מונטיצ'לו
 | |
| תצלום של האחוזה מעבר לבריכת הדגים | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 4, 6 | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
מונטיצ'לו (אנגלית: Monticello), הממוקמת סמוך לשרלוטסוויל וירג'יניה, הייתה אחוזתו של תומאס ג'פרסון, המחבר העיקרי של הצהרת העצמאות של ארצות הברית והנשיא השלישי של ארצות הברית. הבית עוצב על ידי ג'פרסון עצמו והוא נמצא בראש פסגה בגובה 260 מטרים, אחת מפסגות רכס ההרים הדרום-מערבי, המקביל להרי בלו רידג'. משמעות המילה מונטיצ'לו באיטלקית היא "הר קטן"
דמות החזית המערבית של האחוזה מופיעה על הצד האחורי של מטבע ה-5 סנט האמריקני. בין השנים 1928–1966 מונטיצ'לו הופיעה גם על השטר של שני דולרים.
מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניה, שהוקמה גם כן על ידי ג'פרסון, הוכרזו כאתר מורשת עולמית ב-1987.
היסטוריה
הקמת מונטיצ'לו החלה ב-1768 וג'פרסון עבר לביתן הדרומי באחוזה ב-1770. העיצוב המקורי התבסס על הסגנון הקלאסי של האדריכלות הפלדיאנית. כשג'פרסון עזב את מונטיצ'לו ב-1784 למסע ממושך באירופה העיצוב המקורי של הבית כמעט הושלם, למעט האכסדרות ועיצובי העץ הקישוטיים בפנים. כשג'פרסון שב ממסעו הוא החליט לשלב בבית עיצובים של בניינים פלדיאנים והריסות בניינים עתיקים שהוא ראה באירופה. העבודות הנוספות על פי תוכניות העיצוב החדשות החלו ב-1796. בניית מונטיצ'לו הושלמה ב-1809 עם בניית הכיפה.
ג'פרסון נפטר ב-4 ביולי 1826 והאחוזה עברה בירושה לביתו הבכורה מרת'ה ג'פרסון רנדולף. קשיים כלכליים גרמו למרת'ה למכור את האחוזה ב-1831 לג'יימס בארקליי, הרוקח המקומי. בארקליי מכר את האחוזה ב-1834 לאוריה לוי, היהודי-אמריקני הראשון ששירת קריירה מלאה כקצין בחיל הים האמריקני ושהגיע לדרגת קומודור (הדרגה הגבוהה ביותר בצי באותם ימים). נראה כי לוי רכש את הבית גם בשל הערכתו הרבה לג'פרסון. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית האחוזה נתפסה על ידי צבא הקונפדרציה ונמכרה. לאחר המלחמה, יורשיו של אוריה לוי (שנפטר ב-1862) הצליחו לקבל את האחוזה בחזרה.
בין יורשיו של אוריה לוי פרץ סכסוך על הזכויות על האחוזה, ובמהלך התקופה בה התנהלו הדיונים בבתי המשפט בניו יורק ווירג'יניה האחוזה סבלה מהזנחה. ב-1879 הסתיים הסכסוך המשפטי בין יורשיו של אוריה לוי, כאשר אחיינו של ג'פרסון מונרו לוי, עורך דין ניו יורקי בולט וחבר הקונגרס האמריקני רכש את הזכויות לאחוזה משאר היורשים. בדומה לדודו, ג'פרסון לוי דאג לתקן ולשקם את מונטיצ'לו לאחר התקופה בה האחוזה לא נשמרה בצורה ראויה.
ארגון פרטי שלא למטרות רווח בשם קרן תומאס ג'פרסון רכש את הבית מג'פרסון לוי ב-1923. הבית שופץ ושוחזר על ידי אדריכלים, ביניהם פיסק קמבל ומילטון גריג. מונטיצ'לו מופעל כיום כמוזיאון וכמוסד חינוכי. המבקרים במקום יכולים לבחון את החדרים בקומה הראשונה ובמרתף אך הכניסה לקומה השנייה והשלישית אינה מותרת לציבור המבקרים. מונטיצ'לו הוא הבית הפרטי היחיד בארצות הברית שהוכר כאתר מורשת עולמית. בין השנים 1989–1992 קבוצה של אדריכלים המתמחים בסקירת בתים היסטוריים יצרו אוסף של איורים מדויקים של הבית. איורים אלו שמורים בספריית הקונגרס האמריקני.
עיצוב וריהוט
רוב הקישוטים הפנימיים של מונטיצ'לו משקפים רעיונות ודעתו של ג'פרסון עצמו. הכניסה הראשית המקורית הייתה דרך האכסדרה שבחזית המזרחית. בתקרת האכסדרה משולבים ציפוי מתכת עם שבשבת המראה את כיוון הרוח. שעון גדול ניצב מול הקיר המזרחי ויש בו רק מחוג של שעות, כיוון שג'פרסון חשב שהשעון מספיק מדויק עבור עובדי החוץ של הבית. השעון מראה את השעה המוצגת על "השעון הגדול" (עוצב על ידי ג'פרסון עצמו) שבהיכל הכניסה. בהיכל הכניסה נמצאים שחזורים של חפצים שנאספו על ידי ויליאם קלארק ומריוותר לואיס במסעם המפורסם. אריג הרצפה צבוע ב"צבע ירוק דשא אמיתי" לפי המלצתו של האמן גילברט סטיוארט, על מנת להזמין את האנשים שעומדים מחוץ לבית לתוכו לפי "החיבור באדריכלות" של ג'פרסון.
האגף הדרומי כולל את חדריו הפרטיים של ג'פרסון. הספרייה כוללת ספרים רבים מאוסף הספרים השלישי של ג'פרסון. ספרייתו הראשונה אבדה בשריפה במטעיו, ואת אוסף ספריו השני הוא תרם (או מכר) לספריית הקונגרס כדי להחליף את הספרים שנשרפו על ידי הבריטים ב-1814 במסגרת מלחמת 1812. למרות הדימוי של אחוזה היסטורית וגדולה, הבית אינו גדול מבתים גדולים ממוצעים שנבנו באותה העת. ג'פרסון סבר כי שימוש בריהוט רב הוא בזבוז של שטח, ולכן השולחן בחדר האוכל הוצב רק בשעת הסעודה. המיטות נבנו בתוך גומחות שעוצבו בתוך קירות עבים, שהעניקו גם מקום לאכסון.
מיטתו של ג'פרסון פונה לשני כיוונים: הארון (חדר העבודה) וחדר השינה שלו (חדר ההלבשה). האגף הצפוני כולל את חדר האוכל שבו יש מגש אוכל מסתובב המונח באמצע השולחן המשתלב עם הקמין, שולחנות האוכל הניידים, דלת עם מדפים ושני חדרי שינה לאורחים.
בניינים חיצוניים ומטעים
המבנה הראשי הורחב על ידי ביתנים קטנים בצפון ובדרום. שורה של בניינים ייעודיים (מחלבה, בתי רחצה, מחסנים, מנסרה וכדומה) ומגורי העבדים הידועים בשם שורת מאלברי שכנו בחלק הדרומי של האחוזה. מבין המבנים המקוריים שרדו קוטג' האריגה, הארובה הגבוהה של המנסרה, והיסודות של בניינים אחרים.
באחת מבקתות במולברי רואו שכנה סאלי המינגס השפחה האפרו-אמריקנית שהייתה פלגשו ואם למספר מילדיו של ג'פרסון. מאוחר יותר היא עברה לחדר בדרום הבית, שנמצא בצמוד לבית. במדרון מתחת למולברי רואו היה גן ירקות גדול. הבית נמצא במרכז נחלה בגודל של 20 קמ"ר. בתקופת ג'פרסון הבית והמטעים סביבו תוחזקו על ידי כ-150 עבדים.
ב-2004 חבר הנאמנים של האחוזה רכש נכס מקרקעין שנמצא בהר המשקיף על מונטיצ'לו בסכום של 15 מיליון דולרים, כדי למנוע את בנייתם המהירה של בתים נוספים באזור. בתוך השטח ההררי נמצא בית כפרי שהיה שייך לג'פרסון ובמאה ה-20 חולק למספר דירות שהושכרו, בין היתר לסטודנטים רבים מאוניברסיטת וירג'יניה הסמוכה. חבר הנאמנים החליט על סגירת האתרים על ההר הצופה על מונטיצ'לו למעט בחודשים בין מאי לאוקטובר. בחודשים אלו העלייה להר מותרת, אך כרוכה בתשלום [1].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מונטיצ'לו- המועמדות לאתר מורשת עולמי
- איורים של הבית באתר ספריית הקונגרס
