הפארק הלאומי קינגס קניון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי קינגס קניון
עמק פרדייז
עמק פרדייז
עמק פרדייז
מידע כללי
תאריך הקמה 4 במרץ 1940
מבקרים בשנה 699,023[2] (נכון ל־2018)
גוף מנהל שירות הפארקים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 1,869[1] קמ"ר
מיקום
מדינה קליפורניה, ארצות הברית
קואורדינטות 36°48′0″N 118°33′0″W / 36.80000°N 118.55000°W / 36.80000; -118.55000
www.nps.gov/seki

הפארק הלאומי קינגס קניון (באנגלית: Kings Canyon National Park) הוא פארק לאומי במחוזות קליפורניה פרזנו וטולארי, בחלק הדרומי של רכס הסיירה נבדה שבקליפורניה בארצות הברית. הפארק הוקם במקור ב-1890 בשם הפארק הלאומי גנרל גרנט, והורחב מאוד ושמו שונה ב-4 במרץ 1940 לפארק הלאומי קינגס קניון. המקור לשם החדש הוא עמק סלעי ומבותר שעומקו מעל לקילומטר וחצי שנוצר על ידי קרחון. תוואי נוף טבעיים נוספים כוללים כמה פסגות מעל ל-4,300 מטרים (14,000 רגל), כרי דשא הרריים בגובה רב, נהרות שוצפים וכמה מהחורשות הגדולות בעולם של עצי סקוויה ענקית. קו הגבול הדרומי של הפארק חופף באופן חלקי לגבול הצפוני של הפארק הלאומי סקוויה, ושניהם מנוהלים על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כיחידה אחת בשם "הפארקים הלאומיים סקוויה וקינגס קניון" (Sequoia and Kings Canyon National Parks).

מרבית השטח בן 1,869.25 קילומטרים רבועים המנוקז על ידי היובלים "המזלג התיכון" (Middle Fork) ו"המזלג הדרומי" (South Fork) של הנהר קינגס ופלגים קטנים רבים, הוגדר כאזור טבע בראשיתי. מתקני התיירות מרוכזים בשני אזורים: חורשת הגנרל גרנט (General Grant Grove), המשכן של גנרל גרנט (העץ השני בגודלו בעולם, על פי נפח הגזע) וחורשת סידר (Cedar Grove), השוכנת בלב קניון קינגס. גישה למרבית שטח הפארק דורשת לינה בשטח שברוב השנה מכוסה בשלג עמוק. הנתיב של השביל המאוחד של שביל ג'ון מיור עם שביל הרכס הפסיפי חוצה את כל הפארק מצפון לדרום.

הפארק הלאומי גנרל גרנט הוקם תחילה במטרה להגן על שטח קטן של עצי סקוויה ענקית מכריתה. אף על פי שביקוריו של ג'ון מיור במקום הפנו את תשומת הלב הציבורית לאזור הבראשיתי הענק ממזרח, נדרשו יותר מחמישים שנה על מנת ששאר קינגס קניון יצורף לפארק הלאומי. קבוצות של סביבתנים, מבקרים בפארק ופוליטיקאים מקומיים רבים רצו להבטיח שהאזור ישמר במצבו הבראשיתי. עם זאת, גורמים המעוניינים בפיתוח רצו לבנות סכרים הידרואלקטריים בקניון. המחלוקת על שימור המקום נמשכה גם לאחר שהנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הרחיב את שטח הפארק בשנת 1940, והוכרעה ב-1965 כאשר חורשת סידר ואתרי הסכרים של עמק טהיפיטי (Tehipite Valley) סופחו סוף סוף לפארק.

ככל שמספר המבקרים בפארק הלך וגדל אחרי מלחמת העולם השנייה, התקיים דיון נוסף בשאלה האם יש לפתח את הפארק כאתר תיירות, או לשמור עליו כסביבה טבעית יותר המוגבלת לפעילויות נופש פשוטות יותר כמו טיולים רגליים וקמפינג. בסופו של דבר גבר לובי השימור, וכיום יש בפארק רק שירותים ומגורים מוגבלים למרות גודלו. משום כך, ובשל היעדר גישה באמצעות כביש למרבית הפארק, קינגס קניון הוא הפארק המתויר פחות מבין כל פארקי סיירה הגדולים, עם קצת פחות מ-700,000 מבקרים בשנת 2018,[2] בהשוואה לקרוב ל-1.3 מיליון מבקרים בפארק הלאומי סקוויה, ומעל ל-4 מיליון בפארק הלאומי יוסמיטי.

גאוגרפיה

מפת הפארקים הלאומיים קינגס קניון (מצפון) וסקוויה (מדרום)

הפארק הלאומי קינגס קניון, הממוקם על המדרון המערבי של הסיירה נבדה שממזרח לעמק סן חואקין, מחולק לשני אזורים נפרדים. החלק המערבי הקטן והוותיק יותר מרוכז סביב חורשת גנרל גרנט (General Grant Grove) – שבה גדלים רבים מעצי הסקוויה של הפארק - ויש בו את רוב מתקני המבקרים. החלק המזרחי הגדול יותר, המהווה את מרבית שטח הפארק, הוא כמעט כולו אזור טבע בראשיתי, והוא מכיל את הקניונים העמוקים של היובלים המזלג התיכון והמזלג הדרומי של הנהר קינגס. חורשת סידר (Cedar Grove – "חורשת הארז"), השוכנת בקרקעית קניון קינגס, היא החלק היחיד בחלקו המזרחי העצום של הפארק הנגיש לרכב (דרך כביש 180 של קליפורניה). אף על פי שרוב הפארק מיוער, רוב החלק המזרחי מורכב מאזורים אלפיניים מעל קו העצים. אזור זה פנוי משלג בדרך כלל רק מסוף יוני עד סוף אוקטובר, אזור גבוה זה נגיש אך ורק בשבילי הליכה או שבילים לסוסים.

אזור הטבע הבראשיתי סקוויה-קינגס קניון (Sequoia-Kings Canyon Wilderness) משתרע על 3,100 קילומטרים רבועים בפארקים הלאומיים קינגס קניון וסקוויה, או קרוב ל-90% משטחם הכולל.[3] בנוסף לפארק הלאומי סקוויה מדרום לפארק מוקף הפארק הלאומי קינגס קניון בכמה יערות לאומיים ובאזורי טבע בראשיתי. היער הלאומי סיירה, היער הלאומי סקוויה והיער הלאומי איניו גובלים בו מצפון-מערב, ממערב וממזרח בהקבלה. אזור הטבע הבראשיתי ג'ון מיור (John Muir Wilderness) עוטף את מרבית המחצית הצפונית של הפארק והאזור הבראשיתי מונרך (Monarch Wilderness) מגן על מרבית האזור שבין שני חלקי הפארק.

הרים ועמקים

הפארק הלאומי קינגס קניון מתאפיין בפני שטח שהם בין האנכיים והתלולים ביותר באמריקה הצפונית. על קו הרכס של הסיירה נבדה, לאורך הגבול המזרחי של הפארק, יש כמה פסגות שגובהן מעל ל-4,300 מטרים מעל גובה פני הים, כש-15 קילומטרים מזרחה בחורשת סידר על קרקעית העמק הגובה הוא 1,400 מטרים מעל פני הים בלבד. קו הרכס של הסיירה נבדה מהווה את הגבול המזרחי של הפארק, מהר גתה (Mount Goethe) בצפון עד פסגת ג'נקשן (Junction Peak) בדרום בגבול עם הפארק הלאומי סקוויה. כמה מעברי הרים חוצים את קו הרכס לתוך הפארק, כולל מעבר בישופ (Bishop Pass), מעבר טבוזה (Taboose Pass), מעבר סאומיל (Sawmill Pass) ומעבר קירסרג' (Kearsarge Pass). כל מעברי ההרים הם בגובה מעל 3,400 מטרים מעל פני הים.[4]

הר אגאסי שוכן על קו הרכס של הסיירה לאורך הקצה המזרחי של הפארק

יש כמה תת-רכסים בולטים של הסיירה נבדה בתוך הפארק וסביבו. ברכס הפליסיידס (Palisades), לאורך הגבול המזרחי של הפארק יש ארבע פסגות מעל גובה 4,300 מטרים, כולל המקום הגבוה ביותר בפארק, הר נורת פליסייד (North Palisade) בגובה 4,341 מטרים.[5] רכס "קו פרשת המים המערבית הגדולה" (Great Western Divide), הרכס השני בגובהו של הרי הסיירה משתרע דרך החלק הדרומי-מרכזי של הפארק, וגם בו יש פסגות רבות מעל גובה 4,000 מטרים, כולל הר ברואר (Mount Brewer) בגובה 4,138 מטרים מעל פני הים. רכס "קו פרשת המים מונרך" (Monarch Divide) המשתרע בין היובלים המזלג התיכון והמזלג הדרומי של הנהר קינגס כולל כמה מהשטחים הבלתי נגישים ביותר בפארק כולו. בחלק הצפון-מערבי של הפארק ישנם רכסים תלולים מאוד ומבותרים אחרים כמו "קו פרשת המים גודארד" (Goddard Divide), "קו פרשת המים" לה קונטה" (LeConte Divide) ו"קו פרשת המים בלאק" (Black Divide), שכולם מנומרים באגמי הרים גבוהים ומופרדים בתהומות עמוקות.

תוואי נוף קרחוניים

החלק העליון של קניון קינגס כפי שהוא נצפה מכר הדשא זומולט (Zumwalt Meadow) גולף על ידי קרחונים מעידן הקרח

פני השטח הנוכחיים של האזור הגבוה פוסלו בעיקר על ידי קרחונים במהלך עידני קרח תכופים במהלך 2.5 מיליון השנים האחרונות. קרחונים גדולים שהגיעו עד לגודל של כ-70 קילומטרים[6] נעו במורד היובלים המזלג התיכון והמזלג הדרומי של הנהר קינגס, כשהם מעצבים את העמקים העמוקים בצורת האות U המאפיינים פעילות קרחונית בחורשת סידר ובעמק פרדייז (Paradise Valley) במזלג הדרומי ועמק טהיפיטי במזלג התיכון. הקרחונים של עידן הקרח לא התפשטו עד למפגש היובלים בין המזלג הדרומי למזלג התיכון, ומשום כך הקניונים במורד הזרם מחורשת סידר ועמק טהיפיטי הם נקיקי נהר אופייניים בצורת האות V, בניגוד לעמק בצורת U שבמעלה הזרם.[7][8]

העמקים הקרחוניים המאופיינים על ידי קרקעית שטוחה וצוקי וכיפות הגרניט החשופים בגובה מאות מטרים, דומים בצורה לעמק יוסמיטי המפורסם יותר צפונית לפארק, ולמעשה במאה ה-19 השתמש ג'ון מיור במונח "יוסמיטי" לתאר עמקים אלו לפני שעמקים אלו קיבלו שם משל עצמם.[9] כך כתב ג'ון מיור על קינגס קניון במאמר "מתחרה ליוסמיטי" שהתפרסם ב-1891 בכתב העת המאויר "The Century Illustrated Magazine":[10]

באזור הטבע הבראשיתי הרחב של הסיירה הרחק מדרום לעמק יוסמיטי המפורסם, יש עמק גדול יותר מאותו סוג. הוא ממוקם על המזלג הדרומי של הנהר קינגס, מעל החורשות והיערות הנרחבים ביותר של הסקוויה הענקית, ומתחת לצללים של ההרים הגבוהים ביותר ברכס, היכן שהקניונים הם העמוקים ביותר והפסגות מכוסות השלג הדחוסות ביותר יחדיו. הוא נקרא הקניון הגדול של הנהר קינגס, או יוסמיטי של הנהר קינגס... הסלעים המהממים של גרניט אפור-ארגמני היוצרים את הקירות הם בגובה 2,500 עד 5,000 רגל, בעוד שהעמק הוא משמעותית יותר עמוק ממייל.

קרקעית העמק... מגוונת עם כרי דשא פורחים וחורשות ומישורים פתוחים ושטופי שמש, שבאמצעם נהר הבדולח, המשתנה ללא הרף, יפה כתמיד, גולש ברכות כמעט ללא אדוות מעל שכבות של חלוקי נחל חומים, או שהוא סוער ומזנק בהתלהבות פרועה מעל סכרים של סלעי מפולות או מורנת קצה... מפארק ארוך, פרחוני, מיוער ומושקה היטב זה, מתנשאים הקירות בפתאומיות כצוקים תלולים פשוטים, או כמסות מפוסלות בעושר המופרדות בחלקם על ידי קניונים צדיים החושפים עושר נפלא ומגוון צורות אדריכליות.

מקצה הקירות משני הצדדים פני הקרקע עדיין מתנשאים בסדרה של רכסים ואגנים שגולפו בקרח, מיוערים להפליא ומעוטרים באגמים ובכרי דשא קטנים רבים שבהם איילים ודובים מוצאים משכן אסיר תודה. בעוד שמעבר לראשית העמק מתרוממים הרים אחרים במערך מפואר, כל אחד מהם זוהר עם גבישי סלע ושלג, ועם רשת נחלים המזמרים את דרכם במורד מאגם לאגם דרך מבוך של קניונים שלוטשו בקרח.

אגן דסטי (Dusy Basin) כולל אגמים קטנים רבים, כמו זה, שנוצרו בפעילות קרחונים על גרניט

תוואי נוף קרחוניים משמעותיים נוספים כוללים את כיפת טהיפיטי (Tehipite Dome), כיפת הגרניט הגדולה ביותר ברכס הסיירה, המתרוממת לגובה 1,100 מטרים מעל לקרקעית עמק טהיפיטי.[11] בקניון קינגס ולרוחב אזור הטבע הגבוה חשופים צוקי גרניט תלולים כאלו להתכדדות, בליה מקפיאה ורעידות אדמה העלולות לגרום למפולות סלע פתאומיות ודרמטיות. לאחר אלפי שנים הצטברו בשל התמוטטויות של הצוקים ערמות גדולות של דרדרת או מדרונות של דרדרת בבסיס הצוקים לאורך כל עמק קרחוני בפארק.

כר הדשא זומוולט, אחד השטחים הנרחבים המועטים של שטח מישורי בפארק נוצר מהצטברות של משקעים מעבר למורנת קצה של הקרחון הנסוג. בקניון קינגס יש למעשה ארבע מורנות כאלו, שיוצרים אשדות של מים לבנים בנהר קינגס, באזור שבו הוא מתפתל ברוגע בדרך כלל לאורך כרי דשא. סדרת המורנות זו אחר זו מכונות "מורנות מקננות", כל אחת נוצרה בעידן קרח אחר על ידי קרחונים באורך משתנה.[12]

במקומות אחרים באזור הגבוה הנוף של הסלע הקירח והדרדרת שהושארה על ידי הקרחונים לשעבר גדוש בעמקים תלויים, מפלי מים, רכסים משוננים (גב חדיד (arête)), קרקסים קרחוניים, ומאות אגמים קרחוניים.[9] בכמה מהפסגות הגבוהות יש עדיין שדות שלג קבועים ואפילו קרחונים. קרחון פליסייד (Palisade Glacier), הקרחון הגדול ביותר ברכס הסיירה נבדה, שוכן סמוך לקצה הפארק באזור הטבע הבראשיתי ג'ון מיור.[13] קרחונים אלו אינם שרידים מעידני הקרח, אלא נוצרו כנראה בתקופות קרות במהלך אלף השנים האחרונות. הקרחונים בפארק נמסים במהירות עקב ההתחממות הגלובלית, ועלולים להיעלם לחלוטין בתוך כמה עשורים.[14]

הידרולוגיה

המזלג הדרומי של הנהר קינגס
מפלי גריזלי בסמוך לחורשת סידר

מספר נהרות מרכזיים ברכס הסיירה מקורם בפארק. מקורו של היובל "המזלג הדרומי של הנהר קינגס" הוא בסמוך למעבר טאבוזה, בגבול המזרחי של הפארק, ומנקז חלק ניכר מחציו הדרומי של הפארק, והוא חצב את הקניון ממנו קיבל הפארק את שמו. מקורו של "המזלג התיכון של הנהר קינגס" ליד הר פאוול (Mount Powell) והוא מנקז את מרבית המחצית הצפונית של הפארק.[15] חלק קטן יותר בקצה הצפוני של הפארק מנוקז על ידי "המזלג הדרומי של הנהר סן חואקין" (South Fork San Joaquin River)‏.[15] הנהר קינגס יורד יותר מ-4,000 מטרים מקו הרכס של הסיירה נבדה עד למאגר פלאט פיין (Pine Flat Reservoir) בעמק סן חואקין – מפל הגובה הגדול ביותר בלא סכר מכל נהר אחר באמריקה הצפונית.[16]

מרבית גבולות הפארק נוצרו באמצעות קווי פרשות המים בין אגני הניקוז של נהרות. הגבול המזרחי נקבע כקו הרכס של הסיירה נבדה, שמזרחה הוא מנוקז על ידי הנהר אוונס, חלק מקו פרשת המים של האגן הגדול. הגבול הדרומי עם הפארק הלאומי סקוויה הוא קו פרשת המים שבין הנהרות קינגס, קאווייה (Kaweah River) וקרן (Kern River). חלק מהגבול המערבי עוקב אחרי קו פרשת המים בין המזלג התיכון למזלג הדרומי של הנהר קינגס.[15]

שני היובלים של הנהר קינגס (המזלג התיכון והמזלג הדרומי) מתאחדים ביער הלאומי סקוויה כמה קילומטרים מהגבול המערבי של הפארק, ויוצרים את הערוץ הראשי של הנהר. בנקודה זו יוצר הנהר את אחד הקניונים העמוקים ביותר באמריקה הצפונית שקירותיו מתנשאים לגובה של 2,500 מטרים מפני הנהר ועד קצה הצוקים, עמוק ב-800 מטרים מהגרנד קניון.[17] גם עומקם של הקניונים במעלה הזרם בחורשת סידר עולה על 1,500 מטרים.[18] אף על פי שהגאולוגיה והטופולוגיה של חורשת סידר ועמק טהיפיטי דומים לעמק יוסמיטי, אין בפארק מפלי מים גבוהים ומרהיבים כמו אלה ביוסמיטי.[19]

הנהר קינגס בכרי הדשא זומוולט

יש כמה מפלים עזים, אבל קצרים כולל מפלי מיסט (Mist Falls – "מפלי הערפילים"), מפלי הנהר רורינג (Roaring River Falls – "מפלי הנהר השואג") ומפלי גריזלי (Grizzly Falls) באזור חורשת סידר.[20] באזורים הגבוהים שהגישה אליהם רגלית בלבד יש כמה מפלים גבוהים הרבה יותר. מפלי סילבר ספריי (Silver Spray Falls) בעמק טהיפיטי נופלים מגובה של 210 מטרים בכמה מדרגות.[21] במאמר ב-Out West מ-1910 תיארה ארנסטין וינצ'ל (Ernestine Winchell) את המפלים ועמק טהיפיטי:

עצרנו לרגע בפתח הקולוסאלי בו טהיפיטי, זוהר דרך מרחבי שמש קיץ, בפארו השלו אילץ את מבטנו מלא יראת הכבוד... מעבר לנהר ומתחת לכיפה דוהר הנחל קראון קריק באשדות נוצצים כדי לחפור מספר מכתשות גדולות מספיק כדי לבלוע סוס ורוכב; משאיר מאחוריו את אותה משימה אכזרית על מנת ליפול בקלילות כקצף במורד המצוק כמפלי סילבר ספריי, מסתחרר בעצלתיים למרגלותיו ואז ממהר להצטרף לנהר קינגס במסעו למדבר.

הן הנהר קינגס והן הנהר סן חואקין זורמים מערבה לעמק סן חואקין הצחיח. עם זאת, בעוד שהסן חואקין נשפך בסופו של דבר למפרץ סן פרנסיסקו, הנהר קינגס מסתיים באגם טולארי (Tulare Lake), אגם ללא מוצא שלפני שמימיו הוטו להשקיה היה אגם המים המתוקים הגדול ביותר במערב ארצות הברית.[22] העלייה והנפילה העונתיות של גובה פני נהרות הפארק מושפעים מירידת השלגים הכבדה (בדרך כלל בין נובמבר לאפריל) הנמסים במהירות במהלך מאי ויוני. ספיקת הנהרות צונחת משמעותית בסוף יולי (או אוגוסט בשנים גשומות), והזרימה בנהרות היא בדרך כלל בצורת זרזיף עד הסתיו.[23]

אקלים

האקלים ברוב שטח הפארק הוא אקלים-ים תיכוני של קיץ חמים (סיווג Csb על פי שיטת קפן) ורק במקומות הנמוכים ביותר האקלים הוא אקלים-ים תיכוני של קיץ חם (סיווג Csa). בין נובמבר לאפריל יורד שלג כבד שנמס במהירות במהלך מאי ויוני. הצטברות שלג באזורים הגבוהים יותר בפארק הלאומי קינגס קניון יכולה להיות גדולה במיוחד, ולעיתים קרובות בהיקף של מאות סנטימטרים, אם כי גובה שכבת השלג הממוצעת השלג השנתית משתנה מאוד בין שנים ברוכות לדלות במשקעים.

אקלים במרכז המבקרים בחורשת סידר בפארק הלאומי קינגס קניון בגובה 1,453 מעל פני הים
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 12.3 12.4 14.6 16.7 22.1 26.5 30.6 30.8 27.9 22.2 15.6 10.9 20.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -2.7 -2.2 -0.7 1.6 4.6 8.3 13.2 12.8 7.8 3.4 -0.4 -3.8 3.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 187 173 168 83 42 17 8.9 3.3 6.4 40 105 152 986

גאולוגיה

המדרון הדרום-מזרחי של הר אגאסי

מרבית ההרים והקניונים בסיירה נבדה בנויים מסלעי גרניט דיוריט ומונזוניט שנוצרו לטענת החוקרים כאשר סלע מותך התקרר עמוק מתחת לפני הקרקע. ההתכה הייתה תוצאה תהליכי הפחתה טקטוניים. הלוח הפסיפי נחת מתחת לצפון-מערב הלוח הצפון-אמריקאי ועובר התכה. לסלעי הגרניט יש מראה מנומר דמוי מלח ופלפל הנובע ממגוון המינרלים בסלע, כולל קוורץ, פצלת השדה ונציצים.[9]

תנועות טקטוניים הקשורות לפרובינציית אגן ורכס גרמו להתרוממות ולמתיחה של החלק המערבי של יבשת אמריקה הצפונית. רכס סיירה נבדה החל להתרומם כאשר גוש קרום כדור הארץ (אנ') בין רכס החוף לפרובינציית אגן ורכס התחיל לנטות כלפי מערב כיוון שהחום מההתמתחות של אגן ורכס גרם לחלק המזרחי של הבלוק להיות דק יותר ולכן בעל כושר ציפה גדול יותר מהצד המערבי. קו ההעתקים המזרחי, שכיום מהווה את רכס ההרים הגבוה לאורך הגבול המזרחי הגובל בעמק אוונס, התרומם בכמה אלפי מטרים. הקצה החשוף עבר סחיפה מהירה והבתוליתים והסדנים שבעומק נחשפו בחלקם. נהרות התחתרו לעומק שכבות הסלעים המתרוממות ויצרו עמקי נהרות צרים ועמוקים.

במהלך השנים התחוללו לפחות 4 עידני קרח וההרים התכסו בשכבת קרח עבה. קרחונים נוצרים ומתפתחים בתקופות ארוכות של מזג אוויר קר ולח. קרחונים נעים לאט מאוד דרך ההרים, כשהם הופכים את עמקי הנהרות הקיימים הצרים לעמקי U, חוצבים עמקים עמוקים ופסגות טרשים. ההיסטוריה הנרחבת של הקרחונים בתוך הרכס והאופי העמיד בפני סחיפה של הסלעים הגרניטיים המרכיבים את רוב סיירה נבאדה יצרו יחד נוף של עמקים תלויים, מפלים, פסגות טרשים, אגמים אלפיניים וקניונים קרחוניים.[9]

בחלקים קטנים יש אזורים של סלעים מותמרים. סלעים אלו הם שרידים של איים געשיים שצורפו ליבשת אמריקה הצפונית לפני התרוממות הסיירה נבדה. הם כוללים סלעים געשיים מותמרים, שיסט, קוורציט, פיליט ושיש.[9]

ספלאולוגיה

נטיפים במערת בוידן

בשטח המאוחד של הפארק הלאומי סקוויה והפארק הלאומי קינגס קניון נתגלו לפחות 275 מערות, והמספר הולך וגדל כיוון שמערות חדשות מתגלות מפעם לפעם. כך למשל בספטמבר 2006 התגלתה מערה שזכתה לכינוי הדובה הקטנה (Ursa Minor).[24] המערות נמצאות בעיקר בשליש המערבי של הפארקים ברצועה צרה של שיש.[25] מערכות מערות רבות נוצרו בשכבות הסלע לאורך המזלג הדרומי של הנהר קינגס, כולל מערת בוידן (Boyden Cave).[9]

המערות בפארק, כמו מרבית המערות בסיירה נבדה של קליפורניה, הן בעיקר מערות המסה. כאשר מים הזורמים על פני השטח חודרים לעומק הם ממיסים את השיש בהיותם מעט חומציים. סלע השיש הוא בעיקרון אבן גיר שעברה התמרה כתוצאה מהחום והלחץ של יצירת והתרוממות הבתולית של הסיירה נבדה. ההתרוממות המהירה של הבתולית ב-10 מיליון השנים האחרונות גרמה לסחיפה מהירה של הסלעים המותמרים באזורים הגבוהים, וחשפה את הגרניט שמתחתם; לכן, רוב המערות בסיירה נבדה נמצאות באזורים הבינוניים והנמוכים (סביב 2,100 מטרים), אם כי ישנן מערות הנמצאות בגובה 500 מטרים ומערות בגובה של 3,000 מטרים, כדוגמת "מערת הצ'יף הלבן" (White Chief cave) ו"מערת הקרקס" (Cirque Cave) בעמק מינרל קינג בדרום הפארק הלאומי סקוויה. כתוצאה מכך הטמפרטורות במערות משתנים על פי הגובה ממעל ל-15 °C ועד נקודת הקיפאון. פתחי המערות במקומות הנמוכים ביותר מצויים בינות לאלונים ושיחים והמעברים יבשים, חמימים ומאובקים, ובניגוד לכך במערות באזור האלפיני יש קרקעית או קירות של קרח.[25] המערות הללו נחצבו בסלע על ידי הנחלים העונתיים השופעים הזורמים בפארק. ברוב המערות הגדולות שבפארק יש (או היו) נחלים הזורמים דרכן.

במערות יש מגוון של ספלאותמים כולל מסכים, זקיפים ארוכים, בריכות עם אבני שוליים, נטיפים שלהם יש תעלה מרכזית שממנה מתפצלים ענפים או ספירלות שנראה כאילו הם קוראים תיגר על כוח המשיכה הקרויים הלקטיטים. כמו כן יש במערות מקבצים מגוונים של מינרלים היוצרים משקעים לאורך הקירות, התקרות והקרקעית בשלל גוונים: כחול, ירוק, שחור, לבן, כתום ואדום. במערות שוכנים בעלי חיים שחלקם אנדמיים לפארק.

אקולוגיה

גנרל גרנט, סקוויה ענקית השנייה בגודלה בעולם

הפרש הגובה בין האזור הנמוך ביותר לאזור הגבוה ביותר שמגיע לכ-3,000 מטרים מהמורדות המערביים של הסיירה נבדה ועד לפסגות הגבוהות מקיים מגוון בתי גידול של צמחים ובעלי חיים ואורגניזמים אחרים. ב-1976 הכריז ארגון אונסק"ו על השטח המשותף לפארק הלאומי קינגס קניון ולפארק הלאומי סקוויה כשמורת ביוספרה בינלאומית בשם "סקוויה-קינגס קניון" (Sequoia-Kings Canyon) בשל התפקיד החשוב שהוא ממלא בשימור המגוון הביולוגי.[26]

מערכת אקולוגית ייחודית קיימת במערות הרבות בפארק. מאז 1965 התגלו לפחות 40 מינים חדשים של חסרי חוליות, רבים מהם אנדמיים לשטח הפארק. בחלק מהמקרים הם קיימים רק באגן ניקוז בלבד או אפילו במערה אחת. בסך הכל תועדו 58 מינים כולל עכבישים, עקרבים, דמויי-עקרב, נדלים, רבי-הרגליים, זבובים, אקרית וסוגים רבים נוספים של חסרי חוליות.[25]

צמחייה

במגוון הטופוגרפי של הפארק יש 1,200 מינים של צמחים וסקולריים בעשרות חבורות צומח ייחודיות. אלו כוללות לא רק את החורשות המפורסמות של הסקוויה הענקית, אלא גם אזורים נרחבים של יערות הרריים, בתי גידול אלפינים וחורשות אלונים ובתה.

העושר של מיני הצמחים בפארק משקף את עושר מיני הצמחים בקליפורניה כולה. מתוך כ-6,000 מינים של צמחים וסקולריים המתועדים במדינה, מעל ל-20% מהם מצויים בשטחי הפארק הלאומי סקוויה והפארק הלאומי קינגס קניון.[27]

אתר הפארק מחלק את הצמחייה לארבעה אזורים:

  • מרגלות ההרים (Foothills) – במורדות הר אש נמצאת המערכת האקולוגית היחידה בפארק מסוג "מורדות הרי קליפורניה" (California Foothills) המוגנת על ידי שירות הפארקים. במערכת נכללים חורשות עצי מין האלון Quercus douglasii (באנגלית Blue Oak), חורשת בתה של מרגלות ההרים (צ'פארל), ערבת דשא, צמחי יוקה. באזור זה נמצא המגוון הגדול ביותר של צמחים בפארק.[28] אלון שחור קליפורני (Quercus kelloggii) הוא מין מפתח לאזור המעבר בין אזור הבתה לאזור יער המחטניים הגבוה יותר.[29]
  • יערות הרריים (Montane forests) – בגובה שבין 1.7 קילומטר ל-2.7 קילומטרים מאופיין הנוף של הפארק בחגורת יער מחטנית. באזור מצויים אורן הזפת, אורן ג'פרי, אורן מפותל ואורן הסוכר בנוסף לשפע עצי קלוצדרוס מפושק, אשוח לבן ואשוח אדום, וכן את עצי הסקוויה הענקית, העצים המסיביים ביותר בעלי גזע בודד בכדור הארץ היכולים לחיות מעל ל-3,200 שנים. התפוצה שלהם מוגבלת, ומשקפת את דפוסי האקלים באלפי השנים האחרונות. פעם הם היו נפוצים יותר, אבל בימינו הם צומחים באופן טבעי רק בסיירה נבדה. ככל הנראה מגבילות טמפרטורות קרות את תחום התפוצה הנוכחי שלהם לגובה וגשמים מעטים את ההתפשטות שלהם למרגלות ההרים. גם לסוג הקרקע יש חשיבות. עצי הסקוויה מעדיפים אדמת חמרה חולית שהיה לחה יותר, חומצית פחות, עשירה יותר בסידן ופחות בנתרן מאשר הקרקעות שבהם גדלים מחטניים אחרים שכנים. בין העצים זורמים לעיתים פלגי מים הנוצרים מהפשרת השלגים באביב ובקיץ הנפרשים לכרי עשב שופעים ועם זאת עדינים מאוד. במקומות הגבוהים יותר שולטים עצי האשוח האדום ואורן הזפת.[30]
  • יערות תת-אלפיניים (Subalpine forests) – יערות אלו מגדירות את האזור הגבוה שבו גדלים עצים בסיירה נבדה. גובה העצים באזור יכול לנוע מ-22 מטרים ועד התצורה הכפופה והמעוותת המכונה קרומהולץ. אף שמיני העצים באזור זה מצויים לעיתים יחד עם אשוח אדום ואורן הזפת בחלק העליון של החורשות של היערות ההרריים הם גדלים בדרך כלל בגובה בין 2,900 ל-3,600 מטרים בדרום רכס הסיירה. סוגי העצים הגדלים באזור זה הם צוגה הררית, אורן לבן-קליפה ואורן בלפור (Pinus balfouriana). עצים בגובה רב זה חייבים להיות מסוגלים לסבול תנאים קשים, כולל טמפרטורות קרות, רוחות עזות ועונת גדילה קצרה. משום שמינים אלו הם העצים היחידים באזור התת-אלפיני הם משחקים תפקיד חשוב בוויסות הפשרת השלגים ומי הפלגים ומספקים את בית הגידול והמזון לעופות וליונקים.[31]
  • האזור האלפיני (Alpine) – קרוב למחצית משטח הפארק מצויה בגובה 3,000 מטרים ומעלה ולכן בתי הגידול של גובה רב שולטים בו. באזור האלפיני הסלעי, מקום שבו עונת הגדילה קצרה ותנאי החורף קשים במיוחד מונעים אפשרות להתפתח מלבד הצמחים העמידים ביותר, מתחלפים העצים המעוותים בשיחים רב-שנתיים. באזור זה הצמחים יוצרים מרבדים חובקי קרקע על מנת לנצל את טמפרטורת פני השטח החמים יותר. בחורף מגנה שכבת השלג העבה על הצמחים בפני הרוחות המייבשות והטמפרטורות שמתחת לנקודת הקפאון. במהלך הקיץ הקצר יש פריחה עזה בניסיון לייצר זרעים לפני שובו של החורף. וכך, ל}מרות התנאים הקשים, האזור האלפיני עשיר ביולוגית. גדלים בו 600 מינים של צמחים וסקולריים, כשלפחות 200 מהם גדלים רק באזור האלפיני. 32 מיני צמחים מוגדרים במעמד מיוחד (Special status plants).[32]
  • אורן בלפור בפארק
    אורן בלפור בפארק
  • פריחה של Dicentra formosa בפארק
    פריחה של Dicentra formosa בפארק
  • פריחה של Swertia radiata בפארק
    פריחה של Swertia radiata בפארק
  • חורשה בפארק הלאומי קינגס קניון
    חורשה בפארק הלאומי קינגס קניון
  • פריחה של Dodecatheon jeffreyi בפארק
    פריחה של Dodecatheon jeffreyi בפארק

בעלי חיים

מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

שונר מצוי בפארק
דוב שחור אמריקני בפארק

בדומה לצמחייה מסווגים בעלי החיים בפארק על פי חגורות האקלים והצמחייה הנקבעים מהפרשי הגובה.[38]

השפעות הפעילות האנושית וניהולן

אף שרוב הפארק מוגדר כיום כאתר טבע בראשיתי, שינו פעילויות אנושיות באופן משמעותי את האקולוגיה של האזור מאז ימי הילידים האמריקאים. על מנת לפנות אזורים לציד חיות ולעודד נביטה של צמחים מסוימים, נהגו הילידים אמריקאים ליזום שריפות מבוקרות באזורים של צמחיית עשבים ושיחים עבותה. מדיניות מניעת השריפות המוחלטת במהלך ראשית המאה העשרים, הובילה להצטברות של חומר צמחי יבש רב ביערות הפארק. עד שנות השישים של המאה ה-20 התברר שהדבר מפריע למחזור הרבייה של עצי הסקוויה בפארק, שקליפתם עמידה בפני אש, אך מצריכה שריפות קבועות כדי לסלק גידולים מתחרים כדוגמת אשוח לבן. בשנת 1963 הציתו מדענים בכוונה חלק מחורשת רדווד מאונטיין (Redwood Mountain Grove), שרפת היער הראשונה מזה 75 שנה באחת מחורשות הסקוויה בפארק. אלפי שתילי סקוויה חדשים נבטו. הצלחת הניסוי הובילה להקמת תוכנית השריפות המתוכננות הראשונה שנקבעה בפארק בשנת 1972.

בית גידול של כרי דשא ויערות לעורך שביל קופר קריק, צפונית לקניון קינגס

מקור נזק עיקרי לפארק בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה רעיית חיות משק בקיץ, בעיקר כבשים, באזורים כמו עמק טהיפיטי ועמק הנהר רורינג (אם כי כבשים מעולם לא נכנסו לחורשת סידר, בגלל הקושי להגיע לקרקעית קניון קינגס לפני הקמת כביש 180). חוואים הוליכו את עדריהם לסיירה נבדה כדי להימלט מהבצורת והחום של עמק סן חואקין. כרי דשא נרמסו על ידי אלפי טלפיים, מה שהוביל לסחיפה מוגברת ופגיעה באגני ניקוז. דובי גריזלי וזאבים שטרפו את חיות המשק נורו, נלכדו והורעלו במספרים גדולים, והטורפים הגדולים נכחדו מהסיירה נבדה בראשית המאה העשרים.[39]

אף ששמורת יער סיירה (Sierra Forest Reserve), כולל מה שיהפוך לפארקים הלאומיים קינגס קניון וסקוויה, הוקמה בשנת 1893, רעו שם לפחות כחצי מיליון כבשים באופן בלתי חוקי. בשנת 1917 החל הממשל הפדרלי לנקוט בצעדים כנגד רעיה בלתי חוקיות והקים מערכת של ניהול מוסדר ושיקום הרכס, לפני שנאסר על כניסת כבשים לקינגס קניון לחלוטין לאחר הקמת הפארק בשנת 1940.[40] מרעה של חיות משק עדיין מותר בכמה אדמות יערות לאומיים סביב הפארק. לעיתים מטיילים עשויים להיתקל בשערים מגודרים באזור הטבע הבראשיתי המיועדים לשלוט על תנועת חיות המשק. על המבקרים לסגור את כל השערים מאחוריהם כדי למנוע את בעלי החיים לנדוד לאזורים מוגנים.[41] היעלמותם של הטורפים הטבעיים בתחילת המאה העשרים הובילה לעלייה עצומה באוכלוסיית האיילים, שגדלה עוד יותר בגלל מבקרי הפארק שהאכילו אותם. בסופו של דבר, הדבר הוביל לרעיית יתר ותת-היער כמעט ונעלם לגמרי באזורים גדולים בפארק. כאשר הורחב הפארק בשנת 1940, החל שירות הפארקים לירות באיילים במאמץ לצמצם את גודל העדרים. אף על פי שההרג המתוכנן הקטין את מספר האיילים לרמה יציבה יותר מבחינה אקולוגית, נמתחה ביקורת על התוכנית על הסתמכותה על כוח הזרוע ולא על שיטות טבעיות יותר, כמו החזרת הטורפים לפארק.[42] חיות המשק היחידות שמותר להכניס כיום לפארק הם סוסים ופרדות משא, המותרים לנוע באזורים מסוימים ולאורך השבילים המרכזיים, ובדרך כלל לא בתחילת העונה במטרה להגן על כרי הדשא באביב כאשר העשב עדיין לח ורך.[41][43]

הפארק ממשיך להיות משכן לאוכלוסייה יציבה של דובים שחורים, שאינם בדרך כלל תוקפניים כלפי בני אדם, אבל נוטים לגנוב מזון מבני אדם. שירות הפארקים התקין תאים ננעלים באתרי הקמפינג, מחייב לנעול מזון בקופסאות מתכת מיוחדות ממי שמטייל בשטח, ומנסה להרחיק את הדובים מאזורים שבהם יש מבקרים רבים. פעולות אלו הצליחו באזורי הטבע המרוחקים, שבהם הדובים הפסיקו לקשר בין מטיילים למזון, אבל זו עדיין בעיה סמוך לאתרי המחנאות המוסדרים. הפארק מעודד מבקרים לאחסן מזון ופריטים בעלי ריח בתאים הנעולים, ולהיפטר מאשפה בפחי אשפה חסינים לדובים. עם זאת, נאלצים שומרי הפארק לעיתים להרוג "דובים בעייתיים" שהתרגלו למזון האנושי.[42]

היסטוריה

ילידים

אגמי קירסארג' ובולפרוג כפי שהם נצפים ממעבר קירסארג'. המעבר היה הנתיב העיקרי לפאיוט בדרכם מעמק אוונס לקניון קינגס.

אנשים שכנו בשטח הפארק הלאומי קינגס קניון של ימינו מלפני אלפי שנה.[44] בני שבט מונו (המכונים גם פאיוט של עמק אוונס) מעמק אוונס ביקרו באזור מביתם שממזרח לסיירה נבדה, סביב אגם מונו. הפאיוט ליקטו בלוטים, שנמצאו במקומות הנמוכים יותר בפארק ושימשו כמזון, וצדו איילים וחיות קטנות אחרות. הם יצרו דרכי מסחר שחיברו בין עמק אוונס עם העמק המרכזי של קליפורניה מערבית לסיירה נבדה.[45] גם בני היוקוט, שחיו בעמק המרכזי של קליפורניה, העזו לטפס להרים בקיץ במטרה ללקט צמחים, לצוד חיות ולסחור. הם לא יסדו כפרים קבועים באזור הגבוה בשל אקלים החורף הקשה.[46] לפני המגע עם האירופאים מנתה האוכלוסייה של היוקוט בין 15,000 ל-20,000 נפשות ובני המונו כ-6,000.[47]

סביב תחילת המאה ה-16 הגרו חלק מהמונו המזרחיים לרוחב הסיירה נבדה לתוך העמק המרכזי, והקימו בו יישובים בסמוך לטריטוריה של היוקוט למרגלות הרי הסיירה בסמוך לנהר קינגס. קבוצה זו ידועה בשם מונאצ'ים או מונו מערביים.[48] בסופו של דבר הם התחלקו לשש חבורות נבדלות, שאחת מהן, הוובונוץ' (Wobonuch) חיה באזור סמוך לחורשת גרנט.[47] האוכלוסייה הילידית סבלה קשה כשהגיעו האירופאים במאה ה -19 (מגפת אבעבועות שחורות קטלה את מרבית המונאצ'ים -1862), ומעט מאוד מהם נותרו באזור כיום.[49]

חוקרי ארצות וכורתי עצים

חוקרי הארצות הספרדים הראשונים שהגיעו לקליפורניה עקפו את האזור של הפארק של ימינו. ב-1805 הוביל גבריאל מורגה (Gabriel Moraga) משלחת מחקר דרך העמק המרכזי וחצה את הנהר שכיום מכונה הנהר קינגס והעניק לו את השם "ריו דה לוס סנטו רייס" (Rio de los Santo Reyes) שפירושו "נהר שלושת המלכים ה"קדושים" (רמז למלכים שבאו להעניק כבוד לאותו האיש בעודו תינוק).[50] ציידי פרוות ביקרו גם הם באזור בשנות ה-20 של המאה ה-19, אבל נראה שלא חדרו לאזורים הגבוהים משום שבונים חיו רק בגבהים הנמוכים. אחריהם הגיעו מחפשי זהב בתקופת הבהלה לזהב בקליפורניה שהחלה ב-1848. עם זאת, נתגלה באזור מעט מאוד זהב, או מינרלים אחרים.[51] הייל ת'ארפ (Hale Tharp), כורה זהב מאוכזב, הוא שגילה את היער הענק בפארק הלאומי סקוויה בשנת 1858, תגלית שהביאה למחקרים נוספים וגילוי של יערות הסקוויה האחרים באזור, כולל חורשת גרנט.[52]

בקתת גמלין, שנבנתה על ידי כורתי עצים ב-1872 היא המבנה העתיק ביותר ששרד בפארק הלאומי קינגס קניון

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19 נסללה דרך לחורשת גרנט ומרבית עצי הסקוויה שבו נכרתו. הראשונה מבין כמה מנסרות הוקמה ב-1862, ופעולות כריתת העצים התפשטו צפונה וכמעט שביראו לחלוטין את אגן קונברס (Converse Basin), אז אחת מחורשות הסקוויה הגדולות בעולם (אף שחסו על העץ המכונה "עץ בול" (Boole tree), העץ הגדול ביותר בחורשה). העץ גנרל גרנט נתגלה על ידי ג'וזף ה. תומאס (Joseph H. Thomas), מפעיל מנסרה, ב-1862. השותפים העסקיים של תומאס, האחים גמלין (Gamlin), תבעו זיכיון לשטח סביב חורשת גרנט, והבקתה שהקימו (נבנתה סביב 1872) נשמרת כאתר היסטורי.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19 גילה סקר ממשלתי "את האיכות יוצאת הדופן של חורשת גנרל גרנט וישראל גמלין שוכנע לוותר על התביעה שלו לאזור על מנת שהאזור יישמר". עם זאת, זה לא עצר לחלוטין את כריתת העצים, ב-1875 כרתו חוטבי עצים עץ סקוויה שגובהו 91 מטרים וקטע ממנו נשלח לתערוכת המאה (Centennial Exposition) בפילדלפיה ב-1876. על פי הדיווח "סירבו אנשי המזרח לקבל את המוצג כחלק של עץ אחד וכינו אותו "תרמית קליפורנית".[53] "גזע המאה" ומרבית העץ הם כיום אטרקציה בחורשת גרנט: "גברות ממחנה כורתי העצים הסמוך נהגו לערוך טקסי תפילה של בית הספר של יום ראשון לילדיהם על הגזע".[53]

סקרים באזורי הטבע הבראשיתי

"נורת פליסייד מנקודת וינדי", צילום של אנסל אדמס, סביב 1936

האנשים הראשונים ממוצא אירופי שחדרו לאזור שכיום הוא האזור המרוחק של קינגס קניון המכונה האזור הגבוה (high country) היו כנראה חברי משלחת המחקר של ג'ון פרימונט ב-1844, שניסו לחצות את הסיירה נבדה ממערב למזרח דרך קניון הנהר קינגס. עם זאת, סופת שלגים בלמה את התקדמותם ואילצה אותם לסגת לעמק המרכזי.[54] ב-1858 הצליחה משלחת בראשות ג'. ה. ג'ונסון (J.H. Johnson) לחצות את הסיירה בנתיב אותו התעתד פרימונט לגלות, דרך מעבר קירסארג' בקצה המזרחי של הפארק של ימינו.[55] המשלחת המדעית הראשונה לאזור הייתה סקר ויטני (Whitney Survey) ב-1864, שנערך ביוזמת הסקר הגאולוגי של קליפורניה בהובלת ויליאם ברואר (William Brewer).[56] לאחר ניסיונות שכשלו לטפס לפסגת הר ויטני ירדה חבורת ברואר לתוך קניון קינגס דרך שבילים שסללו הילידים והם: "ציינו את הדמיון שלו ליוסמיטי והתרשמו מהגובה העצום של קירותיו".[57] אף על פי שפני השטח הטרשיים הקשו על ההליכה, הם גילו נתיב במעלה הקיר הצפוני של הקניון והם שקראו בשם לכמה תוואי נוף בולטים, כולל הר קינג (Mount King), הר גרדנר (Mount Gardner), רכס הפליסיידס והר ברואר (Mount Brewer).[57] מהפסגה שתישא את שמו תיאר ברואר את המראה:

איזה נוף! מאה פסגות בטווח הראיה מעל שלוש עשר אלף רגל – רבות מחודדות מאוד – קניונים עמוקים, צוקים בכל כיוון שכמעט מתחרים ביוסמיטי, רכסים חדים שאינם נגישים לאדם, שעליהם לא דרכה כף רגל אנושית – כולם התקבצו לייצר מראה של נשגבות שכמעט אין לו אח ורע, אחד שרק מעטים זכו לראותו.

חבורת ברואר עזבה את אזור הפארק של ימינו דרך מעבר קירסארג' שבו נתקלו בחבורה של מחפשי זהב אותם הוביל תומאס קיאו (Thomas Keough). אף שהפרטים על משלחת קיאו מצומצמים, ידוע שכורי הזהב חיפשו זהב במזלג הצפוני של הנהר קינגס, והיו בדרכם חזרה לבתיהם בעמק אוונס, מה שמוכיח שהם חצו את המזלג התיכון, אז אזור שנחשב בלתי נגיש למתיישבים לבנים – ובכך היו הראשונים ממוצא אירופי לעשות זאת. סביב 1869 גילה רועה הכבשים פרנק דוסי (Frank Dusy) את עמק טהיפיטי במזלג התיכון והוא שנתן לו את שמו, ומאוחר יותר רעה את כבשיו שם. מלבד שימושים מזדמנים דוגמת רעיית כבשים נותר האזור הגבוה מקום שכמעט לא ביקרו בו, ורובו לא נחקר.

הקמת הפארק

ציורים של קניון קינגס פרי מכחולו של אלברט בירשטאדט (Albert Bierstadt), אחד מציירי נוף הראשונים בקליפורניה. מימין "קניון הנהר קינגס, קליפורניה" (סביב 1870), משמאל: "הר ברואר מקניון הנהר קינגס, קליפורניה" (1872)

רק כשג'ון מיור ביקר לראשונה במקום בשנת 1873, החל קניון קינגס לקבל תשומת לב ציבורית. מיור היה נלהב מהדמיון של הקניון לעמק יוסמיטי, שכן זה חיזק את התאוריה שלו כי העמקים נחצבו על ידי קרחונים מאסיביים במהלך עידן הקרח האחרון. תאוריה זו התחרתה בתאוריה המקובלת של ג'וזיה ויטני (Josiah Whitney) שלפיה עמקי ההרים נוצרו על ידי רעידות אדמה. כתביו של מיור על הגאולוגיה של הפארק ותפארת חורשות הסקוויה שלו הביאו לקריאות לשימור האזור, ומיור עצמו המשיך לשדל למטרה זו.[58] ב-1880 השעה הממשל הפדרלי כל תביעות לרישיון לכריתת עצים באזור חורשת גרנט, בעיקר בשל המאמצים הפוליטיים של הקולונל ג'ורג' ו. סטיוארט (George W. Stewart).[59]

במרץ 1890 הגיש איש הקונגרס מקליפורניה ויליאם ונדוור (William Vandever) הצעת חוק לקונגרס של ארצות הברית מספר H.R. 8350, שבה הציע את הקמת הפארק הלאומי יוסמיטי. עקב כך, הובילו כמה "תככים פוליטיים"[60] להחלפתו בהצעת חוק מספר H.R. 12187, שכללה גם הוראות להקמת הפארק הלאומי גנרל גרנט ולהרחבת הפארק הלאומי סקוויה. מקורותיה של הצעת חוק זו נותרו במידה רבה תעלומה, אם כי ככל הנראה היו מעורבים פוליטיקאים מקומיים המעוניינים בשימור הפארק. דניאל ק. זומוולט (Daniel K. Zumwalt), סוכן של חברת הרכבות סאותרן פסיפיק - שהיה בעלים של חורשות רבות של עצים לכריתה בקליפורניה - אולי ראה בפארק דרך לכפות על מתחריו באזור סקוויה-קניון קינגס לחסל את עסקיהם.[60] ב-1 באוקטובר 1980 חתם נשיא ארצות הברית בנג'מין הריסון על הצעת החוק ובכך היא הפכה לחוק שהקים את הפארק הלאומי גנרל גרנט, הפארק הלאומי הרביעי של ארצות הברית, כיום חלק מהחלק המערבי הקטן של הפארק הלאומי קינגס קניון.[61][60]

במשך שנים רבות הדרך העיקרית לתיירים להגיע לפארק הלאומי גנרל גרנט הייתה "סטפנס גרייד" (Stephens Grade), דרך עגלות משובשת שעליה נסעו כרכרות מווייסייליה בתחילת המאה ה-20. בתחילה, נאלץ צבא ארצות הברית להציב כוחות כדי להגן על הפארק מפני רעייה וציד בלתי חוקיים. אף על פי שבסופו של דבר הפסיקו אלה להיות בעיה, המספר הגדל והולך של המבקרים יצר סוגיות של תברואה ואשפה. בקיץ 1907 ביקרו בפארק כ-1,100 איש.[62] ב-1913 נסללה דרך חדשה לפארק הלאומי גנרל גרנט. באותו קיץ כבר הגיעו לפארק כמעט 2,800 מבקרים.[63] ב-1914 הועבר הטיפול בפארק מהצבא לשליטה אזרחית (אם כי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לא הוקם רשמית עד 1916).[63][64]

היסטוריה ותוספות מאוחרות יותר

מנהלת קינגס קניון החדש התמודדה בתחילה עם ניהול הפארק הענק, שהיה גדול פי 700 מגודל היחידה המקורית בחורשת גרנט. בשנים הראשונות הושאלו לעיתים קרובות אנשי צוות ומומחיות מהפארק הלאומי סקוויה.[65] בשנת 1943 מוזגו המנהלות של הפארק הלאומי סקוויה וקינגס קניון, כאמצעי חיסכון בעלויות עקב מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נשמר ההסדר; כיום שני הפארקים מנוהלים כפארק אחד. לאחר המלחמה גדל מספר המבקרים בפארק בצורה משמעותית מכ-82,000 ב-1945 ל-450,000 ב-1951.[66] הביקוש למתקני תיירות בחורשת סידר, נקודת הקצה של הכביש המדינתי, הלך וגבר, אף על פי שהעמק לא היה חלק מהפארק באופן רשמי, לאחר שלא נכלל בו בגלל אינטרסים כלכליים של חברות מים. הארכת הדרך דרך העמק הייתה שנויה במחלוקת, בגלל נזק אקולוגי פוטנציאלי. בשנת 1947 גיבש שירות הפארק תוכנית כללית הכוללת אכסניות לתיירים, זיכיונות ותחנת יציאה לפרדות משא.[67]

תצפית על הנהר קינגס בכר הדשא זומוולט ב-1940, אותה שנה שבה הורחב הפארק כמעט לממדים של ימינו. אזור זה היה עתיד להיות מוצף אם היה מוקם הסכר המוצע בחורשת סידר

ואז, באופן בלתי צפוי, הגישה לוס אנג'לס מחדש ב-1948 את הבקשה לבנות סכרים בקניון קינגס. בתגובה הגיש הארגון "נפת השימור של הנהר קינגס" (Kings River Conservation District), שייצג חברות מים מקומיות בקשות לאותם אתרים. לא הייתה לארגון כל כוונה לבנות סכרים, אבל הוא קיווה לחסום את האיום הפוטנציאלי למקורות המים שלו. אף שוועדת החשמל הפדרלית (Federal Power Commission) דחתה את הבקשה של לוס אנג'לס, כפי שנהגה קודם להרחבת הפארק ב-1940, חידשה העיר שוב ושוב את הבקשה עד 1963, כאשר היא נדחתה הן על ידי ועדת המים של מדינת קליפורניה והן על ידי הממשל הפדרלי.[68]

גורם אחד בכישלונו האחרון של הפרויקט היה שאף על פי שאתר הסכר של חורשת סידר נמצא מחוץ לפארק, הפרויקט דרש להקים שני סכרים נוספים במעלה הזרם, על מנת שהוא יהיה כלכלי. עם זאת, אתרים אלה נמצאו כעת בתחומי הפארק כפי שנקבע בשנת 1940.[69] ב-6 באוגוסט 1965 צורפו סוף סוף חורשת סידר ועמק טהיפיטי לפארק, ובכך הובטח שלא ניתן יהיה להקים בהם סכרים חדשים. תוספות אלו הביאו את הפארק הלאומי לממדיו הנוכחיים (למעט קטע קטנטן, דרומית לחורשת גרנט, שנוסף ב-1984‏[70])

החל משנות החמישים, בתגובה לתנועה הגוברת והצפיפות בפארקים הלאומיים, יישם שירות הפארקים את משימה 66,[א] תוכנית שהציעה בנייה גדולה של מתקנים וכבישים עבור מבקרים בפארק הלאומי קינגס קניון ובפארקים אחרים. התוכנית כללה מרכזי מבקרים חדשים בחורשת גרנט ובחורשת סידר, חישמול והסדרת מתקני ביוב בחורשת סידר, וכן מקומות אירוח חדשים, שבילים ואזורי חניה.[71]

לאחר שהפיתוח של חורשת סידר התעכב בשנים האחרונות של הבקשות שנכשלו להקמת סכר, פרסם שירות הפארקים בשנת 1972 תוכנית חדשה שכללה בקתות המיועדות ל-260 איש, וכן מתחם על שטח של 1,000 מטרים רבועים הכולל חנות וקפיטריה, בתקווה לפתח את האזור באופן הדומה לעמק יוסמיטי.[72] ב-1974 ביקרו בפארק 1,216,800 תיירים, שיא במספר המבקרים, שלא נשבר מאז.[66] עם זאת, בהגיע 1975 הייתה בדיונים הפומביים התנגדות כה עזה להתפתחות הגדולה, שבסופו של דבר נוספו רק אכסניה וחנות קטנים לפארק.[73]

המספר ההולך וגובר של המבקרים באזור הפרא המרוחק, מ-8,000 בשנת 1962 ליותר מ-44,000 בשנת 1971, יצר בעיות משלו בצורה של אשפה, הדלקת מדורות לא חוקיות ומפגשים עם חיות בר מסוכנות כמו דובים. בשנים 1966 ו-1971 הציע שירות הפארקים, באופן שנוי במחלוקת, לייעד את מרבית הפארק כאזור טבע בראשיתי, שיציב מגבלות הרבה יותר גדולות על אופן השימוש בשטחו.[74][75] ב-1973 הוגבל לראשונה מספר המטיילים שאושרה להם לינה בשטח באמצעות קביעת מכסות.[76] לבסוף, ב-28 בספטמבר 1984, הגדיר הקונגרס מעל 85 אחוז מהפארקים הלאומיים קינגס קניון וסקוויה כאזור טבע בראשיתי. ב-1987 הוכרזו המזלג התיכון והמזלג הדרומי של הנהר קינגס כנהרות פראיים ונופיים.[77]

תיירות

אזור מיוער של הפארק הלאומי קינגס קניון בסמוך לחורשת גרנט, הפארק המקורי שהוקם ב-1890.

חורשת גרנט, הכניסה היחידה לכלי רכב לפארק שוכנת כ-100 קילומטרים מזרחית לפרזנו דרך כביש 180 של קליפורניה.[78] בנוסף לכביש 180 מהמערב, ניתן להגיע לחורשת גרנט מדרום, מהפארק הלאומי סקוויה, דרך כביש 198 של קליפורניה המכונה "כביש הגנרלים" (Generals Highway). שני הכבישים מתמזגים בכפר חורשת גרנט, ומשם ממשיך כביש 180 עוד 56 קילומטרים צפונית-מזרחית עד לחורשת סידר. אין גישה לכלי רכב מכביש 395 בצד המזרחי של הפארק. אין כיום תחבורה ציבורית לפארק הלאומי קינגס קניון. "הסעית העצים הגדולים" (Big Trees Shuttle), שפעלה במקור בין הפארק הלאומי סקוויה וחורשת גרנט, אינה פעילה יותר.[79]

שירות הפארקים מפעיל שני מרכזי מבקרים בפארק, בחורשת גרנט ובחורשת סידר.[80] כפר חורשת גרנט (Grant Grove Village) הוא החלק המפותח ביותר בפארק וכולל את אכסניית ג'ון מיור (John Muir Lodge), בית מלון ובו 36 חדרים, בקתות למבקרים, מסעדה וחנות כללית.[81] גם בחורשת סידר יש שוק קטן, אבל בסך הכל השירותים המוצעים בה מוגבלים הרבה יותר.[82] החלק של חורשת גרנט פתוח כל השנה למעט במזג אוויר קיצוני. חורשת סידר סגורה בחורף.[83] כביש 180 מנוקה משלג רק עד כר הדשא פרינסס (Princess Meadow), הצומת עם כביש יום לייק (Hume Lake Road), שנשאר פתוח עד יום לייק בחורף.

בשל הגישה המוגבלת בכלי רכב מגיעים לפארק הלאומי קינגס הרבה פחות מבקרים מהפארקים הלאומיים השכנים: יוסמיטי וסקוויה. הירידה הכללית במספר המבקרים בפארקים הלאומיים בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 פגעה בפארק הלאומי קינגס קניון משמעותית יותר מאשר בפארקים האחרים. בין 1970 ל-1990 ביקרו בו בממוצע כמיליון מבקרים, אבל במאה ה-21 הממוצע השנתי הוא סביב 500,000.[66][84] המגמה השתנתה מ-2015, ב-2016 ביקרו בפארק 607,479 מבקרים,[85] וב-2018 גדל המספר ל-699,023, מספר המבקרים הגדול ביותר מאז שנת 1996.[66] מאז שהחלו לנהל רישום של כמות המבקרים ב-1904 ביקרו בפארק הלאומי קינגס קניון מעל ל-54 מיליון מבקרים.[66]

אתרי מחנאות ושבילי הליכה

מפלי הנהר רורינג בגובה 12 מטרים הם במרחק הליכה קצר מחורשת סידר.

שלושת אתרי המחנאות בחורשת גרנט הם אזליה (Azalea), קריסטל ספרינגס (Crystal Springs) וסנסט (Sunset), בסך הכול 319 מקומות. למעט סנסט, הם פועלים על בסיס כל הקודם זוכה.[86] בחורשת סידר יש ארבעה אתרי מחנאות. מתוכם, אתרי המחנאות סנטנייל (Sentinel), שיפ קריק (Sheep Creek) ומוריין (Moraine) מכילים 314 מקומות ופועלים על בסיס כל הקודם זוכה. אתר המחנאות קניון ויו (Canyon View) הוא לקבוצות בלבד ודורש הרשמה מוקדמת.[87] במהלך תקופות ביקוש גבוה, ניתן להירשם מראש. בכל אתרי המחנאות יש שירותים ומקלחות, אם כי השימוש במים עשוי להיות מוגבל בהתאם לעונה. כך למשל בעונת 2019 נסגרו המקלחות בחורשת גרנט.[86][87]

יש כמה מסלולי הליכה בפארק הלאומי קינגס קניון שאורכים פחות מיום ושהתחלתם נגישה לכלי רכב. באזור חורשת גרנט יש שביל בן קילומטר וחצי המוביל לעץ גנרל גרנט, וכמה שבילים ארוכים יותר מגיעים למקומות מעניינים קרובים כמו הר רדווד (Redwood Mountain), חורשת הסקוויה הגדולה ביותר.[88] בחורשת סידר כוללים שבילי ההליכה הקלים את ההליכה על שביל קורות העץ בכרי הדשא זומוולט, שממנו יש תצפית נרחבת על קניון קינגס, והליכה קצרה למפלי הנהר רורינג. יש גם שבילי הליכה ארוכים יותר כדוגמת השביל בן ה-13 קילומטרים הלוך ושוב למפלי מיסט, או השביל בן ה-21 קילומטרים הלוך ושוב לפסגת לוקאוט (Lookout Peak) מעל קניון קינגס.[20]

ניתן להגיע למספר אתרים היסטוריים בפארק באמצעות טיולים קצרים, כולל בקתת גמלין (Gamlin Cabin), שנבנתה בסביבות 1872 על ידי האחים גמלין שהגישו בקשה לרישיון לכריתת עצים בחורשת גרנט לפני שהפכה לפארק לאומי. היא נחשבת למבנה הקבע הראשון שנבנה באזור הפארק.[89] בקתת נפ (Knapp Cabin) הרשומה במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים היא המבנה העתיק ביותר ששרד בחורשת סידר, החל משנת 1925. אתר מעניין נוסף הוא מערכת מערת בוידן (Boyden Cavern) הנרחבת, שהכניסה אליה ממוקמת ממש מחוץ לגבול המערבי של הפארק, באזור הטבע הבראשיתי מונרך. החל משנת 2016 המערה נסגרה בגלל נזק שנגרם על ידי שרפת יער נרחבת שהתחוללה בחודשים אוגוסט עד נובמבר 2015 וכונתה "השרפה הגסה" (Rough Fire).[90] שרפה זו כילתה בסך הכול 613 קילומטרים רבועים, בעיקר ביערות הלאומיים הסמוכים, כשבפארק הלאומי קינגס קניון עלו באש 38 קילומטרים רבועים.

סיורים באזור הפרא המרוחק

אגמי ריי (Rae Lakes, בתמונה אגם ריי התיכון) הם בין כמה יעדים לתרמילאים בפארק.

מכיוון שרוב הפארק הלאומי קינגס קניון הוא אתר טבע בראשיתי, והכבישים לתוך הפארק קצרים ומכסים חלק קטן בלבד מהפארק, הדרך היחידה לראות את רוב הפארק היא כתרמילאים (ופחות שכיח, על גבי סוסים). שלא כמו מטיילים יומיים, תרמילאים שלנים בשטח חייבים לקבל אישור כניסה לשטח טבע בראשיתי (wilderness permit) מתחנת של שומרי הפארק או ממרכז המבקרים. מכסה חלה על חלוקת האישורים בעונת תיירות השיא (בדרך כלל בין מאי לספטמבר), מתוכם 75 אחוז מוקצים להזמנות מוקדמות, כאשר היתרה בכניסה לאזור. אישורים נדרשים גם מחוץ לתקופת המכסה, אבל אין מגבלה על כמות האישורים.[91] אף שתרמילאים מהווים אחוז קטן יחסית מכלל המבקרים, יש תנועה רבה יחסית על חלק מהשבילים באזור הטבע המרוחק.[92] בשל הפופולריות של חלק ממחנות השטח השהות בהם עלולה להיות מוגבלת ללילה אחד או שניים.[93] במהלך הקיץ מאיישים צוותים של שירות הפארקים תחנות של שומרי הפארקים באזור הטבע המרוחק בכרי הדשא מקלור (McClure Meadow), כרי הדשא לה קונטה (Le Conte Meadow), אגמי ריי (Rae Lakes), אגם שרלוט (Charlotte Lake) והנהר רורינג (Roaring River).[4]

סוף הכביש בחורשת סידר הוא נקודת יציאה מרכזית לטיולים באזור הטבע המרוחק. לולאת אגמי ריי, שביל בן 66 קילומטרים, היא אחד מטיולי התרמילאים הפופולריים ביותר ועוברת בקניונים העמוקים של עמק פרדייז (Paradise Valley), הגשר התלוי הגבוה של וודס קריק (Woods Creek) והאזור האלפיני החשוף לפני שמגיעים לאגמי ריי. שרשרת של אגמים קרחוניים השוכנים מתחת לפסגות שגובהן מעל ל-4,000 מטרים מעל פני הים.[93] המטיילים בלולאת אגמי ריי מטפסים דרך מעבר גלן (Glen Pass) ומגיעים לגובה של כ-3,635 מטרים מעל פני הים. מפסגת המעבר יכולים המטיילים לצפות באגמי ריי והאגן המקיף אותם.[94] השביל המשותף שביל הרכס הפסיפי/שביל ג'ון מיור מהווה את עמוד השדרה של מערכת השבילים, כשהוא מתפתל לאורך 124 קילומטרים[95] מקניון פיוט (Piute Canyon) בקצה הצפוני של הפארק עד מעבר פורסטר (Forester Pass) בגובה 4,009 מעל פני הים בקצה הדרומי. טיולים רבים בפארק, כולל אגמי ריי, כוללים חלקים משביל משותף זה. שבילים נוספים מתחילים בחורשת גרנט ומובילים לטיולים בקושי בינוני בחלק המערבי הנמוך יותר של הסיירה נבדה, רבים מהם באזור הטבע הבראשיתי אגמי ג'ני (Jennie Lakes Wilderness) הצמוד לפארק.[96]

חלקים רבים מהפארק, כמו המזלג התיכון של הנהר קינגס, קשים יותר לגישה, ודורשים טיולים רב-יומיים על פני שטח קשה. כר הדשא סימפסון במזלג התיכון הוא מסלול באורך 37 קילומטרים בכיוון אחד מחורשת סידר שבמהלכו יש שינויי גובה מצטברים של 3,700 מטרים.[97] התחלות של שבילי הליכה אחרים שמחוץ לפארק מאפשרים גישה למקומות מבודדים יותר, כדוגמת עמק טהיפיטי, 23 קילומטרים בכיוון אחד מתחילת השביל בסכר וישון (Wishon Dam) ביער הלאומי סיירה.[96] הירידה בת ה-900 מטרים לתוך העמק ידועה לשמצה כאחד הטיולים הקשים ביותר בפארק. כמה שבילים מובילים לתוך הפארק מעמק אוונס שממזרח לפארק. כולם מטפסים לגובה של יותר מ-3,400 מטרים. נקודת הגישה הקרובה ביותר ממזרח והעמוסה ביותר היא דרך כביש עמק אוניון (Onion Valley Road), המסתיים כקילומטר וחצי מזרחית לגבול הפארק ביער הלאומי איניו. שביל מעבר קירסארג' מתחיל באתר המחנאות של עמק אוניון ומתחבר לשביל הרכס הפסיפי/שביל ג'ון מיור דרך המעבר באותו שם.[98]

במהלך האביב ובתחילת הקיץ, עלולים מעברי נחלים להיות מסוכנים; בתגובה, התקין שירות הפארקים גשרים לאורך כמה מהשבילים העיקריים. בסוף אוגוסט או ספטמבר של מרבית השנים, יורד מפלס המים בנחלים לרמות בטוחות יחסית. באזור הגבוה לא יורד בדרך כלל שלג בין מאי לנובמבר, אם כי בשנים מושלגות במיוחד, עשויים אזורים גדולים להיות מכוסים בשלג עד יולי. בחורף, סקי למרחקים וטיולים בנעלי שלג הם פעילויות נפוצות. שירות הפארקים מארגן טיולים בנעלי שלג בהובלת שומר פארקים ומתחזק כמה שבילים מטופחים באזור חורשת גרנט. אפשר גם לערוך טיולים ארוכים יותר אל תוך אזור הטבע המרוחק, אם כי בגלל השטח המבותר, השלגים העמוקים בדרך כלל, והיעדר סיורים של שומרי הפארק במהלך החורף, מומלצת פעילות זו רק לטיילי חורף מיומנים. בדומה לתרמילאים, נדרשים אישורים לכניסה לאזור הטבע הבראשיתי לכל טיולי החורף הכוללים לינה בשטח.

טיפוס הרים וגלישת קניונים

על כיפת טהיפיטי, באזור הפרא המרוחק של הפארק יש כמה שבילי טיפוס בדרגות מ-II עד VI

צוקי וכיפות הגרניט הגדולים והחשופים בכיפות בפארק מספקים אפשרויות לטיפוס מצוקים. עם זאת, תוואי נוף רבים כאלו דורשים טיולים ארוכים או מעקפים כדי להגיע לבסיסיהם, מה שמרתיע מטפסים רבים. אלו כוללים את האובליסק (The Obelisk), המשקיף על קניון קינגס בגבול המערבי של הפארק,[99] טיפוס בכמה קטעים בכיפת שרליטו (Charlito Dome) וכיפת שרלוט (Charlotte Dome) גבוה מעל לשביל בובס קריק (Bubbs Creek Trail), וכיפת טהיפיטי, שעל מנת להגיע אליה נדרשים קרוב ל-50 קילומטרים הלוך ושוב.[100] גם רבות מהפסגות הבולטות של הפארק דורשות טיפוס טכני, כולל נורת פליסייד, הנקודה הגבוהה ביותר בפארק, וכמה משכניה לאורך קו הרכס של הסיירה נבדה.[101] בספר "הסיירה הגבוהה: פסגות, מעברים, שבילים" (The High Sierra: Peaks, Passes, Trails) שיצא ב-2009 מתוארת נורת פליסייד כ"הפסגת הקלאסית של הסיירה הגבוהה... היא בולטת מרחוק ויש בה מסלולים שיאתגרו מטפסים מכל היכולות וההעדפות".

גלישת קניונים, טיפוס בולדרינג, וגלישת מצוקים הכרחיים לעיתים קרובות על מנת לחקור חלקים באזורי הטבע המרוחקים שאין בהם שבילים מוסדרים. מסלול מאתגר במיוחד הוא במורד "הנקיק הקסום" (Enchanted Gorge) באזור הטבע המרוחק של המזלג התיכון, שם נעלם הנחל דיסאפירינג קריק (Disappearing Creek) תחת ערימות דרדרת ענקיות רק כדי לצאת מחדש כמה קילומטרים במורד הנהר, ומכאן שמו באנגלית (הנחל הנעלם). קניון גודארד בקרבת מקום הוא מסלול קל יותר, אף על פי שהוא סלעי ומבותר, והוא ידוע בכרי הדשא הנופיים שלו ובמפלים רבים.[102][103] "נקיק היאוש" (Gorge of Despair) מעל עמק טהיפיטי ידוע בשל מקבץ הצוקים, מפלי המים והבריכות העמוקות, שהירידה אליו בעומק 900 מטרים דורש ציוד סנפלינג וחליפת צלילה.[104] בשל גודלו של הפארק, העובדה שברובו אין קליטה סלולרית ושהצוות המטפל בחיפוש והצלה הוא מצומצם רצוי שרק מטיילים מיומנים בשהייה בשטח ינסו לטייל מחוץ לשבילים המוסדרים.[105]

פעילויות הקשורות למים

קטע זה של המזלג הדרומי בחורשת סידר סגור לשיט, אבל מותר לשחות ולדוג בו

כ-15 קילומטרים לאורך הנהר המזלג הדרומי של הנהר קינגס באזור חורשת סידר נחשבים כמים טובים לדיג זבובים. אף שנהגו בעבר להוסיף דגי טרוטה למימיו, הפסיק שירות הפארקים לעשות זאת מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, במטרה לאפשר לדגים בנהר לשוב לתנאים הטבעיים.[106] אף שלאורך קטעים שונים בנהר יש דגי טרוטת עין-הקשת, טרוטה חומה וטרוטת ברוק, רק טרוטת עין-הקשת היא דג טבעי בסיירה נבדה, האחרים הובאו למימי הנחל על ידי דייגים חובבים בתחילת המאה ה-20. הנהר רדוד וחמים מספיק על מנת לבוסס במימיו בתחילת הסתיו. על מנת לשמר את שטחי הדיג הטבעיים חייבים לשחרר כול טרוטת עין-הקשת שנלכדת בחכה. על מנת לדוג נדרש רישיון דיג מטעם מדינת קליפורניה למבקרים מגיל 16 ומעלה.[107] דגי טרוטת עין-הקשת בנהר קינגס הם קטנים, בדרך כלל לא יותר גדולים מ-20 עד 23 סנטימטרים.[108]

על מנת להגן על בית הגידול של הנהרות וגדותיהם סגור המזלג הדרומי של הנהר קינגס הזורם ברוגע סגור לשיט בחורשת סידר בין בובס קריק לגבול המערבי של הפארק. עם זאת, שחייה מותרת באזורים מסוימים של הנהר, כאשר סלע מיור (Muir Rock) והגשר האדום (Red Bridge) הם אתרי שחייה פופולריים. אף על פי שיש אגמים אלפיניים רבים בפארק בגובה רב, ברובם בלתי מעשי לשחות או לשוט. אגם יום (Hume Lake) הסמוך, שנוצר על ידי סכר היסטורי ששירת מנסרה, ממוקם ביער הלאומי סקוויה בין שני חלקי הפארק ומשמש לשיט, שחייה ודיג.[109]

מרבית הנהרות האחרים של הפארק תלולים מאוד ושוצפים במהירות, ומתאימים רק לשייטי קיאק מתקדמים. הקטע של הנהר קינגס בין הגבול המערבי של הפארק ועד מאגר פלאט פיין משמש מיזם מים לבנים מסחרי, כשמרבית הקטע היא ביער לאומי. מרבית הנהרות בפארק עצמו אינם נגישים לכלי רכב.[110] המזלג התיכון הוא אחד מקטעי המים הלבנים הקשים ביותר לגישה במדינה כולה, מכיוון שאת הסירות והציוד צריך לשאת לאורך קילומטרים של אזור טבע פראי על מנת להגיע לנהר. כתב העת "קאנו קיאק" (Canoe Kayak) תיאר את השיט במזלג התיכון כ"עצם ההגדרה של המושג אפי כשחותרים מגיעים מכל העולם כדי לעבור ירידה של פעם בחיים".[111] נדרשים לשייטי קיאקים חמישה ימים על מנת לרדת במזלג התיכון המסווג בדרגה V ממקורותיו בגובה 3,700 מטרים מעל פני הים ועד מאגר פיין פלאט בגובה 270 מטרים מעל פני הים.[111]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי קינגס קניון בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ באנגלית Mission 66, תוכנית בת עשר שנים של שירות הפארקים הלאומיים שמטרתה להרחיב בצורה משמעותית את השירותים למבקרים עד 1966, בזמן לציון יובל להקמת השירות

הערות שוליים

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ 2.0 2.1 Kings Canyon NP
  3. ^ "Sequoia-Kings Canyon Wilderness". Wilderness Connect.
  4. ^ 4.0 4.1 Sequoia and Kings Canyon National Parks Map (PDF) (Map). Cartography by U.S. National Park Service, U.S. Geological Survey. U.S. National Park Service. 2015.
  5. ^ North Palisade, California
  6. ^ Kiver, Eugene P.; Harris, David V. (1999). Geology of U.S. Parklands. John Wiley & Sons. ISBN 0-47133-218-6.
  7. ^ Map Showing Limits of Tahoe Glaciation in Sequoia and Kings Canyon National Parks, California (PDF) (Map). Cartography by James G. Moore and Gregory S. Mack. U.S. Geological Survey. 2008.
  8. ^ White, Mike (2012). Sequoia and Kings Canyon National Parks: Your Complete Hiking Guide. Wilderness Press. ISBN 0-89997-672-7.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Geology overview
  10. ^ Richins, Paul (2008). Mount Whitney: The Complete Trailhead to Summit Guide. The Mountaineers Books. ISBN 1-59485-042-9.
  11. ^ "Tehipite Dome". SummitPost. 2013-01-28.
  12. ^ Morey, Kathy (2014). Hot Showers, Soft Beds, and Dayhikes in the Sierra: Walks and Strolls Near Lodgings. Wilderness Press. ISBN 978-0-89997-556-6.
  13. ^ Eugene P. Kiver, David V. Harris, Geology of U.S. Parklands, Page 247
  14. ^ Kohn, Beth; Benson, Sara (2016). Lonely Planet Yosemite, Sequoia & Kings Canyon National Parks. Lonely Planet Publications. ISBN 978-1-76034-134-3.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Park map
  16. ^ Palmer, Tim (2004). Lifelines: The Case for River Conservation. Rowman & Littlefield. ISBN 1-46160-278-5.
  17. ^ Elisabeth Kwak-Hefferan, Kings Canyon National Park: USA's Deepest Canyon
  18. ^ United States Geological Survey (USGS). "United States Geological Survey Topographic Map: The Sphinx, California quad". TopoQuest.
  19. ^ Hilton, Spud (2005-07-24). "Crowning Glory / Kings Canyon rivals Yosemite in all but crowds – and grandeur is easy to get to". SFGate.
  20. ^ 20.0 20.1 "Cedar Grove Trails". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  21. ^ United States Geological Survey (USGS). "United States Geological Survey Topographic Map: Tehipite Dome, California quad". TopoQuest.
  22. ^ Palmer, Tim (2012). Field Guide to California Rivers. University of California Press. ISBN 978-0-520-95219-5.
  23. ^ "Water Resources Overview". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  24. ^ Squatriglia, Chuck (24 בספטמבר 2006). "Magical underground world". sfgate.com. San Francisco Chronicle. ארכיון מ-2007-11-03. נבדק ב-2020-05-29. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 Cave / Karst Systems
  26. ^ "UNESCO - MAB Biosphere Reserves Directory".
  27. ^ Plants
  28. ^ Foothills
  29. ^ Hogan, C. Michael (2008). Stromberg, Nicklas (ed.). "California Black Oak: Quercus kelloggii". GlobalTwitcher.com. אורכב מ-המקור ב-2012-02-18.
  30. ^ Montane forests
  31. ^ Subalpine forests
  32. ^ Alpine
  33. ^ 33.0 33.1 Amphibians and Fish
  34. ^ Reptiles
  35. ^ birds
  36. ^ Mammals
  37. ^ California Grizzly Bear
  38. ^ animals Animals
  39. ^ "Mammals". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  40. ^ "Management Direction for the Ansel Adams, John Muir and Dinkey Lakes Wildernesses: Revised Draft Environmental Impact Statement". U.S. Forest Service. אוג' 2000. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ 41.0 41.1 "Minimum Impact Stock Regulations". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  42. ^ 42.0 42.1 Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Reappraisal: The Leopold Report". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  43. ^ 2017 Stock Use and Grazing Regulations, Kings Canyon National Park (PDF) (Map). Cartography by SEKI Plant Ecology. U.S. National Park Service. 2017-04-07.
  44. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "The Native Americans and the Land". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  45. ^ Finegan, Chance (2008-03-04). "Park History: Kings Canyon National Park". National Parks Traveler.
  46. ^ U.S. National Park Service (1986). Sequoia-Kings Canyon/Grant Grove Redwood Mountain Development Concept Plan: Environmental Impact Statement. U.S. Department of the Interior.
  47. ^ 47.0 47.1 Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "The Western Mono". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  48. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Native Americans of the Southern Sierra". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  49. ^ "Sequoia and Kings Canyon National Parks History". Frommer's.
  50. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Exploration and Exploitation (1850-1885)". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  51. ^ "Mine Assessment Overview". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  52. ^ Stagner, Howard R. "Colossal Trees in a Colossal Setting". The Giants of Sequoia and Kings Canyon. U.S. National Park Service.
  53. ^ 53.0 53.1 "The Centennial Stump". The Historical Marker Database.
  54. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Arrival of the Anglo-Americans". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  55. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Caucasian Settlers Come to the Southern Sierra". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  56. ^ Moore, James G.; Nokleberg, Warren J.; Sisson, Thomas W. (1994). "Geologic Road Guide to Kings Canyon and Sequoia National Parks, Central Sierra Nevada, California" (PDF). U.S. Geological Survey.
  57. ^ 57.0 57.1 Farquhar, Francis P. (1925). "The Whitney Survey and Clarence King". Exploration of the Sierra Nevada. Yosemite Online.
  58. ^ Eldredge, Ward (2009). Kings Canyon National Park. Arcadia Publishing. ISBN 0-73855-996-2.
  59. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "George Stewart Campaigns to Protect the Mountains". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  60. ^ 60.0 60.1 60.2 Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Expansion of Sequoia and Creation of General Grant". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  61. ^ "Sequoia and Kings Canyon National Parks: Final General Management Plan and Comprehensive River Management Plan/Environmental Impact Statement". U.S. National Park Service. 2006. p. 35.
  62. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Park Development Begins". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  63. ^ 63.0 63.1 Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Walter Fry and Civilian Park's Administration". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  64. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "The Sierran Parks and Creation of the National Park Service". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  65. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Planning a New Kings Canyon National Park". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.{
  66. ^ 66.0 66.1 66.2 66.3 66.4 Kings Canyon NP
  67. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "How Much Tourism and Where Will It Be?". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  68. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Cedar Grove: The One Big Failure of Mission 66". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  69. ^ Roper, Steve (1997). The Sierra High Route: Traversing Timberline Country. The Mountaineers Books. ISBN 978-0-89886-506-6.
  70. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "A New Plan For Grant Grove". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  71. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Renewal: Mission 66". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  72. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Reappraisal: Giant Forest". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  73. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "A Final Development Plan For Kings Canyon". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  74. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "Reappraisal: The Wilderness Backcountry". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  75. ^ "Wilderness". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  76. ^ Dilsaver, Lary M.; Tweed, William C. (1990). "The Baby Boomers And The Backcountry". Challenge of the Big Trees. U.S. National Park Service.
  77. ^ "Kings River, California". National Wild and Scenic Rivers System.
  78. ^ "Driving Directions". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  79. ^ "Park Shuttles". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  80. ^ "Visitor Centers and Facilities". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  81. ^ "Lodging". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  82. ^ Page, David T. (2011). Explorer's Guide to Yosemite & the Southern Sierra Nevada. Countryman Press. ISBN 978-1-58157-880-5.
  83. ^ "Operating Hours & Seasons". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  84. ^ Stevens, Thomas H.; More, Thomas A.; Markowski-Lindsay, Marla (2014). "Declining National Park Visitation: An Economic Analysis" (PDF). Journal of Leisure Research. U.S. Forest Service. pp. 153–164.
  85. ^ Reynolds, Christopher (2017-03-01). "National parks saw a record-setting number of visitors last year. Were they too much of a good thing?". Los Angeles Times.
  86. ^ 86.0 86.1 "Grant Grove Campgrounds". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  87. ^ 87.0 87.1 "Cedar Grove Campgrounds". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S National Park Service.
  88. ^ "Grant Grove Trails". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  89. ^ "Gamlin Cabin". Waymarking.
  90. ^ Appleton, Rory (2016-08-17). "Kings Canyon cave stays closed in clash between Forest Service, private firm". Fresno Bee.
  91. ^ "Wilderness Permits & Reservations". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  92. ^ "Sequoia and Kings Canyon National Parks". National Geographic.
  93. ^ 93.0 93.1 "Rae Lakes Loop". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  94. ^ "Rae Lakes Loop". backpackers-review.com.
  95. ^ "Mile-by-Mile Information". Sierra Hikes.
  96. ^ 96.0 96.1 "Trail Descriptions". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  97. ^ R. J. Secor, The High Sierra: Peaks, Passes, Trails, Page 184
  98. ^ R. J. Secor, The High Sierra: Peaks, Passes, Trails, Page 157
  99. ^ R. J. Secor, The High Sierra: Peaks, Passes, Trails, Page 205
  100. ^ "Rock Climbing". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  101. ^ Porcella, Stephen; Burns, Cameron M. (1998). Climbing California's Fourteeners: The Route Guide to the Fifteen Highest Peaks. The Mountaineers Books. ISBN 978-0-89886-555-4.
  102. ^ R. J. Secor, The High Sierra: Peaks, Passes, Trails, Page 268
  103. ^ "Enchanted Gorge". SummitPost. 2016-08-16.
  104. ^ "Gorge of Despair". SummitPost. 2016-10-08.
  105. ^ "Minimum Impact Restrictions – Terms and Conditions of Wilderness Permits". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  106. ^ "The South Fork Kings River". The Ecological Angler.
  107. ^ "Fishing". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  108. ^ Roberts, Rich (1992-08-19). "Kings Canyon, the Forgotten National Park : For Fishing and Beauty, Cedar Grove Is Equal to Yosemite's Merced River". Los Angeles Times.
  109. ^ Fodor's Yosemite, Sequoia & Kings Canyon National Parks. Fodor's Travel. 2010. ISBN 1-40000-560-4.
  110. ^ "Rivers". Sequoia & Kings Canyon National Parks. U.S. National Park Service.
  111. ^ 111.0 111.1 McQuoid, Darin (2016-09-26). "Paddle the Parks: Sequoia National Park". Canoe Kayak. אורכב מ-המקור ב-2018-07-23. נבדק ב-2019-08-03.


הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
אוורגליידס • אולימפיק • איי הבתולה • איי התעלה • אייל רויאל • אינדיאנה דונס • אקדיה • ארצ'ס • בדלנדס • ביג בנד • ביסקיין • ברייס קניון • גליישר • גליישר ביי • גרייט סמוקי מאונטיינז • גרנד טיטון • גרנד קניון • דנאלי • דריי טורטוגס • האגן הגדול • הדיונות הגדולות • הוט ספרינגס • הליאקלה • הר ריינייר • הרי גוואדלופה • הרי הגעש של הוואי • הקניון השחור של הגניסון • הרי הרוקי • ווֹיאז'וּרס • וייט סנדס • וינד קייב • יוסמיטי • ילוסטון • ימת קלארק • לאסן • מסה ורדה • מערות קרלסבד • מערת מאמות' • סגווארו • סמואה האמריקנית • סקוויה • עמק המוות • עמק קויאהוגה • עמק קובוק • עץ יהושע • פטריפייד פורסט • הפיורדים של קינאי • פינקלס • ציון • צפון רכס קסקייד • קונגארי • קטמיי • קינגס קניון • קניונלנדס • קניון ניו ריוור • קפיטול ריף • קרייטר לייק • קשת השער • ראנגל-סנט אליאס • רדווד • שננדואה • שערי האזור הארקטי • תאודור רוזוולט

מחלקת הפנים של ארצות הברית • שירות הפארקים • משטרת הפארקים

קניון קינגס כפי שהוא נראה משביל מפלי מיסט
קניון קינגס כפי שהוא נראה משביל מפלי מיסט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הפארק הלאומי קינגס קניון34120416Q936623

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_קינגס_קניון&oldid=2078634"