לא אד"ו ראש
לא אָד"וּ ראש הוא תחילת הכלל לקביעת יום ראש השנה בלוח העברי, הקובע ארבע מקרים בהם יומו הראשון של ראש השנה לא יחול ביום שבו חל המולד הממוצע של תשרי.
הביטוי לא אד"ו ראש מופיע לראשונה בנוסח זה במאה ה-8 בספר הלכות פסוקות, שם כתובː ”לא בד'ו פסח, לא גה'ז עצרת, לא אד'ו ראש השנה וסוכה, לא אג'ו יום כיפורים ולא זב'ד פורים” [1][2]. ישנן ראיות שעד המאה ה-7 היו שנים שבהם ראש השנה חל ביום א.[3]
הכלל המלא
ארבעת המקרים לדחיה הן:
- "לא אָד"וּ ראש" כאשר המולד חל בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (א', ד', ו' בהתאמה).
- "מולד זקן בל תדרוש" כאשר המולד חל ביום מתאים אך לאחר חצות היום (בדרך כלל ראש השנה יידחה ביום נוסף עקב "לא אָד"וּ ראש").
- "גטר"ד בשנה פשוטה גרוש" כאשר בשנה פשוטה המולד חל ביום שלישי לאחר השעה התשיעית מתחילת הלילה ועוד 204 חלקים.
- "בט"ו תקפ"ט אחר מעוברת עקור מלשרוש" כאשר בשנה שאחרי שנה מעוברת המולד חל ביום שני לאחר השעה החמש עשרה מתחילת הלילה ועוד 589 חלקים.
מטרת הכלל
על פי המסורת, דחייה זו נועדה לעקוף מספר בעיות הנובעות מההלכה:
- הסיבות להימנעות מיום ד' ומיום ו'[4]: אם קובעים את ראש השנה ביום ד' או ביום ו', יום הכיפורים אשר מתחיל תשעה ימים אחר כך, יהיה ביום שישי, או ביום ראשון, שני ימים הצמודים לשבת (אחד לפני השבת ואחד אחריה). נוצרות שתי בעיות כשיום הכיפורים צמוד לשבת:
- הסיבה להימנעות מיום א': קיים איסור הלכתי לקיים את מנהג חיבוט ערבה כשהושענא רבה חל בשבת, ועל מנת למנוע ביטול של מנהג זה, דאגו שהושענא רבה לא יחול בשבת.[6][7]
יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי,[4] וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה[8] ואחר כך[9] הוסיפה עליו את הדחיה מיום ראשון.[10]
שיטת הרמב"ם
לפי הרמב"ם 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן מולד הלבנה האמיתי (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). הראב"ד התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז, הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. הלבוש תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם שם).
הצעה נוספת
החוקרת רחל אליאור סבורה שבמקור הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושה הימים החשובים לבייתוסים ולצדוקים, אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום הנפת העומר (בכ"ו בניסן), לחג השבועות (בט"ו בסיוון) ולראש חודש סיון. על פי לוח השנה במגילות קומראן, המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.[11]
חלקי הכלל הנוספים
הסיבה להימנעות ממולד זקן: במקרה שבו חל המולד לאחר חצות היום לא ניתן לראות את הירח החדש בשום מקום על פני כדור הארץ ביום ראש השנה עצמו[12].
הסיבה להימנעות מגטר"ד: באם במקרה שכזה ייקבע ראש השנה ליום ג' יווצר מצב בו השנה תהיה בת 356 ימים עקב תחולתו של מולד ראש השנה שאחריו בשבת לאחר חצות היום (מולד זקן). אורך זה אינו אפשרי בלוח השנה ועל כן נדחה ראש השנה ליום חמישי ואורך השנה נקבע ל354 ימים.
הסיבה להימנעות בט"ו תקפ"ט: באם במקרה (נדיר ביותר) שכזה ייקבע ראש השנה ליום ב' ייווצר מצב בו השנה (המעוברת) שחלפה היתה רק בת 382 יום עקב תחולתו של מולד ראש השנה שלה ביום שלישי לאחר חצות היום. אורך זה אינו אפשרי בלוח השנה ועל כן נדחה ראש השנה ליום שלישי, ואורך השנה שעברה נקבע על 383 ימים.[13]
אטימולוגיה
שם הכלל "לא אד"ו ראש" איננו אקראי לגמרי. מקור הביטוי מופיע בספר עזרא: ”וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ”.[14] אם כי אין ביניהם כל קשר נראה לעין במשמעות התוכן.[15]
לא בד"ו פסח
כנגזר מכלל זה, מתקבל כלל נוסף - "לא בד"ו פסח"[16] שמשמעו - יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע - 163 ימים, שהם 23 שבועות ועוד יומיים.
כתוצאה מכך, מופע של חג הפסח ביום ראשון הוא אירוע נדיר יחסית, החל רק ב-11.5% מהשנים. כאשר פסח חל ביום ראשון, ראש השנה הבא יחול ביום שלישי. כאשר ראש השנה אמור לחול בימים א' ד' או ו', נדחה ראש השנה ליום הבא, מה שגורם לכפל מופעים בימים ב', ה' וז' לעומת יום ג', שאליו כמעט ואין דחיות. בצירוף שאר הדחיות תדירות המופעים היא כדלהלן (האות הראשונה לפסח והשנייה לראש השנה):
ג' - ה' = 31.9%
ה' - ז' = 28.6% (בדיוק שתי שביעיות)
ז' - ב' = 28.0%
א' - ג' = 11.5%
השנה הבאה בה יחול חג הפסח ביום ראשון תהיה ה'תשפ"ה.
הכללת כללים אלו לימים נוספים בשנה
כתוצאה מזה ש'לא אד"ו' חל על יום א' תשרי, נובעים כללים נוספים לגבי הימים שלפניו:
- לגבי יום לפני ראש השנה - כ"ט באלול - חל הכלל 'לא גה"ז'
- לגבי כח' באלול חל הכלל 'לא בד"ו'
וכן הלאה:
- לגבי כ"ז באלול 'לא אג"ה'
- לגבי כ"ו באלול 'לא בד"ז'
- לגבי כ"ה באלול 'לא אג"ו'
- לגבי כ"ד באלול 'לא בה"ז'
- לגבי כ"ג באלול שוב חוזר הכלל 'לא אד"ו'
וכך אפשר לחשב אחורה (במחזוריות של שבעה ימים), באיזה יום לא יחול כל תאריך עברי בשנה עד א' ניסן. ואם נפצל את החישוב לשנה פשוטה ומעוברת נוכל לחשב אחורה אף עד א' טבת. (אי אפשר לחשב יותר אחורה כי החודשים חשוון וכסלו לפעמים בעלי 30 יום ולפעמים בעלי 29 יום). וכן אפשר לחשב קדימה מא' תשרי, עד כט' חשון.
סוגי השנים הנגזרות מהכלל
כנגזר מ"לא אד"ו ראש" ומכללי העיבור והדחיות, מתקיימים בלוח העברי 14 סוגי שנים אפשריים: כל סוג מסומן בשלוש אותיות, שהראשונה בהן מייצגת את היום בו חל ראש השנה, והשלישית את היום בו חל היום הראשון של פסח. האות האמצעית מסמלת את מספר הימים באותה שנה (ח=חסרה=353/383 ימים, כ=כסדרה=354/384 ימים, ש=שלמה=355/385 ימים).
| סוגי שנים בלוח העברי | |
|---|---|
|
סימן אתב"ש למועדי החגים
קביעת הלוח העברי המחושב יצרה מבנה קבוע לחודשי תקופת הקיץ.[17] מבנה זה הוליד יחסים קבועים בין החגים השונים בלוח השנה, כך שחלקם יוצאים תמיד באותו יום. את רשימת היחסים מקובל לציין בתור היחס בין חגים שונים לימי חג הפסח. על מנת להקל על זכירת היחס, נוצר סימן הבנוי על צירופי צופן אתב"ש:[18]
א"ת -תשעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח
ב"ש - שבועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח
ג"ר - ראש השנה יחול ביום שחל בו ג' של פסח
ד"ק - קריאת / קנין / קילוס התורה (שמחת תורה בחו"ל, כ"ג בתשרי) תחול ביום שחל בו ד' של פסח
ה"צ - צום כיפור יחול ביום שחל בו ה' של פסח
ו"פ - פורים (שלפני פסח) חל ביום שחל בו ו' של פסח
ז"ע - עצים היום בו הוקרב בבית המקדש קרבן העצים, לציין את סיום כריתת העצים למערכה (החל בט"ו באב) יחול ביום שחל בו ז' של פסח[19].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ יהודאי גאון, הלכות פסוקות, הלכות מועד עמ' קפז, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשי"א, באתר היברובוקס
- ^ מרדכי עקיבא פרידמן, מנהג אבותיכם בידיכם: תשובה מן הגניזה על יום טוב שני של גלויות, תרביץ פג, תמוז-אלול תשע"ה, עמ' 557-603, JSTOR 24645599
- ^ משה דוד הר, ענייני הלכה בארץ-ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים, תרביץ מ"ט, תשרי-אדר תש"ם, עמ' 78, JSTOR 23595074
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ' עמוד א'
- ^ בעוד בחגים אחרים מותר מדינא דגמרא לקבור את המת על ידי גויים (וביום טוב שני - אפילו של ראש השנה - על ידי ישראל). (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ו' עמוד א')
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ג עמוד ב', ד"ה לא איקלע
- ^ זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה "אלו הימים שאין קובעין וכו')
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ב'.
- ^ A primitive rabbinic calendar text from the Cairo Genizah
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.
- ^ ראש השנה, מתי מועדו?
- ^ פירוש בעל המאור על מסכת ר"ה דף כ עמוד ב
- ^ שבילי דרקיע (קונטרס להכנת הלוח), ה"תפארת ישראל", נדפס במשניות בתחילת סדר מועד
- ^ ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז.
- ^ ראו בספר העיבור לרבי אברהם אבן עזרא.
- ^ וכן הכללים: לא גה"ז עצרת, לא אג"ו כפור, לא בד"ז פורים.
- ^ החל מאדר (או אדר ב') ועד לחשוון
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תכ"ח. שלשת הסימנים הראשונים מופיעים כבר בפיוט יוצר של מנחם בן מכיר לשבת הפסקה, כמה מאות שנים קודם לכן (בדפוסים מאוחרים של הפיוט, גם הסימן הרביעי מופיע, אבל זה כנראה תוספת מאוחרת).
- ^ כמו כן תאריך ה' באייר, שהוא היום הבסיסי לקביעת יום העצמאות יחול תמיד ביום זה. זוהי תוספת מאוחרת לכלל אתב"ש, שחידש הרב עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (עמ' קפג). הסימן מתייחס לה' באייר ולא למועדו של יום העצמאות בפועל (המתחשב בדחיות ובהקדמות של יום העצמאות הנעשות למניעת חילול שבת)
| ראש השנה | ||
|---|---|---|
| מצוות החג | תקיעת שופר |  |
| מנהגים | מנהגי ערב ראש השנה • התרת נדרים • סימני ראש השנה • שנהיה לראש ולא לזנב • תפוח בדבש • תשליך | |
| תפילות החג | תפילות ראש השנה • תפילת תשע • מלכויות זכרונות ושופרות | |
| פיוטי ראש השנה | אחות קטנה • הנני העני ממעש • ונתנה תוקף • וכל מאמינים • היום הרת עולם • ארשת שפתינו • עת שערי רצון להפתח • לא-ל עורך דין | |
| מראש השנה עד ליום הכיפורים | עשרת ימי תשובה • ימים נוראים • תפילת אבינו מלכנו • סליחות • בין כסה לעשור • כפרות | |
לא אד"ו ראש35202608Q12408577