הפארק הלאומי קפיטול ריף
 | |
| קשת קסידי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 18 בדצמבר 1971 |
| מבקרים בשנה | 786,514 (נכון ל־2014[1]) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 978.95 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 יוטה, ארצות הברית |
| קואורדינטות | 38°12′00″N 111°10′00″W / 38.2°N 111.166667°W |
| Capitol Reef National Park | |
הפארק הלאומי קפיטול ריף (באנגלית: Capitol Reef National Park) הוא פארק לאומי השייך לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית ושוכן בדרום-מרכז מדינת יוטה בארצות הברית. אורך הפארק מצפון לדרום כ-100 קילומטרים, אבל רוחבו כ-10 קילומטרים בלבד. הפארק הוקם ב-1971 במטרה לשמר 978 קילומטרים רבועים של נוף מדברי והוא פתוח לביקורים כל השנה, כשעיקר המבקרים מגיעים בין מאי לספטמבר.
האזור שבו שוכן פארק, משתרע בחלקו במחוז ויין (Wayne County), וכונה ב-1920 "ארץ הפלאות של ויין" ("Wayne Wonderland") על ידי צמד יזמים: אפרים פקטול (Ephraim P. Pectol) וג'וזף היקמן (Joseph S. Hickman).[2] הפארק הלאומי קפיטול ריף הוכרז תחילה כמונומנט לאומי ב-2 באוגוסט 1937 על ידי נשיא ארצות הברית, פרנקלין רוזוולט, במטרה להגן על המונוליתים, הגבעות המבודדות, הרכסים והקניונים הצבעוניים. עם זאת האזור נפתח רשמית למבקרים רק ב-1950.[2] גישה נוחה לרכב התאפשרה רק ב-1962 כשנסלל כביש מדינתי 42 דרך קניון נהר פרימונט.[3]
מרבית המתלול בן 160 הקילומטרים הקרוי קמט ווטרפוקט (Waterpocket Fold - מילולית "קמט הגבים") - קמט סלעי המשתרע מהר תאוזנד לייק (Thousand Lake Mountain) עד אגם פאוול - השתמר בתחומי הפארק. קפיטול ריף הוא הכינוי לקטע טרשי מרהיב עין של קמט ווטרפוקט שליד הנהר פרימונט.[4] הפארק קרוי על שם שורת הצוקים מאבן חול נאוואחו לבנה שבה תצורות של כיפה – הדומות לכיפות הלבנות שעל גג בנייני ממשל (קפיטול) – המשתרעת מנהר פרימונט עד נחל פלזנט (Pleasant Creek) על קמט ווטרפוקט. המונח המקומי ריף (reef), מילולית "שונית", מתייחס לכל מחסום סלעי המונע מעבר, כפי ששוניות בים הן מחסומים בפני שיט.[4]
גאוגרפיה
קפיטול ריף מקיף את קמט ווטרפוקט, קמט בקרום כדור הארץ שהוא בן אלפי שנים. זו המונוקלינה החשופה הגדולה ביותר באמריקה הצפונית. בקמט זה התקפלו שכבות צעירות ועתיקות של כדור הארץ זו על גבי זו בצורת האות S. קמט זה שנגרם ככל הנראה מאותן תנועות של לוחות טקטוניים שיצרו את הרי הרוקי, עבר סחיפה במשך אלפי שנים תוך חשיפת שכבות הסלע ומאובנים. הפארק שופע בצוקי אבן חול ססגונית, כיפות לבנות מבהיקות ושכבות מנוגדות של סלעים ואדמה.
האזור קרוי על שם שורת הכיפות והצוקים מאבן חול נאוואחו, שכל אחת דומה במידת מה לבניין הקפיטול, המשתרעת מהנהר פרימונט עד לנחל פלזנט על קמט ווטרפוקט.
הקמט יוצר מחסום מצפון לדרום שאפילו בימינו כמעט שלא נפרצו בו דרכים. מתיישבים ראשונים באזור התייחסו אל הרכסים המקבילים הבלתי עבירים כאל "שוניות", מונח שממנו נגזר גם חלקו השני של שם הפארק. הכביש הסלול הראשון שנסלל דרך האזור נפתח לתנועה ב-1962. כביש מדינתי 42 חותך דרך הפארק ממזרח למערב בין הפארק הלאומי קניונלנדס והפארק הלאומי ברייס קניון, אבל מעט מאוד כבישים נוספים סלולים פלשו לנוף הטרשי.
הפארק עשיר בקניונים, צוקים, מגדלים, כיפות וקשתות. הנהר פרימונט חצב קניונים דרך חלקים בקמט ווטרפוקט, אבל רוב הפארק הוא מדבר צחיח. כביש נופי מציג למבקרים בפארק חלק מגולות הכותרת של הפארק, אבל מסלולו מסתיים קילומטרים ספורים מהכביש הראשי. מאות קילומטרים של שבילים ודרכים בלתי סלולות מובילים את בעלי יצר ההרפתקנות לתוך פנים הפארק שבו הנופים לא נופלים מאלו הנשקפים מהכביש הנופי.
היסטוריה
אינדיאנים ומורמונים
אינדיאנים בני תרבות פרימונט חיו בסמוך לנהר האיתן פרימונט בחלקו הצפוני של קפיטול ריף בקמט ווטרפוקט סביב שנת 1000. הם השקו יבולים של עדשים, תירס ודלעת ואחסנו את הדגנים שגידלו באסמים בנויים מאבן (חלקם בנויים מגושי סלעי הבזלת הרבים המפוזרים באזור). במאה ה-13 עברו כל תרבויות האינדיאנים באזור שינוי פתאומי, קרוב לוודאי בשל בצורת ממושכת. ההתיישבויות של בני פרימונט ושדותיהם החקלאיים ננטשו.
שנים רבות לאחר שבני פרימונט נטשו את האזור עקרו אליו בני שבטי הפאיוט. בני הפאיוט הדרומיים שהתיישבו במקום האמינו שננסים בנו את האסמים וכינו אותם "בקתות מוקי" (Moki Huts), כשמוקי הוא ננס בשפתם,[5] כינוי מקובל באזור למבנים אלה גם כיום.
ב-1872 חצה אלן תומסון (Alan H. Thompson), סוקר במשלחתו של מייג'ור ג'ון וסלי פאוול, את קמט ווטרפוקט כאשר חקר את האזור. מאוחר יותר שהה הגאולוג קלרנס דטון באזור במשך כמה קיצים כשהוא חוקר את הגאולוגיה של האזור. עם זאת, אף אחת ממשלחות אלו לא חקרה את קמט ווטרפוקט לעומק. הוא היה, כאז כן עתה, טרשי מאוד ועוין.
עם סיום מלחמת האזרחים האמריקנית שאפו מנהיגי המורמונים בסולט לייק סיטי לקבוע מיסיונים בפינות הנדחות ביותר של מערב ארצות הברית. ב-1866 חדרה משלחת צבאית למחצה של מורמונים במרדף אחרי אינדיאנים לעמקים הגבוהים במערב. בשנות ה-70 של המאה ה-19 עקרו מתיישבים לתוך עמקים אלו והקימו את היישובים: לואה (Loa), פרימונט (Fremont), ליימן (Lyman), ביקנל (Bicknell) וטוריי (Torrey).[6]
המורמונים יישבו את עמק הנהר פרימונט בשנות ה-80 של המאה ה-19 ויסדו את ג'נקשן (Junction), קיינסוויל (Caineville) ואולדרידג' (Aldridge). שם היישוב ג'נקשן הוסב לפרואיטה (Fruita) בתחילת המאה ה-20. פרואיטה שגשגה, קיינסוויל שרדה בקושי ואולדרידג' ננטשה. בנוסף לחקלאות עסקו התושבים בכריית סיד מאבן הגיר המקומית ואורניום נכרה בתחילת המאה ה-20. ב-1904 נקבע הזיכיון הראשון לכריית אורניום באזור. המכרה שהוקם, מכרה אויילר (Oyler Mine) בגרנד וואש הפיק עפרת אורניום.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה העבודה קשה, אבל החיים בפרואיטה היו טובים. במקום לא התגוררו יותר מעשר משפחות בזמן נתון והם חיו ממישור ההצפה הפורה של הנהר פרימונט והאדמה החליפה ידיים כמה פעמים במשך השנים.[6] היישוב ננטש ב-1955 כששירות הפארקים רכש את המקום ושיפץ חלק ממבני היישוב. ניתן עדיין לראות כבשנים ששימשו לייצור סיד ב"נקיק הגופרית" (Sulphur Creek), ובסמוך לאתר הקמפינג בכביש הנופי.
מאמצי שימור ראשונים
הבישוף המורמוני ומנהל חנות אפרים פקטול (Ephraim Portman Pectol), תושב המקום ארגן מועדון קידום[א] בטוריי הסמוכה ב-1921. פקטול דחף למערכת פרסום שתכלול כתיבת סיפורים שישלחו לכתבי עת ועיתונים. במאמצים אלו הוא נעזר יותר ויותר בגיסו, ג'וזף היקמן (Joseph S. Hickman), שהיה מנהל בית הספר התיכון של מחוז ויין. ב-1924 הרחיב היקמן את מעורבות הקהילה במאמצי הקידום באמצעות ארגון מועדון "ארץ הפלאות של ויין" ("Wayne Wonderland") שפעל בכל המחוז. ב-1932 נבחר פקטול לבית המחוקקים של יוטה.[7]
ב-1933 נבחר פקטול לנשיאות מועדון איגוד האזרחות של דרום יוטה (Associated Civics Club of Southern Utah), ממשיך דרכו של מועדון ארץ הפלאות של יוטה. המועדון גייס 150,000 דולרים על מנת לשכור את שירותיו של צלם מסולט לייק סיטי שיצלם סדרה של תמונות פרסומת. הצלם, ג' א. ברואדדוס (J.E. Broaddus), סייר והרצה על "ארץ הפלאות של ויין" במשך כמה שנים.
בהיותו בבית המחוקקים של יוטה פנה פקטול לנשיא פרנקלין רוזוולט וביקש שיכריז על "המונומנט הלאומי ארץ הפלאות של ויין" כחלק מהאדמות שבבעלות הממשל הפדרלי שהיוו את מרבית אזור קפיטול ריף. סוכנויות פדרליות החלו לבצע מחקר היתכנות ולקבוע את קווי הגבול. בינתיים לא רק שפקטול הנחה את חוקרי הממשל בטיולים הרבים שערכו, אלא גם ליווה מספר גדל והולך של מבקרים שהגיעו בעקבות ההרצאות והמצגות של הצלם, ג' א. ברואדדוס.
הנשיא רוזוולט חתם על ההצהרה שהקימה את המונומנט הלאומי קפיטול ריף ב-2 באוגוסט 1937. בהצהרה מספר 2246 הקצה הנשיא רוזוולט שטח בן 152 קילומטרים רבועים של אזור קפיטול ריף. שטח זה השתרע על אזור מכ-3 קילומטרים צפונית לכביש המדינתי 24 של ימינו וכ-16 קילומטרים דרומה ממנו, מיד לאחר נקיק קפיטול.[3] שנות השפל הגדול פגעו קשה בתקציבים של שירות הפארקים הלאומיים שזה עתה קם. לא הוקצו כספים עבור ניהול קפיטול ריף ויחלוף זמן רב עד שיגיעו למקום עובדי השירות.
ניהול המונומנט
הניהול של המונומנט החדש הופקד בידי הפארק הלאומי ציון. חיל השימור האזרחי ומנהל עבודות הקדמה[ב] בנו בקתת אבן עבור שומרי המונומנט, גשר מעל נקיק סולפור ושיפרו דרכים. ההיסטוריון צ'ארלס קלי (Charles Kelly) הכיר היטב את המנהלים של שירות הפארקים בפארק הלאומי ציון והתנדב לשמש כ"כלב שמירה" על המונומנט עבור שירות הפארקים. הוא מונה רשמית כ"אפוטרופוס בלא שכר" של המונומנט ב-1943. הוא עבד כמתנדב עד 1950 כאשר שירות הפארקים מינה אותו כמפקח הראשון של המונומנט.[3]
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 היה קלי מודאג מאוד בשל הסכמת המנהלים של שירות הפארקים לתביעה של הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית לפתוח את המונומנט הלאומי קפיטול ריף לכריית אורניום. הוא חש שהחלטה זו הייתה שגויה והרסנית לאינטרס הלאומי לאורך זמן. בסופו של דבר הסתבר שאין במונומנט הלאומי קפיטול ריף עפרות אורניום בכמות המצדיקה כרייה.
רק ב-1958 קיבל קלי עזרה קבועה בשמירה על המונומנט ובאכיפת התקנות כששומר הפארקים גרנט קלארק הועבר מהפארק הלאומי ציון. בשנה שבה הגיע קלארק ביקרו בפארק 56,000 איש ו"צ'ארלי" קלי פרש לגמלאות.
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, תחת תוכנית משימה 66,[ג] הוקמו באתרים של שירות הפארקים מתקנים חדשים שנועדו לקלוט את קהל המבקרים שהלך ותפח. במסגרת התוכנית הוקמו בקפיטול ריף אתר קמפינג, ובו 53 מקומות בפרואיטה, דירות להשכרה לצוות, ומרכז מבקרים חדש, האחרון נפתח ב-1966.
מספר המבקרים טיפס בצורה חדה לאחר שב-1962 נסלל כביש מדינתי 24 המתאים לכל מזג-אוויר, שעבר דרך קניון הנהר פרימונט בסמוך לפרואיטה. כביש מדינתי 24 החליף את דרך הקרונות הצרה שעברה בנקיק קפיטול, 16 קילומטרים דרומה משם ושנהרסה בשיטפונות לעיתים קרובות. הכביש הישן פתוח מאז רק להולכי רגל. ב-1967 ביקרו בפארק 146,598 איש. גם צוות העובדים גדל.[3]
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 רכש שירות הפארקים חלקות אדמה פרטיות בפרואיטה ובנחל פלזנט. כמעט כל הרכוש הפרטי עבר לבעלות ציבורית על בסיס הסכמה על ערך הנכסים.[3]
תומכי שימור הסביבה שכנעו את הנשיא לינדון ג'ונסון להקצות שטחים נרחבים של אדמות ציבוריות ב-1968, זמן קצר לפני שפרש מהנשיאות. בהצהרה 3888 הועברו 870 קילומטרים רבועים נוספים לפיקוח של שירות הפארקים. ב-1970 השתרע המונומנט הלאומי קפיטול ריף על שטח בן 1,028 קילומטרים רבועים מהר תאוזנד לייק ועד כמעט נהר הקולורדו. החלטה זו הייתה שנויה במחלוקת, והצוות של שירות הפארקים הלאומיים היה קטן מדי מכדי לנהל את השטחים הנוספים.
מעמד של פארק לאומי
ההרחבה הגדולה של המונומנט והגיוון במשאבי הנוף עקב כך גרמו למחשבה שקפיטול ריף צריך לעלות מדרגה ממונומנט לאומי לפארק לאומי. שתי הצעות חוק בנושא הועלו לדיון בקונגרס של ארצות הברית.
הצעה מספר H.R. 17152 שהועלתה בבית הנבחרים על ידי חבר הקונגרס לורנס ברטון (Laurence J. Burton) מיוטה קראה לפארק לאומי על שטח בן 728 קילומטרים רבועים ובצמוד אליו אזור נופש לאומי בן 194 קילומטרים רבועים שישמש לכמה מטרות (ובהן מרעה) בלא הגבלת זמן. במקביל עברה בסנאט ב-1 ביולי 1970 הצעה חוק מספר S. 531 שכללה הקמת פארק לאומי בלבד על שטח של 931 קילומטרים רבועים. הצעת החוק קראה להפסקה הדרגתית בת 25 שנים של המרעה באתר.
בספטמבר 1970 אמרו פקידים ממחלקת הפנים של ארצות הברית במושב של תת-הוועדה של בית הנבחרים שהם מעדיפים שלצורך הפארק הלאומי יוקצו 1,030 קילומטרים רבועים. הם גם המליצו לקצץ את תקופת ההפסקה ההדרגתית של המרעה מ-25 ל-10 שנים. הם גם לא תמכו בהקמת אזור נופש לאומי.[3]
רק בשלהי 1971 הושלמה פעולת הקונגרס בנושא. בנקודת זמן זה התחלפו הנציגים ופעל מושב הקונגרס ה-92 והצעת החוק S. 531 דעכה. הצעת חוק חדשה מספר S. 29 שהוצעה לסנאט על ידי הסנאטור פרנק מוס (Frank E. Moss) מיוטה והייתה במהותה זהה להצעה S. 531 שהתבטלה, למעט הקצאה נוספת של 43 קילומטרים רבועים של אדמות מדינה עבור הפארק. בבית הנבחרים העלו חברי הקונגרס מקיי (McKay) ולויד (Lloyd) מיוטה הצעת חוק מספר H.R. 9053 שנועדה להחליף את H.R. 17152 שהתבטלה. הפעם הושמטה מהצעת חוק זו ההצעה להקים אזור נופש לאומי צמוד והיא אמצה את הרעיון של הסנאט להגבלת תקופת המרעה ל-25 שנים. מחלקת הפנים של ארצות הברית עדיין המליצהעל פארק לאומי על שטח של 1,029 קילומטרים רבועים והגבלת תקופת המרעה ל-10 שנים.
הצעה S. 29 עברה בסנאט ביוני ונשלחה לבית הנבחרים. בית הנבחרים נטש את הצעת החוק שלו עקב כך והעביר את הגרסה של הצעת הסנאט עם תוספת. משום שהסנאט לא הסכים לתוספת של בית הנבחרים יושרו ההדורים בוועדה משותפת. הוועדה פרסמה את הדו"ח המוסכם ב-30 בנובמבר 1971. החקיקה "חוק שנועד לקבוע פארק לאומי קפיטול ריף במדינת יוטה" הפכה לחוק ציבורי מספר 92–207 כאשר הנשיא ריצ'רד ניקסון חתם עליו ב-18 בדצמבר 1971.[3]
גאולוגיה
האזור הכולל את שטח הפארק היה פעם בשוליים של ים רדוד שחדר ליבשה, תוך יצירת תצורת קטלר (Cutler Formation). רק אבן החול של הפרט הצעיר ביותר של תצורת קטלר, הגדה הלבנה, נחשפת בפארק. הים המעמיק השאיר מאחוריו משקעים של קרבונט, תוך יצירת אבן הגיר של תצורת אבן גיר קאיבאב, אותה תצורה היוצרת את שכבת הסלע העליונה בשתי הגדות של הגרנד קניון שמדרום מזרח.
פלגים השקיעו טין חום-אדמדם, שהפך אחר-כך לאבן הטין של תצורת מואנקופי. אחר-כך התרחשו התרוממות וסחיפה. קונגלומרטים שנסחפו עם גזעי עצים, חול ואפר געשי שנישא ברוח יצרו את תצורת צ'ינלה המכילה אורניום.
כל הפרטים בחבורת קניון גלן נוצרו בטריאס התיכון והעליון בתקופה של יובש הולך ומתגבר. הם כוללים את:
- אבן חול וינגייט (Wingate Sandstone) - דיונות חול על חופו של ים קדום.
- תצורת קיינטה (Kayenta Formation) – שכבות דקות של חול שהושקעו על ידי פלגים שזרמו לאט בערוצים ולרוחב הרמות הנמוכות.
- אבן חול נאוואחו – דיונות חול עצומות שהתאבנו ממדבר ענק דמוי הסהרה.
חבורת סן רפאל כוללת ארבע תצורות מתור היורה, מהעתיקה ביותר לצעירה ביותר הן:
- תצורת כרמל (Carmel Formation) – גבס, חול וטין שהושכבו במה שהיה גראבן שהוצף מדי פעם על ידי מי ים
- אבן חול אנטרדה (Entrada Sandstone) – אבן חול משרטונות בקרבת החוף
- תצורת קרטיס (Curtis Formation) – עשויה קונגלומרט, אבן חול ופצלים
- תצורת סמרוויל (Summerville Formation) – בוץ חום-אדמדם וחול לבן שהושקעו במישורי גאות ושפל.
פלגים השקיעו שוב בוץ וחול בערוציהם, בקרקעית האגמים, ובמישורי הביצות תוך יצירת תצורת מוריסון. משקעים דומים הושקעו ממקור שאינו ימי והפכו לתצורת אבן חול דקוטה. בסופו של דבר כיסה הים הפנימי המערבי את הדקוטה ובו שקעה תצורת פצלי מנקוס (Mancos Shale).
מחבורת מסה ורדה נתגלו בפארק רק שרידים כשהם מכסים הרי שולחן בחלקו המזרחי של הפארק.
אירוע בניית הרים, האורוגנזה הלרמידית, החל, וגרם לדחיסה והתרוממות של האזור, תוך יצירת הרי הרוקי ויצירת מונוקלינות דוגמת קמט ווטרפוקט שבפארק. האזור כולו התרומם פעם נוספת תוך יצירת רמת קולורדו. בצורה יוצאת דופן הייתה התרוממות זו אחידה מאוד. פעילות געשית שכללה מחדרים בצורות דייקים וסילים התחוללו אף הם בתקופה זו.
מערכת הניקוז באזור זה התארגנה מחדש והפכה תלולה יותר. עקב כך הנחלים התחתרו לעומק מהר יותר ולעיתים שינו מסלולים. תקופות גשומות יותר הגבירו את קצב הסחיפה.
ביקור בפארק
היישוב הקרוב ביותר לקפיטול ריף הוא טוריי, השוכן כ-13 קילומטרים מערבית למרכז המבקרים על הכביש המדינתי 24. טוריי הוא יישוב קטן, אבל פועלים בו כמה מוטלים ומסעדות. יש בפארק עצמו אתר קמפינג גדול, אבל האתר מתמלא באחר הצהריים המוקדמים במהלך סופי השבוע העמוסים של הקיץ. דרך Burr Trail Scenic Backway, הסלולה בחלקה מאפשרת לכלי רכב בעונה היבשה להגיע ממערב דרך המונומנט הלאומי גרנד סטיירקייס-אסקלנטה והעיירה בולדר.[8] לינה בפארק מחייבת אישור משומרי הפארק במרכז המבקרים.
הפעילויות בפארק כוללות הליכה, רכיבה על סוסים וסיור ברכב. חל איסור על שימוש באופני הרים בתוך הפארק, אבל קיימים שבילי אופניים רבים מחוץ לו.
שומרי הפארק מתחזקים את המטעים שנשתלו על ידי המורמונים והמבקרים יכול לקטוף פירות שונים בעונה המתאימה תמורת תשלום נמוך.
לקריאה נוספת
- Geology of National Parks: Fifth Edition, Ann G. Harris, Esther Tuttle, Sherwood D., Tuttle (Iowa, Kendall/Hunt Publishing; 1997) מסת"ב 0-7872-5353-7
- From Barrier to Crossroads: An Administrative History of Capitol Reef National Park, Utah. www.nps.gov
- Explore America: National Parks, Reader's Digest Association, 1993
- Capitol Reef Official Map and Guide, National Park Service, 1989
- The National Parks: Index 2001–2003. Washington: U.S. Department of the Interior.
- Eugene P. Kiver et David V. Harris, Geology of U.S. Parklands, New York, John Wiley & Sons Inc, 1999. (מסת"ב 0-471-33218-6)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי קפיטול ריף- הפארק הלאומי קפיטול ריף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הפארק הלאומי קפיטול ריף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפארק הלאומי קפיטול ריף, ברשת החברתית אינסטגרם
- Capitol Reef National Park |Utah Office of Tourism
- Capitol Reef Country Wayne County Tourism Services
- Capitol Reef Natural History Association Support historical, cultural, scientific, interpretive and educational activities at Capitol Reef National Park.
- Capital Reef National Park Roads & Bridges, Along State Route 24 between Torrey & Cainesville, Torrey, Wayne County, UT
ביאורים
- ^ באנגלית booster club, ארגון שמטרתו לתמוך במועדון קשור, בקבוצת ספורט או בארגון באמצעות ארגון אירועים, גיוס כספים וכו'. מועדוני קידום פופולריים בקרב בתי ספר תיכון ואוניברסיטאות בארצות הברית. את מועדוני הקידום בבתי הספר מנהלים הורי התלמידים, ובאוניברסיטאות אוהדים של אתלטים והם נועדו לגייס כספים במקרים של קיצוץ במימון הציבורי.
- ^ באנגלית Works Progress Administration, היה גוף שהוקם ב-1935 ונועד לספק עבודות יזומות למובטלים הרבים בעקבות השפל הגדול
- ^ באנגלית Mission 66, תוכנית בת עשר שנים של שירות הפארקים הלאומיים שמטרתה להרחיב בצורה משמעותית את השירותים למבקרים עד 1966, בזמן לציון יובל להקמת השירות
הערות שוליים
- ^ Saguaro National Park Visitors to the National Parks in 2014
- ^ 2.0 2.1 Charles Kelly (1 בספטמבר 1995). "The Fathers of Capitol Reef National Park". State of Utah. ארכיון מ-2015-09-06. נבדק ב-2016-09-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Park Founders
- ^ 4.0 4.1 Geology
- ^ Southwest Scenic Destinations: A Guide Book to the Best of the Best
- ^ 6.0 6.1 Pioneer Settlers
- ^ Life of Ephraim "Port" Pectol by Golda Pectol Busk
- ^ Burr Trail Scenic Backway
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
הפארק הלאומי קפיטול ריף32625218Q129902