השנים החסרות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדר הזמנים של מלכות פרס והשנים החסרות - חז"ל לעומת המחקר[1]

במחקר ההיסטורי השנים החסרות בכרונולוגיה המקראית והמסורתית הוא מונח המתייחס לפער של כ-165 שנים בין המסורת היהודית לבין המחקר ההיסטורי המודרני.

לדעת חז"ל הנתמכת מפשוטו של מקרא בספר עזרא היא שמלכות מדי ופרס ארכה 52 שנים, בין השנים ג'ש"צ-ג'תמ"ב (370 לפנה"ס - 318 לפנה"ס), בתחילתה אירעו אירועי מגילת אסתר ולאחריהם נבנה בית המקדש השני שעמד 420 שנה.

הגישה המרכזית אצל ההיסטוריונים היא שמלכות מדי ופרס נמשכה כ-200 שנים, ואילו בית המקדש עמד כ-600 שנים, ואירועי מגילת אסתר אירעו אחרי העליה לארץ.

רוב חכמי היהודים קיבלו ללא עוררין את שיטת חז"ל, אך היו רבנים שסברו שאפשר לקבל את דעת ההיסטוריונים. ממצאים ארכיאולוגיים מהמאה ה-20 והמאה ה-21 מאששים גם הם את דעת חז"ל.

רקע

הכרונולוגיה ההיסטורית המקובלת מציבה מספר אתגרים מתודולוגיים. אחת הבעיות המרכזיות נובעת מחוסר דיוק בתיעוד משך שלטונם של מלכים, שכן תקופות מלכותם לא תמיד היו מוגדרות בשנים שלמות אלא כללו "שנים מקוטעות" – מונח תלמודי המתייחס לתקופות שלטון של חודשים בודדים או חלקי שנה.

במקורות המקראיים ובספרות חז"ל, אתגר זה נפתר באמצעות סיכומי תקופות. לדוגמה, בספר שופטים מופיע סיכום ביניים של 300 שנות שפיטה, ובספר מלכים מצוין כי חלפו 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת בית המקדש הראשון. בדומה לכך, חז"ל בתלמוד, בהסתמכם על "סדר עולם רבה", מציגים סיכום כולל של שנות קיומם של שני בתי המקדש והגלות שביניהם.

בהיסטוריוגרפיה המודרנית קיימת הבנה כי אין להסתמך על מקור יחיד, אלא יש לשלב ולהצליב מידע ממקורות מגוונים. עם זאת, יש לציין כי תהליך ההצלבה וההשוואה בין המקורות השונים התרחש לרוב מאות שנים לאחר כתיבתם המקורית. יתרה מכך, יש להביא בחשבון כי רבים מהמקורות ההיסטוריים נכתבו על ידי "סופרי החצר" – היסטוריוגרפים במינוי מלכותי, אשר לעתים הוסיפו או גרעו שנים משלטונם של מלכים שונים, בהתאם לאינטרסים פוליטיים, לצורך האדרת מלכם או התאמת הנרטיב ההיסטורי לתפיסת עולמם.

דעת חז"ל

המקור המשמעותי ביותר בחז"ל לכרונולוגיה של העת העתיקה הוא הברייתא סדר עולם רבה. בהתייחס לתקופת מלכות מדי ופרס נכתב: ”חמשים ושתים שנה לאחר חרבן הבית עשו ישראל במלכות כשדים ונפקדו ועלו[2] ג' של כורש וי"ד של אחשורוש ושתים של דריוש ובשנת ב' לדריוש נבנה הבית... ואין אתה מוצא לפרס מלכים, אלא ב' כורש ודריוש, ולמדי ב', דריוש ואחשורוש, אלא הוא כורש, הוא דריוש, הוא ארתחשסתא, לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא, כל שני מלכי מדי ופרס חמשים ושתים[3] שנה... רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה” (סדר עולם פרק כ"ט-ל). מהברייתא עולות שתי מסקנות: א. מלכות מדי ופרס היתה בסך הכל 52 שנה[4]. ב. למדי ופרס יחד היו רק ארבעה מלכים ולא יותר.

גם מהתלמוד בבלי במסכת מגילה[5] עולה חשבון זהה. בגמרא שם הובא חשבון אותו חישב אחשוורוש כדי להוכיח שעם ישראל לא יגאל מגלות בבל ולא יבנה בית המקדש השני, וזאת היתה הסיבה לפיה עשה את המשתה המוזכר בראשית מגילת אסתר. לפי חישובו מלאו 70 שנה לגלות בבל: 37 שנים מלך נבוכדנאצר לאחר חורבן בית ראשון, לאחריו מלך אוויל מרודך 23 שנה, שלש שנים בלשאצר, חמש שנים דריווש וכורש ושנתיים של אחשוורוש[6]. סבר אחשוורוש, שכיון שמלאו 70 שנה לגלות בבל ולא נגאלו, לא יגאלו. הגמרא מסבירה את טעותו בכך שהיה עליו למנות מחורבן ירושלים שהתרחש מאוחר יותר[7], ואכן בשנה השניה למלוכת דריווש בנו נשלמו שבעים שנה ועם ישראל עלה לארץ להשלים את בניית בית המקדש.

ראיות מהמקרא לדעת חז"ל

חז"ל ביססו את שיטתם ממקראות מפורשים. מקור למשך זמן הגלות נמצא בספר ירמיהו: ” כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר ה' כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה” (ספר ירמיהו, פרק כ"ט, פסוק י'), וכן ישנו מקור מפורש למנין המלכים בספר דניאל: ” וַאֲנִי֙ בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֔ת לְדָרְיָ֖וֶשׁ הַמָּדִ֑י עׇמְדִ֛י לְמַחֲזִ֥יק וּלְמָע֖וֹז לֽוֹ׃ וְעַתָּ֕ה אֱמֶ֖ת אַגִּ֣יד לָ֑ךְ הִנֵּה־עוֹד֩ שְׁלֹשָׁ֨ה מְלָכִ֜ים עֹמְדִ֣ים לְפָרַ֗ס וְהָֽרְבִיעִי֙ יַעֲשִׁ֤יר עֹֽשֶׁר־גָּדוֹל֙ מִכֹּ֔ל וּכְחֶזְקָת֣וֹ בְעׇשְׁר֔וֹ יָעִ֣יר הַכֹּ֔ל אֵ֖ת מַלְכ֥וּת יָוָֽן׃” (ספר דניאל, פרק י"א, פסוקים א'-ב') המשמעות הפשוטה העולה מהפסוק, שמלבד דריוש לא יעמדו לפרס אלא שלשה מלכים, וסה"כ יהיו ארבעה מלכים. אמנם אפשר להרחיב את ביאור הפסוק שהרביעי יהיה מלך נוסף מלבד השלשה, ויש טוענים שהמנין אינו כולל את כורש שכבש את בבל יחד עם דריוש, ולכן אינו נכלל בלשון "הנה עוד שלשה מלכים עומדים"[8], אבל בסך הכל אי אפשר למנות יותר משישה מלכים למלכות פרס[9], וכאמור, פשוטו של מקרא הוא שהיו ארבעה מלכים בלבד.

ראיה נוספת ניתן להביא מייחוסו של עזרא הסופר שהיה בנו של שריה הכהן הגדול במקדש הראשון[10]. לשיטת חז"ל לפיה עזרא עלה כשמונים שנה לאחר החורבן, הדבר מתקבל, לעומת זאת לפי השיטה המדעית בה עזרא עלה כמאה ושלושים שנה לאחר החורבן, לא סביר לומר שהוא חי במשך זמן ארוך כל כך של למעלה ממאה ושלושים שנה.

דעה נוספת בחז"ל

בפרקי דרבי אליעזר מובא מנין שונה מן המנין המופיע בסדר עולם: ”ר' יונתן אומר, סוף מלכי מדי ופרס היה ארתחששתא מלך בבל ושנים ושלשים שנה מלך, שנאמר: "ובכל זאת לא הייתי בירושלם כי אם למלאות שלשים ושתים שנה לארתחששתא מלך בבל ולקץ הימים נשאלתי מן המלך". אמר ר' תחנא, בא וראה עשרו של אחשורוש שהיה עשיר מכל מלכי מדי ופרס ועליו הכתוב אומ' "והרביעי יעשיר עושר גדול".” (פרקי דרבי אליעזר פרק מט) ממדרש זה נראה כי לדעת רבי יונתן המלך האחרון בשלשלת היה ארתחשסתא והוא מלך פחות ממה שמנה בעל סדר עולם לשנות דריוש (אין התייחסות האם רבי יונתן קיבל את דעת חז"ל שדריוש הוא ארתחשסתא). בנוסף, לדעת רבי תחנא המלך הרביעי במלכות הפרסית הוא אחשורוש שלא כדברי בעל הסדר עולם.

שיטת ההיסטוריונים

לפי המקובל בקרב החוקרים, מלכות פרס החלה כאשר כורש עלה לכס המלוכה בשנת 559 לפנה"ס ונמשכה למעלה מ-200 שנה עד לשנת 336 לפנה"ס עם דריווש השלישי, כשאלכסנדר מוקדון כבש את העולם. במהלך תקופת מלכות פרס מלכו בה לפחות עשרה מלכים, ויש חוקרים המונים לא פחות מחמישה עשר מלכים.

יסודות המחקר ההיסטורי

ההיסטוריונים מבססים את שיטתם על שני יסודות עיקריים: היסטוריונים מהעת העתיקה וממצאים ארכיאולוגיים.
רוב ההיסטוריונים בני התקופה מנו מספר רב של מלכים, לפחות עשרה מלכים וחלקם כתבו שחמישה עשר מלכים מלכו בפרס. גם ממצאים ארכיאולוגיים רבים, לוחות אסטרולוגיים ורשימות מלכים, מחזקים את דברי ההיסטוריונים.

עם זאת, קיים קושי בהיסתמכות מוחלטת על היסטוריונים מהעת העתיקה, שכן רבים מפקפקים באמינותם, ואף המצדדים באמינותם מודים שמקורותיהם לעיתים קרובות היו לא אמינים דיים, אם בגלל זיוף מכוון שנעשה כדי לפאר צד מסוים או להסתיר את כישלונותיו, ואם בשל היותם זוטרים במערכות השונות.[11]
בדומה לכך, יתכן שממצאים ארכיאולוגיים רבים אינם אלא ניסיונות של העמים בעת העתיקה ליצור מצג שווא של שושלות מלוכה ארוכות.[12]

ראיות מרכזיות מן המקרא

אחת הראיות לכאורה שמביאים תומכי המחקר היא מן המקרא עצמו. בסוף ספר נחמיה[13] מוזכרת שושלת של ששה כוהנים גדולים, שכיהנו במהלך התקופה הפרסית. נטען ששישה דורות אורכים כמאה וחמישים שנים, מה שעשוי להעיד שתקופה זו הייתה ארוכה בהרבה מחמישים השנים שנמנו בסדר עולם. המלבי"ם השיב על ראיה זו, שייתכן שהכוהנים הגדולים היו מבוגרים מאד וכהנו במשך תקופות קצרות, וחלקם כהנו במקביל זה לזה, כך שניתן להכניס אותם למשך תקופה קצרה. בפירוש זה תמך גם הרב יעקב מדן. ראייה נוספת שהציגו תומכי המחקר היא מתוך "פשוטו של מקרא" שאינו תואם כל כך לשיטת חז"ל שדרשו ש'ארתחשתא' ו'דריווש' הם אותו אדם[דרושה הבהרה].

הרב יהושע ענבל סובר שמעיון מדוקדק בפסוקים מוכח שהכהנים הראשונים בשושלת היו מבוגרים מאד בבית שני, מה שמחזק את טענת המלבי"ם, ויתכן שחיו תקופה קצרה לאחר מינויים או שפרשו בשל גילם.[14][15] יתרה מזאת, הרב מדן מוכיח שלפי תיארוך החוקרים יש לפרוס שלשה דורות: יהושע יויקים ואלישיב על פני 180 שנה, אפשרות בלתי סבירה בעליל.[16]

מאידך, אין ספק שהתעלמותו של המקרא ממספר מלכים פרסיים - משונה, מה שתומך בגרסת חז"ל, שמלכים אלו כלל לא היו קיימים. הדילוג הגדול ביותר הוא בספר עזרא[17] שלפי המחקר המקובל מדלג ללא כל רמז על 58 שנים שבין חנוכת המקדש על ידי זרובבל בזמן דריווש השני, עד לעליית עזרא הסופר שהייתה בעת שלטונו של ארתחשסתא הראשון. ההוכחה היא גם בפתיח לפרק - "אחר הדברים האלה", נוסח שמעיד שלפי כותב הדברים האירועים התקיימו בזה אחר זה ללא פער כה משמעותי ביניהם[18]. יש שניסו לתת תשובות להתעלמותו של המקרא מפער זה, אך לא נאמרה בעניין תשובה מוכחת שמניחה לגמרי את הדעת מקושי זה.

התייחסות לבעיה במהלך הדורות

רבנים שדחו את העמדה המדעית

כתב רב סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות: ”ומצאתי בני אדם שלא היתה להם עצה עד שטענו תוספת בתאריך, ודימו שמלכות פרס נתקיימה על ארץ ישראל לפני מלכות יון כשלש מאות שנה בערך, ושמנין מלכיהם בתקופה זו היו שבעה עשר מלכים, ועניתי להם מן הכתוב בספר דניאל שלא יתכן שיהא בין מלכות בבל ובין מלכות יון ממלכי פרס על ארץ ישראל יותר על ארבעה מלכים, לפי שאמר המלאך לדניאל ע"ה "ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, ועתה אמת אגיד לך, הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל, וכחזקתו בעושרו יעיר הכל את מלכות יון"”.

גם האברבנאל האריך לבאר בספרו "מעייני הישועה" את טעותם של הנוצרים המונים ארבעה עשר מלכים כנגד דעת חז"ל, והוא מפריך את טיעוניהם מתוך דבריהם עצמם כשהוא מגבה את דבריו בפסוקי התנ"ך[19].

רבנים רבים בתקופת רבי עזריה מן האדומים התנגדו לספרו בו טען ששיטת חז"ל שגויה, אחד מהם הוא המהר"ל מפראג שכתב תגובה חריפה על נושא התיארוך ועל יחסו לאגדות חז"ל בספרו באר הגולה[20] טענתו המרכזית של המהר"ל היא שאין לזוז ממסורת ישראל שבוססה על ידי חז"ל, המהר"ל אפילו לא הרגיש צורך להתמודד ישירות עם טענותיו של רבי עזריה מן האדומים. גם רבי יוסף קארו הביע את תרעומתו הקשה על תוכני הספר. רבי יוסף קארו לא הספיק לכתוב את מכתב המחאה שלו, אך תלמידו רבי אלישע גאליקו הודיע בשמו כי מן הראוי היה להכריז חרם גמור על הספר ורבי משה אלשיך העיד שגם הוא שמע זאת[21], ולערך בשנת של"ו חתמו עשרה מרבני צפת על כרוז בו הובאה עדות זו ולאחריה נכתב איסור להחזיק את הספר[22][23]. לעומת זאת, היו רבנים שלאחר הבהרות שפרסם הסירו את ההסתייגויות ממנו וכיבדו אותו.[24]

באופן כללי, רוב חכמי ישראל במהלך הדורות התעלמו מהכרונולוגיה המדעית בהניחם שאין היא מבוססת, ייתכן שגם הצטרפה לכך הסברה שהכרונולוגיה המדעית פותחה על ידי מדענים נוצריים שהשתמשו בה כדי להוכיח שקץ הגאולה של דניאל מתאים לדת הנוצרית כפי שכתב הרס"ג[25], או על ידי בעלי אינטרסים במלכות רומי כדברי האברבנאל על שיטת יוסיפון[26].

הגר"א בהגהותיו לסדר עולם דוחה את טענת ההיסטוריונים כי מלכות פרס ארכה יותר מ-52 שנה, אך במקום אחר מונה חמישה מלכים לפרס ולא ארבעה[27].

הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות (1769) כתב שהאימפריה הפרסית שלטה בכל העולם 52 שנה, והתיארוך המקובל שמדבר על למעלה ממאתיים שנה לאימפריה הפרסית - מתייחס למלכי פרס ששלטו בעיקר בפרס עצמה ולא בכל העולם[28].

החזון איש באגרותיו כותב בנושא כי פעמים רבות הוכחות המבוססות על תגליות ארכיאולוגיות אינן אמינות כלל, ולפיכך אין לערער אחר דברי חז"ל בענין זה[29].

בשנת 1991, ד"ר חיים חפץ פרסם מאמר[30] בו הוא טוען שהכרונולוגיה של חז"ל היא הנכונה ושהתיארוך המקובל במחקר נובע מהסבר שגוי של המקורות הקדומים והממצאים הארכאולוגיים. לדברי חפץ, ההיסטוריונים היוונים לא דייקו בפרטים, ומתוך כך נוצרו גרסאות סותרות שחייבו את ההיסטוריונים להוסיף עוד כשבעה מלכים לממלכה הפרסית, בעוד מדובר על גרסאות שונות למלכותו של אותו אדם. בנוסף הוא סובר כי ישנה חפיפה בין שנות השלטון של חלק מהמלכים שפעלו באותן שנים ונלחמו אחד בשני ונספרים על ידי ההיסטוריונים בפני עצמם. כמו כן הוא טוען כי חלק מהמאורעות שארעו בזמנו של כורש השני לאמיתו של דבר ארעו בתקופת כורש הראשון שכלל לא נמנה בכרונולוגיה החז"לית היות והיא מתייחסת רק למלכים שכיהנו בזמן שפרס היתה אימפריה. למאמר הוקדם מבוא מקיף של הרב יעקב מדן שמסביר את הבעיה הכרונולוגית, ומצביע על יתרונותיה של שיטת חפץ. בהקדמתו, מזכיר הרב מדן את העובדה כי עד לתקופת אלכסנדר מוקדון בה החלו כולם למנות את השנים לפי מנין השטרות כלל לא היתה אחידות בשיטת הספירה בין העמים השונים, מה שהוביל לבלבול רב בין הממצאים הארכיאולוגים השונים. בשנת תשנ"ה פרסם שי ואלטר, אברך ומקים המכון לקידוש החודש בישיבת כרם ביבנה, תגובה, בה הוא טוען כי התחשיב של חפץ שגוי כי אינו תואם אף אחד ממועדי ליקויי החמה והלבנה שתועדו בתקופה הפרסית, בעוד שהתחשיב המחקרי תואם 13 מתוך 14 הליקויים. עוד נטען נגד שיטת חפץ, שהוא התעלם מממצאים ארכאולוגיים רבים, שמורים לכאורה על כך שהממלכה הפרסית התקיימה במשך כמאתיים שנה.[31]
להגנת שיטתו של חפץ, כתב הרב יהושע ענבל שיש שיטות שונות לתארך את העדויות לליקויים, ואף שחפץ לא ערך השוואה בין דבריו לתיאורי הליקויים, אין זה מן הנמנע שיש ביניהם התאמה. ענבל הביא גם את תגובתו של ד"ר רועי גלזר שכתב שמאמרו של חפץ אינו מתייחס לכרונולוגיה היוונית אלא לכרונולוגיה הפרסית - שפעלה תחת ממלכות בבל ואשור במקביל ליוונים, ולכן אין בכך סתירה למסורת היהודית. גלזר מוסיף שאירועי ליקוי לבנה אינם נדירים ולכן תיארוך שנשען על טבלאות אסטרונומיות אינו מספק.[15]

הרב אלכסנדר הול חיבר ספר בנושא בשם The Challenge of Jewish History, בספרו הוא משתמש בכלים המדעיים ובהוכחות הארכיאולוגיות כדי להוכיח שאין סתירה בין דברי חז"ל לממצאים ההיסטוריים. בתחילת דבריו הוא מביא את דברי אייזיק ניוטון שטען כי בעת העתיקה היה ניסיון של אומות שונות, ובינהם היוונים, להציג את עצמן כאומות בעלות היסטוריה עתיקה ומפוארת מה שגרם לזיוף ממצאים היסטוריים ולעיוות הנתונים כפי שהתרחשו במציאות. לאחר מכן מרחיב את הרב הול בשיטתו לפיה היתה שלשלת בת כעשרה מלכים פרסיים, אך רובם היו בתקופה המקבילה לעליית מלכות יון ושלטו בפרס תחת חסותם של היוונים ולא באופן עצמאי. לדבריו, אלכסנדר מוקדון כבש את האימפריה הפרסית בתקופת דריוש הפרסי, במשך תקופה של שלוש שנים לא היה אף מלך בפרס ולאחר מכן הומלך על ידי יוון המלך חשיארש. את שיטתו מוכיח הרב הול הן מן הכתובים עצמם והן בהוכחות ארכיאולוגיות ומדעיות. רבי ישראל בלסקי נתן הסכמה לספר תוך שהוא משבח את הכותב על יישוב דברי חז"ל באופן שמתרץ את התמיהות כולן.

רבנים שקיבלו את העמדה המדעית

פרשנים רבים חלקו על ההשתלשלות הכרונולוגית המדוייקת המובאת בסדר עולם[32], אולם על קביעת חז"ל כי אורך מלכות פרס הוא 52 שנה בלבד לא קמו מערערים.

רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים (1573), היה האישיות הרבנית הראשונה שטענה כי התיארוך לפי המסורת היהודית אינו מדויק מבחינה היסטורית לגבי השנים שלפני בית המקדש השני. רבי עזריה הביא תמך לדבריו דווקא מן הכתובים ולא נתמך בהוכחות היסטוריוניות. הוא טוען[33] כי במשך 34 שנות קיום בית המקדש בזמן המלכות הפרסית, לא יתכן שכיהנו שישה כהנים גדולים שהם בן אחר בן[34]. כמו כן הוא תמה על העובדה שספר נחמיה אינו מזכיר את אלכסנדר מוקדון שעל פי החשבון בחז"ל היה אמור להיות בתקופתו. את פסוקי המקרא הסותרים את עמדתו תירץ רבי עזריה באופנים שונים על מנת שיתיישבו עם שיטתו.

זאב יעבץ ניסה ליישב את הסתירה בעזרת שינוי גרסה בסדר עולם, על פיו מלכות פרס התקיימה במשך 252 שנים ולא 52 שנים, כפי שמופיע בנוסח המקובל. אמנם במהדורות המדעיות החדשות של סדר עולם הוכח שטענה זו אינה נכונה.

בשנת 1964, טען מחשב הקץ חיים שבילי בספרו "חשבונות הגאולה" כי הלוח העברי מפגר ב-200 שנים. שבילי הסביר זאת באמצעות החישוב המקובל של השנים שעברו מאז בריאת העולם עד לשנת 1964, כולל השנים שבהן עמדו שני בתי המקדש לפי המסורת היהודית (430 ו-420 בהתאמה). אולם לדידו, בית המקדש השני עמד על תילו במשך 606 שנים (206 תחת שלטון ממלכת פרס, ו-400 תחת שלטון ממלכת יוון). לתאוריה זו צירף בספרו הסברים ומפורטים עם הוכחות, חלקן ממלחמות היהודים מאת יוסף בן מתתיהו ומדברי פילון האלכסנדרוני[35].

בשנת 1973, בעקבות פולמוס מוקדם עם הרב שאול לוסטיג בנושא זה. פרסם הרב מרדכי ברויאר מאמר תחת הכותרת הוראת היסטוריה ואמונת חכמים בו הוא טוען שיש לקבל את מסקנות המחקר המדעי, ועל המורים בחינוך הדתי להסביר לתלמידיהם שחז"ל לא התכוונו לתת תיאור היסטורי מדויק אלא להעביר מסר רוחני בדבריהם, ואין צורך לראות בדברי חז"ל דעה היסטורית מחייבת. מאמר זה קבל פרסום רב, ומהווה עד היום תשתית לדעת המאמינים בסמכותם של חז"ל שמקבלים את מסקנות המחקר המדעי. על פי דרך זו, נאמרו מספר תאוריות לסיבה שחז"ל העלימו במכוון את הכרונולוגיה האמיתית: רבי שמעון שוואב כתב שהדבר נעשה כדי להעלים את קץ הגאולה שבספר דניאל[36], יש שכתבו שהדבר נעשה כדי להסתיר את החור השחור בין אנשי כנסת הגדולה לשמעון הצדיק, ויש כיוונים נוספים. הרב יעקב מדן ביקר שיטה זו וטען שמדברי חז"ל נראה שבנושא זה הם התכוונו לתת תיאור מדויק של האירועים, ומשונה לומר שבמקומות כה רבים התכוונו חז"ל להעביר רק מסר היסטורי.

גם פירוש דעת מקרא על ספרי התנ"ך שעוסקים בתקופה זו (דניאל, עזרא ונחמיה, אסתר, וחלק מתרי עשר) מקבל לחלוטין את העמדה המדעית וכלל לא מתייחס לסתירה לדעת חז"ל.

ממצאים ארכיאולוגיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כמוזכר לעיל, ההיסטוריונים מסתמכים, בנוסף על עדויות ההיסטוריונים מהעת העתיקה על ממצאים ארכיאולוגיים המוכיחים לכאורה שתקופת פרס היתה ארוכה וכיהנו בה מלכים רבים.
תומכי הגישה הרבנית הציעו מספר אפשרויות לדחות ראיות אלו:

  • ארתחששסתא הוא שם התואר של כל מלכי פרס בדומה לפרעונים ששלטו במצריים.
  • רשימות המלכים מתייחסות גם לאנשי ממשל בכירים שכיהנו תחת המלכים[37].
  • הכרוניקה של מלכי פרס מתפרסת על כל שנות קיומה של פרס ולא רק בתקופתה כאימפריה.

מנגד, ממצאים ארכיאולוגיים שונים תומכים דווקא בכרוניקה היהודית:

  • סנבלט, מוזכר בספר נחמיה שהתמנה למושל שומרון על ידי דריווש השני, וקיבל אישור מאלכסנדר הגדול לבנות את מקדש השומרונים. על פי החוקרים אין זה אפשרי שדילג מתקופת דריווש לתקופתו של אלכסנדר. כהוכחה לכהונתו כפחת שומרון, נמצא חותם המתוארך (לפי שיטת החוקרים) למאה הרביעית לפנה"ס המעיד על כך, כיצד תיאר אותו נחמיה - מהמאה החמישית לפנה"ס כפחת שומרון? החוקרים מנסים ליישב את הסתירה שהיו שני סנבלט, אבל טענה זו תמוהה בהתחשב בכך ששניהם עברו את אותם אירועים: חתנם היה הכהן הגדול, הם גורשו מירושלים ובנו את מקדש השומרונים[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ "בעקבות הזמן האבוד" - חלק 1
  2. ↑ זאת היתה פקידה במלאות 70 שנה לבבל, אך לאחר זמן קצר, בתחילת מלכות אחשוורוש נעצרה בניית הבית בעקבות הלשנה.
  3. ↑ ישנה גרסה "ומאתיים" אך הוכח על פי דפוסים קדומים וכתבי יד שהיא שגויה, יתכן שנעשה שינוי בזדון כדי להתאים את דברי חז"ל לכרונולוגיה המחקרית.
  4. ↑ אין סתירה בבריתא, למרות ש: 53=3+14+2+34, מכיון שאפשר לומר שחלק משנות המלכים היו חופפות.
  5. ↑ מסכת מגילה, דף י"א עמוד ב'
  6. ↑ המשתה נערך בתחילת השנה השלישית למלכותו: ”בשנת שלש למלכו עשה משתה” (מגילת אסתר, פרק א')
  7. ↑ המניין של 70 שנה לבבל היה ל"פקידה בעלמא", שכורש איפשר לעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש, אך הבניה נעצרה בהוראתו של אחשוורוש
  8. ↑ רש"י על ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ב' על פי יוסף בן גוריון.
  9. ↑ הערה כדעת האבן עזרא על ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ב'.
  10. ↑ ספר עזרא, פרק ו', פסוק א', וספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק מ'.
  11. ↑ ראו למשל: הרודוטוס ו-קטסיאס
  12. ↑ ברינר, יוסף יצחק חיים, אוצר מפרשי התנ"ך - עזרא, עזרא, באתר אוצר החכמה
  13. ↑ פרק י"ב, פסוק י'
  14. ↑ אמנם אין גיל פרישה לכהנים, אך מכיון שהיתה מוטלת עליהם עבודה קשה, ובמיוחד עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, סביר להניח שכהנים מבוגרים פרשו מתפקיד הכהן הגדול.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 אורך התקופה הפרסית באתר 'רציו'.
  16. ↑ הרב יעקב מדן, "מבוא למאמרו של ח' חפץ על מלכות פרס ומדי", נתפרסם במגדים י"ד
  17. ↑ פרק ז'
  18. ↑ יש לציין שישנה מחלוקת תנאים האם לשון "אחר" מציינת אירוע סמוך או מופלג. (בראשית רבה, פרשה מ"ד, פסקה ה'
  19. ↑ רבי יצחק אברבנאל, מעייני הישועה, מעין י', תמר ז', באתר היברובוקס.
  20. ↑ ”והובא הספר לפני... וכאשר ראיתי שמחתי לקראתו כשמחת חתן לקראת כלה, ובקראי בו נקרע לבבי ונשפך רוחי בקרבי, ואמרתי אוי לעיני שכך ראו ואוי לאזני שכך שומעים דברים כאלו, ארור יהיה היום אשר בו נגלו ונראים דברים אלו. איש אשר לא ידע להבין דברי חכמים, אף דבר אחד מדבריהם הקטנים וכ"ש הגדולים, וכל שכן דבריהם העמוקים, איך לא ירא לדבר בחכמים וידבר עליהם כאלו הם אנשים בדורו חביריו, דבר זה לא היה בישראל עד הדור הזה... תמצא כי האמוראים לא היו חולקים על הראשונים הם התנאים, ואשר אחר כת האמוראים לא היו חולקים על האמוראים, כי ידעו ערכם בעצמם שאין ערך לאחרונים עם הראשונים שהיו קרובים אל הנביאים, ועתה... יעמוד אחד וישלח לשונו בקדושים אשר היו לפנינו יותר מאלף שנה ויאמר ראה דרכי וחכם... ויותר מזה כי נתנו דבריו בדפוס, לפרסם דברים כאלו אשר הם ראוים להשרף... ומובטח אני בשארית ישראל הנאמנים עם ה' ועם תורתו, כי לא ישאירו לספר הזה שם ושארית בישראל”
  21. ↑ ההודעה פותחת במילים ”למען לא תהיה האמת נעדרת...”. ההודעה מצוטטת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי בספרו "מחזיק ברכה" (קונטרוס אחרון, אורח חיים, סימן ש"ז, אות ה'. מהדורת ליוורנו 1785, עמ' קל"ג.) ומועתקת משם באנציקלופדיה אוצר ישראל.
  22. ↑ רישום הכרוז בקטלוג הספרייה הלאומית. כרוז זה לא היה נודע בקרב חכמי ישראל, והדבר הטעה את רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד לחשוב שבפועל לא הוטל החרם, והוא ראה בזה אות משמים לפיו למרות ההסתייגויות ראוי הספר לבוא בקהל.
  23. ↑ נוסח החרם:”מאחר שהעידו שני החכמים השלמים החתומים לעיל מה ששמעו מפי מורינו הרב זלה"ה חייבים כל ישראל לקיים מאמרו לחוס לכבוד התורה ועקריה. לכן אנו גוזרים בגזרת התורה על כל בר ישראל אשר ימצא הספר הזה ברשותו שיבער אותו מביתו והמקיימו יחוש לעצמו כעובר על דברי חכמים ועל כל המקיימים גזרתינו תבא ברכת טוב” (כרוז חכמי צפת נגד המאור עינים, ונציה, לערך של"ו)
  24. ↑ איזנשטין, יהודה דוד, 1854-1956, אוצר ישראל חלק ח (עגונהפתרוס), באתר היברובוקס
  25. ↑ "וכל מה שהשבנו בו על אלו, הרי הוא תשובה על הנוצרים, פרט למה שהזכרנו בעניין בניין בית שני, שהם אינם מדמים שהייעודים החלו מאותו הזמן, אלא קובעים אותם מלפני חורבן הבית השני במאה ושלושים וחמש שנים..." (אמונות ודעות, המאמר השמיני, אות ט')
  26. ↑ "סוף דבר אין להקשות על דברי חז"ל מדברי יוסיפון, כי הם בבית שני היו גדולים כמוהו ויותר חכמים ויראי שמים, ולא החניפו פנים לרומיים כמוהו, לכן דבריהם אמת" (מעייני הישועה, המעיין העשירי, תמר ז').
  27. ↑ קול אליהו על ר"ה ג, א
  28. ↑ סדר הדורות ג' אלפים ש"צ
  29. ↑ קובץ אגרות חזון איש, חלק א' איגרת רו.
  30. ↑ חיים חפץ, "מלכות פרס ומדי בתקופת בית שני ולפניה - עיון מחדש", נתפרסם במגדים י"ד
  31. ↑ הרב ד"ר שי ואלטר, המניין לבריאת העולם והתחלת השימוש בו
  32. ↑ רש"י, אבן עזרא, רז"ה ועוד.
  33. ↑ בספרו מאור עיניים, פרק לו.
  34. ↑ עפ"י הרשימה בספר נחמיה, פרק י"ב, פסוקים י'-י"א.
  35. ↑ עוזי בנזימן, ימות המשיח - בפתח, בעיתון חרות, 18.9.1964
  36. ↑ ספר היובל לכבוד הרב ד"ר יוסף ברויאר, עמוד 177.
  37. ↑ הרב חיים דב רבינוביץ בפירוש "דעת סופרים" לספר עזרא וכן הרב יהודה לנדי בספרו "ויהי בימי האימפריה הפרסית", פרק רביעי.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

השנים החסרות28963219

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=השנים_החסרות&oldid=2933154"