פומת פלורידה
 פומת פלורידה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | פומה |
| מין: | פומת ההרים |
| תת־מין: | פומת פלורידה |
| שם מדעי | |
 Puma concolor coryi
| |
| תחום תפוצה | |
| |
,_NPSPhoto_(9255082289).jpg)
.jpg)
פומת פלורידה (שם מדעי: Puma concolor coryi; שם שגוי נפוץ פנתר פלורידה[1]) הוא תת-מין של הפומה, השוכן ביערות ובביצות דרום פלורידה בארצות הברית. בעבר שכן בכל המרחב שבין פלורידה עד לואיזיאנה כולל מדינות מפרץ מקסיקו וארקנסו. כיום מצוי בטבע רק בקצה הדרום מערבי של פלורידה.
תת-המין נמצא בסכנת הכחדה חמורה ונכון ל-2016 מצוי בשתי שמורות טבע בלבד: הפארק הלאומי אוורגליידס ומרכז השימור Big Cypress שבפלורידה. בשנת 2013 הוערך שנותרו כ-160 פרטים בלבד.
תיאורו
זהו תת-מין בעל צבע חום צהבהב, מנומר מלידה בכתמים שחורים (בצעירותו) או חומים בהירים (בבגרותו). בדרך כלל בעל צבע עיניים כחול. הזכרים כבדים וגדולים מהנקבות ומשקלם יכול להגיע עד כ-73 ק"ג. משקל הנקבות הבוגרות 29–45.5 ק"ג. לפומה בטן תחתונה של בצבע לבן-קרמי, זנב ואוזניים שחורים בקצותיהם. אורכו הכולל (מהזנב) 1.8–2.2 מטר וגובה כתפיו 60–70 ס"מ. לפומת פלורידה אין את היכולת לשאוג, ובמקום זאת משמיע מגוון צלילים הכוללים שריקות, ציוצים, נהמות, צפצופים וקולות גרגור.
סיווג טקסונומי
פומת פלורידה נחשבת מזה זמן לתת-מין ייחודי של פומה, Puma concolor coryi, אחד מ-32 תת-מינים של פומה המוכרים למדע.
פומת פלורידה מוגנת מצייד חוקי מאז 1958, ומופיעה ברשימת המינים בסכנת הכחדה של רשות הדייג וחיות הבר של ארצות הברית מאז 1967, והוספה לרשימת המינים בסכנת הכחדה של ארצות הברית ב-1973. עם זאת כיום מצב השימור שלה אינו מוגדר.
ניתוח גנטי של הדנ"א המיטוכונדריאלי גילה כי ההבדלים בין תת-מין זה לתת-מינים אחרים של הפומה קטנים ביותר. בהתבסס על ניתוח זה נראה כי יש לסווג את פומת פלורידה ותת מינים נוספים כמשתייכים לתת-מין אחד של פומה צפון אמריקאית Puma concolor couguar.
על אף ממצאים אלה הוא עדיין מופיע ברישומים ובמחקרים כולל אלה העוסקים בשימורו, כתת-מין נפרד Puma concolor coryi. בתגובה להצעה לבטל את מעמדו הטקסונומי כתת-מין ייחודי נטען על ידי מרכז השימור של פומת פלורידה כי סוגיית הסיווג הטקסונומי טרם הוכרעה באופן חד משמעי.
תזונה
פומת פלורידה היא טורף הניזון ממגוון רחב של בע"ח קטנים כגון ארנבות בר, עכברים, ציפורי מים, אך גם בע"ח גדולים כגון חסידות, איילים, פקארי ולעיתים אף אליגטורים. עונת הצייד של הפומה מושפעת במידה רבה מההתנהגות של טרפו, ובמיוחד הצבי. הצבאים פעילים בלילה מה שמגביר את הצלחת הפומה בצייד היות שהוא טורף לילי.
חיים מוקדמים
גורי הפומה נולדים בדרך כלל במחילות הנחפרות על ידי אמהותיהם, בדרך כלל בסבך שיחים. מיקומן של המחילות מושפע ממגוון גורמים הכוללים את זמינות הטרף ונצפו בסביבות מגוונות בהתאם לכך.
הגורים מבלים את 6–8 השבועות הראשונים של חייהם במחילות אלה, כשהם תלויים לחלוטין באמם. ב-2–3 שבועות הראשונים האם מבלה במאורה ומניקה את הגורים, לאחר מכן היא מבלה זמן רב יותר מחוץ למאורה על מנת לתפוס טרף להזין את הגורים.
ברגע שהגורים בוגרים דיים לצאת מהמאורה הם יצטרפו לצייד בחברת אמם. מפגשים בין פומות זכרים ונקבות אינם שכיחים מאחר ששני המינים נמנעים בדרך כלל ממגע מחוץ לשעת ההזדווגות. הגורים מתחילים לצוד ביחד עם אמם כאשר הם בני חודשיים לערך, והופכים לעצמאיים בגיל שנתיים כשהם מתחילים לחיות ולצוד בגפם.
איומים
לפומת פלורידה יש אויב טבעי מלבד האדם – האליגטור האמריקאי. האיום הגדול ביותר להשרדות הפומה מלבד טריפה וצייד לא חוקי הוא צמצום ופרגמנטציה של שטחי המחיה לאיים מבודדים בשל פעילות אנושית. הצייד וצמצום שטחי המחיה של הפומה שהיה נפוץ בעבר באזורים נרחבים הביאו לכך שכיום האוכלוסייה המצומצמת מרוכזת בשטח קטן בדרום פלורידה. דבר זה יצר אוכלוסייה קטנה ומבודדת ורביית קרובים המביאה לפגמים גנטיים ובעיות רפואיות שונות בקרב הפומות.
2 גורמי התמותה המרכזיים של פומות הם כתוצאה מפגיעת רכבים ותוקפנות טריטוריאלית הדדית בין זכרים. פומות פצועות נלקחות לרוב לטיפול ולשיקום בשמורת וייט-אוק בפלורידה שם הם מטופלים במטרה להשיבם בחזרה לסביבת המחיה הטבעית.
הפיתוח הנרחב בפלורידה ונהר הקלוסהצ'י מהווים מחסום להתפשטות האוכלוסייה. בעוד שהזכרים נודדים למרחקים בחיפוש אחר שטחי מחיה פנויים, הנקבות נוטות להישאר קרובות לשטחי המחיה של אמהותיהם. משום כך הם אינם מצליחים להתפשט בהצלחה ולהגדיל את שטח מחייתם.
גורמי תמותה נוספים
מחלות
ניתוח אנטיגנים מפרטים נבחרים הראה עדות לנוכחות של FIV נגיף הכשל החיסוני בחתול, וPLV) Puma Lentivirus) בחלק מהפרטים.
ב-2002-2003 נתגלה בשני פרטים וירוס לוקמיית חתולים FeLV.
ה-FeLV הוא נגיף לתלי ולפיכך נעשה ניסיון לחסן את האוכלוסייה כנגדו על מנת למנוע את התפשטותו לפרטים נוספים. בין השנים 1990-2007 נצפתה עלייה בקרב הפרטים הנגועים בנגיף. על אף שלא שנצפו מקרים חדשים של הדבקות קיים החשש להתפרצות מחודשת של הנגיף.
כימיקלים
חשיפה למגוון רחב של כימיקלים בסביבה גרמו לפגיעה בפוריות של הפומות. רמות דומות של אסטרדיול בקרב זכרים ונקבות של המין מצביעות ככל הנראה על פמיניזציה של הזכרים עקב חשיפה לחומרי הדברה. זכרים נקביים הם בעלי סיכוי מועט להפרות נקבות, מה שמהווה איום משמעותי לתת המין שאוכלוסייתו מצומצמת ביותר וסובל מרביית קרובים.
דלדול גנטי
מכל תת-המינים של הפומה, לפומת פלורידה יש את השונות הגנטית הנמוכה ביותר. האוכלוסייה הקטנה של הפומה גורמת לשיעורים גבוהים של רביית קרובים הגורמת לפגמים גנטיים הכוללים טמירות אשכים, בעיות קרדיולוגיות ומערכת חיסונית מוחלשת.
אפקט שלילי נוסף של רביית קרובים היא שהיא מפחיתה את השונות הגנטית, ובכך מגבירה את דלדול הגנים באוכלוסייה. בין המאפיינים המורפולוגיים השכיחים כתוצאה מפגמים גנטיים הם קרחות שיער וזנבות מפותלים. השכיחות של קרחות שיער בקרב פומת פלורידה מגיעה ל-94%, בהשוואה לתת מינים אחרים של פומה (9%). השכיחות של זנבות מפותלים מגיעה ל-88% בהשוואה לכ-27% בלבד בתת-מינים אחרים.
הפתרון המוצע לבעיית דלדול הגנים באוכלוסיית הפומה היא להחדיר לאוכלוסייה את פומת טקסס על מנת להגביר את המגוון הגנטי.
פגיעה מרכבים
פומות פלורידה משוטטות בשטח בטווח של 190–500 קמ"ר. בטווחים אלה ישנם כבישים רבים אותם חוצים הפומות לעיתים קרובות והם מועדים להיפגע מרכבים חולפים. האמצעים להפחית את שיעור הפגיעה מרכבים כוללים הגדרת אזורים בעלי הגבלת מהירות לילית, שולי דרכים מורחבים שימוש במחזירי אור ופסי הרעדה.
שיטה נוספת להפחתת ההתנגשויות היא יצירה של "מסדרונות ירוקים". מסדרונות ירוקים הם שטחים המדמים סביבה טבעית ומאפשרים מעבר בטוח של בעלי החיים מתוך הנחה שבעלי החיים יעדיפו מעבר במסדרונות ירוקים ולא בכביש מאחר שהוא מאפשר מקום מסתור (לטורף או טרף) והוא בטוח יותר לחציה.
מצב שימור
בעבר הוגדר תת-המין תחת סיווג CE (רשימת מינים בסכנת הכחדה חמורה) על ידי ה-IUCN. אך מאז 2008 הוא אינו רשום.
מאמצי השימור הנוכחיים מתמקדים באוכלוסייה הילידית בפלורידה. המשימה אינה פשוטה. "יחידת רבייה" של הפומה הכוללת זכר ו-2–5 נקבות זקוקים למרחב מחיה רציף – של כ-500 קמ"ר. אוכלוסייה של 240 פרטים תהיה זקוקה לפיכך ל-21,000–31,000 קמ"ר. עם זאת נכון ל-2006 רק 9,800 קמ"ר היו זמינים כמרחב מחיה עבור הפומות. בנוסף לכך יש צורך בהגדלה ניכרת של האוכלוסייה על מנת להימנע מרביית קרובים ולהגביר את המגוון הגנטי.
פומת פלורידה מהווה את ספינת הדגל של מאמצי השימור בפלורידה בשל חשיבותו במארג האקולוגי הכולל באזור. ההחדרה של 8 נקבות של תת-מין קרוב, פומה טקסס, לאוכלוסיית הפומה הוכתרה בהצלחה והביאה להפחתה משמעותית בשיעורי רביית הקרובים. אחד מהיעדים של מאמצי השימור הוא לבסס 2 אוכלוסיות נוספות בשטחי המחיה ההיסטוריים של הפומה – אולם יעד זה נתקל בקשיים פוליטיים למימושו.
