומן ב-6 בדצמבר 1947,[63] חודש אחד לאחר פרסום ספרה של דאגלס. מספר סופות טרופיות פגעו בדרום פלורידה באותה תקופה, ובגללן הואצה חפירה של 2,300 קילומטרים של תעלות שניתבו לאוקיינוס את כמויות המים המיותרות שלא נצרכו על ידי החוואים והתושבים.

הפארק מגן על החורשות האחרונות של "האדמות הסלעיות של האורנים"

ב-1948 עבר בקונגרס חוק "מיזם בקרת השיטפונות של מרכז פלורידה ודרומה" (Central and Southern Florida Project for Flood Control and Other Purposes, בקיצור C&SF). במסגרת המיזם נכללו חפירת תעלות באורך של יותר מ-1,500 קילומטרים והקמת סוללות ומבני בקרת שיטפונות בדרום פלורידה. מיזם C&SF נוהל על ידי חיל ההנדסה של ארצות הברית וקבע אזור חקלאי דרומית לאגם אוקיצ'ובי, ושלושה שטחים לשימור מים, שנתחמו על ידי תעלות שתפקידן היה להוביל את המים העודפים לאזורים עירוניים או לאוקיינוס האטלנטי, למפרץ מקסיקו או למפרץ פלורידה. דרומית לאזורים אלו שכן הפארק הלאומי אוורגליידס. בהגיע שנות ה-60 היה ברור שהפארק סובל במחסור במים עקב מיזם זה. מנהלי מיזם C&SF הונחו לספק מים על מנת לקיים את הפארק. בפועל ההנחיה לא בוצעה. הצעה להקים שדה תעופה שעלול היה לפגוע קשה באקולוגיה של הפארק הלאומי אוורגליידס הפכה ללב מאבק שסייע ליזום את התנועה למען הסביבה בפוליטיקה המקומית והארצית. ההצעה להקים את שדה התעופה נזנחה בסופו של דבר, וב-1972 עבר חוק שנועד לרסן את הפיתוח העירוני בדרום פלורידה ולהבטיח שהפארק הלאומי יקבל את כמות המים הנדרשת עבורו. המאמצים הופנו לתיקון הנזק הנרחב שנגרם בשל עשרות שנים של ניהול כושל: החל מ-1990 שינה חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית את פעילותו מתיקון סכרים ותעלות ל"פרויקטים שהם אך ורק סביבתיים".

במהלך השנים הוגדל שטחו של הפארק, ואזורים שנכללו בחזון המקורי של ארנסט קו לפארק לאומי צורפו אליו בהדרגה, כדוגמת "החור בדונאט"[64] או שולבו באזורים מוגנים אחרים כדוגמת: הפארק הלאומי ביסקיין, השמורה הלאומית ביג סייפרס, הפארק המדינתי שונית האלמוגים על שם ג'ון פנקאמפ בקי לארגו, מחסה חיות הבר הלאומי "עשרת אלפי האיים", והמקלט הימי הלאומי פלורידה קיז זכו למעמד מוגן לאחר פתיחת הפארק ב-1947. הפארק הלאומי אוורגליידס הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית ב-26 באוקטובר 1976. מרבית שטחו של הפארק הוכרזה כאזור טבע בראשיתי ב-10 בנובמבר 1978. שטח זה כיסה 5,247 ק"מ (86%) משטחו הכולל של הפארק ב-2003. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-24 באוקטובר 1979, וכ"אזור מקווה מים בעל חשיבות בינלאומית", כלומר "אתר ראמסאר", ב-4 ביוני 1987.[65] הפארק הוכנס לרשימת אתרי מורשת עולמית בסיכון מ-1993 עד 2007 ושוב ב-2010.[66]

מאמצי שיקום

לבנית כחולה ליד שביל אנהינגה

הנשיא ג'ורג' בוש האב חתם על חוק הרחבת והגנת הפארק הלאומי אוורגליידס (Everglades National Park Protection and Expansion Act) ב-13 בדצמבר 1989. החוק הוסיף שטח בגודל 443.16 קמ"ר לחלקו המזרחי של הפארק, אסר על כניסת רחפות ביצות לפארק, הנחה את מחלקת הצבא להשיב את זרימת המים על מנת לשפר את המערכות האקולוגיות בתחומי הפארק הלאומי אוורגליידס, והורה למזכיר הפנים לנהל את הפארק מתוך מטרה לשמר את השפע הטבעי, המגוון, והשלמות האקולוגית של הצמחים ובעלי החיים המקומיים, כמו גם את האתולוגיה של בעלי החיים המקומיים, כחלק מהמערכת האקולוגית שלהם.[67] בוש ציין בנאומו כאשר חתם על החוק: ”באמצעות חקיקה זו נהר העשב ישוחזר לזרימת המים הטבעית שלו”.[68]

בשנת 2000 אישר הקונגרס האמריקני השקעות פדרליות באוורגליידס במסגרת התוכנית המקיפה לשיקום האוורגליידס (Comprehensive Everglades Restoration Plan - CERP), שמטרותיה הן ”שיקום, שימור והגנה על המערכת האקולוגית בדרום פלורידה, ובמקביל דאגה לצריכת המים של גורמים אחרים באזור”.[69] ובמסגרתה נטען כי היא תוכנית השיקום הסביבתי הגדולה ביותר בהיסטוריה. התוכנית הייתה שנויה במחלוקת; מתנגדיה טענו שהיא ”מסתמכת על טכנולוגיות שלא נבדקו, מתעלמת מאיכות המים, מסבסדת גידולים מזיקים ומעכבת את התועלות לסביבה”.[70] תומכי התוכנית כללו את חברת אודובון הלאומית, שהואשמה על ידי הארגונים הירוקים ידידי האוורגליידס והקרן המשפטית למען מגוון ביולוגי (Biodiversity Legal Foundation) כי הם נותנים עדיפות לאינטרסים חקלאיים ועסקיים.[70]

נחשון אמריקאי מייבש את נוצותיו

במסגרת התוכנית בוצעו מספר פרויקטים שמטרתם להסיט 6.4 מיליארד ליטר של מים מתוקים בכל יום, לאחסן אותם במאגרים תת-קרקעיים ולשחרר אותם ב-16 מחוזות בדרום פלורידה. כמו כן, להציף שטח בגודל 144 קילומטרים רבועים במטרה שישקעו בו מזהמים המצויים במים לפני שהם ממשיכים בדרכם לאוורגליידס, ולהרוס 390 ק"מ של תעלות המסיטות את המים מהפארק. במהלך חמש השנים הראשונות של יישום התוכנית נרכש שטח בגודל 840 קמ"ר בעלות של מיליארד דולרים. במהלך 30 השנים הראשונות ליישום התוכנית אמורים מבצעיה להוציא סכום של 10.5 מיליארד דולרים, המאגדים 50 פרויקטים שונים שאמורים לעמוד בלוחות זמנים המבוססים על תוכניות חומש.

פארק אוורגליידס נפגע באופן ישיר מסופות ההוריקן קתרינה, וילמה וריטה ב-2005. הסערות הללו מהוות חלק טבעי במערכת האקולוגית של הפארק; פגיעתו של הוריקן דונה בשנות ה-60 הותירה במנגרובים רק "עשבים מתים עומדים" על שטח שרוחבו כמה קילומטרים, אך בשלושים השנים לאחר מכן השתקם האזור לחלוטין. כצפוי, הנזק הכבד ביותר במהלך סופות ההוריקן של 2005 נגרם למבנים. ב-2009 נפגעו מרכז המבקרים והאכסניה בפלמינגו באופן בלתי ניתן לתיקון מרוחות במהירות 201 קילומטרים בשעה ומנחשולי ים בגובה 2.4 מטרים. האכסניה במקום פעלה במשך 50 שנה עד שנהרסה ואין כוונה לבנותה מחדש. ב-2017 נפגע אתר פלמינגו שוב, והפעם מהוריקן אירמה.[71]

כלכלת הפארק

תקציב הפארק בשנת 2005 היה למעלה מ-28 מיליון דולרים. 14.8 מיליון מתוך התקציב הגיעו מתקציבו של שירות הפארקים הלאומיים, ויתרת התקציב ממקורות שונים כולל CERP, תרומות ומענקים. נכון ל-2018 עולה הכניסה לפארק 8 דולר לאדם המגיע ברגל או באופנים, 25 דולר לרכב פרטי ו-200 דולר עבור אוטובוס.[72] 38,000 מתוך מיליון המבקרים בפארק לנו בו במשך לילה אחד לפחות, בעלות שבין 15 דולרים ללינה בשטח ל-20 דולרים ללינה באתר מחנאות.[73] המבקרים הוציאו 2.6 מיליון דולרים בתוך הפארק, ו-48 מיליון בשוק הכלכלי המקומי. בתפעול וניהול הפארק מועסקים כ-900 אנשים, והפארק מניב רווחים של 35 מיליון דולרים לכלכלה המקומית.[74]

פעילויות

שיא עונת התיירות הוא בין דצמבר למרץ, כאשר הטמפרטורות נמוכות יחסית ופעילות היתושים נמוכה. בפארק יש ארבעה מרכזי מבקרים:

  • מרכז המבקרים שארק ואלי (Shark Valley Visitor Center, "עמק הכריש") – נמצא על שביל טאמיאמי (חלק מכביש 41 של ארצות הברית) מערבית למיאמי. המרכז פועל כל השנה וממנו יוצא שביל מעגלי באורך 24 קילומטרים למגדל תצפית בן שתי קומות. בשיא עונת התיירות יוצאים מהמקום סיורים ברכבת קטנה.[75]
  • מרכז המבקרים ארנסט פ. קו (Ernest F. Coe Visitor Center) – שוכן על הכביש המדינתי מספר 9336 בכניסה לפארק מכיוון הומסטד (פרוור של מיאמי). המרכז פועל כל השנה וממנו מתחיל כביש באורך 61 ק"מ העובר דרך אזור האדמה הסלעית של האורנים, עצי הטקסודיון, ערבת החוואר של המים המתוקים, שפלת החוף והמערכת האקולוגית של המנגרובים.[76]
  • מרכז המבקרים פלמינגו (Flamingo Visitor Center) – המרכז פועל בין דצמבר למרץ. מרכז זה נפגע כמה פעמים מסופות הוריקן וכולל מרינה סמוכה ואתרי מחנאות. מהכביש המוביל למרכז ניתן להגיע אליו בסוף של כמה שבילי טיולים המתחילים בשביל חצץ שליד מרכז קו. השבילים הללו מובילים גם למרינה.[77]
  • מרכז המבקרים גולף קואסט (Gulf Coast Visitor Center, "חוף המפרץ") הוא המרכז הקרוב ביותר לעיירה אוורגליידס, והוא נמצא על הכביש המדינתי מספר 29 שלאורך החוף המערבי. המרכז פועל כל השנה וניתן לשכור בו סירות ולשוט לאורך נתיב שיט באורך 160 ק"מ המסתיים במרכז המבקרים פלמינגו. שיט בסירה היא הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן להגיע אל החוף המערבי של הפארק ואל אזור עשרת אלפי האיים, כמו גם אל איי הקיז המערביים במפרץ פלורידה.[78]

בנוסף יש מרכז מידע כקילומטר מהכניסה מכיוון הומסטד הקרוי "תחנת מידע וחנות ספרות רויאל פאלם" (Royal Palm Information Station and Bookstore) שבו יש הדרכה של שומרי הפארק על אפשרויות הטיול בקרבת מקום.[79]

שבילים

נוף המכבד מצפון לשביל אנהינגה מאפשר למבקרים לצפות בביצות המים המתוקים מקרוב

באזור פיין איילנד (Pine Island) ישנם מספר שבילים הנבדלים זה מזה במידת הקושי שלהם, והמבקרים ההולכים בהם עוברים דרך אזורי חורשות העצים רחבי העלים הטרופיים, אדמות האורנים וביצות המים המתוקים. שביל אנהינגה (Anhinga Trail, "שביל הנחשון האמריקני") מתחיל במרכז המידע רויאל פאלם, אורכו הוא כ-800 מטרים וניתן ללכת בו גם ללא מדריך. בשביל הזה, העובר בערבה המכוסה במכבד הביצות, ניתן לצפות באליגטורים, עופות ביצה ועופות מתבוססים, צבים ומטפסים ממשפחת הברומליים (משפחה של צמחים אפיפיטים שבה נכלל האננס). השביל מהווה יעד תיירות פופולרי בגלל נגישותו וקרבתו לעיר הומסטד. שביל גומבו לימבו (Gumbo Limbo Trail, שמו באנגלית של העץ בורסרה סימרובית), שגם בו ניתן לצעוד ללא מדריך, מתפתל דרך אזור של חורשות העצים רחבי העלים כגון בורסרה סימרובית, דקל רוסטויניה, פיקוס חונק (Ficus aurea), ומגוון אפיפיטים.[80]

מתחם המחנאות לונג פיין קי (Long Pine Key), כ-11 קילומטרים מהכניסה מכיוון הומסטד, הוא נקודת ההתחלה של שבילים באורך כולל של 45 קילומטרים המתאימים היטב לרכיבה של אופני הרים דרך אזורי אדמות האורנים הסלעיות באזור הטבע הבראשיתי מרג'ורי סטונמן דאגלס (Marjory Stoneman Douglas Wilderness Area).[81] המבקרים בפארק יכולים לחצות את יער הטקסודיון באמצעות שני שבילי קורות עץ העוברים דרך פא-האי-או-קי (Pa-Hay-O-Kee). בשבילים הללו יש מצפה בגובה שתי קומות, ושביל נוסף באזור חורשת המהגוני (Mahogany Hammock, בהתייחס לעץ מהגוני ספרדי (Swietenia mahagoni)) החוצה את היער הצפוף שבמרכז ערבת החוואר של מים מתוקים.[82][83] בקרבת פלמינגו יש שבילים שההליכה בהם קשה יותר החוצים את ביצות המנגרובים לאורך מפרץ פלורידה. ניתן לצפות בעופות מתבוססים ובעופות חוף בינות למנגרובים לאורך השבילים כריסטיאן פוינט (Christian Point Trail, נקודת הנוצרי), סנייק בייט (Snake bight מפרצון הנחש), ראודי בנד (Rowdy Bend Trail, הסיבוב הפרוע) וקואסטל פריירי (Coastal Prairie Trail, ערבת החוף). חלקים מהשבילים נסגרים לאחר סופות הוריקן לצורך תיקון נזקים. סיורים בהדרכת הריינג'רים (שומרי הפארק) נערכים רק בחודשים העמוסים של עונת התיירות.[84]

שבילים פופולריים נוספים יוצאים ממרכז המבקרים שארק ואלי וכוללים את אוטר קייב המוק (Otter Cave Hammock, חורשת מערת הלוטרה) ובובקט בורדווק (Bobcat Boardwalk, שביל השונר). מאותו מרכז יוצא שביל מעגלי (Scenic loop) באורך 24 קילומטרים המומלץ לרכיבת אופניים והמסתיים במצפה.[85]

מחנאות ופנאי

אתר המחנאות בפלמינגו

בפארק הלאומי אוורגליידס יש אתרי מחנאות הפתוחים בכל השנה. אתר המחנאות לונג פיין קי (Long Pine Key), הכולל כמה מתקני שירותים, שוכן בקרבת מרכז המבקרים ארנסט פ. קו, ויש בו 108 אתרים עבור מכוניות. ליד מרכז המבקרים פלמינגו יש 234 אתרי מחנאות שגם בהם יש מתקני שירותים. באתרים הללו ניתן לחנות גם ברכבי RV, אך אין בהם את כל השירותים הדרושים. לינה בחיק הטבע באוהלים אפשרית בכמה אזורים (Wilderness Waterway‏, אתרים ב-Gulf Coast, ואתרים על איונים שונים), אבל מחייבת לקבל היתרים (בתשלום בחורף, בחינם בקיץ). חלק מאתרי הלינה הם במבני צ'יקי (Chickee, משטח מוגבה מעל המים שיש לו גג, אבל אין לו קירות), מקומות אחרים הם חוף הים או על קרקע יבשה.[86]

ניתן להיכנס לתוך הפארק בסירות מנוע נמוכות-עוצמה, אך הכניסה למרבית אזורי המים המלוחים אסורה בשל גלי הסירות, במטרה להגן על תחש הנהרות ובעלי חיים ימיים אחרים מפגיעה. הכניסה לפארק אסורה לכל סוגי אופנועי ים, ורחפות. הדיג מותנה בקבלת רישיון ממדינת פלורידה. בפארק ניתן לרכוש רישיונות לדיג במים המלוחים בלבד. השחייה בתחום הפארק איננה מומלצת. נחשי מוקסין המים, צב נשכן מצוי, אליגטורים ותנינים שורצים במים המתוקים, כרישים, דגי ברקודה, ואלמוגים קוצניים מסוכנים נפוצים במים מלוחים. הראות הן במים המתוקים והן במים המלוחים מוגבלת מאוד.

הפארק הלאומי אוורגליידס הוא חלק חשוב בשביל הצפרות הגדול של פלורידה (Great Florida Birding Trail).[87] יש בפארק מגוון גדול מאוד של מינים של עופות עבור צפרים או צלמי טבע.

איומים על המערכת האקולוגית בפארק

פגיעה בזרימת ואיכות המים

ברומליים משגשגים על עצי הטקסודיון כשליד עוברת לבנית גדולה

פחות ממחצית משטחי האוורגליידס, כפי שהיו קיימים לפני ניסיונות הניקוז נשארו ללא פגע. אוכלוסיות העופות המתבוססים התמעטו לכדי עשירית מגודלן המקורי בין שנות ה-40 לסוף המאה ה-20.[88] הסטת המים לאזורים המטרופוליטניים ההולכים וגדלים של דרום פלורידה היא האיום הגדול ביותר על הפארק הלאומי אוורגליידס. בשנות ה-50 וה-60 נבנו 2,300 ק"מ של תעלות וסוללות, 150 שערים ומברצים, ו-16 תחנות שאיבה, כדי להסיט את המים לעבר הערים, והרחק מהאוורגליידס. מפלס המים היורד גרם לכך שהדגים הפכו טרף קל לזוחלים ועופות, וכאשר מכבד הביצות מתייבש הוא עלול לעלות באש או לנבול, דבר הגורם למותם של חלזונות התפוח ובעלי חיים אחרים שהעופות המתבוססים ניזונים מהם. גודל אוכלוסיות העופות עולה ויורד. דו"ח מ-2016 מציין שכמות הקנים של עופות מתבוססים ירד בין 2010 ל-2016 בממוצע של 27% בהשוואה לעשור שבין 2000 ל-2009.[89]

הערים לאורך החוף המערבי של פלורידה מסתמכים על התפלת מים כמקור למים מתוקים. הביקוש למים בהם עולה על ההיצע הטבעי. החנקות במערכות מי התהום והריכוזים הגדולים של כספית משפיעים גם כן על איכות המים המתוקים הזורמים אל הפארק. ב-1998 נמצאה גופת נקבת פומת פלורידה בביצת שרק ווטר (Shark Water), ובניתוח נתגלה שרמת הכספית בכבד שלה הייתה מסוגלת להרוג גם אדם.[90] בדיקות שנערכו גילו כי המקור של מספר המקרים ההולך וגובר של פריחת אצות במפרץ ביסקיין ובמפרץ פלורידה הוא בכמויות המים המשוחררים בצורה מבוקרת מאגם אוקיצ'ובי.[91] בעלון שחולק לכל המבקרים בפארק ב-2005 נכלל המשפט ”המים המתוקים הזורמים לתוך הפארק הם מהונדסים. בסיוען של סכרים, משאבות ובריכות אגירה לאורך גבול הפארק, האוורגליידס נמצא כרגע במצב של טיפול נמרץ, חי עדיין אך הולך ומצטמק”.

התפשטות הערים

סדרת סוללות בגבול המזרחי של הפארק מסמנת את הגבול בין האזור העירוני לאזורים המוגנים, אך הפיתוח באזורים העירוניים מסכן את המערכת האקולוגית של הפארק. האוכלוסייה של פלורידה גדלה בקצב ממוצע של כ-1,000 תושבים חדשים מדי יום.[92] גידול האוכלוסין בפלורידה גורר הקמה של בנייני מגורים, מרכזי מסחר ואזורי תעשייה. כל אלו מגדילים את הביקוש למים ומערערים את מאזן המים ואת המערכות האקולוגיות של הפארק. הערים פורט מיירס (Fort Myers), נאפלס (Naples) וקייפ קורל, השוכנות ליד הגבול המערבי של הפארק, מתפתחות וגדלות, אך אין בינן לבין הפארק סוללות המסמנות את הגבול. המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק דירג את הפארק הלאומי אוורגליידס ואת השמורה הלאומית ביג סייפרס במקום האחרון ברשימת הפארקים שבאמריקה הצפונית (32 מתוך 100 נקודות אפשריות). הדירוג כלל רשימה של 55 פארקים שהושוו על בסיס תיירות בת קיימא, איכות היעד, וניהול הפארק. המומחים שעיבדו את התוצאות הצדיקו אותן בהצהרה "הפלישה לפארק באמצעות בנייני מגורים והתפתחות קמעונאית דחפה את המערכת האקולוגית היקרה לסחרור, ואם בני האדם לא ייסוגו, לא יוותר דבר מאחד מאוצרות הטבע המדהימים ביותר במדינה".[93]

בעלי חיים בסיכון

תנין אמריקני, נדיר בשמורה זו, שמהווה את גבול תפוצתו הצפוני. התנגשויות עם מכוניות והרס בתי גידול הם חלק מהאיומים הגדולים בפניהם הוא ניצב

בפארק יש 36 מינים של בעלי חיים מוגנים בהגנה פדרלית, וחלקם עומדים בפני סכנת הכחדה חמורה. בית הגידול היחיד של התנין האמריקני בארצות הברית קיים רק בדרום פלורידה. בעבר צדו את התנין האמריקני בעבור עורו כמעט עד הכחדתו, אך מ-1975 הוא בעל חיים מוגן בארצות הברית. התנינים עדיין מאוימים בגלל הרס בית הגידול שלהם, ופציעה ממכוניות כאשר התנינים חוצים כבישים במטרה לעבור ממקווה מים אחד אל משנהו. כ-2,000 פרטים של תנינים חיים בפלורידה, ובפארק אוורגליידס ובפארק ביסקיין יש כמאה קנים של התנינים.[94] מספר התנינים בדרום פלורידה עלה בהדרגה במקביל לגידול שחל במספר האליגטורים, וב-2007 שונה סיווג מצב השימור של התנינים בארצות הברית מסכנת הכחדה חמורה (endangered) לסכנת הכחדה (threatened).[95]

פומת פלורידה היא אחד ממיני היונקים הנדירים ביותר בכדור הארץ. כ-230 פרטים חיים בטבע, בעיקר באוורגליידס ובביצת ביג סייפרס.[96] האיומים הגדולים ביותר על פומת פלורידה כוללים הרס בתי גידול כתוצאה מפיתוח אנושי, התנגשויות עם כלי רכב, נישואי קרובים בגלל מאגר גנים המוגבל שלהם, טפילים, מחלות והרעלת כספית.[97]

בשטחי הפארק חיים ארבעה מינים של צבי ים המצויים בסכנת הכחדה חמורה: צב ים ירוק, צב ים קרני, צב ים חום, וצב ים רידלי, ומין אחד: צב ים גלדי שמצב השימור שלו מוגדר בסכנת הכחדה. אף על פי שקשה לקבוע את מספרם, מכיוון שהזכרים והצעירים לא חוזרים למקום לידתם, הנקבות מטילות את ביציהן באותו מקום בכל שנה. אובדן בתי הגידול, הציד הלא חוקי ושיטות הדיג ההרסניות הם האיומים הגדולים ביותר על בעלי החיים הללו.[98][99]

בפארק חיים שני מינים של עופות המצויים בסכנת הכחדה חמורה. הציפור מהמין Ammodramus maritimus mirabilis (באנגלית: Cape Sable Seaside Sparrow), מוגבלת לאוורגליידס ולביצת ביג סייפרס. ב-1981 נצפו 6,656 פרטים של מין זה בגבולות הפארק, אך בשנת 2002 תועדו בפארק רק 2,624 פרטים.[100] הניסיונות להשיב בחזרה את מפלס המים הטבעי לפארק שנויים במחלוקת; ציפורים אלו מקננות בגובה של כ-30 ס"מ מעל הקרקע, ומפלס המים העולה עלול לפגוע באוכלוסיות העתידיות, כמו גם לאיים על אוכלוסיית דיית החלזונות המצויה בסכנת הכחדה חמורה (בשמורה). הדיות אוכלות כמעט תמיד חלזונות תפוחים, והאוורגליידס הוא המקום היחידי בארצות הברית שבו חי עוף דורס זה.[101] ישנן עדויות שלפיהן נטען כי האוכלוסייה מצויה במגמת גידול, אך אובדן בתי גידול ומקורות מזון גורמים להערכת אוכלוסיית העופות הללו בכמה מאות בלבד.[102]

סיווג מצב השימור של תחש הנהרות הקריבי שונה מ"סכנת הכחדה חמורה" ל"סכנת הכחדה". האיומים הגדולים ביותר עליו הם אובדן בתי הגידול והתנגשויות עם סירות.[103]

בצורת, שריפות, שיטפונות, ומפלס המים העולה

תצלום אווירי של הקצה הדרום-מערבי של הפארק

השרפות בפארק מתרחשות בדרך כלל לאחר סופות ברקים, אך הן גורמות את הנזק המרבי כאשר מפלס המים נמוך מדי. האזורים הפגיעים ביותר לאש הם חורשות העצים רחבי העלים הטרופיים ועצי הטקסודיון, ולחלקם לוקח כמה עשורים להתאושש. הכבול המצטבר במשך מאות שנים בביצות עשוי לגרום לשריפות ליצור צלקות עמוקות בקרקע. פרד סקלאר (Fred Sklar) ממחלקת המים של מחוז דרום פלורידה אמר ב-2007 "בצורת רצינית עשויה להיות קטלנית כמו התפרצות הר געש. היא יכולה לעצב מחדש את כל האזור. נדרשות 1,000 שנים על מנת ליצור מחדש שני אינצ'ים של כבול, ואתה יכול לאבד את שני האינצ'ים הללו בשבוע אחד". מצד שני כמות גשמים יוצאת דופן, כפי שקרה ב-2017 בעקבות הוריקן אירמה יכולה לגרום לנזקים הפוכים למערכת האקולוגית. חלקים גדולים באוורגליידס הופכים בלתי נגישים לעופות מתבוססים.[104]

גובה פני הים מצוי בקו עליה הנגרם כתוצאה מההתחממות העולמית ומהווה איום נוסף על עתידו של הפארק. מפלס המים בקי ווסט עולה בהדרגה מאז 1932, ובסך הכל הוא עלה ב-0.2 מ'. עלייה זו עשויה להיות הרת אסון עבור אזורים נמוכים הקרובים לאוקיינוס. ההערכה היא שבתוך 500 שנים יימחקו בפארק הלאומי אוורגליידס בתי הגידול שבמים המתוקים על ידי מים מלוחים, ורק חלקו הצפוני ביותר של הפארק יוותר. ההערכות לגבי עלות הגבהת או החלפת הכביש של שביל טאמיאמי ו"סמטת האליגטור" (קטע של כביש בין-מדינתי 75) בגשרים עומדות על מאות מיליוני דולרים.[105]

מינים פולשים

שפמנון מהלך, מין פולש באוורגליידס

החדרת מינים פולשים לדרום פלורידה מהווה בעיה משמעותית בפארק. אמצעי בקרה ביולוגיים כמו מזג אוויר, מחלות, וטורפים המגבילים את המינים הפולשים בסביבות המקוריות שלהם לא קיימים באוורגליידס. ועקב כך רבים מהם גדלים לממדים גדולים יותר ומתרבים הרבה מעבר למספרם הממוצע בבתי הגידול הטבעיים שלהם.[106] בערך 26% מכל הדגים, הזוחלים, העופות ומיני היונקים בדרום פלורידה הם מינים זרים – יותר מאשר בכל חלק אחר בארצות הברית – ובאזור קיים אחד הריכוזים הגדולים ביותר של מיני צמחים זרים בעולם. בקרת מינים זרים נמצאת תחת סמכות שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית, שאספה והפיצה מידע על מינים פולשים מ-1994. הטיפול במינים פולשים עולה 500 מיליון דולר בשנה, אבל שטח בגודל 7,000 קילומטרים רבועים בדרום פלורידה נשאר נגוע.[107]

מינים המסתגלים באופן האגרסיבי ביותר לתנאים באוורגליידס, בהתפשטות מהירה או תוך תחרות עם מינים מקומיים שלעיתים מצויים בסכנת הכחדה או בסכנת הכחדה חמורה מכונים "מינים פולשים". אלפי מינים של מיני צמחים זרים התגלו בדרום פלורידה, צמחים אלו הגיעו במקור כצמחי נוי, וצוות הפארק עסוק בחלק מזמנו בהכחדתם. בין המינים: השרך Lygodium microphyllum, עץ המללויקה (Melaleuca quinquenervia) גורם את רוב ההרס של מיני הצמחים, כיוון שהוא צורך כמויות מים רבות ומותיר את אזורי הביצה מיובשים. הפלפלון דמוי-אלה הובא במקור כגידול חקלאי ופלש לאזור הפארק, התחרה עם המינים המקומיים של צמחים המשמשים כמזונם של בעלי חיים, והוכיח את עצמו כקשה לסילוק.[108]

באופן דומה, בעלי חיים שלא נתקלים בחסמים לרבייה באוורגליידס בדמות טורפים או מחסומים טבעיים כמו במקום שממנו הגיעו, ולכן מתרבים מהר וביעילות רבה יותר. לדוגמה: כנימת המגן Paratachardina pseudolobata שמקורה בהודו קוטלת שיחים וצמחים אחרים בחורשות העצים רחבי העלים. מין החדקונית Metamasius callizona, שמקורה במקסיקו, הורסת ברומליים ואת המערכת האקולוגית שהם מארחים.[109] מין השפמנון שפמנון מהלך (Clarias batrachus) הוא דג טורף שיכול לדלל את הדגה והוא גם נושא מחלה (enteric septicemia) הפוגעת בשפמנונים.[110]

פיתון בורמזי באוורגליידס

ועדת הדגה וחיות הבר של פלורידה (Florida Fish and Wildlife Conservation Commission) מונה שמונה "זוחלים שהם מקור לדאגה", ומתירה לציידים להרוג כל חיה הנמצאת ברשימה באזורים המוגנים ולמכור את בשרם ועורותיהם.[111] ב-2012 נאסר יבוא של הפיתון הבורמזי, שני מינים של פיתון סלעים אפריקני (צפוני ודרומי) ואנקונדה צהובה. קן סלזאר, מזכיר הפנים של ארצות הברית הודיע שמינים אלו נתגלו באוורגליידס.[112]

הפיתון הבורמזי הוא אחד מבעלי החיים המסוכנים ביותר בפארק. נחשים אלה מסוגלים להגיע לאורך של 6.1 מ', והמבקרים בפארק צופים בהם נאבקים עם האליגטורים לעיתים תכופות. קנת' קרייסקו מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע של פלורידה תיאר זאת כך "[הנחשים ה]אלה הם הטורפים המסוכנים והגדולים ביותר באוורגליידס. אין משהו גדול יותר".[113] הפיתון הראשון נמצא ב-1979, ועד ל-1995 לא נמצאו פרטים נוספים; אולם, בין שנת 2001 ל-2005 נמצאו למעלה מ-230 פיתונים בתוך גבולות הפארק,[113] והם החלו להתרבות בעצמם.[114] הפיתונים מסולקים באופן מיידי כאשר מצליחים ללכוד אותם. הביולוגים של הפארק טוענים שסוחרי חיות אקזוטיות ובעליהן שמשחררים אותן לתוך הפארק אחראים לנוכחותם של הנחשים באוורגליידס. הביולוג סקיפ סנואו אמר "כל הפיתונים הבורמזיים שאנחנו רואים בפארק הם התוצאה של המסחר הבינלאומי בחיות".[115] באוורגליידס ובשמורה הלאומית "ביג סייפרס התגלו גם זאבי ערבות. מנהלי הפארקים מייחסים את מספרם הנמוך של חזירי הבר לנוכחותם של זאבי הערבות.[116] ב-2016 נלכדו מספר תניני יאור בדרום פלורידה. ככל הנראה מדובר בפליטי תרבות שהגיעו לשם בסחר לא חוקי בחיות בר וברחו משביים. קיים חשש שתנינים אלה יהפכו למין פולש עקב ריבויים וסתגלנותם הגדולה, והיותם חזקים ואגרסיביים יותר מהתנינאים המקומיים.[117]

לקריאה נוספת

  • Grunwald, Michael. (2006) The Swamp: The Everglades, Florida, and the Politics of Paradise. Simon & Schuster. מסת"ב 9780743251051
  • Robertson, Jr. William. (1989) Everglades: The Park Story. Florida National Parks & Monuments Association, Inc. מסת"ב 0945142013
  • Tebeau, Charlton W. (1955) The Story of the Chokoloskee Bay County and the reminiscenses of pioneer C. S. "Ted" Smallwood. University of Miami Press.
  • Tebeau, Charlton W. (1963) They Lived in the Park: The Story of Man in the Everglades National Park. University of Miami Press.
  • Tebeau, Charlton W. (1968) Man in the Everglades. University of Miami Press.
  • Whitney, Ellie et al., eds. (2004) Priceless Florida: Natural Ecosystems and Native Species. Pineapple Press, Inc. מסת"ב 9781561643097

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


ביאורים

  1. ^ אף על פי שהם נכתבים באופן זהה hammock אינו ערסל, כי אם חורשה קטנה המהווה אי בלב מערכת אקולוגית אחרת
  2. ^ בפועל רק כמה מאות איים ואיונים
  3. ^ בתאולוגיה הנוצרית, אנטיכריסט או אנטיכריסטוס הוא אדם (או מהות) המייצג את הרוע המוחלט ומהווה את אויבו של אותו האיש
  4. ^ דקל מלכותי הוא כינוי בארצות הברית לדקל רוסטויניה (Roystonea regia), הנפוץ בפלורידה, האיים הקריביים ומקסיקו

הערות שוליים

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ 2.0 2.1 Everglades NP
  3. ^ American Park Network (2007). "At a Glance". אורכב מ-המקור ב-2008-03-05. נבדק ב-2008-01-09. APN Media.
  4. ^ American Park Media (2007)."Walking & hiking". APN Media.
  5. ^ Maltby, E., P.J. Dugan, "Wetland Ecosystem Management, and Restoration: An International Perspective" in Everglades: The Ecosystem and its Restoration, Steven Davis and John Ogden, eds. (1994), St. Lucie Press. מסת"ב 0-9634030-2-8.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 National Park Service. "Everglades National Park". Everglades National Park website. Retrieved on December 5, 2007.
  7. ^ Whitney, p.167
  8. ^ National Park Service. "Dry Season". Everglades National Park website. .
  9. ^ National Park Service. "Wet Season". Everglades National Park website. Retrieved on December 5, 2007.
  10. ^ Whitney, p. 169
  11. ^ "Everglades Geology". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-9 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Thomas E. Lodge, The Everglades Handbook: Understanding the Ecosystem, Fourth Edition, Chapter 2: The Everglades in Space and Time]
  13. ^ Whitney, p. 166
  14. ^ Jack E. Davis, An Everglades Providence: Marjory Stoneman Douglas and the American Environmental Century, Pages 366-369
  15. ^ Everglades National Park / Dry Tortugas National Park Superintendent's Report, 2008 Fiscal Year.
  16. ^ James Staubach, The Magic City Captured by Miami Vice
  17. ^ American Crocodile: Species Profile
  18. ^ Ecosystems: Freshwater Marl Prairie
  19. ^ Grasses
  20. ^ Alligator holes benefit Everglades fish, snakes, turtles, birds
  21. ^ 21.0 21.1 "Hardwood Hammocks". Florida Museum of Natural History.
  22. ^ "Tropical Hardwood Hammock". U.S. Fish and Wildlife Service. 1999.
  23. ^ 23.0 23.1 Last remnants of the world’s rarest forest endure
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 U.S. Fish & Wildlife Service. "Pine Rocklands: Multispecies recovery plan for South Florida
  25. ^ Pine Rocklands
  26. ^ Roger L. Hammer, Exploring Everglades National Park and the Surrounding Area: A Guide to Hiking, Biking, Paddling, and Viewing Wildlife in the Region
  27. ^ טקסודיום דו טורי ברוש הביצות - קלריטה ואפרים מצגות
  28. ^ Orchids
  29. ^ Plants
  30. ^ Sullivan, Janet (1994). "Kuchler type: Cypress savanna". USDA Forest Service. אורכב מ-המקור ב-6 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Mangroves
  32. ^ Mangrove Habitats
  33. ^ Ecosystems: Coastal Lowlands
  34. ^ Cacti / Succulents
  35. ^ US Fish & Wildlife Service (1999). "Wet Prairie".University of Florida IFAS website. Retrieved November 20, 2007
  36. ^ "Marine & Estuarine Ecosystems". National Park Service.
  37. ^ Common Bottlenose Dolphin (Tursiops truncatus) Florida Bay Stock (PDF). NOAA. בדצמבר 2009. {{cite book}}: (עזרה)
  38. ^ 38.0 38.1 Tommy Rodriguez, Visions of the Everglades: History Ecology Preservation
  39. ^ "Native Peoples". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Native People". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-25 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Native people
  42. ^ James Franklin Jaudon
  43. ^ "Current issues". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ 44.0 44.1 "Pioneer Settlements". National Park Service.
  45. ^ National Park Service, "Development"
  46. ^ Development In The Everglades
  47. ^ 8 - Draining the Everglades
  48. ^ "Swampland for sale". The Everglade Magazine. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Michael Grunwald,The Swamp: The Everglades, Florida, and the Politics of Paradise
  50. ^ false Michael Grunwald,The Swamp: The Everglades, Florida, and the Politics of Paradise page 199
  51. ^ Grunwald, p. 201–203
  52. ^ Richey, Warren (3 בספטמבר 1997). "Reviving Florida's Fragile 'River of Grass'". The Christian Science Monitor. p. 4. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ James C. Clark, A Concise History of Florida
  54. ^ Davis, Jack (2003). "'Conservation Is Now a Dead Word': Marjory Stoneman Douglas and the Transformation of American Environmentalism." Environmental History; p. 53
  55. ^ Friends of the Everglades
  56. ^ Bob Janiskee, Friends of the Everglades is Down, but Not Out
  57. ^ Amy Guzman, Marjory Stoneman Douglas: The Grande Dame Of The Everglades
  58. ^ National Park Service, Royal Palm State Park
  59. ^ Clement, Gail. Everglades Biographies: Ernest F. Coe, Everglades Digital Library
  60. ^ Grunwald, p. 208–209
  61. ^ National Park Service, Ernest F. Coe
  62. ^ Grunwald, pp. 212–214
  63. ^ Dedication ceremony addresses
  64. ^ Hole-in-the-Donut (HID)
  65. ^ "Park Statistics". National Park Service.
  66. ^ "UNESCO World Heritage Centre – World Heritage Committee inscribes Everglades National Park on List of World Heritage in Danger".
  67. ^ "Legislative Direction: Everglades National Park". National Park Service. 2002. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Bush, George H. W (13 בדצמבר 1989). "Statement on Signing the Everglades National Park Protection and Expansion Act of 1989". {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "FAQs: What you should know about the Comprehensive Everglades Restoration Plan (CERP)". U.S. Army Corps of Engineers. 2002. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ 70.0 70.1 Michael Grunwald, Among Environmentalists, the Great Divide, The Washington Post, page A13, 2002-06-26
  71. ^ verglades National Park’s Flamingo area to reopen — with limitations — after Irma damage
  72. ^ Fees
  73. ^ "Camping Fees". National Park Service.
  74. ^ Stynes, Daniel (November 2007). "National Park Visitor Spending and Payroll Impacts 2006." U.S. Department of Community, Agriculture, Recreation and Resource Studies; Michigan State University; and National Park Service Social Science Program.
  75. ^ Shark Valley Visitor Center
  76. ^ Ernest F. Coe Visitor Center
  77. ^ Flamingo Visitor Center
  78. ^ Gulf Coast Visitor Center
  79. ^ Royal Palm
  80. ^ Roger L. Hammer, Everglades National Park and the Surrounding Area: A Guide to Exploring the Great Outdoors, Pages 34-37
  81. ^ Pineland Hiking and Biking Trails
  82. ^ Roger L. Hammer, Everglades National Park and the Surrounding Area: A Guide to Exploring the Great Outdoors, Pages 58-60
  83. ^ Pine Island Trails
  84. ^ Flamingo Trails
  85. ^ Shark Valley Trails
  86. ^ Backcountry Camping
  87. ^ "Everglades National Park: Main Entrance". Great Florida Birding and Wildlife Trail. אורכב מ-המקור ב-7 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ Everglades – An American Treasure
  89. ^ Mark I. Cook and Michael Baranski, South Florida Wading Bird Report
  90. ^ Stephenson, Frank (1998). "Florida's mercury menace". Florida State University Research in Review.
  91. ^ Miami Waterkeeper, What's up with the algae bloom that led to florida's state of emergency?
  92. ^ Did You Know that Florida’s Population Could Increase to Nearly 26 Million by 2030?
  93. ^ Hamashige, Hope (2005-07-27). "Surprise finds top list of best national parks". National Geographic News. National Geographic Society.
  94. ^ The American Crocodile in Florida
  95. ^ Brian Handwerk, U.S. Crocodiles Shed "Endangered" Status
  96. ^ "Florida panther". Florida Fish and Wildlife Conservation Commission.
  97. ^ "Threats To Florida Panthers". Defenders of Wildlife.
  98. ^ National Park Service, Sea turtles
  99. ^ "Sea turtles". Defenders of Wildlife.
  100. ^ Cape Sable Seaside Sparrow: Ammodramus maritimus mirabilis
  101. ^ Snail Kite: Species Profile
  102. ^ "Snail Kite Rostrhamus sociabilis". Enature.com. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ "Florida manatee". Defenders of Wildlife. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ Why is this Florida man chest deep in swamp water? Because the Glades are drowning
  105. ^ Tamiami Trail Modifications: Next Steps Project
  106. ^ Nonnative Species
  107. ^ Florida Invaders
  108. ^ "Brazilian Pepper". Florida Fish and Wildlife Conservation Commission.
  109. ^ Howard, F.W.; Pemberton, Robert; Hamon, Avas; Hodges, Greg; Steinberg, Bryan; Mannion, Catherine; McLean, David; Wofford, Jeannette (November 2002). Lobate Lac Scale, Paratachardina lobata lobata (Chamberlin) (Hemiptera: Sternorrhyncha: Coccoidea: Kerriidae), University of Florida IFAS.
  110. ^ Brogan, Christine (September 30, 2003). Walking Catfish (Clarius batrachus), Columbia University Introduced Species Summary Project.
  111. ^ "FWC creates special season for capture and removal of reptiles of concern". Florida Wildlife Conservation Commission/WCTV. 22 בפברואר 2010. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  112. ^ Segal, Kim (January 17, 2012). U.S. bans imports of 4 exotic snake species, CNN
  113. ^ 113.0 113.1 Maryann Mott, Invasive pythons squeezing Florida Everglades, National Geographic News, National Geographic Society, 2005-10-28, Retrieved on 2007-12-03
  114. ^ Susan Cocking, Python infestation on rise in Everglades National Park
  115. ^ Stefan Lovgren, Huge, Freed Pet Pythons Invade Florida Everglades, National Geographic News, National Geographic Society, 2004-06-03, Retrieved on 2007-12-03
  116. ^ Susan Cocking, Wily coyotes invade Florida, stalk animals
  117. ^ Florida now has a Nile crocodile problem, עיתון Orlando Weekly.


דגל ארצות הברית
דגל ארצות הברית
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בארצות הברית
תילי קהוקיה • תרבות צ'אקו • היכל העצמאות • הפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניה • פואבלו דה טאוס • פסל החירות • הפארק הלאומי מערות קרלסבד • הפארק הלאומי גליישר • הפארק הלאומי אוורגליידס • פפהאנאומוקואקאה • הפארק הלאומי גרנד קניון • הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז • הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי: מאונה לואה, קילוואה • הפארק הלאומי מערת מאמות' • הפארק הלאומי אולימפיק • מערכת הפארקים רדווד • הפארק הלאומי ילוסטון • הפארק הלאומי יוסמיטי • הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה) • פוברטי פוינט • אתרי המיסיון בסן אנטוניו • אדריכלות המאה ה-20 של פרנק לויד רייט • התלוליות הטקסיות של ההופוול (פארק תרבות הופוול, תלוליות ניוארק, פורט אנשנט) • יישובי הכנסייה המוראבית (עם עוד שלוש מדינות): בת'להם

פוארטו ריקופוארטו ריקו פוארטו ריקו: המצודה והאתר ההיסטורי הלאומי בסן חואן

הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
אוורגליידס • אולימפיק • איי הבתולה • איי התעלה • אייל רויאל • אינדיאנה דונס • אקדיה • ארצ'ס • בדלנדס • ביג בנד • ביסקיין • ברייס קניון • גליישר • גליישר ביי • גרייט סמוקי מאונטיינז • גרנד טיטון • גרנד קניון • דנאלי • דריי טורטוגס • האגן הגדול • הדיונות הגדולות • הוט ספרינגס • הליאקלה • הר ריינייר • הרי גוואדלופה • הרי הגעש של הוואי • הקניון השחור של הגניסון • הרי הרוקי • ווֹיאז'וּרס • וייט סנדס • וינד קייב • יוסמיטי • ילוסטון • ימת קלארק • לאסן • מסה ורדה • מערות קרלסבד • מערת מאמות' • סגווארו • סמואה האמריקנית • סקוויה • עמק המוות • עמק קויאהוגה • עמק קובוק • עץ יהושע • פטריפייד פורסט • הפיורדים של קינאי • פינקלס • ציון • צפון רכס קסקייד • קונגארי • קטמיי • קינגס קניון • קניונלנדס • קניון ניו ריוור • קפיטול ריף • קרייטר לייק • קשת השער • ראנגל-סנט אליאס • רדווד • שננדואה • שערי האזור הארקטי • תאודור רוזוולט

מחלקת הפנים של ארצות הברית • שירות הפארקים • משטרת הפארקים


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34327794הפארק הלאומי אוורגליידס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_אוורגליידס&oldid=2662097"