ערימת פסולת

ערימת פסולת (או מִידֶן – Midden, מסקנדינבית דרך אנגלית ביניים), היא הגדרה כללית המשמשת בתחום הארכאולוגיה לתיאור אתרים המכילים פסולת שקשורה בחיי היומיום של האדם. הערימות יכולות להיות חד־פעמיות שנוצרו על ידי קבוצות נוודים, או רב־פעמיות שהיו בשימוש מספר דורות של התיישבות קבע. במקרה האחרון, הסטרטיגרפיה של הערימה יכולה להפוך חשובה.

עצמות בעלי חיים, צואה, קונכיות, מזון רקוב, שרצים, קדרות שבורה ושאר עצמים בעלי חשיבות ארכאולוגית יכולים למצוא את דרכם לתוך ערימת פסולת. בכך הם מספקים לארכאולוגים מידע חיוני בחקר התזונה ומנהגי עמי־קדם. ערימות בעלות תנאי לחות אנארובית יכולות לשמר שרידים סביבתיים עדינים, היכולים לשמש באנליזה לאקלים ושימוש עונתי.

ערימת הפסולת במזרח צ'ינסברי היא דוגמה מפורסמת עבור ערימות גדולות. הערימה מתוארכת למילניום הראשון לפנה"ס ונמצאת במישור סולסברי בבריטניה. הערימה מורכבת משכבות על גבי שכבות של חלמיש, פחם, עצמות, קדרות וצואה. גובההּ עומד על שני מטרים וחצי, ורוחבה על מאה ארבעים מטרים, למרות 2,500 שנות חשיפתה ליסודות. ההצטברות הייתה, לדעת מספר ארכאולוגים, בסיס טקסי, שלתוכו הושלכו מיני תוצרים.

ערימות צדפים נמצאות באזורים חופיים כצפון אמריקה, דרום אמריקה, אוסטרלואסיה ואחרים. הן מורכבות בעיקר מקונכיות של רכיכות, ומתפרשות כשארי התזונה של קבוצות נוודים או ציידים. חלק מהדוגמאות מייצגות ארוחות קטנות של יחידים, כאשר אחרות באורך ורוחב מטרים רבים מייצגות מאות שנים של השלכת צדפות. בברזיל, הן ידועות כסאמבקויס. ערימות אלו נוצרו לאורך תקופה ארוכה בין המילניום ה-6 לפנה"ס עד ליישוב האירופאי.