תרנגול הודו מצוי

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרנגול הודו מצוי
Wild turkey eastern us.jpg
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה עופות
סדרה תרנגולאים
משפחה פסיוניים
סוג תרנגול הודו
מין תרנגול הודו מצוי
שם מדעי
Meleagris gallopavo
תחום תפוצה
Wild Turkey.png

תרנגול הודו מצוי (שם מדעי: Meleagris gallopavo) הוא מין של תרנגול הודו גדול ממדים, במשפחת הפסיוניים ולמעשה המין הגדול יותר בסדרת התרנגולאים. הוא גם אביו הקדמון של תת-המין המבוית המגודל בחוות. הוא נפוץ בטבע ביערות ואזורים הרריים באמריקה הצפונית, בארצות הברית ובמקסיקו. הוא קיבל את שמו עקב הטעות של מגלים אמריקה שחשבו שהגיעו להודו. באותו אופן הכינוי האנגלי "turkey", התפתח בשל בלבול בין תרנגול ההודו לבין הפנינייה, שמקורה באפריקה והיא נודעת כנראה לאנגלים דרך סוחרים טורקיים.

לתרנגול ההודו יש רגליים ארוכות אפרפרות-ירוקות ונוצות שחורות או חומות. לקראת הזנב הנוצות חומות יותר והזנב קצר ומעוגל עם נוצות ארוכות מאוד הנפרשות לצורת מניפה גדולה. לזכרים ראש חשוף מנוצות ורדרד ולעיתים גם כחול עם דלדולי עור וגרון חשוף ואדמדם. כאשר התרנגול ההודי נרגש הוא חושף גדילי עור על חזהו וראשו וצווארו מאדימים כמעט לגמרי. במצבים כאלה תרנגול ההודו נרגש וכנראה יתעמת עם תרנגול הודו אחר, מה שעלול להיות מאוד מסוכן לשניהם עקב הדרבנות הארוכים של הרגליים החזקות.

בניגוד לתת-המין המבוית, לתרנגולי הודו בטבע יכולת תעופה לא רעה והם עפים לעבר ענפים נמוכים כדי להימלט מאויבים.

תרנגול ההודו הוא התרנגולאי הגדול ביותר בעולם - משקל הזכרים מגיע ל 5-11 ק"ג ואורכו ל-100-125 ס"מ. הנקבות כמו רב התרנגולאים קטנים הרבה יותר מהזכרים ומגיעות למשקל 2.5-5.4 ק"ג ואורכה 76-95 ס"מ. מוטת הכנפיים באורך 1.25-1.44 מ'.

תרנגול ההודו המצוי בוית לפני לפחות 2,000 שנה על ידי תושביה הילידים של מסו-אמריקה, ככל הנראה באזור שכיום הוא מרכז מקסיקו. תרנגול ההודו נודע לאדם הלבן והובא לאירופה רק בעקבות גילוי אמריקה. לתת-המין המבוית יש נוצות לבנות כמעט לגמרי והוא כבד הרבה יותר מקרובו ויכול להגיע למשקל של 40 ק"ג. עם זאת הוא לא מסוגל לעוף.

כשרות העוף

תרנגול ההודו נזכר בספרות ההלכה לראשונה במאה השבע-עשרה. הוא הוכשר לאכילה ברוב קהילות ישראל על אף שהובא מיבשת חדשה, שלא התקיימה בה מעולם קהילה יהודית, שיכולה הייתה להעביר מסורת קדומה. הדבר מנוגד לשיטת הפסיקה האשכנזית, לפיה חובה שתהיה מסורת אכילה לעוף על מנת שיותר לאכילה.

לקושי זה ניתנו מספר הסברים, והחוקר זהר עמר מציע פירוש היסטורי. לפיו, נראה שהתרת פוסקי אשכנז את אכילת תרנגול ההודו היא תוצאה של התבססות תרנגול זה במשק החי של האימפריה העות'מאנית (לכן נקבו באנגלית בשם Turkey), בה שלטה עדיין בעיקר שיטתו של הרמב"ם במאות השש-עשרה והשבע-עשרה. לפי שיטה זו ניתן להסתפק בסימני טהרה בלבד כדי להתיר את העוף למאכל ואין צורך גם במסורת. רק מאוחר יותר התקבלה שיטת רבי יוסף קארו לפיה אין להתיר עוף בסימנים בלבד, וקיים חיוב הכרחי במסורת אכילה.

כאשר תרנגול ההודו התפשט באירופה, סמכו הקהילות שם על ההיתר של אנשי המזרח, על פי ההנחה שניתן להעביר מסורת למי שאין בידיו מסורת[1].

כיום העוף נחשב לכשר לאכילה, אף על פי שבשנים הראשונות להופעתו באירופה, אסרוהו רבים מחכמי אירופה, מאחר ש"אין עוף טהור נאכל אלא במסורת". בספר דרכי תשובה[2] מובאות דעות האוסרים והמתירים. גם היום ישנן משפחות הנוהגות שלא לאכול תרנגול הודו, בפרט המשפחות המיוחסות לשל"ה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. להרחבה: זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד. עמ' 118-146
  2. הרב צבי הירש שפירא, ‏דרכי תשובה, סימן ב', סעיף קטן ל"ד, באתר HebrewBooks
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0