יחסי החוץ של סין
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
יחסי החוץ של סין הם היחסים הבינלאומיים של הרפובליקה העממית של סין בזירה הפוליטית העולמית.
סין מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם, אך טוענת לבעלות על טאיוואן, ולא מקיימת איתה יחסים רשמיים, למרות יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך היא מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14 של טיבט.
לצד התחזקותה הכלכלית בראשית המאה ה-21, שואפת סין להגביר את מעמדה הבינלאומי והשפעתה, ולתרגם את עצמתה הכלכלית לעצמה דיפלומטית. השאיפות הללו מגיעות בעיקר מאינטרסים כלכליים, אולם גם מצרכי פנים - לסייע ולהציג בפני אזרחי סין מצג על פיו סין מדינה מצליחה בכל קנה מידה, וחוזרת לימי התהילה הגדולים שלה.[1] סין ממצבת את עצמה כמודל לחיקוי עבור מדינות לא ליברליות רבות. ממשלים דיקטטוריים רבים ניצבו זמן רב מול הנוסחה שהייתה נהוגה במחצית השנייה של המאה ה-20, דמוקרטיה ליברלית עם צמיחה כלכלית, או משטר דיכוי עם קשיים כלכליים. סין היא מודל ייחודי של צמיחה כלכלית משגשגת לצד משטר אוטוקרטי מובהק, וחלק מהשפעתה הרבה של סין על מדינות רבות הוא ניסיון להוות מודל לחיקוי בהקשר זה.[2][1]
אחת השאיפות המרכזיות של סין בעשור השני של המאה ה-21, היא חידושה של דרך המשי ההיסטורית בגרסה מודרנית יותר, וליצור מערכת תובלה יבשתית וימית שיכולה לסייע לשנע סחורות במהירות אל המזרח התיכון, ואירופה. שאיפות אלו עודדו את סין לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות רבות במזרח התיכון, וסין ייחודית בכך שהיא מקיימת יחסים דיפלומטיים פוריים גם עם מדינות המשויכות בדרך כלל לשני צידי מתרס יריבים בדיפלומטיה העולמית, לדוגמה, עם איראן מצד אחד, ועם ישראל וערב הסעודית מצד שני. האינטרסים של סין מעודדים אותה לשאוף ליציבות המשטרים במזרח התיכון, והיא פועלת במידת מה כדי לנסות ולסייע למנוע הפיכות שעלולות להקשות על שיתוף הפעולה הכלכלי. קשריה בעולם הערבי וסיועה ליציבות מדינות אלו משתלמות גם בהקשרים נוספים - גם בחיזוק קשרי המסחר סביב הנפט של מדינות ערב, וגם בהעלמת עין דיפלומטית מדיכוי האוכלוסייה המוסלמית האויגורית שבמחוז שינג'יאנג.[1]
סין מרבה להלוות סכומים גדולים למדינות מתפתחות,[3] והואשמה על ידי ארצות הברית בכך שמספקת את ההלוואות ללא בטוחות סבירות במטרה להביא את המדינות לחדלות פרעון שתאפשר לסין להשתלט על נכסים של המדינות. האשמות אלו נתלו במספר מקרים ספציפיים,[3] למשל, העברת נמל ימי מסרי לנקה לסין, לאחר שסרי לנקה לא עמדה בהלוואות לסין,[3] או הכפפת מרבית עתודות הנפט של אקוודור לשליטת סין בתמורה לכיסוי הלוואות.[4] עם זאת, מחקר של קבוצת רודיום, המפרסמת עצמאית מחקרים הקשורים לסין והמערב, הראה שמקרים אלו הם מיעוט, ושבדרך כלל במקרים של אי עמידה בחובות, סין מבצעת פריסה מחדש של התשלומים, תוך ויתור או דחייה של חלק מהחובות.[5]
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של סין
האימפריה הסינית ההיסטורית, קיימה יחסים עם אימפריות ומדינות שכנות במהלך ההיסטוריה.
תקופת שושלת האן
שושלת האן התפרשה על שתי תקופות: שושלת האן המערבית ושושלת האן המזרחית, ובין שתיהן עמדה במשך שנים ספורות שושלת שין. בשנים אלו החלה תקופת מסחר של דרך המשי.
שושלת האן המערבית
- ערך מורחב – שושלת האן המערבית
מדינות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין, במהלך ההיסטוריה. הרפובליקה העממית של סיןמדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השישים של המאה העשריםמדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השבעים של המאה העשריםמדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השמונים של המאה העשריםמדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין
התקופה המודרנית
חגורה אחת דרך אחת
- ערך מורחב – חגורה אחת, דרך אחת
חגורה אחת, דרך אחת, או דרך המשי. הוא מיזם כלכלי של הממשלה הסינית המטרה הסינית היא לאחד את מדינות העולם סביבה, ולהפוך את עצמה למעצמה כלכלית שולטת בעולם, ולהחזיר את דרך המשי ההיסטורית.
ארצות הברית מתנגדת לתוכנית זו של הסינים, וטוענת כי הסינים מנסים כך להשתלט על העולם, עם זאת הכלכלה בסין הפנימית עדיין לא טובה בכלל, בסין חיים למעלה ממיליארד בני אדם, שחלק גדול מהם חיים כמו במדינות העולם השלישי, והשקעה גדולה של סין במדינות אחרות גורמת לביקורות נגדה[6]
מדיניות פוליטית
קיימות שתי מדינות בעולם, טאיוואן וטיבט, שסין טוענת לריבונות עליהן. ועל כן, כל מדינה שתכיר באחת מהן לא תוכל לקיים יחסים עם הרפובליקה העממית של סין.
הסכסוך בין סין לטאיוואן
- ערך מורחב – יחסי טאיוואן–סין
בין סין (הרפובליקה העממית של סין), לבין טאיוואן (הרפובליקה הסינית), קיים סכסוך ארוך שנים בשאלה איזו מהן היא סין האמיתית, היות שישנה רק סין אחת, הודיע הרפובליקה העממית של סין כי כל מדינה שתנהל דיפלומטיה עם טאיוואן, לא תוכל לקיים יחסים עם סין. כל מדינה בעולם נאלצה לבחור האם היא מכירה ברפובליקה העממית של סין, או שהיא מכירה ברפובליקה הסינית, רוב מדינות העולם החליטו לקיים יחסים עם סין, ולא עם טאיוואן, כפי שמתואר במפה משמאל.
הסכסוך עם טיבט
בדומה לטאיוואן, גם טיבט טוענת לעצמאות, אך מנגד הסינים טוענים כי טיבט היא חלק מסין. בניגוד לטאיוואן (בה 14 מדינות באומות המאוחדות מכירות כמדינה עצמאית), בטיבט אף מדינה באומות המאוחדות לא מכירה כמדינה עצמאית.
הרפובליקה העממית של סין היא אינה היחידה שטוענת לריבונות על טיבט, גם הממשלה הטיבטית הגולה טוענת לריבונות על טיבט. וכן טאיוואן (הרפובליקה הסינית) טוענת לריבונות על שטח זה, כמו על כל סין.[7]
מדיניות נוספות
יחסים עם מדינות העולם
אסיה
אסיה היא היבשת בה שוכנת סין, על כן חלק גדול מהמדינות המוזכרות בטבלה זו גובלות עם סין, ומכאן גם ליחסים מתוחים בין המדינות לאורך ההיסטוריה.
| מדינה | כינון היחסים | החלפת שגרירים וקונסוליות | הערות |
|---|---|---|---|
 איחוד האמירויות הערביות
|
1984 | ||
 אינדונזיה
|
1950 | ||
 איראן
|
1971 |
| |
 אפגניסטן (אנ')
|
20 בינואר 1955 |
| |
 בהוטן
|
בין המדינות אין קשר דיפלומטי | ||
 בנגלדש
|
ינואר 1976 | ||
 הודו
|
1950 |
| |
 המלדיביים
|
1972 |
|
|
 הפיליפינים(אנ')
|
9 ביוני 1975 |
| |
 וייטנאם(אנ')
|
נובמבר 1991 |
|
|
 טאיוואן
|
בין המדינות אין קשר דיפלומטי |
| |
 טג'יקיסטן(אנ')
|
|||
 יפן
|
29 בספטמבר 1972 |
| |
 ירדן(אנ')
|
|||
 ישראל
|
24 בינואר 1992 |
|
|
 כווית
|
22 במרץ 1971 |
|
|
 לאוס (אנ')
|
1989 |
|
|
 לבנון
|
|||
 מונגוליה (אנ')
|
1994 |
| |
 מזרח טימור(אנ')
|
20 במאי 2002 | ||
 מיאנמר, בעבר בורמה(אנ')
|
8 ביוני 1950 |
| |
 מלזיה(אנ')
|
1991[10] |
|
|
 נפאל
|
1960 |
|
|
 סינגפור
|
3 באוקטובר 1990 |
| |
 ערב הסעודית(אנ')
|
יולי 1990 |
|
|
 עיראק
|
1958 |
| |
 פלסטין
|
1976 |
|
|
 פקיסטן
|
1950 |
| |
 קוריאה הדרומית
|
24 באוגוסט 1992 |
| |
 קוריאה הצפונית
|
6 באוקטובר | ||
 קטר
|
9 ביולי 1988 |
|
|
 תאילנד
|
נובמבר 1975 | ||
 תימן(אנ')
|
1958 |
|
אוקיאניה
פרט לאוסטרליה וניו זילנד קיימות עוד מדינות איים קטנות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין. במדינות אלו ישנם סינים רבים שהגיעו לאיים אלו במהלך השנים.
מתוך 14 מדינות העולם שמכירות רק בטאיוואן ולא ברפובליקה העממית של סין 4 נמצאות באוקיאניה, מספר גדול ביחס לכמות המדינות ביבשת.
| מדינה | כינון היחסים | החלפת שגרירים וקונסוליות | הערות |
|---|---|---|---|
 אוסטרליה
|
1941 (לפני פיצול סין) |
| |
 איי מרשל(אנ')
|
בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים |
| |
 איי שלמה
|
15 בספטמבר 2019 | ||
 טובאלו
|
בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים | ||
 ונואטו
|
26 במרץ 1982 |
| |
 טונגה
|
1998 |
|
|
 מיקרונזיה
|
11 בספטמבר 1989 |
| |
 נאורו
|
בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים |
| |
 ניו זילנד
|
1972 |
|
|
 סמואה
|
1976 |
| |
 פיג'י
|
1975 | ||
 פלאו
|
נכון לשנת 2020 אין יחסים דיפלומטיים בין המדינות |
| |
 פפואה גינאה החדשה
|
1976 |
|
|
 קיריבטי
|
ספטמבר 2019 |
|
אמריקה הצפונית
| מדינה | כינון היחסים | החלפת שגרירים וקונסוליות | הערות |
|---|---|---|---|
 ארצות הברית
|
דצמבר 1943 לפני פיצול סין. 1979 לאחר פיצול סין |
|
|
 איי בהאמה
|
23 במאי 1997 |
| |
אמריקה הדרומית*
| מדינה | כינון היחסים | החלפת שגרירים וקונסוליות | הערות |
|---|---|---|---|
 אורוגוואי
|
|||
 אנטיגואה וברבודה
|
|||
 אקוודור
|
|||
 ארגנטינה
|
|||
 בוליביה
|
יחסים עם יפן
- ערך מורחב – יחסי יפן–סין
הרפובליקה הסינית המאוחדת (לפני הפיצול עם טאיוואן) ראתה ביפן איום בחצי הראשון של המאה ה-20, כמו במלחמת סין–יפן הראשונה והשנייה. עם הקמתה של טאיוואן ב-1949, הכירה יפן רק בטאיוואן, אך בשנת 1972 העבירה את ההכרה לרפובליקה העממית של סין כמו רוב מדינות העולם.
יחסים עם ישראל
- ערך מורחב – יחסי ישראל–סין
היחסים ההיסטוריים בין ישראל לסין ידעו עליות ומורדות רבות, את יחסים אלו מקובל לחלק לארבעה שלבים בהיסטוריה, וכן הקשר לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.
מהצהרת בלפור עד קום המדינה ופיצול סין
במהלך ההיסטוריה לא ניכר כי הייתה אנטישמיות רבה בסין. כבר במאה ה-8 לספירה הגיעו יהודים לסין על ידי דרך המשי, עם זאת רק כ-400 שנה לאחר מכן נראו עדויות של יהודים בסין.
לאחר הצהרת בלפור, ההסתדרות הציונית החלה ליצור יחסים דיפלומטיים עם מדינות העולם, רק לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר הגיעו יהודים רבים, ובהם בחורי ישיבת מיר לסין, החלו יחסים דיפלומטיים בין ההסתדרות הציונית לסין. בהצבעה באומות המאוחדות אודות הקמת מדינת ישראל נמנעה סין מההצבעה.
שלב ראשון: יחסים טובים, מפיצול סין עד 1955
בשנת 1949 התפצלה סין לטאיוואן (הרפובליקה הסינית), ולרפובליקה העממית של סין, עד פברואר 1949 הוכרה רק טאיוואן ואילו הרפובליקה העממית של סין עוד לא הכריזה על עצמאותה, טאיוואן הודיע כי היא תכיר בישראל, אם זו תקבל מושב באומות המאוחדות. באוקטובר 1949 הכריזה סין על עצמאות, רוב מדינות העולם בחרו באותו שלב להכיר דווקא ברפובליקה הסינית, אולם ישראל הכירה דווקא בסין העממית. הקשרים בין ישראל לסין העממית נשארו טובים עד 24 באפריל 1955.
שלב שני: ניתוק יחסים 1955 עד 1976
ב-24 באפריל 1955 הוכרו בסין הזכויות של העם הפלסטיני מבלי להזכיר את ישראל, החל מאותה שנה התדרדרו היחסים בין סין לישראל.
יחסים עם ארצות הברית
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–סין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קובי לוי, הפורום לחשיבה אזורית, מה סין מחפשת במזרח התיכון?, באתר ynet, 29 בספטמבר 2018
- ^ עומר כביר, מחקר: החירות המקוונת בירידה - והשינוי מזיק לדמוקרטיה העולמית, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2018
- ^ 3.0 3.1 3.2 אופיר דור, בייג‘ינג, סין רוצה להתחבר לאירופה ולאפריקה, האם בדרך תטביע את העולם בחובות, באתר כלכליסט, 4 במאי 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, במחיר מציאה: סין הבטיחה לעצמה 90% ממשלוחי הנפט העתידיים של אקוודור, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2013
- ^ Agatha Kratz, Allen Feng, and Logan Wright, New Data on the “Debt Trap” Question, Rhodium Group, April 29, 2019
- ^ תוכנית ההשתלטות של סין על העולם
- ^ יותם יעקבסון, סין וטיבט-יחסים מורכבים, באתר מסע אחר
- ^ סין מסייעת לבנגלדש להתמודד עם נזקים
- ^ [www.news.cn אתר חדשות סיני בנושא לאוס]
- ^ תחילת יחסי ידידות בין סין למלזיה
- ^ [pqasb.pqarchiver.com מלחמת המפרץ וסין]
- ^ [יחסי טאיוואן-סין https://focustaiwan.tw/politics/201610130028]
- ^ EMBASSY OF MICRONESIA IN BEIJING, CHINA
- ^ פפואה גינאה החדשה
34054937יחסי החוץ של סין