הפארק הלאומי הוט ספרינגס
 | |
| תצלום אוויר של הפארק הלאומי הוט ספרינגס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 4 במרץ 1921 |
| מבקרים בשנה | 1,544,300[2] (נכון ל־2016) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 22.5[1] קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | ארקנסו בארצות הברית |
| קואורדינטות | 34°30′49″N 93°03′13″W / 34.513611°N 93.053611°W |
| Hot Springs National Park | |
הפארק הלאומי הוט ספרינגס (באנגלית: Hot Springs National Park, מילולית "הפארק הלאומי המעיינות החמים") הוא פארק לאומי, השוכן במחוז גרלנד (Garland) במרכז ארקנסו בארצות הברית, בצמוד לעיר הוט ספרינגס, מושב המחוז.
קודם להקמת הפארק הוגדר האתר כ"שמורת הוט ספרינגס" (Hot Springs Reservation) בחוק של הקונגרס של ארצות הברית מ-20 באפריל 1832 במטרה שתשמש לנופש בעתיד. השמורה הוקמה זמן רב לפני שנטבע המושג פארק לאומי. הייתה זו הפעם הראשונה שהממשל הפדרלי הקצה שטח אדמה לשימור כאזור נופש.
האמונה העממית שמי המעיינות החמים ניחנים ביכולת לרפא קיימת כבר מאות שנים, והמעיינות היו מקור לאגדות בקרב כמה משבטי הילידים של אמריקה. לאחר ההגנה שקיבלה מהממשל הפדרלי התפתחה העיר לעיירת ספא משגשגת. היישוב קיבל מעמד רשמי של עיר ב-10 בינואר 1851 ושימש משכן למחנות אימון באביב של הליגה הבכירה של משחק הבייסבול, להימורים בלתי חוקיים, לבעלי עסקים בלתי חוקיים למכירת אלכוהול בתקופת חוק היובש וגנגסטרים דוגמת אל קפונה, למרוצי סוסים בפארק אוקלואן (Oaklawn Park), ולבית החולים של הצבא והצי והנשיא ה-42 של ארצות הברית, ביל קלינטון. האזור קיבל מעמד של פארק לאומי ב-4 במרץ 1921.[3] זהו הפארק הלאומי הקטן ביותר בשטחו מכל הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. להשוואה, הפארק הגדול ביותר, הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, גדול פי 2,400 ממנו. כיוון שהפארק הלאומי הוט ספרינגס הוא הפארק העתיק ביותר המנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים, הוא היה הפארק הראשון להתנוסס על צד הערך של מטבע הקוורטר במסגרת המיזם "הקוורטרים של אמריקה היפה" (America the Beautiful Quarters).
המעיינות החמים נובעים מהמדרון המערבי של הר הוט ספרינגס, חלק מרכס הרי ואשיטה (Ouachita Mountains). המעיינות החמים לא נשמרו במצבם המקורי כתופעה טבעית בתחומי הפארק. במקום זאת הם מנוהלים בכוונה לשמר את ייצור המים החמים הבלתי מזוהמים לשימוש הציבור. גם ההרים בתחומי הפארק מנוהלים במסגרת פילוסופיית שימור זו במטרה לשמר את המערכת ההידרולוגית המזינה את המעיינות.
לאחר 8,000 שנות שימוש על ידי העמים הילידים, גילו האמריקאים ממוצא אירופי את המעיינות והפקיעו אותם. הם השתמשו במי המעיינות החמים במשך יותר מ-200 שנה לטיפול בשיגרון ובמחלות אחרות. אף שהאתר היה שמורה, האזור התפתח לאתר נופש ידוע המכונה "הספא האמריקאי". הוא משך אליו לא רק את העשירים אלא גם חולים עניים מכל רחבי העולם.
הפארק כולל חלקים מרובע העסקים של הוט ספרינגס, ובכך הוא אחד מהפארקים הלאומיים הנגישים ביותר. הפארק כולל שבילי הליכה ואתרי מחנאות רבים. רחצה במי המעיינות זמינה במתקנים מאושרים בתשלום נוסף. כל האזור המכונה "באתהאוז רואו" (Bathhouse Row – "שורת בתי המרחץ") מוגדר כנפת אתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark District) הכולל את האוסף הגדול ביותר של בתי מרחץ מסוגו באמריקה הצפונית, כולל דוגמאות בולטות של אדריכלות תור הזהב של אמריקה. בית המרחץ פורדייס (Fordyce Bathhouse) שבשדרה משמש כמרכז המבקרים של הפארק. בתי המרחץ היחידים הפועלים נכון ל-2017 הם באקסטף (Buckstaff) וקופאו (Quapaw). מבנים אחרים בשורת בתי המרחץ עוברים שחזור או משמשים למטרות אחרות.
היסטוריה
במשך אלפי שנים התאספו בני שבטי אינדיאנים רבים בעמק כדי ליהנות מתכונות הריפוי של המעיינות החמים. הם קראו למקום "עמק האדים" כשמגלה הארצות הספרדי ארננדו דה סוטו הגיע לאזור ב-1541. הוא היה האירופי הראשון שידוע כי ראה את המעיינות. סביב המאה ה-18 התיישבו באזור בני שבט הקאדו (Caddo), ואחריהם בני הצ'וקטאו (Choctaw), הצ'רוקי ושבטים אחרים שהגיעו מדרום-מזרח מעבר לנהר המיסיסיפי[4] בין השבטים היה הסכם שכל עוד הם בעמק הם יניחו את כלי נשקם בצד ויחיו בשלום זה עם זה וכולם יוכלו להשתמש במים המרפאים.[5] בני שבט הקופאו (Quapaw) התגוררו בדלתה של הנהר ארקנסו וביקרו במעיינות.[4]
ב-1673 חקרו את האזור האב ז'אק מארקט וחוקר הארצות הצרפתי לואי ז'ולייה ותבעו בעלות על המקום בשם צרפת. חוזה פריז מ-1763 השיב את המקום לבעלות ספרד. עם זאת, ב-1800 שבה צרפת והשתלטה על המקום עד לרכישת לואיזיאנה ב-1803, שבה עבר המקום לבעלות ארצות הברית.
על פי בקשתו של נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון ערכו חוקרי הארצות ויליאם דנבר (William Dunbar) וג'ורג' הנטר (George Hunter) משלחת מחקר להרי ואשיטה ולמעיינות, במטרה לחקור את השבטים הילידים, הצמחייה ובעלי החיים. הם מצאו בקתת עץ אחת וכמה סוכות בשימוש האנשים שביקרו במעיינות למטרות ריפוי. ב-1807 היה ז'אן אמנואל פרודהום (Jean Emmanual Prudhomme), מתיישב ממוצא צרפתי, לאמריקאי-אירופאי הראשון שהתיישב בהוט ספרינגס המודרנית. לאחר שהחלים בעקבות שנתיים של רחצה במים החמים ואכילת מזונות מקומיים, הוא שב לביתו על הנהר רד (Red River) בלואיזיאנה.[4] זמן קצר אחר-כך הגיעו למקום ציידי הפרוות ג'ון פרסיפול (John Perciful) ואייזק קאטס (Isaac Cates) ופרסיפול הקים בקתות נוספות עבור מבקרים.
ב-24 באוגוסט 1818 ויתרו בני שבט הקופאו, בהסכם עם ממשלת ארצות הברית, על השטח סביב המעיינות החמים לאחר שנכפה עליהם המעבר לשמורה מדרום לאתר.[4] הם הועברו לטריטוריה האינדיאנית בשנות ה-30 של המאה ה-19. לאחר שארקנסו הפכה בעצמה לטריטוריה ב-1819, ביקש בית המחוקקים של הטריטוריה ב-1820 שהמעיינות וההרים הסמוכים להם יוקצו כשמורה פדרלית. שתים עשרה שנים אחר-כך, ב-1832, יצר הקונגרס ה-22 של ארצות הברית את השמורה הלאומית כשהוא מספק הגנה פדרלית למעיינות החמים והעניק להוט ספרינגס את הכבוד להיות האזור הראשון שיועד להגנה ממשלתית.[6] "שמורת הוט ספרינגס" הוקצתה לשימוש ציבורי כפארק ב-16 ביוני 1880.[4]
הפארק הלאומי
אף שהפארק הלאומי הוט ספרינגס הוא הפארק העתיק ביותר המנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית שונה שמו רשמית מ"שמורת הוט ספרינגס" ל"הפארק הלאומי הוט ספרינגס" בהחלטה של הקונגרס רק ב-1921. הממשלה רכשה שטחים נוספים, והרחיבה את הפארק ליותר מ-3.6 קילומטרים רבועים, כולל הר הוט ספרינגס, הר נורת (North), הר וסט (West), הר שוגר-לואף (Sugar-Loaf) ופארק אגם ויטינגטון (Whittington Lake Park). מאוחר יותר הוא הורחב ל-20 קילומטרים רבועים.
כל המעיינות מקובצים בבסיס הר הוט ספרינגס, וספיקתם מעל 1,900 מטרים מעוקבים ביום (או בין 2,800 ל-3,600 על פי מקור אחר). המים החמים מסופקים לבתי המרחץ השונים, כשההכנסות הנובעות מדמי הזיכיון מועברות לקופת האוצר של ארצות הברית. בפארק יש כמה קילומטרים של כבישים ושבילי הליכה בהרים. הפארק פתוח כל השנה.[7]
בתי המרחץ הראשונים היו לא יותר מבקתות עץ או סוכות מענפים שנבנו מעל חציבות בסלע שאליהם הוזרמו מים מהמעיינות. תוך זמן קצר פיתחו יזמים מתקני רחצה משוכללים, שהשתמשו בתעלות מעץ שהובילו את המים מהמעיינות בצלע ההר לבתי המרחץ לאורך הגדה המזרחית של ערוץ נחל הוט ספרינגס (Hot Springs Creek). חלק מהטרוורטין שכיסה את צלע ההר נחצב על מנת לפנות מקום לבתי המרחץ. הרחוב הצר בצד המערבי של הערוץ היה מחובר לבתי המרחץ בגשרים צרים.
לאחר שהופעל פיקוח פדרלי החל מ-1877 נעשו שיפורים גדולים. הערוץ כוסה בקשתות אבן, ומעליהן נבנה רחוב ברוחב 30 מטרים. כל הפולשים פונו, האשפה פונתה והחלה הקמת מערכת אינסטלציה מרכזית.[8] היא הושלמה סביב 1890. ב-1950 הגבילו מגדלי קירור את הטמפרטורה המקסימלית של המעיינות לרמה בטוחה, ובכך לא נזקקו יותר בתי המרחץ להשתמש במתקני קירור פרטיים.[9]
הפארק מפעיל אתר מחנאות בערוץ גולפה (Gulpha Gorge), כשלושה קילומטרים מרובע העסקים של הוט ספרינגס.
העיר הוט ספרינגס
העיר הוט ספרינגס (הוכרה ב-1851) מנוהלת על פי חוקי המדינה והעיר. בשנות ה-70 של המאה ה-19 התרכזו האפרו-אמריקאים בהפי ואלי (Happy Valley), צפונית להר הוט ספרינגס. היו בעיר כנסיות מזרמים שונים של הנצרות כולל כנסיות בפטיסטיות נפרדות לקהילות לבנות ושחורות.
לשירות הפארקים הלאומיים אין סמכויות לשליטה או פיקוח על ענייני העיר. העיר מתחילה מהצד השני של השדרה המרכזית מול שורת בתי המרחץ. היא התפתחה מעבר לעמק הצר שבו ממוקמים המעיינות, והתפשטה למישור הפתוח מדרום וממזרח. האקלים נוח רוב השנה. גובה העיר 180 מטרים מעל פני הים, כשהגבעות הסובבות אותה מתנשאות ל-180 מטרים נוספים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 פעלה העיר בעיקר כעיירת נופש קיצית, אבל מזה זמן רב פתוחים בתי המלון גם בחורף עבור מבקרים רבים מהצפון המגיעים לעיר במטרה להימנע מהקור במקומות מגוריהם.
בתקופת שיא הפופולריות של הוט ספרינגס, עד שנות ה-50 של המאה ה-20, נהגו רבים מהמטופלים לשהות במקום שלושה שבועות, שישה שבועות, או יותר. המטופלים היו מקור הכנסה עיקרי לבתי המלון הרבים, האכסניות, הרופאים ובתי המרקחת. כיוון שהטיפולים היומיים דרשו שעה או שעתיים לכל היותר, נוצרו הזדמנות עסקיות נוספות לנצל את זמנם הפנוי של המטופלים.
התפתחות שיטות הטיפול
האמונה המקובלת הייתה שהמים מסייעים לטיפול במחלות עור ודם, מחלות עצבים, שיגרון ומחלות דומות. במקרה של שחפת ומחלות ריאות, ומחלות חריפות ודלקות נחשב השימוש במים כמזיק, ובמקרים רבים מסוכן.[4]
הליך הרחצה המוקדם כלל רק שכיבה בבריכות טבעיות של מעיינות חמים ומי נחל קרים לפרקי זמן ארוכים. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 הוקמו מרחצאות פרימיטיביות מעל המעיינות, והמטופלים נשמו את האדים מהמעיינות לפרקי זמן ארוכים. אמבטיות מעץ נוספו לחלק מהמרחצאות בשנות ה-30. רופאים החלו להגיע בשנות ה-50, אם כי רבים מהמטופלים לא השתמשו בשירותיהם. המטופלים שהו בין שבוע לחודשיים. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית היה המנהג הנפוץ לשהות באמבטיה בין 15 ל-20 דקות.[4]
בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה הפך משטר הרחצה למגוון יותר, ורופאים רשמו סוגים שונים של אמבטיות למטופלים. משך זמן השהייה באמבטיות מים חמים התקצר לשש עד עשר דקות וזמן השהייה במרחץ אדים קוצר לשתי דקות, והטיפול הוגבל לרחצה אחת בלבד ביום.[4]
הטיפול כלל שתייה ורחצה במים החמים, שגרמה להזעה מוגברת, שנחשב כאמצעי פעיל להילחם במחלות. עצה של רופא שהכיר את השימוש במים נחשבה הכרחית כדי למנוע נזקים. במקרים רבים נדרשה תרופה לפני השימוש במים, אף על פי שהועלתה הטענה כי כמות התרופות שניתנו "דיה כדי לגרום לאדם בריא לחלות".
הטיפולים במרחצאות החמים התבצעו בדרך כלל פעם ביום במשך שלושה שבועות, כאשר היה צורך במנוחה (לעיתים קרובות במשך שבוע במעיינות הגופרית ליד נהר ואשיטה). אחר-כך היה מחזור שני של שלושה שבועות במרחצאות, ואחריו שוב התנזרות מהרחצה במשך כמה ימים. השהייה הרגילה במעיינות הייתה בין חודש לשלושה חודשים, אך נכים רבים נשארו שנה ויותר.
התהליך שתואר ב-1878 היה כדלהלן: רחצה במים בטמפרטורה בין 32°C ל-35°C במשך 3 דקות (שנמדדו בשעון חול). לאחר שלוש דקות נוספות, כניסה לתא אדים המכסה את כל הגוף, למעט הראש, או אם היה טיפול מתון יותר, ישיבה על קופסת אדים המכוסה בשמיכה. במהלך טיפול זה המטופל גם שתה מים חמים מקנקן הקפה שלו. לאחר שמונה עד עשר דקות של טיפול, המטופל נוגב היטב ויובש לגמרי. המטופל המכוסה שמיכה היה חוזר במהירות למגוריו על מנת לשכב לפחות חצי שעה כדי לאפשר לגוף לשוב לטמפרטורה הרגילה שלו. שינה בשלב זה נחשבה מסוכנת.
בתי המרחץ החלו להשתמש בתאי אדים בסביבות 1884. המטופל ישב בתא למשך 10–20 דקות כשהמכסה סגור בחוזקה סביב צווארו, כשהקיטור מהמים החמים עולה דרך רצפת התא, כשהטמפרטורות שלו סביב 43°C-54°C. לקראת סוף שנות ה-80 הוצעו גם טיפולים על בסיס מרחצאות רוסיות (סאונה) וטורקיות (חמאם), ובשנות ה-90 נוספו מקלחת מחטים גרמנית (התזת זרמי מים דקים ועזים על כל הגוף) ומקלחת סקוטית (זרם מרוכז של מים קרים או חמים, בדרך כלל על הגב).[4]
אף על פי שמפעילי המרחצאות קובעים את תוכן השירותים אותם הם מציעים, המפקח על הפארק קבע סדרה של כללים בהם הם חייבים לעמוד. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוגבל הזמן המקסימלי לשהות באמבטיה ל-20 דקות ומקלחת מים חמים ל-90 שניות. במהלך העשור שבא אחריו הוקטן זמן המקלחת לדקה, כשנקבעו הטמפרטורות המקסימליות לשירותים השונים. לאחר שהות באמבטיה של כ-37°C, יוכל המטופל לשהות 2–5 דקות בתא האדים, לקבל 15 דקות של כרית חימום, ואחריה מקלחת מחטים פושרת ועיסוי קל ועיסוי באלכוהול.[4]
ב-1980 דיווח כתב שהטיפול שעבר כלל אמבטיה של 20 דקות, שתי דקות באמבטיית אדים, 15 דקות עטוף בכריות חימום, ומנוחה בת 20–30 בחדר ההתקררות.[4]
המתקנים המודרניים העכשוויים נוטים כלפי סגנון ספא או שירותי בריכה. אתר הפארק מפרט את השירותים המוצעים בבית המרחץ באקסטף (Buckstaff).[10]
-
בית המרחץ לה מאר (La mar) -
בית המרחץ אוזרק (Ozark) -
בית המרחץ באקסטף (Buckstaff) -
בית המרחץ קופאו (Quapaw)
.jpg)
בתי מרחץ בתשלום
היו כמעט שני תריסרים של בתי מרחץ בתשלום שפעלו במקביל, כשתשעה מתוכם בתוך "שורת בתי המרחץ" שבפארק. מתקנים אלו עברו שיפוצים, וכיום מפעיל בית המרחץ קופאו מבנים שבעבר השתייכו לשני בתי מרחץ. תשעה מבתי המרחץ היו קשורים למלונות, בתי חולים או סנטוריה. המים היו זהים בכולם, אבל המחירים שנגבו עבור אמבטיות השתנו בהתאם לציוד שהופעל, תנאי הלינה והשירותים המוצעים על ידי כל מתקן. המחירים עבור השירותים של המטפלים זהים וכוללים את הצרכים המתבקשים מלבד מגבות, שמיכות, חלוקי רחצה, כביסה וטיפול בנכים.
האזור היה פופולרי בקרב שחקני בייסבול בתחילת המאה ה-20, וכמה קבוצות הפעילו בו את מחנה האימונים באביב. ב-1929 נע מחיר אמבטיה בודדת בין דולר ל-1.4 דולר, ומחיר של מחזור טיפולים בן 21 אמבטיות היה בין 16 ל-24 דולר. הפרדה גזעית הייתה נהוגה עד החקיקה של זכויות האזרח בשנות ה-60 של המאה ה-20. לבנים יכלו להשתמש במרחצאות בבתי המלון ארלינגטון (Arlington), איסטמן (Eastman) בן 500 החדרים, מג'סטיק (Majestic) ומודי (Moody), בבתי המרחץ פורדייס (Fordyce), באקסטף (Buckstaff), מוריס (Maurice), לה מאר (La Mar), קופאו (Quapaw), הלה (Hale), אוזרק (Ozark), סופריור (Superior), אימפריאל (Imperial), רוקפלאו (Rockafellow) ואלהמברה (Alhambra), במרפאת סנט ג'וזף (St. Joseph's Infirmary) ובסנטוריום אוזרק (Ozark Sanatorium). אפרו-אמריקאים יכלו להשתמש בבית המרחץ פיתיאן (Pythian), במכלול בית המלון והמרחצאות "וודמן אוף יוניון" (Woodmen of Union) ובית המלון והסנטוריום נשיונל בפטיסט (National Baptist Hotel and Sanitorium).
נכון ל-2017 פועלים בשורת בתי המרחץ רק בתי המרחץ באקסטף וקופאו. בתוך בית המרחץ פורדייס פועל מרכז המבקרים של הפארק. הצוות מארגן סיורים במתקנים ששוחזרו למצבם המקורי. בבית המרחץ אוזרק שוכן מוזיאון לאמנות בת זמננו, ואפשר לערוך בו אירועים. בית המלון ארלינגטון, בית המלון ומרכז הכנסים אוסטין (Austin Hotel and Convention Center) ובית המלון והספא ספרינגס (The Springs Hotel & Spa) מציעים גם הם אמבטיות מים חמים תוך שימוש במים מהפארק.
-
בית המרחץ פורדייס (Fordyce) -
בית המרחץ מוריס (Maurice) -
בית המרחץ סופריור (Superior) -
מכלול בית המלון והמרחצאות "וודמן אוף יוניון"
.jpg)
בית החולים של הצבא והצי
גם בית החולים של הצבא והצי (כיום מרכז שיקום) קיבל מים מהמעיינות. בית החולים שוכן מאחורי הקצה הדרומי של שורת בתי המרחץ לאורך בסיסו של הר הוט ספרינגס. הוא נוהל על ידי משרד המלחמה לטיפול בחיילים, פקידים משירות הבריאות הציבורי וחיילים ששוחררו בכבוד. ליכולת הריפוי של מי המעיינות החמים היה מוניטין מוצק. קבלה לבית החולים נשמרה למקרים "בעלי אופי רציני ומתמשך, שאף שלא נפתרו בשיטות הרפואה הרגילות, הובטח כי תחול התאוששות מהירה וקבועה כתוצאה מהשימוש במי המעיינות".
המתקן המכונה מרכז השיקום של הוט ספרינגס (Hot Springs Rehabilitation Center) נבנה ב-1933 כבית חולים שני של הצבא והצי. הוא היה בשימוש בניהול המדינה במשך למעלה מ-40 שנים.[11] המבנה נוסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places).
אסונות
בנובמבר 1864, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, נשרף חלק גדול מ"העמק" (החלק המרכזי של העיר לאורך ערוץ נחל הוט ספרינג), ככל הנראה בידי חיילי צבא האיחוד
כמו במקומות רבים אחרים הייתה אש הסיכון העיקרי, בייחוד לפני שהוקמו השירותים העירוניים. ב-5 במרץ 1878 בערה שריפה גדולה במשך שמונה שעות בעיר. 150 בניינים עלו באש, כולל בתי מלון, בתי מרחץ ומסעדות. ב-16 בפברואר 1905 החלה אש במלון גרנד סנטרל ברחוב צ'אפל והיא כילתה 25 רחובות בקטע הדרומי של הוט ספרינגס. ב-5 בספטמבר 1913 גרמה עובדת במכבסה שגיהצה לשריפה ברחוב צ'רץ 424, שהתפשטה במהירות בשל הרוחות ושרפה כמעט 60 רחובות בחלק הדרומי של העיר.
העיר סבלה גם משיטפונות בשל העמק הצר. ב-14 במאי 1932 פקדה את העיר סופת גשם כבדה. העיר מוקפת הרים משלושה צדדים והמים שזרמו על מורדות ההרים נשפכו לשדרה המרכזית והגיעו לעומק של שלושה מטרים. בזמן הסופה פגע ברק שגרם לשריפה שהשמידה כמה מבני מסחר ברובע העסקים של העיר. ב-15 בפברואר 1956 מילא שיטפון כבד את השדרה המרכזית במים גועשים בגובה מטר וגרם לנזק משמעותי לרכוש. ב-19 במאי 1990 הורידו סדרה של סופות 330 מילימטרים גשם וגרמו לשיטפונות בזק. גל של מים בגובה שני מטרים נע דרך רובע העסקים של הוט ספרינג וגרם נזק נרחב. במהלך השיטפון נהרס גשר סכר קרפנטר (Carpenter Dam Bridge).
ב-27 בפברואר 2014 פרצה שריפה במלון מג'סטיק הצמוד לגבול הפארק הלאומי. נדרשו 75 לוחמי אש ו-22 שעות על מנת לכבות את הלהבות בחלק העתיק של המלון, ובסופו של דבר הוכרז המקום כאבוד לחלוטין. כמה ימים אחר-כך הרסה עיריית הוט ספרינגס את החלק הבנוי בלבנים אדומות. משערים כי את האש התחילו משיגי גבול. יתרת המג'סטיק נהרסה עד היסוד בסתיו 2016.
מרחצאות ממשלתיות בחינם
הקונגרס יזם הקמת מרחצאות בחינם לחסרי היכולת במקום ב-16 בדצמבר 1878. בריכת הבוץ המכונה "חור ראל" (Ral Hole) נסגרה ובית המרחץ הממשלתי הראשון החינמי הוקם במקום.[4] בית המרחץ הממשלתי החינמי היה מבנה בטון המצויד לרחצה של מספר גדול של מטופלים בתנאים סניטריים. ב-1878 פתחו הצבא והצי בית מרקחת חינמי בקומה השנייה שפעל במשך שנתיים. ב-1916 פתח שירות הבריאות הציבורי מרפאה לבדיקה וטיפול של חסרי כל המשתמשים במרחצאות החינמיות. בסך הכול זכו העניים ל-100,000 אמבטיות בשנה. מי שביקש לקבל אמבטיות חינם נדרש להתחייב בשבועה כי אין לאל ידו האמצעים לשלם עבור המרחצאות או האפשרות להשיגם, כששבועת שקר הייתה בגדר עוון שעונשו היה קנס או כלא. כרטיסים חולקו למי שנקבע לאחר בדיקה שהם סובלים ממחלות שצפוי בסבירות גבוהה שהמרחצאות יועילו להם.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19 החלו חלק מהמעיינות הגלויים להתייבש. "חור קורן" (Corn Hole), מעיין פופולרי שבו נהגו מבקרים לטבול את רגליהם יבש ב-1882. מעיינות גלויים אחרים כוסו על ידי שירות הפארקים הלאומיים או על ידי בעלי בתי המרחץ במטרה למנוע שיזדהמו.
בית מרחץ חינמי חדש נבנה ב-1904, ובו מתקנים נפרדים למטופלים לבנים ולמטופלים שחורים. חומרי הבנייה היו מאיכות נמוכה. בית מרחץ חדש נבנה מחוץ לשמורה ב-1922.[4] שירות הפארקים הזכיר למטופלים כי הם צריכים לממן בעצמם את השהות והלינה וחייבים להוכיח שיש בידם כרטיס בחזרה לביתם, בשל מספר רב של נכים חסרי כל שהגיעו מדי שנה באמונה מוטעית שיש מוסד ציבורי שבו יטופלו ללא תשלום. בית המרחץ בחינם נסגר ב-1957 מכיוון שהתברר שכלכלית עדיף שבתי המרחץ המסחריים ישרתו את העניים המעטים שהגיעו. העניים פנו בבקשה למטה הפארק ולאחר שקיבלו אישור מרופא נשלחו לבתי המרחץ שהשתתפו בתוכנית שבה התשלום בגין השירות התקבל מהממשלה הפדרלית.[4]
אקולוגיה
צמחייה
רוב האזור מכוסה ביערות. המורדות הצפוניים של הרכסים והאגנים מהווים בית גידול לעצים נשירים, בעיקר אלונים ועצים מהסוג Carya ממשפחת האגוזיים. אורנים שולטים במורדות הדרומיים של הרכסים. יש 930 דונם של עצי אורנים ואלונים בהרים נורת והוט ספרינגס, ו-360 דונם על הר שוגרלואף. יערות ראשוניים אלו כוללים את מין האורן Pinus echinata (באנגלית shortleaf pine) ואת מיני האלון Quercus marilandica (באנגלית blackjack oak) ואלון לבן (Quercus alba). רבים מהעצים הם בני למעלה מ-130 שנים, ומיעוטם בני למעלה מ-200 שנים.
בעלי חיים
ביזון המישורים, תת-המין Cervus canadensis manitobensis של האייל הקנדי, פומה צפון-אמריקאית וזאב אדמוני נכחדו מהאזור כשהאירופאים התיישבו במקום. בין בעלי החיים שחיים כיום בתחומי הפארק: אייל פרדי לבן-זנב, תרנגול הודו, סנאי, ארנבת, אופוסום וירג'יניה (Didelphis virginiana), שועל אפור מצוי, זאב ערבות, בואש, דביבון מצוי, חולד השק, סמור ארך-זנב, חורפן אמריקאי, חולדה, טמיאס, חסרי זנב וארמדיל טאטו. חלק מהציפורים הנודדות בנתיב הנדידה לאורך המיסיסיפי מבלות חלק מהשנה באזור.[4]
גאולוגיה
המעיינות החמים שוכנים בהרי ואשיטה של מרכז ארקנסו. המעיינות פורצים בפער שבין הר הוט ספרינגס והר וסט בשטח שאורכו 460 מטרים ורוחבו 120 מטרים בגבהים שבין 176 ל-208 מטרים. מי המעיינות כוללים בעיקר מים חמים מעומק של כמה אלפי מטרים מתחת לפני השטח מהולים במים קרים ממי התהום הקרובים לפני השטח. נכון ל-2017 יש 43 מעיינות חמים בפארק שמימיהם עדיין שופעים. מים מ-33 מעיינות חמים אלו מפוקחים ונאגרים למאגר מרכזי שממנו הם נשלחים לשימוש הציבור ולצריכה. הטמפרטורה של מי המעיינות קבועה במשך כל השנה, לא השתנתה במשך 15 שנות מדידה ועמדה על בין 59.1°C ל-62.1°C. סוגי הסלע באזור כוללים יחידות של פצלים המהווים מחסום לתנועת מי התהום, ויחידות של חלמיש, נובאקוליט[א] אבן חול וקונגלומרט המאפשרים תנועה של מי תהום.[12]
המים מגיעים מגשם היורד בהרים מצפון ומצפון-מזרח. המים המטאוריים[ב] מחלחלים מטה דרך סדקים בסלע בקצב של כ-30 סנטימטרים בשנה ומגיעים לעומק מינימלי משוער של בין 1,400 ל-2,300 מטרים. המים מתחממים לטמפרטורות גבוהות בחלק התחתון של נתיב החלחול לפני שהם מתרוממים בתוך תעלות שנוצרות לאורך העתקים ושברים. המים החמים עולים ופורצים דרך אבן החול הוט ספרינגס (Hot Springs Sandstone) בלחץ ארטזי בין שרידים של שני העתקי דחיקה, לאורך כמה קווי נוף[ג] שכיוונם לצפון-מזרח. מי גשמים ממי תהום קרובים לפני הקרקע נמהלים במים החמים שהגיעו מהעומק לפני שהמים פורצים לפני השטח. מסע המים בדרכם מטה אורך כ-4,000 שנים בעוד שלמים החמים אורך כשנה להגיע אל פני השטח.[8]
מקור החום בחימום הטבעי של הסלעים ככל שהעומק גדל. הרכב המים העלה שהם מי גשמים שעברו חימום ושלא התקרבו למקור מאגמתי ולכן לא מעורבת פעילות געשית ביצירת מעיינות חמים אלו. התוצאה היא תמיסה מעט אלקלית ערבה לחך עם סידן פחמתי מומס.[8]
סוגי הסלעים
הסלעים הנחשפים בקרבת המעיינות החמים הם סלעי משקע מתור מהאורדוביק ועד תת-התור קרבון מיסיסיפי. סלעי יסוד (מתור הקרטיקון) נחשפו בשני אזורים קטנים, 10 ו-18 קילומטרים דרומית-מזרחית למעיינות החמים, ובדייקים ובסילים רבים. רוחבם של מרבית הדייקים הוא פחות ממטר וחצי. אותרו כ-80 דייקים כ-6.5 קילומטרים דרומית-מזרחית להוט ספרינגס, בקרבת הנהר ואשיטה. אין שום סימן לסלעי יסוד במקום בו פורצים מי המעיינות החמים.
סלעי המשקע בקרבת המעיינות החמים כוללים פצלים, חלמיש, נובאקוליט, אבן חול וקונגלומרט
- פצלי סטנלי (Stanley Shale) – תצורה של פצלים בגוון שחור עד ירוק, חרסיתיים, המתפצלים לשכבות דקות, המעורבים בכמויות גדולות של שכבות אבן חול. כשאבן החול נחשפת היא קשה, בעלת גרגירים דקים, פלדספטית וטינית, אבל מתבלה במהירות לחומר רך חרסיתי נקבובי בגוון מירוק לחום. כמעט כל האזורים הנמוכים עליהם שוכנת העיר הוט ספרינגס בנויים מפצלי סטנלי, והם מקיפים את הר הוט ספרינגס מדרום, מזרח ומערב.
- פרט אבן חול הוט ספרינגס (Hot Springs Sandstone Member) – של פצלי סטנלי, או בקיצור "אבן חול הוט ספרינגס", בנוי מאבן חול בעלת גרגרים דקים עד בינוניים המעורבת במעט פצלים וקונגלומרט. אבן החול אפורה, קשה וקוורציטית, מגיעה לעובי של 1.8 מטרים. הפצלים מופיעים בחלק העליון של אבן החול, והשכבה העיקרית של הקונגלומרט מופיעה בתחתית.
- נובאקוליט ארקנסו (Arkansas Novaculite) – כולל פרט תחתון, תיכון ועליון. הפרט התחתון הוא נובאקוליט בעל שברים רבים, והוא הפרט הבולט בהר הוט ספרינגס, כשעוביו כ-84 מטרים. הפרט התיכון הוא פצלים שחורים מעורבים עם שכבות של נובאקוליט, בעובי 3 מטרים על הר הוט ספרינגס. הפרט העליון הוא נובאקוליט מסיבי, שחור עד אפור בהיר וגירי מאוד. הוא מגיע לעובי מקסימלי של 55 מטרים באזור.
- פצלי פולק קריק (Polk Creek Shale) ופצלי הר מיזורי (Missouri Mountain Shale) – מכסים את חלמיש ביגפורק (Bigfork Chert) וכוללים בדרך כלל פצלים עם מעט שכבות דקות של אבן חול קוורציטית. פצלי פולק קריק הם פצלים שחורים, פצילים גרפיטיים. לפצלי הר מיזורי גוון משתנה והם רכים וחרסיתיים.
- חלמיש ביגפורק (Bigfork Chert) – מכסה את פצלי וומבל (Womble Shale) ובנוי כמעט לחלוטין משכבות חלמיש וחלמיש טיני בעובי בין 5 ל-30 סנטימטרים, המופרדים על ידי מעט שכבות דקות של פצלים שחורים. החלמיש שביר מאד וכולל שברים רבים מתהליכי קימוט.
- פצלי וומבל (Womble Shale) – היחידה הגאולוגית העתיקה ביותר המונחת מתחת לכל היחידות החשופות האחרות. פצלים חרסיתיים, שחורים וקשים.[12]
במהלך מרבית עידן הפלאוזואיקון, היו מקורם של הרי ואשיטה שכבות של סלעי משקע שנוצרו בקרקעית ים רדוד. התנגשות בין הלוח הדרום-אמריקאי ובין הלוח הצפון-אמריקאי גרמה לשכבות הפצלים ואבן החול להישבר ולהתפצל, תוך יצירת הרים של סלעים מקומטים.[12] המעיינות החמים פורצים מקו הרכס שצלל של קמר הפוך בהרי זיגזג (Zigzag Mountains) של קמרון[ד] ואשיטה. הקמר ההפוך צולל כלפי דרום-מערב לתוך אגן מזרין (Mazarn Basin). יש שני העתקי דחיקה שכיוונם כמעט מקביל לצירי הקימוט שמהווים את הגבולות הצפוניים והדרומיים של אזור המעיינות. ההעתק הצפוני מתמשך כשהוא כמעט מקביל לרחוב פאונטיין לצפון-מזרח כ-2,800 מטרים על המורד הדרום-מזרחי של הר נורת. משערים שבשלוחה הצפונית של המעיינות החמים נוצר ההעתק לאורך המגע בין השכבות של פצלי סטנלי לאבן החול הוט ספרינגס, כשפצלי סטנלי מהווים את הגוש התלוי של ההעתק. ההעתק הדרומי מתפשט לצפון-מזרח כ-2,700 מטרים בערך לאורך ציר הקמר של הוט ספרינגס, ונוטה כ-44 מעלות צפונה. השערה כי העתק התפצל מההעתק הדרומי, בכיוון מערבה והתחבר להעתק הצפוני. הנקיק הטבעי משתרע לאורך העתק זה. מערכת נרחבת של סדקים בחלמיש ביגפורק, נובאקוליט ארקנסו ואבן חול הוט ספרינגס מאפשרת למים לזרום באזור המעיינות החמים.[12] מינרלים מומסים במים שוקעים על מנת ליצור את מסכי הטרוורטין בסמוך לפתח של המעיינות החמים.[13]
הרכב המים
המים מגיעים מאותו מקור עמוק, אבל אופי המעיינות על פני השטח שונה בין מעיין למעיין. המעיין המכונה "מעיין הבוץ" (Mud Spring) היה זרם פושר שלא הייתה סכנה להיכוות בו. המעיינות קיבלו שמות כמו "מגנזיה" (Magnesia), "ביג איירון" (Big Iron - הברזל הגדול) ו"ארסניק" (Arsenic). המים ממעיין ביג איירון שבהם כמות משמעות של ברזל מומס יוצרים משקעים וכתמים בצבע אוכרה. מעיין ארסניק מצד שני אינו מכיל כמות בת מדידה של חומר זה. המים ממעיינות רבים משולבים יחד למקור אספקה אחד בין 2,800 ל-3,600 מטרים מעוקבים ביום. הטמפרטורה הממוצעת היא 62°C. הטמפרטורות המקסימליות ירדו כ-2.8°C מאז שהחלו למדוד את טמפרטורת המים.[8]
ב-1905 ייחסו תכונת מרפא לרדיום ופרופסור ברטרם בולטווד (Bertram Boltwood) מאוניברסיטת ייל בחן את המים. הייתה רמה בת מדידה של רדיואקטיביות בעיקר בשל גז רדון שהתמוסס במים, עם מעט רדיום. באותה תקופה תוכנן ציוד האיסוף והחלוקה לשמור על גז הרדון, בעוד שכיום הם מתוכננים כך שייפלט מהמים. רמת החשיפה לקרינה כתוצאה מרחצה במים דומה לרמת החשיפה לשמש באותו פרק זמן. מי הפארק נחשבים בטוחים ודומים למים טבעיים מכל רחבי העולם.[8]
מי שתייה מחולקים בחינם מברזיות מים חמים. המים החמים הם מי שתייה טבעיים. יש גם ברזיות של מים קרים משני מעיינות המטופלים באמצעות סינון באוזון. התקנות אוסרות על פרטים למכור את מי הפארק.[14]
| תרכובת | חלקים למיליון[14] |
|---|---|
| ביקרבונט (HCO3−) | 130.0 |
| צורן דו-חמצני (סיליקה) (SiO2) | 53.0 |
| סידן (Ca2+) | 47.0 |
| פחמן דו-חמצני (CO2) | 9.7 |
| סולפט (SO42−) | 7.8 |
| חמצן (O2) | 4.5 |
| מגנזיום (Mg2+) | 4.9 |
| כלוריד (Cl−) | 2.2 |
| נתרן (Na+) | 4.0 |
| אשלגן (K+) | 1.4 |
| פלואוריד (F−) | 0.26 |
קישורים חיצוניים
- Lee Standing Bear Moore, "The Story of Manataka", Manataka website, 1992-2004
ביאורים
- ^ באנגלית novaculite, מין של צור אופייני להרי ואשיטה שעבר התמרה קלה
- ^ באנגלית meteoric water, מים שמקורם במשקעים אטמוספיריים, כדוגמת מי גשמים, ברד ושלג
- ^ באנגלית lineament, מאפיין קווי בנוף, שהוא ביטוי למבנה גאולוגי תת-קרקעי כדוגמת העתק
- ^ באנגלית anticlinorium, קמר גדול שעליו רוכבים קמרי וקערי משנה רבים
הערות שוליים
- ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
- ^ Hots Springs NP
- ^ Hot Springs National Park
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 4.13 4.14 Paige, John C; Laura Woulliere Harrison (1987). Out of the Vapors: A Social and Architectural History of Bathhouse Row, Hot Springs National Park. U.S. Department of the Interior.
- ^ History The past is where the fun is
- ^ Peters, Richard, ed. (1866). "Twenty-Second Congress, Session 1, Chap. 70: An Act authorizing the governor of the territory of Arkansas to lease the salt springs, in said territory, and for other purposes (April 20, 1832)" (PDF). The Public Statutes At Large of the United States of America from the Organization of the Government in 1789, to March 3, 1845, Treaties, and Proclamations of the United States of America from December 1863, to December 1865. Vol. 4. Boston: Charles C. Little and James Brown. pp. 504–5.
- ^ Operating Hours & Seasons
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 Hanor, Jeffrey S. "Fire in Folded Rocks / In Hot Water" (PDF). National Park Service.
- ^ Shugart, Sharon (2004). "The HOT SPRINGS of ARKANSAS THROUGH THE YEARS: A CHRONOLOGY OF EVENTS -Excerpts-" (PDF). National Park Service.
- ^ Traditional Baths
- ^ "Grand Promenade". National Park Service.
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Yeatts, Daniel S. (2006). Characteristics of Thermal Springs and the Shallow Ground-Water System at Hot Springs National Park, Arkansas, Scientific Investigations Report 2006-5001 (PDF). Reston, Virginia: United States Geological Survey.
- ^ Paige1987
- ^ 14.0 14.1 "Drinking the Water" (PDF). National Park Service.
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
