בליה חופית
בליה חופית היא בליה של קרקע והסרה של חוף או משקע של דיונה על ידי תנועת גלי ים, או על ידי פעילות של גאות ושפל, זרמי ים או ניקוז. גלים שנוצרים על ידי סופות, פרצי רוח או כלי רכב מהירים גורמים לסחיפה חופית שעלולה לגרום להיעלמותם של סלעי משקע ומשקעים לאורך זמן, או לפחות לחלוקה מחדש של משקעים חופיים; סחיפה באזור אחד עלולה לגרום להצטברות באזור אחר.
סקירה
המחקר של סחיפה וחלוקה מחדש של משקעים נקרא 'מורפודינמיקה חופית'. היא עלולה להיווצר על ידי תנועות של הידראוליקה, שחיקה, התנגשות וקורוזיה.
על חופים שאינם סלעיים, התוצאה של בליה חופית היא מערכי סלע שעברו שינויים דרמטיים (או לא דרמטיים) באזורים בהם קו החוף מכיל שכבות של סלע או אזורי העתקים עם עמידות משתנה לבליה. אזורים רכים מתבלים הרבה יותר מהר מאזורים קשים, כשבדרך כלל התוצאה היא תצורות נוף כמו מנהרות, גשרים ועמודים. שחיקה פועלת גם באזורים שיש בהם פרצי רוח עזים, חול רפוי וסלעים רכים. ההסעה של מיליוני חלקיקי חול על ידי הרוח יוצרת תופעה של התזת חול. התופעה הזאת עוזרת לסחוף, להחליק ולמרק סלעים. שחיקה מוגדרת כבליה של משטחי סלע בדרך פעולה מכנית של סלע אחר או של חלקיקי חול.
גורמים המשפיעים על קצבי שחיקה
היכולת של גלים ליצור סחיפה של פני הצוק תלויה בגורמים רבים. העיקריים שבהם:
- הקשיות ועמידותם של סלעים בעלי מפנה ימי לבליה תלויה בחוזק המכני של הסלע עצמו ובנוכחותם או קיומם של בקיעים (fissure) או שברים ושכבות של חומר לא מגובש כמו סילט וחול.
- הקצב שבו הריסות (debris) מהצוקים מוסעות מחוף הים באזור שבין הגאות והשפל (intertidal zone) (להבדיל מפעולת הגאות והשפל) תלויה בעוצמה של הגלים שחוצים את החוף. עוצמה זו צריכה להגיע לרמה קריטית כדי להסיר חומר מעיי החורבות, עיי חורבות יכולים ל"השאיר" חומר באופן מתמיד ולכן ההסרה של עיי חורבות אלה יכולה לארוך הרבה שנים כדי להעלים אותם לגמרי.
- חופים מפזרים את אנרגיית הגלים לאורך שפת הים ומספקים הגנה לקרקע שגובלת בה אך זה תלוי ביציבות שפת הים או ברמת ההתנגדות שלה להנמכה, ברגע ששפת הים יציבה היא אמורה להתרחב ולהיות יותר יעילה בפיזור אנרגיית הגלים כדי שגלים פחות חזקים בפרט וגלים בכלל יגיעו מעבר לשפת הים אל החוף. האספקה של חומרי סחף מזרימה שמגיעים לשפת הים מתחת לצוקים עוזרים לוודא שיש חוף יציב.
- הבתימטריה (Bathymetry) הסמוכה או התצורה של קרקעית הים שולטים באנרגיית הגלים שמגיעה לחוף ויכולה להיות לה השפעה מכרעת על קצב בלית הצוקים.
- שרטונים ועמודים נותנים הגנה בפני בליה שנגרמת כתוצאה מגלים על ידי זה שהם גורמים לגלי הסערה להתנפץ עליהם ומפזרים את האנרגיה הגלית שלהם לפני שהם מגיעים לחוף. בהינתן האופי הדינאמי של קרקעית הים, שינויים במיקום השרטונים והעמודים עלולים לגרום לאזורים של בלית חוף או בלית צוקים לשנות מיקום לאורך החוף.[1]
- בליה חופית הושפעה רבות על ידי עליית מפלס פני הים באופן גלובאלי. לאורך חוף הים המזרחי של ארצות הברית היו מקרים רבים של בליה חופית מואצת. במקומות כמו פלורידה נצפתה בליה חופית מוגברת. בתגובה הגדילו פלורידה והמחוזות הספציפיים שבה את תקציבם כדי לחדש את מלאי החול הסחוף שמושך תיירים לפלורידה ועוזר לתמוך בתעשיית התיירות הענפה שלה.
גורמים נוספים: תהליכי בליה והסעה של מדרון, הידרולוגית המדרון, צמחייה, שחיקת רגל הצוק, הצטברות משקעים ברגל הצוק, התנגדות המשקעים שממוקמים ברגל הצוק לשחיקה והסעה, פעילות אנושית, סחיטת משאבים (Resource extraction) וניהול חופי (Coastal management).
תנועת גלים
פעילות הידראולית
הידראוליקה נגרמת כתוצאה מגלים המכים על פני הצוק וניצבים מול אוויר שנדחס בסדקים על ראשית הצוק. תהליך זה מפעיל לחץ על המסלע שמסביב ויכול באופן הדרגתי לנפץ ולהסיר חלקים. במשך זמן, הסדקים יכולים לגדול ולפעמים יוצרים מערות. הרסיסים/שבבים צונחים לקרקעית הים שם הם חשופים לפעילות גלית מתמשכת.
אטירציה
אטירציה מתרחשת כאשר גלים גורמים לדרדרת - חלקי אבן רופפים מתנגשים אחד בשני, משתפשפים ו"מכרסמים" הדדית ובאופן הדרגתי הם נהיים קטנים יותר, חלקים יותר ועגולים יותר. דרדרת גם מתנגשת עם בסיס פני הצוק ומכרסמת חתיכות קטנות של אבן מהצוק או שתהיה לו השפעה של שחיקה בדומה לשיוף על ידי נייר זכוכית.
קורוזיה ושחיקה
שחיקה מתרחשת כאשר גלים נשברים על פני הצוקים ולאט לאט גורמים לסחיפה. כשהים מכה בפני הצוקים הוא גם משתמש בדרדרת (אותן חתיכות אבן) מתנועות גלים אחרות לחבוט ולשבור חלקי אבן אחרים ממעלה פני הצוק שיכולים לשמש לאותה תנועת גלים ושחיקה. קורוזיה או בליה כימית אשר מתרחשת כשרמת החומציות (כל ערך מתחת ל-PH של 7) של הים "אוכלת" את הסלעים על פני הצוק. פני צוק של צוקי אבן גיר שיש להם PH גבוה מושפעים במיוחד בצורה הזאת. תנועת גלים גם מעלה את קצב הריאקציה על ידי הורדת החומר שאליו הייתה הריאקציה.
בליה חופית בישראל
תהליכי השקעה באזורים חופיים: השקעה של חומר שמגיע ממקום אחד ומושקע במקום שני מצטבר ובונה נוף. הנופים המזוהים ביותר הם החופים החוליים שנוצרים כאשר קצב ההשקעה של החומר גדולה יותר מקצב ההסרה שלו. בעונת החורף יש הנמכה של קו החוף כי יש יותר הסרה (סופות, סערות וכו') אל תוך הים. בקיץ המערכות מתונות יותר ויש יותר הבאה והשקעה של חומר אל תוך החוף.
האזור החופי של ישראל בנוי מסלעי כורכר ומקרקעות שהצטברו בתקופת הפליסטוקן, סלעים ומשקעים אלו מורכבים בעיקר מחול קוורץ, משברי רכיכות ומכמויות משתנות של חומר מלכד גירי[2] חומר הסחיפה מגיע מדלתת הנילוס ( תאוריה שמצוטטת פעמים רבות, אבל חול ים מורכב מגרגרים בעלי גודל 2 מ"מ ומעלה, שלא ניתן להסביר, באופן מדעי, הסעתם לאורך מאות קילומטרים ) דרך זרמים מקומיים לאורך החוף ומושקע על ידי גלי הליחוך (Swash). היום המנגנון הזה מוגבל על ידי סכר אסואן שמונע כניסת משקעים והזנתם לים התיכון (זו תאוריה פופולרית, אך אין בה הגיון מדעי. סכר על נהר אינו מונע זרימתו. הזרימה נשארת קבועה, שאלמלא כן היה האגם שבגב הסכר מתמלא עד אינסוף. אם הזרימה נשארת קבועה, גם הסעת החומרים, מן הסכר ואילך, נשארת קבועה) וכן משטר הזרמים, הגלים והרוח אשר משתנים בשנים האחרונות. הגלים מתכנסים וכך מסירים חומר מאזורי הכף (headland) לכן מכן הם משקיעים אותו במפרצים לטובת ליצירת חוף. אם התנאים הסביבתיים לא משתנים (אקלים, זרמים) החוף בסופו של דבר החוף יתיישר. עם זאת, במקומות שנבנו שוברי גלים מקבילים לקו החוף (כמו בתל אביב) התאספה כמות חול שחיברה את שוברי הגלים עם קו החוף. כלומר, החול לא רק שלא נגרע, כמאמר הציטוטים הפופולריים, אלא אף התווסף.
לדברי דב רוזן, מנהל המחלקה לגאולוגיה ימית ותהליכים חופיים במכון לחקר ימים ואגמים, ישנה הערכה שמפלס הים התיכון יעלה בכחצי מטר עד 2040 ובכמטר עד 2100. לפי הסברו של דני שפר, מנכ"ל הארגון הסביבתי אקואושן, עלייה זאת צפויה למוטט את מצוקי הכורכר בישראל, להציף שכונות שנמצאות בגובה פני הים ולפגוע בתשתיות ובמתקנים שנמצאים על החוף, כמו תחנות הכוח והנמלים.[3]
כמו כן, על פי המשרד להגנת הסביבה ישראל מאבדת עשרות ס"מ משטחה בכל שנה כיוון שהמצוקים לאורך החוף נשחקים בגלל הגלים והמים שחודרים לתוכם, קצב שחיקת המצוקים עקב תנועת המים המכים בהם יביא לצמצום שטח המדינה בכמה אלפי דונמים תוך 50 שנים. בין הסכנות שצוינו היו קריסת בתים, אתרי תיירות ואתרי מורשת אל תוך הים.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ECOOCEAN - מחקר ימי וחינוך סביבתי, באתר www.ecoocean.org
- מכון לחקר ימים ואגמים בישראל, באתר www.ocean.org.il
הערות שוליים
- ^ אולדייל רוברט, בלייה חופית בקייפ קוד: שאלות ותשובות (באנגלית), באתר www.woodshole.er.usgs.gov.
- ^ בקלר נתן, גביש אליעזר, רצועת חוף השרון - גורמים ותהליכים גיאומורפולוגים ומשקעולוגיים בתוך דגני.א, ספר השרון סדרת ארץ, הוצאת משרד הביטחון 1990(עמ' 61)
- ^ 3.0 3.1 בילי פרנקל ו-AP, מלונדון עד קובה, דרך ת"א: הים עולה, מה עושים?, באתר ynet, 22 ביוני 2013
תחומי מדעי כדור הארץ | |
---|---|
|
גאוגרפיה פיזית | ||
---|---|---|
תחומים | גאוגרפיה סביבתית • גאומורפולוגיה • הידרולוגיה והידרוגרפיה • חקר קרחונים • מדעי האטמוספירה • מטאורולוגיה • קלימטולוגיה • פלאוקלימטולוגיה • אוקיינוגרפיה • אוקיינוגרפיה פיזיקלית • אוקיינוגרפיה כימית • אוקיינוגרפיה ביולוגית • אוקיינוגרפיה מטאורולוגית | |
מונחים יבשתיים | קרקע • טקטוניקת הלוחות • יבשת • מצר יבשה • ארכיפלג • אי • חצי אי • אטול • מדבר • נווה מדבר • חולות נודדים • חולית • ערבה • סוואנה | |
מונחים ימיים | אוקיינוס • ים • זרם ים • אגם • מעיין • נהר • נחל • דלתה • מפרץ • מפרצון • מצר ים • יובל | |
ראו גם גאוגרפיה פיזית – מונחים |
27289023בליה חופית