שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית
 | |
 | |
| הדגל של שירות הדגה וחיות הבר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תחום שיפוט | הממשלה הפדרלית של ארצות הברית |
| משרד אחראי | מחלקת הפנים של ארצות הברית |
| תאריך הקמה | 30 ביוני 1940 |
| סוכנות קודמת |
לשכת הסקר הביולוגי לשכת המדגה |
| מנהל | מרגרט אוורסון (Margaret Everson) סגנית מנהל בתפקיד מנהל[3] |
| מטה מרכזי | פולס צ'רץ' (Falls Church) בווירג'יניה |
| עובדים | 9,000 (2019)[1] |
| תקציב | 2.79 מיליארד דולר (2019)[2] |
| www.fws.gov | |
שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית (באנגלית: United States Fish and Wildlife Service, בראשי תיבות USFWS או FWS) היא סוכנות של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בתוך מחלקת הפנים של ארצות הברית שתפקידה לנהל את הדגה, חיות הבר ובתי הגידול הטבעיים. המשימה של הסוכנות היא "לעבוד עם אחרים על מנת לשמר, להגן ולקדם על הדגה, חיות הבר, הצמחים ובתי הגידול שלהם למען התועלת המתמשכת של העם האמריקני".
בין תחומי האחריות של השירות: אכיפת החוקים הפדרליים הקשורים להגנה על חיות הבר; הגנה על מינים בסכנת הכחדה; ניהול נדידת עופות; שיקום אזורי דיג משמעותיים מבחינה לאומית; שימור ושיקום בית גידול של חיות הבר, כגון ביצות; סיוע לממשלות זרות במאמצי השימור הבינלאומיים שלהן; וכן מימון של סוכנויות של מדינות ארצות הברית המטפלות בדגה וחיות הבר באמצעות תוכנית שיקום חיות הבר ודיג ספורטיבי (Wildlife and Sport Fish Restoration Program).[4]
ה-FWS מעסיק קרוב ל-9,000 עובדים והמבנה הארגוני מבוסס על משרד מרכזי בפולס צ'רץ' (Falls Church) בווירג'יניה, שמונה משרדים אזוריים וקרוב ל-700 משרדי שדה המפוזרים ברחבי ארצות הברית.
מרבית בתי הגידול של הדגים וחיות הבר הם בשטחים בבעלות פרטית. משום כך פועל ה-FWS בשיתוף פעולה עם קבוצות פרטיות כדוגמת Partners in Flight (שותפים למעוף) ו-Sport Fishing and Boating Partnership Council (מועצת שותפות הדיג והשיט) במטרה לקדם שימור ושיקום בתי גידול מרצון.
היסטוריה
השירות החל ב-1871 כ"ועדת ארצות הברית על דגים ואזורי דיג" (United States Commission on Fish and Fisheries), הידועה כ"ועדת הדגה של ארצות הברית" (United States Fish Commission) שהוקמה על ידי הקונגרס של ארצות הברית במטרה לחקור את תופעת הידרדרות מלאי דגי המאכל. כנציב ראשון של הוועדה מונה האורניתולוג והאיכתיולוג האמריקני ספנסר פולרטון באיירד (Spencer Fullerton Baird; 1823–1887). ב-1903 אורגנה ועדת הדגה מחדש כ"לשכת אזורי הדיג של ארצות הברית" (United States Bureau of Fisheries).
בשנים 1886–1885 הוקמה "המחלקה הכלכלית של יונקים ועופות" (Division of Economic Ornithology and Mammalogy" כחלק ממחלקת החקלאות של ארצות הברית. ב-1896 שונה שמה ל"מחלקת הסקר הביולוגי" (Division of Biological Survey). הפעילות הראשונית של המחלקה בהשפעה של שימוש בעופות להתמודדות עם מזיקים חקלאיים ומיפוי ההתפלגות הגאוגרפית של צמחים ובעלי חיים בארצות הברית. הזואולוג קלינטון הרט מריאם (Clinton Hart Merriam; 1855–1942) עמד בראש הלשכה במשך 25 שנים ותרם באופן משמעותי לידע המדעי על עופות ויונקים בארצות הברית. המאייר ג'יי נורווד דרלינג (Jay Norwood Darling; 1876–1962) מונה מנהל של הלשכה החדשה של הסקר הביולוגי ב-1934. באותה שנה חוקק הקונגרס את "חוק התיאום של דגה וחיות הבר" (Fish and Wildlife Coordination Act), אחד מחוקי הסביבה הפדרליים הראשונים. בניהולו של דרלינג החלה הלשכה מסורת נמשכת של הגנה על בתי גידול טבעיים חיוניים בכל רחבי המדינה. שירות הדגה וחיות הבר הוקם ב-1940, כאשר אוחדו הלשכות של הדגה והסקר הביולוגי לאחר שהועתקו למחלקת הפנים של ארצות הברית. ב-1959 הוזכרו השיטות של ה-FWS במסגרת "תוכנית בקרת הנזקים של בעלי חיים" בשירו של טום לרר "הרעלת יונים בפארק" (Poisoning Pigeons in the Park).[5]
תת-היחידות של השירות
תת-יחידות של ה-FWS כוללות את:
- מערכת המקלט הלאומית של חיות הבר (National Wildlife Refuge System) – מערכת של אדמות ציבור וגופי מים שהוקצו במיוחד לשם שימור הצמחים, חיות הבר והדגים של ארצות הברית. מאז שנשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט יעד את המקלט הלאומי של חיות הבר האי פליקן (Pelican Island National Wildlife Refuge) בפלורידה כמקלט הלאומי הראשון של חיות הבר ב-1903 המערכת גדלה וכוללת 562 מקלטים לאומיים של חיות הבר ו-38 אזורי ביצות המשתרעים על שטח של 607,028 קילומטרים רבועים.
- מחלקת ניהול נדידת עופות.
- בול הברווזים הפדרלי (Federal Duck Stamp) – בול המונפק על ידי הממשלה הפדרלית שחובה לרכוש אותו לפני שאפשר לצוד עופות מים נודדים כמו ברווזים ואווזים. הוא משמש גם ככרטיס כניסה למקלטים הלאומיים של חיות הבר המחייבים בדרך בתשלום לכניסה אליהם. מחיר הבול החל מ-2015 הוא 25 דולרים וההכנסה ממנו משמשת למימון שימור הביצות.
- המערכת הלאומית של חוות הדגים (National Fish Hatchery System) – 70 חוות דגים לאומיות ו-65 משרדים של שימור הדגה וחיות הבר.
- תוכנית המינים בסכנת הכחדה (Endangered Species program) – 86 תחנות שדה של שירותים אקולוגיים שתפקידם לאכוף את ההגנה על מינים בסכנת הכחדה על בסיס "חוק המינים בסכנת הכחדה מ-1973" (Endangered Species Act of 1973).
- תוכנית לעניינים בינלאומיים
- מרכז הדרכת השימור הלאומי (National Conservation Training Center) – המרכז שוכן במתחם בן 17 בניינים סמוך לבירה וושינגטון די. סי. וכולל מוזיאון המוקדש להיסטוריה של השירות, מרכז הדרכה לעובדי הרשות ומפגשים עם גופים נוספים העוסקים בשימור.
- משרד אכיפת החוק של שירות הדגה וחיות הבר (United States Fish and Wildlife Service Office of Law Enforcement) – המשרד מפעיל קרוב ל-300 סוכנים מיוחדים ומעל ל-100 מפקחים על חיות הבר שתפקידם למנוע הברחה של חיות בסיכון, אכיפה של חוקי הציד, בדיקת משלוחי חיות לוודא אי הברחה, שיתוף עם משטרות של מדינות אחרות בנוסף ועוד.
- המעבדה הפורנזית הלאומית לדגה וחיות הבר על שם קלארק בווין (Clark R. Bavin National Fish and Wildlife Forensic Laboratory) – המעבדה היחידה מסוגה בעולם שוכנת באשלנד באורגון ותפקידה לזהות מינים או תת-מינים של חלקי חיות על מנת לקבוע את סיבת המוות של החיה, כדי לסייע לסוכנים המיוחדים לדעת האם הייתה עבירה על החוק, ולהשוות עדויות פיזיות על מנת לקשור בין חשוד, קורבן ואתר הפשע.
- קואופרטיבים לשימור נוף (Landscape Conservation Cooperatives)[6] – רשת של 22 גופי שימור אזוריים המכסים את כל ארצות הברית והשטחים הסמוכים, שהוקמו ב-2009. הם קואופרטיבים עצמאיים הממונים על ידי השירות ומטרתם לפתח אסטרטגיות שימור מתואמות עבור שטחי נוף גדולים תוך שיתוף פעולה עם גופי שימור אחרים, ממשלתיים ופרטיים.
מונומנטים לאומיים בניהול השירות
ה-FWS מנהל שישה מונומנטים לאומיים של ארצות הברית:
- המונומנט הלאומי הנפורד ריץ' (Hanford Reach National Monument) – נמצא בשטח וושינגטון. המונומנט הוקם במה שהיה קודם אזור חיץ מאובטח המקיף את השמורה הגרעינית הנפורד (Hanford Nuclear Reservation), והשטח לא עבר שינוי בשל חקלאות או פיתוח מאז 1943. האזור הוא חלק מרמת קולומביה, שנוצרה על ידי קילוחי בזלת וסחיפה של מים, וקרוי על שם הקטע האחרון הזורם בחופשיות בנהר קולומביה הקרוי הנפורד ריץ' (Hanford Reach).[7]
- פפהאנאומוקואקאה (Papahānaumokuākea Marine National Monument) – בשיתוף פעולה עם מדינת הוואי ומנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. המונומנט הימי משתרע על שטח נרחב של מי האוקיינוס השקט, ובהם עשרה איים ואטולים מאיי הוואי הצפון-מערביים, כולל אטול מידווי (שבו קיים גם האתר מקלט חיות הבר הלאומי אטול מידווי). המונומנט הוקם ב-2006 על שטח של 360,000 קילומטרים רבועים, והורחב ב-26 באוגוסט 2016, ליותר מפי ארבע לשטח כולל של 1,510,000 קילומטרים רבועים. זהו האזור המוגן הגדול ביותר על פני כדור הארץ.
- המונומנט הלאומי גבורה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה (World War Two Valor in the Pacific National Monument) – תוך שיתוף פעולה עם שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. מקיף תשעה אתרים בשלוש ממדינות ארצות הברית הקשורות למלחמת העולם השנייה, האנדרטאות לזכר המתקפה על פרל הארבור, כולל אנדרטת האונייה אריזונה, יוטה ואוקלהומה בהוואי, הקרב על האיים האלאוטיים באי אטו, קיסקה ואטקה באלסקה וכליאת היפנים בארצות הברית במחנה עקורי המלחמה אגם טולה (Tule Lake War Relocation Center) בקליפורניה.
- המונומנט הימי הלאומי האיים המרוחקים באוקיינוס השקט (Pacific Remote Islands Marine National Monument) – בשיתוף פעולה עם מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. כולל את האיים: בייקר, האולנד, ג'רביס, אטול ג'ונסטון, שונית קינגמן, אטול פאלמירה ווייק, השוכנים באוקיינוס השקט דרומית-מערבית להוואי.[8]
- המונומנט הימי הלאומי אטול רוז (Rose Atoll Marine National Monument) – בשיתוף פעולה עם מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. כולל את שני האיים הקטנים של אטול רוז (Rose Atoll), לגונה ושונית אלמוגים מזרחית לסמואה האמריקנית. זו גם הנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית.[9]
- המונומנט הימי הלאומי שקע מריאנה (Marianas Trench Marine National Monument) – בשיתוף פעולה עם מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. מונומנט ימי זה, המשתרע על כ-250,000 קילומטרים רבועים, כולל את המים והאיים השקועים מתחת למים של שלושת האיים הצפוניים ביותר של איי מריאנה, 22 אתרים געשיים השקועים מתחת למים ושקע מריאנה.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ About us
- ^ FY 2019 Budget Justification
- ^ Margaret Everson
- ^ "About WSFR". US Fish and Wildlife Service.
- ^ Faulkner, Clarence (1 במאי 1999). "As It Was in Region 5,1949-1964". The Probe. 200: 7 – via DigitalCommons@University of Nebraska - Lincoln, "City-wide pigeon control in Boston, MA using strychnine-treated whole corn".
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Landscape Conservation Cooperative Network". www.lccnetwork.org.
- ^ "Hanford Reach National Monument". U.S. Fish & Wildlife Service.
- ^ Pacific Remote Islands Marine national monument
- ^ Rose Atoll Marine National Monument
- ^ "Establishment of the Marianas Trench Marine National Monument" (PDF). The White House: President George W. Bush. 6 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)
24947851שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית