תנועת המושבים
תנועת המושבים הוקמה בשנת 1933 על ידי חברי מושבים במטרה לטפל בבעיות הייחודיות להם מול המוסדות השונים. תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה בישראל ומאגדת 254 מושבים. גם היום עוסקת התנועה בייצוג המושבים מול מוסדות המדינה, בכל הנוגע לעיגון הזכויות של חבריה בקרקע, המדיניות החקלאית והכפרית במדינת ישראל ובפיתוח כלכלי במרחב הכפרי.
היסטוריה
רעיון המושב
בשנת 1903 בקונגרס הציוני השישי, הציג הסוציולוג היהודי-גרמני פראנץ אופנהיימר, את רעיון ההתיישבות השיתופית. העקרונות שאופנהיימר הציג היו: עבודה עצמית, חקלאות, קרקע ציבורית וקואופרציה. אנשי העלייה השנייה עיבדו את הרעיון ויישמו אותו.
הרעיון העיקרי שעמד בבסיס הקמת המושבים הוא הקמת כפר של איכרים עבריים, עצמאיים וחופשיים, דוברי עברית אשר יהוו ניגוד ליהודי הגלותי דובר היידיש, ויעמוד מול התהום המוסרי, אשר לתפיסת אנשי העלייה השנייה, הגיעו קודמיהם, אנשי העלייה הראשונה אשר לא דבקו בעבודה עברית וראו לנגד עיניהם בעיקר את הרווחים הכלכליים מהיחידה המשקית. אנשי העלייה השנייה התייחסו למושבות העלייה הראשונה כאל העתק החיים בגולה, מכאן גם הרצון ליצור צורת התיישבות חדשה במטרה לכבוש את העבודה בארץ ישראל.
בשנת 1907, בוועידת הפועל הצעיר, טען יוסף ויתקין, כי יש לכבוש את קרקעות הארץ וליצור בה עבודה עברית באמצעות יחידת התיישבות חדשה. באותה שנה, בהרצאה על "בעיות הציונות" הדגיש שלמה קפלינסקי את חשיבותו של הפועל הציוני בהליך כיבוש האדמה והעבודה בא"י. עוד באותה שנה, בוועידה השנייה של פועלי ציון, הטיל דוד בן-גוריון ספק במעשיותה של תוכנית אופנהיימר ליישוב הארץ, אולם בוועידה השישית, בשנת 1910, הפך גם הוא לתומך בתוכנית יישוב הארץ. במקביל, החל בקרב "הפועל הצעיר" דיון דומה, ובשנת 1908 הציע יוסף ויתקין להקים מושבות פועלים עבריים על אדמות הלאום. יוסף אהרונוביץ התנגד להצעה זו, בעיקר מטעמי מעשיות ויכולת מימוש. ככל שעברו השנים וכיבוש העבודה לא נשא את התוצאות המצופות, יותר ויותר חברים מההנהגה הציונית בא"י ובגולה החלו לתמוך בתוכניתו של אופנהיימר.
בשנת 1911 בוועידה השלישית של פועלי יהודה העלה ברל כצנלסון את הרעיון של עובד עברי העומד בפני עצמו. במסגרת זו פיתח את רעיון מושב העובדים, מושב של חקלאים זעירים בעלי משק אינדיבידואלי על אדמה לאומית – אדמת הקק"ל. בקונגרס הציוני האחד עשר בשנת 1913 טען ד"ר ארתור רופין כי יש לתת למתיישב אפשרות לפעול באופן עצמי על מנת ליצור תוחלת כלכלית בנוסף על הבסיס האידאולוגי. במסגרת נאום זה התייחס רופין לחשיבות הלאומית שיש להתיישבות חדשה ומעלה את רעיון הזכות המוסרית על הקרקע. שנה לאחר מכן, שוב בוועידת פועלי יהודה, התייחס גם ברל כצנלסון לעקרונות מושב העובדים: עבודה עברית, בחירה עצמית של החברים, אחריות הדדית ואריסות עולמית על אדמת המדינה. באותה שנה מפרסם יצחק וילקנסקי בעלון הפועל הצעיר מאמר שכותרתו "מושב עובדים" ובו הוא מתאר את עקרונות ההתיישבות החדשה.
מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנת 1914 קטעה את תהליך ההתיישבות אבל הדיון על הקמת מושב העובדים התחדש בשנת 1919.
הקמת המושב
בשנת 1919, במפגש יוצאי העלייה השנייה והעלייה השלישית על שפת הכנרת, החל רעיון המושב לקרום עור וגידים. חזונם היה הקמת מושבי עובדים (בניגוד למושבי פועלים), במסגרת של עבודה עצמית בחקלאות, תוך יצירת איכר עברי חדש, יוצר לחם, המחובר בכל נימיו לאדמה.
במרכז מושב העובדים עומד היחיד, ברוח חזונו של א.ד. גורדון: "רב כוח יחידים להטות את זרם החיים, כי כל מה שיש אנושי בחיי האדם נברא על ידי יחידים". מוביל הקבוצה היה אליעזר יפה הוגה רעיון המושב במאמרו: "ליסוד מושב עובדים".
בשנת תר"פ (1920) התכנסה בעין גנים (ליד פתח תקווה), ישיבה שהייתה האסיפה המייסדת של המושב הראשון-נהלל. בישיבה זו הובהרו העקרונות המרכזיים שיעמדו בלב מושב העובדים הראשון. עקרונות אלו נכתבו על ידי א.ד. גורדון: "ליסודות התקנות למושב עובדים". בתאריך ח' באלול תרפ"א (11 בספטמבר 1921) נוסד מושב העובדים הראשון: נהלל ובט"ו בכסלו תרפ"ב (16 בדצמבר 1921) מושב העובדים השני, כפר יחזקאל, שניהם בעמק יזרעאל.
הקמת תנועת המושבים
הרקע להקמת התנועה 1930-1920
בשנת 1925 היו בארץ אחד עשר מושבים ועוד שישה ארגונים שהתארגנו לעלייה על הקרקע. הרעיון להקים את תנועת המושבים נולד מכורח המציאות, כפועל יוצא מן הקשיים שבהם נתקלו המתיישבים במהלך יישום הרעיונות, הן בהיבט הכלכלי והחברתי, והן ביחס לייצוג הפוליטי במפלגות השונות שהיה חסר, ופגע במושבים שעמדו לקום וגם במושבים הקיימים.
בתוך המושבים החדשים התעוררו מחלוקות רבות באשר להקמת התנועה, בעיקר נוכח החשש שתנועה כזו תפגע באינדיווידואליות של החקלאי העברי החדש. אליעזר יפה, מהדמויות החשובות בייסוד המושב, היה מהמתנגדים להקמת ארגון גג למושבים מכיוון שחשש מפגיעה בחירותו של הפרט. במסגרת התפתחות המושבים התחדד ההבדל בין המושב לבין הקיבוץ והאינטרסים השונים שלהם ברמה האידאולוגית וברמה הפרקטית. בפועל, הנציגים הפוליטיים של הקיבוצים התייחסו למושבים כאל מתחרים, בעיקר נוכח התחלופה הגבוהה בקיבוצים והמעבר של גרעינים שלמים מהקיבוץ להתיישבות. ככל שהקשיים הכלכליים התגברו, גבר הצורך בהקמת ארגון שיאגד את המושבים תחת קורת גג אחת.
בישיבה שקיימו חברי המושבים נהלל וכפר יחזקאל, עלה רעיון הקמת ארגון משותף למושבים. בשנים 1925-1924, לאחר שחברי המושבים כפר יחזקאל, בלפוריה ותל עדשים התלוננו כי הם חשים שאינם רצויים עוד באחדות העבודה, הציע בן-גוריון הצעת פשרה שאפשרה את התפתחות המושב במסגרת תנועת הפועלים.
הניסיון הראשון להקמת התנועה היה בשלהי שנת 1925, ומטרתו הייתה ליצור מערכת מוסדות אזוריים משותפים על מנת להבטיח את היתרון לגודל מבלי לפגוע באוטונומיה של המושב. אולם, לאור התנגדות פנימית של נציגי הקיבוצים, והחשש של שתי מפלגות הפועלים מאיבוד כוח, לא קמה תנועה חדשה. עם זאת, קם ועד שעסק בעיקר ביצירת חוקה.
במחצית השנייה של שנות העשרים התגברו הקשיים בהתיישבות, פערים כלכליים מהותיים מנעו הקמת מושבים חדשים. גם תוכנית האלף הראשונה לא הצליחה להוציא את היישוב מהקפאה. התחושה במושבים הייתה שגם הכסף שיש אינו מחולק שווה בשווה, והדבר הגיע לשיא בהחלטה להקים יישוב חדש על אדמת ג'בתא (במסגרת תוכנית האלף). אחדות העבודה החליטה לתמוך בהקמת גבת על פני הקמת מושב על שם ויתקין (קבוצות ב' ו-ג' מנהלל). המאבק שבר שיאים בכל הנוגע ליחסים בין המושב לקיבוץ. חברי המושבים, בראשם אליעזר יפה, טענו שמדובר בהעדפה פוליטית גרידא ושהדבר אינו מתיישב עם זכות השוויון. כמו כן נטען, שהן ארגון א' והן ארגונים ב' ו-ג', אמורים לקום בהשראת המושב נהלל, לאחר שעברו הכשרה במושב, ויש חשיבות גדולה ליצירת קבוצת מושבים דומים, הן חברתית והן כלכלית. העובדה שבשנים 1928-1927, הועדפה הקמת יישוב של הפועל המזרחי הייתה הקש האחרון. בסופו של דבר הוקם כפר ויתקין רק בשנת 1931.
הגורם העיקרי שהוביל בסופו של דבר להקמת תנועת המושבים בשנת 1925 היה הקמת "ניר–חברה שיתופית להתיישבות עובדים עבריים", שמטרתו הייתה פיקוח כלכלי וחברתי על משקי העובדים, ייצוגם מול הגופים השונים, ובמקביל, ניהול מערך התיישבותי עצמאי. ניר הוקמה על ידי הגופים הפוליטיים ולמעשה הונחתה על המושבים כגוף מפקח וביקורתי. הנהגת ההסתדרות דרשה להכיר ב"ניר" כרשות העליונה של משקי העובדים. ההנהגה הציונית, לעומת זאת, רצתה להגביל את סמכויותיה של חברת "ניר" ולעבוד באופן ישיר מול המתיישבים. מנהיגי המושבים ראו ב"ניר" כלי שההסתדרות הקימה על מנת לחדור לתחום הניהול של המושב ולכן התארגנו נגד מה שנתפס בעיניהם כאיום. גם במקרה הזה עמד אליעזר יפה בראש מחנה ההתנגדות.
למרות ההתנגדות, הבינה הנהגת המושבים כי כדי להצעיד את ההתיישבות תוך שמירה על ערכיה היסודיים (שוויון ועזרה הדדית), אחריות ציבורית, והבנת הצורך הלאומי להתיישב, בעיקר נוכח ההטרוגניות הגוברת במסגרת העלייה הרביעית, חייבים להקים גוף שיאגד בתוכו את כלל המושבים ולהמציא את "חוקת מושבי העובדים", במטרה ליצור אחדות ניהולית בתוך המושבים השונים. הליך זה רוקן את "ניר" מתכליתה המקורית והותיר אותה ללא סמכויות.
ההקמה
בשנים 1926-1925 הונח היסוד הראשון להקמת גוף מייצג למושבים נהלל, כפר יחזקאל, תל עדשים, עין-חי (כפר מל"ל), כרכור, נחלת יהודה, עטרות, ארגון א' (שהקימו את כפר יהושע), ארגון ב' וארגון ג' (שהתאחדו והקימו יחד את כפר ויתקין), ארגון ד' (שהקימו את כפר חיים) מנהלל וארגון יזרעאל מכפר יחזקאל.
בסוף שנת 1925 הוחלט על הקמת ארגון מושבים ארצי. הארגונים נוהלו על ידי מזכירות שמקום מושבה היה בנהלל ובכפר יחזקאל. המזכירויות דנו בסוגיות הנוגעות לניהול המושב ברמה החברתית והכלכלית, והן קיימו קשר רציף עם הארגונים שצפויים היו לעלות על הקרקע. במזכירות הראשונה ישבו צבי יהודה, יעקב אורי, שמואל דיין, צבי ליברמן, ישראל בלוך וישראל בצר (כולם מנהלל) ושמעון קושניר ורפאל ויניק (מכפר יחזקאל). המזכירות דנה באופי הניהול הפנימי במושבים ואופי היחסים מול המוסדות השונים. המשימות שהמזכירות הראשונה עסקה בהן היו:
- הגדלת הייצוג של המושבים במרכז החקלאי
- גיבוש חוקה למושב
- הצגת עמדה מול ההחלטה להקים את "ניר"
- ניהול המשא ומתן ביחס לסדר להקמת מושבים חדשים.
יוזמה זו לא צלחה והגוף הוולונטרי שקם לא השיג את יעדיו.
ביום 5 באפריל 1930 בפגישה בנהלל הוסכם שוב על הצורך להקים את הארגון ואף הוקמה לשם כך מזכירות זמנית שנציגיה היו מנהלל וכפר יחזקאל. באפריל 1930 התכנסה בכפר יחזקאל הוועידה השנייה והתקבלו החלטות בנושאים הבאים: עקרונות המושב, ארגון המושבים והארגונים, התיישבות האלף, התיישבות מעורבת, מחאה נגד גזירת העלייה, תקציב ובחירות. בנוסף לכך נבחר ועד פועל והוחלט על הקמת מועצה. גם בתקופה זו לא חסרו מתנגדים להקמת התנועה. בשנים הללו הפעילות של חברי המזכירות הייתה וולונטרית לחלוטין והתקיימה בנהלל.
מכאן ואילך התקיים בקביעות מוסד מרכזי ואחת לשלוש עד ארבע שנים התקיימה ועידה. בשנת 1932 התמנה מזכיר טכני למזכירות, אך רק בשנת 1933 הוקמה תנועת המושבים על מוסדותיה השונים בוועידה השלישית שהתקיימה בכפר ויתקין, ואשר בה נכחו 15 נציגים מהיישובים הקיימים ועוד 25 נציגים מהארגונים העתידים לקום, לאור המצוקה הברורה בעניין ייצוג האינטרסים של המושבים.
הנהגת התנועה בשנים הראשונות
בשנים הראשונות לא מונה לתנועת המושבים מזכ"ל, אלא מזכיר שפעל בשיתוף עם מזכירות התנועה והנהגתה המקומית. עוזי פיינרמן היה הראשון שהוגדר כמזכ"ל. משנת 1933 ואילך, סמוך לוועידה השלישית בוויתקין החל יוסף שפירא לעצב את המבנה הארגוני של התנועה. לאחר מכן, לאור מחלוקות פנימיות, צבי יהודה החל לשמש כמזכיר ויצחק קורן מונה להחליפו.
תנועת המושבים עד קום המדינה
עד קום המדינה הוקמו עוד מספר מושבים, חלקם במסגרת "תוכנית האלף", אשר רובם ככולם התבססו על אנשי העלייה השלישית. מושבים חדשים קמו בדרום הארץ ובנגב ("גרעין היוגב"). בתקופה זו, בצד הקמת מושבים חדשים, התבססו וגדלו המושבים הקיימים, פיתחו משק מעורב של חלב, ביצים, ירקות ופלחה והתמחו בענפי חקלאות שונים. הוקמו מוסדות חינוך וחוזקה ההתארגנות הפוליטית. המושבים עברו תהליכים פנימיים הקשורים בניהול המושב ובעיצוב אופיו החקלאי-כלכלי-חברתי. כחלק מן ההתפתחות קם גם המושב שיתופי המשלב את חיי המושב והקיבוץ.
מאז הקמתם ועד הקמת המדינה, סבלו מושבי העובדים מפעולות איבה מצד האוכלוסייה הערבית בארץ. חברי המושבים החלו בפעילות לשמירה על אדמותיהם ועל רכושם באופן מסודר, כנגד הסגות הגבול ומעשי השוד וההתנכלות. שלא כמו בשאר האזורים המאוכלסים, האחריות הביטחונית במושבים הייתה על חברי המושב, כך שההגנה על האדמות החקלאיות הייתה משולבת בעבודה החקלאית.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, התגייסו כאלף מבני המושבים לבריגדה היהודית, ליחידות שונות בצבא הבריטי, ולחיל העזר הנשי (A.T.S.). קבוצות של חיילים שהתארגנו בזמן המלחמה, החליטו להקים בסופה, מושבים עצמאיים כגון: בני דרור, ארבל, רמות נפתלי, כפר מונש, כפר קיש, משמרת ומכמורת.
תנועת המושבים בזמן מלחמת העצמאות
הניגוד שבין רצונם של בני המושבים להשתתף בלחימה, לבין הצורך לשמור על היחידה המשקית, שהחל במהלך מלחמת העולם השנייה, התחדד עוד יותר במלחמת העצמאות. למרות רצונם להילחם על הגנת הארץ, היה ברור כי השמירה על היחידה החקלאית חיונית לקיומה של מדינת ישראל ובסופו של דבר, התגייס גם מי ששוחרר מחובת הגיוס. לאחר שבני מושבים רבים התגייסו להגנה ולאחר מכן לצה"ל נותרו המושבים שוממים כמעט לחלוטין. במהלך מלחמת העצמאות המשיכו בני המושבים לתחזק את המשקים החקלאיים. מושבים שסבלו מהתקפות חוזרות ונשנות, פינו את הנשים והילדים, למען ביטחונם, למושבים אחרים.
במהלך מלחמת העצמאות התגבשו כמאה גרעינים אשר רצו להקים מושבי עובדים חדשים, אך ברוב המקרים לא שוחררו משירות לטובת התיישבות, ורובם המכריע התפרק. לאחר המלחמה הוקמו כ-13 מושבים חדשים.
במהלך מלחמת השחרור התגייסו לשירות סדיר כ-1500 חברים וחברות ממושבי העובדים, רובם ליחידות הלוחמות. כ-150 מהם נפלו במלחמה.
התיישבות אחרי קום המדינה
לאחר מלחמת העצמאות החלה מדינת ישראל להתמודד עם העלייה ההמונית, הן ממדינות צפון אפריקה והן מאירופה. רוב העולים יושבו במחנות עולים. המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית ותנועת המושבים הובילו את ההתיישבות החדשה. אנשי מפ"ם וחברי התנועה הקיבוצית במפא"י, התנגדו למהלך זה.
עיקר הפעילות התקיימה בתוך מחנות העולים, שם אורגנו גרעיני עלייה תוך דגש על מכנה משותף בין חברי הקבוצה. בדרך כלל הורכבו הגרעינים מעולים בני ארץ אחת ולעיתים אפילו בני כפר אחד. לאחר שיותר מאלף משפחות התארגנו במספר גרעיני התיישבות, החלו להקים יישובים חדשים במודל של מושבי העובדים הקיימים.
התנועה "מן העיר אל הכפר"
מטרת התנועה "מן העיר אל הכפר", שהוקמה בשנות החמישים על ידי ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, הייתה "לעורר פעולות הסברה לעידוד מעבר של תושבים ותיקים מיישובים עירוניים אל ההתיישבות החקלאית". תנועת המושבים הובילה מהלך זה וכך בתוך שנתיים נקלטו במושבים קיימים כ-800 משפחות חדשות. בנוסף לכך,כ-800 משפחות נוספות הקימו עשרה מושבים חדשים.
הדרכת העולים החדשים במושבים החדשים
בהתאם לקריאתם של דוד בן-גוריון ולוי אשכול בכנס מיוחד שנערך בשנת 1949, ללכת במסגרת קליטת העלייה למושבים ולהדריך את העולים החדשים בתחומי החקלאות והניהול ועד חינוך ותמיכה נפשית, נרתמו רבים מחברי המושבים הוותיקים למשימה, גם בתקופות בהן המשקים היו זקוקים לידיים עובדות על מנת לשקם את הריסות מלחמת העצמאות.
לאחר מלחמת ששת הימים
רבים מהמושבים שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמו על ידי בני הדור הצעיר של המושבים הוותיקים. רוב המושבים הוקמו בגולן, בבקעת הירדן ובסיני. בשנים הללו המשיכו המושבים הוותיקים ומושבי העולים להתבסס ולהתרחב.
המשבר הכלכלי בשנות השמונים
המשבר הכלכלי במדינת ישראל בשנים 1980-1985, והמשבר בחקלאות באותן השנים הובילו להתפרקות ארגוני הקניות הגדולים של המושבים. בשנים אלה נקלעו המושבים לחובות גדולים שליוו אותם גם לאחר תוכנית הייצוב הכלכלית בשנת 1985. עשור זה מתאפיין גם באבדן כוחם הפוליטי של המושבים אשר שינו מהותית את אופייה של תנועת המושבים.
בתחילת שנות ה-90 חוקק חוק גל, על ידי מי שהיה מזכיר תנועת המושבים בעבר, גדליה גל. חוק זה סייע למושבים רבים להתמודד עם חובותיהם אם כי לא תמיד בהצלחה מרובה. רק בעשור האחרון, עם מכירת תנובה, ופיתוח ההרחבות, הצליחו המושבים לפרוע את חובותיהם.
העשור הראשון במאה ה-21
בעשור זה חל שינוי באופיו של המושב. הסכם תנובה וההרחבות אפשרו לרוב המושבים לפרוע את חובותיהם. ההרחבות במושבים הובילו לשינוי המרקם החברתי עד כי במושבים רבים רוב התושבים אינו עוסק בחקלאות. רבים מבעלי המשקים פיתחו יוזמות שאינן חקלאיות.
בעשור זה תנועת המושבים עוסקת בעיקר בניסיון לעגן את זכויות האגודה החקלאית וחברי המושבים בקרקע, לשמר את כוחן של ועדות הקבלה, ולאפשר למושבים לצמוח כלכלית מבלי לפגוע במרקם הכפרי.
המושב החדש
ההרחבות במושבים
ההרחבות במושבים התאפשרו בהתאם להחלטות 737 ו-959 של מינהל מקרקעי ישראל. תושבי ההרחבות אינם בעלי נחלות במושבים. הן נוצרו במטרה להרחיב ולעבות את אוכלוסיית המושבים על מנת לשמר חיי הקהילה, ולענות על הביקוש הגובר להתגורר במרחב הכפרי ואפשרו למושבים להתמודד עם סילוק חובותיהם.
יוזמות כפריות
השינוי באופייה של החקלאות המתועשת המודרנית, הוביל לכך שבעלי משקים קטנים כבמושבים, אינם יכולים להתפרנס מחקלאות. כתוצאה מכך החלה להתפתח במושבים תעסוקה חליפית כגון: הארחה ותיירות חקלאית. כיום הפעילות הלא חקלאית היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים במרחב הכפרי.
חזון תנועת המושבים
ערכי היסוד
- תנועת המושבים מושתתת על החזון הציוני היונק מהמורשת היהודית.
- הקרקע היא המשאב הלאומי שהופקד בידי ההתיישבות לצורך עיבוד ושמירה. תנועת המושבים מקדשת משאב לאומי זה.
- תנועת המושבים רואה בשמירה על המרחב הכפרי שליחות לאומית שהיא זכות.
- להתיישבות תפקיד מרכזי בהקניית ערכים, תרבות וחוסן חברתי במדינת ישראל, היא נושאת את דגל הציונות ומדגישה את חזונה. תנועת המושבים רואה עצמה אחראית לעיצוב הזהות הישראלית הקשורה באדמה ובשורשים היהודים.
- תנועת המושבים רואה בתנועות הנוער בכלל, וב"בני המושבים" בפרט, כלי מרכזי להטמעת הערכים בקרב בני הדור הצעיר.
החזון
הובלת ההתארגנות ליצירת מרחב כפרי ירוק ומעובד, בו מתנהל אורח חיים כפרי עם תשתיות, רמת חיים ואיכות חיים נאותה, בהם מתקיים פוטנציאל להשגת הכנסה סבירה לבעלי הנחלות, תוך מתן דגש לצרכים הייחודיים של מושבי התנועה
חטיבת בני המושבים
ערך מורחב – בני המושבים
חטיבת הנוער בני המושבים של הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער של תנועת המושבים. התנועה פועלת בכ-26 מועצות אזוריות ברחבי הארץ ובכ-420 מושבים - מתוכם חלק נכבד הוא ממושבי תנועת המושבים. המועצה הדרומית ביותר היא הערבה התיכונה והצפונית היא רמת הגולן. והתנועה פועלת גם בשלוש מועצות מקומיות: אליכין צורן ומטולה. בחטיבת בני המושבים כ-33,000 חניכים, מתוכם 3000 מדריכים, ועוד 180 גרעינרים. החטיבה היא חטיבה עצמאית בתנועת הנוער העובד והלומד.
כ20 שנה שבני המושבים היא גוף עצמאי שאינו כפוף לתנועת המושבים אך מקיים איתה שיתוף פעולה מלא ,ומושפעים אחד מן השני.
כיום במושבי תנועת המושבים פועלות תנועות נוער נוספות כגון: הצופים, בני עקיבא ,האיחוד החקלאי ועוד.
לקריאה נוספת
- אידן, רינה. "מנהלל לכפר-יהושע": התפתחות רעיון מושב העובדים ויישומו בשנות ה-20 בעמק יזרעאל. יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה, 1993.
- אמתי, מרדכי- עורך. "נהלל-חזון בהגשמתו: ראשון למושבי עובדים", תרפ"א-תשל"א 1921-1971. תל אביב מפעלי תרבות וחינוך, 1971.
- אסף, עמי. מושבי העובדים בישראל. תל אביב: עיינות ותנועת המושבים, תשי"ד.
- אפלבום, לביאה, וחוליה מרגוליס. מושב העובדים במבחן הזמן: דפוסי שנוי בארגון. בעריכת אילנה שמיר. רחובות, המרכז לחקר התיישבות כפרית ועירונית, 1979.
- דיין, שמואל. מושבי-עובדים בארץ-ישראל. ירושלים, תש"ה.
- הנדלס, שוקי. המושבים - משבר תעסוקתי לפרנסה. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי, מינהל המחקר והתכנון, 2006.
- ההתיישבות בגליל התחתון. רמת גן: מסדה והתאחדות האכרים בגליל התחתון, 1956.[דרושה הבהרה]
- שפירא, יוסף. נהלל: התהוותו, דרכו, פעלו. תל אביב: מכורה עם עובד, תש"ז.
- עבודה ואדמה. תל אביב: עם עובד, 1961.[דרושה הבהרה]
קישורים חיצוניים
| התנועות המיישבות בישראל |
|---|
