יחסי החוץ של תוניסיה

יחסי החוץ של תוניסיה (בערבית: علاقات تونس الخارجية) הם כלל היחסים הדיפלומטיים, הכלכליים, החברתיים, הצבאיים או המדיניים שבין הרפובליקה של תוניסיה לשאר מדינות העולם. משרד החוץ של תוניסיה אחראי על רוב יחסי החוץ של המדינה, ופועל כבר מיומה הראשון של המדינה. מבחינת יחסי החוץ שלה, תוניסיה שונה משאר מדינות העולם הערבי – חביב בורגיבה, אבי האומה והנשיא הראשון, הצהיר כמה פעמים כי יעדיף יחסים עם מעצמות אירופאיות, בעיקר עם צרפת, מאשר עם מדינות ערביות; גם יורשו, הרודן זין אל־עאבדין בן עלי, שמר על יחסי החוץ של המדינה מכוונים אל המערב, מדינות אמריקה הצפונית ואירופה.

יחסים על פי מדינה

אפריקה

שם המדינה	שנת ייסוד היחסים	הערות
אלג'יריה	באופן חלקי: 1956 באופן מלא: 1993	שגרירות אלג'יריה בתוניס ערך מורחב – יחסי אלג'יריה–תוניסיה לאלג'יריה ותוניסיה יחסים ארוכי טווח, משום שמלחמות העצמאות של השתיים קשורות זו בזו. עם זאת, סכסוך גבולות מתמשך מנע קיום יחסים דיפלומטיים מלאים, והפוטנציאל הטמון ביחסי שתי המדינות היה במשך שנים רבות לא אפשרי. אף על פי כן, שינוי ניכר חל כאשר בשנת 1993 כאשר שתי המדינות פתרו לבסוף את הסכסוך וייסדו יחסים דיפלומטיים מלאים, בצל פרויקט משותף: צינור גז טבעי ענק אשר ייצא מאלג'יריה, יעבור דרך תוניסיה ויגיע עד לאיטליה. בעקבות מיקומן הטבעי של תוניסיה ואלג'יריה על מרבצי נפט גדולים, בשנת 2003 הקימו המדינות את החברה המשותפת "נומהיד" לייצוא נפט. משום שהנפט נלקח בחלקו משטח תוניסיה ובחלקו משטח אלג'יריה, הבעלות עליה מחולקת 50%-50% בין תאגידים אלג'יראים לתוניסאים. מבחינה גאוגרפית, המדינות חולקות קשר הדוק: גבולה הגדול ביותר של תוניסיה הוא עם אלג'יריה, וחוצה מצפון לדרום את רכס הרי האטלס וחלקים ממדבר סהרה. החלק הדרומי של הגבול עובר במדבר והוא מורכב מקווים ישרים וארוכים – תוצאה של חלוקה צרפתית ללא התחשבות במאפיינים גאוגרפיים. הקווים מתיישרים לבסוף עם גבולה של לוב, אז מתרחש מפגש גבולות משולש ולאחריו מתחיל גבול לוב–אלג'יריה. אלג'יריה מחזיקה שגרירות בתוניס וקונסוליות באל כף ובגאפסה. תוניסיה מחזיקה שגרירות באלג'יר, וקונסוליות באנאבה ובטבס.
לוב	1956–1974, 1977–1980, 1987–2014	ערך מורחב – יחסי לוב–תוניסיה היחסים בין תוניסיה ללוב היו פחות טובים משל אלג'יריה ותוניסיה. משנת 1956, הקמת תוניסיה, ועד לשנת 1974 התקיים שלום קר בין המדינות, אך אז החליט נשיא לוב, מועמר קדאפי, לבטל את ההסכמים. תוניסיה הגיבה בהתאם ופירקה את היחסים הדיפלומטיים בשנת 1976. לאחר מכן חוו יחסי החוץ טלטלה של ממש: הם הוחזרו על קנם בשנת 1977, אך בוטלו פעם נוספת בשנת 1980, לאחר שטרוריסטים שהוכשרו בלוב פרצו לתוניסיה וניסו לכבוש את העיר גאפסה. בשנת 1982, לאחר תביעה שהגישה לוב, פסק בית הדין הבינלאומי בהאג לטובתה וכנגד תוניסיה על הבעלות על נפט שנמצא בשטח מעורר מחלוקת. מספר שנים לאחר מכן הוחזרו היחסים, אך אז הם הסלימו במהירות ולוב החליטה לגרש את כל העובדים התוניסאים מהמדינה ואף איימה לפתוח במלחמה – מה שהוביל ליחסים להתבטל פעם נוספת. עם המהפכה בתוניסיה שהתרחשה בשנת 1987 ועמה עלה לשלטון זין אל־עאבדין בן עלי, היחסים נורמלו שוב. עד לשנות ה־2000 שמרו המדינות על יחסים קרים למדי, אך התנגדות לסנקציות על לוב באו"ם מצד תוניסיה הוביל להתחממות ולהגדלת הסחר. לאחר המהפכה בתוניסיה פרץ גל של מחאות במזרח התיכון, שכונה האביב הערבי. אף על פי שתוניסיה נהנתה מהמהפכה והשתחררה מהרודנות של בן עלי, המהפכה, שלא פסחה על לוב, הובילה את המדינה למלחמת אזרחים, בה חולקה לוב לשני חלקים, מערבי ומזרחי, כאשר מליציות שונות השתלטו על שטחים ברחבי המדינה. בעת המלחמה הביעה תוניסיה את תמיכתה בממשלת ההסכמה הלאומית היושבת בטריפולי. עם זאת, העמדה הדיפלומטית הרשמית של תוניסיה הייתה להישאר נייטרלית בענייני מדינות מגרב אחרות. תוניסיה הייתה ועודנה אחת המתווכות העיקריות בין הצדדים הלוחמים בלוב, לצד אלג'יריה ומצרים. גם בזירה ההומנית תוניסיה משמשת תפקיד מפתח במלחמה: בשנת 2015 קיבלה תוניסיה למעלה מ־2 מיליון פליטים שיצאו מלוב.
מצרים	1956	שר החוץ המצרי מוחמד כאמל עמר (מימין) נפגש בקהיר עם מקבילו התוניסאי רפיק עבד א-סלאם, 2012 ערך מורחב – יחסי מצרים–תוניסיה בשנות החמישים המאוחרות מתח נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, ביקורת על רקע אידאולוגיית הלאומיות הערבית אותה קידם גמאל עבד אל נאצר, שהייתה פופולרית ביותר באותה תקופה במדינות דוברות הערבית. מהלך זה של בורגיבה היה יוצא דופן בעולם הערבי – הוא היה מן המנהיגים הבודדים שמצאו את רעיון הלאומנות הערבית לא-מועיל. אף על פי כן, הצליחו בורגיבה ונאצר לייצר יחסים דיפלומטיים גם ללא ההסכמה האידאולוגית המלאה. היחסים בין המדינות הופסקו מספר פעמים, תחת שלטונו של נאצר ואחרי כן תחת שלטונו של אנואר סאדאת, אך עם זאת הצליחו שתי המדינות לשמור על יחסים כלכליים טובים. לאחר המהפכה בתוניסיה בשנת 2011, מצרים הושפעה רבות ונכנסה למהפכה גדולה הרבה יותר, שבסופה סולק הרודן חוסני מובארכ ועלה לשלטון המנהיג מטעם מפלגת האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. בשלב זה התקיימו בחירות בתוניסיה בהן נבחרה המפלגה האיסלאמית "א־נהדה", והיחסים בין המדינות התחממו עד מאוד מתוך אינטרס דתי – שתי מדינות ערביות מוסלמיות אדוקות. עם זאת, בהפיכה במצרים שהתרחשה ב־2013, סולק מורסי ועלה במקומו הנשיא הנוכחי, עבד אל־פתאח א־סיסי. בדיון באו"ם הביעה תוניסיה התנגדות לשלטונו החדש של א־סיסי וטענה כי ההפיכה הייתה אלימה וצבאית, מה שגרם לדרדור היחסים באופן דרסטי. היחסים התחממו שוב רק לאחר הבחירות בתוניסיה ב־2014 בהן ניצחה המפלגה החילונית "נידא תוניס", והמדינות פתחו את שגרירותיהן מחדש. מצרים מחזיקה שגרירות בתוניס. לתוניסיה מחזיקה שגרירות בקהיר.
מרוקו	1956	ערך מורחב – יחסי מרוקו–תוניסיה יחסי המדינות ראשיתן עוד בימי קדם, אז השלוחה של הפיניקים, קרתגו, שמקורה נמצא בתוניסיה, שלטה גם על אזור הרי האטלס במרוקו. מבחינה דמוגרפית, ניתן לראות כי מרוקו ותוניסיה נשלטו בעבר על ידי אותה ישות: הברברים; אחוז בני הקבוצה גבוה מאוד במרוקו ותוניסיה. בשנת 1956 זכו שתי המדינות כמעט במקביל לעצמאות מצרפת, ומיהרו לבנות קשרים זו עם זו. מאז ועד היום מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ורציפים, במקביל ליחסים כלכליים מפותחים. בשנת 2011, האביב הערבי שפרץ בתוניסיה הגיע גם אל מרוקו וגרם להפלת הממשלה וייסוד רפורמות דמוקרטיות יותר. מאז היחסים רק התחממו. ב־2018 יזם השר לפיתוח ושיתוף פעולה בינלאומי התוניסאי, זיד לזרי, שיתוף פעולה בין מרוקו לתוניסיה בייצור רכבים. תוניסיה היא יצרנית רכב מהעתיקות בעולם הערבי, וידועה באיכויות של מכוניותיה. מרוקו לעומתה היא הייצואנית הגדולה בעולם הערבי של מכוניות; 400,000 רכבים מיוצרים מדי שנה במרוקו, וכ־90% מהם מיוצאים למדינות אירופה. שיתוף הפעולה הועיל מאוד לכלכלת שתי המדינות. בשנת 2020, שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה הגיע לתוניסיה ומסר לנשיא קייס סעיד הודעה מהמלך בדבר חיזוק יחסי המדינות. כמו כן, דנו הנשיא ושר החוץ על התערבות בניסיון הפסקת מלחמת האזרחים בלוב, שמשפיעה על ארצות המגרב כולן.
מאוריטניה	1960	ערך מורחב – יחסי מאוריטניה–תוניסיה תוניסיה היא מהמדינות הראשונות שהכירו בעצמאותה של מאוריטניה. המדינה, שמהווה את הקצה הדרומ־מערבי של המגרב, זכתה לעצמאותה מידיי צרפת בשנת 1960, כאשר תוניסיה הייתה כבת ארבע שנים בלבד. תמיכתה של תוניסיה לא הייתה דבר של מה בכך; מרוקו, שעמה היה חשוב לתוניסיה לשמור על קשר יציב, טענה לשטח של מאוריטניה, מה שגרם להכרה בה להיות סיכון ליחסים עם מרוקו. עם זאת, הצליחה תוניסיה לאזן בין השתיים. בשנותיה הראשונות של מאוריטניה שימשה לה תוניסיה בת ברית חשובה: בהצבעת האו"ם בדבר כניסתה של מאוריטניה לארגון הצביעו בעד רק שלוש מדינות, תוניסיה, צרפת וליבריה. בהצבעת כניסתה של מאוריטניה לליגה הערבית בשנת 1961 כל המדינות החברות באיחוד הצביעו נגד – מלבד תוניסיה. תוניסיה אף הייתה המדינה הראשונה להקים ועדה לשיתוף פעולה עם מאוריטניה, בשנת 1971. כיום מאוריטניה ותוניסיה מקיימות יחסים דיפלומטיים חמים. בשנת 2015 ערך ראש הממשלה התוניסאי דאז, יוסיוף ג'האד, מפגש פסגה עם מקבילו המאוריטני, מוחמד סאלם ולד אל־נשיר, בבית הארחה בקרתגו, תוניס, כדי לדון ביוזמות כלכליות משותפות.פגישה זו קדמה לפגישה נוספת שנערכה בנואקשוט בשנת 2018, כחלק מגל פגישות דיפלומטיות של מדינות המגרב. בהמשך אותה שנה הגיע גם השר להשכלה גבוהה המאוריטני לשגרירות התוניסאית, שם נפגש עם מיטב הפרופסורים התוניסאים כדי ליזום שיתופי פעולה אפשריים.
סודאן		תוניסיה מחזיקה שגרירות בח'רטום סודאן מחזיקה שגרירות בתוניס
נמיביה	1990	שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים חלקיים בשנת 1990. נמיביה מיוצגת על ידי שגרירותה באלג'יר. תוניסיה מיוצגת על ידי שגרירותה בפרטוריה, דרום אפריקה.
קומורו		שתי המדינות מנהלות קשרים דיפלומטיים, ללא שגרירויות.
חוף השנהב		ערך מורחב – יחסי חוף השנהב–תוניסיה בין חוף השנהב לתוניסיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 התגלה כי מהגרים רבים מחוף השנהב לארצות אירופה נחטפים על ידי תושבים תוניסאים ולעיתים מוחזקים בתנאי עבדות. ארגון ההגירה הבינלאומי דיווח כי הארגון, בשיתוף עם ממשלות תוניסיה, חוף השנהב והאו"ם, הציל 575 קורבנות סחר בבני אדם בין השנים 2012 ל־2019, רובן נשים (בהן אף שלוש קטינות), שהוחזקו בתנאים קשים בערים ספקס, סוסה וגאבס. משום שתוניסיה היא יעד ביניים בין חוף השנהב לאירופה, מהגרים רבים עוצרים בתוניסיה בדרכם לאיטליה, וחלקם נלכדים על ידי סוחרים בבני אדם. בין 2016 ל־2019 עברו דרך תוניסיה למעלה מ־23,000 מהגרים מחוף השנהב. תוניסיה מחזיקה בשגרירות באביג'אן חוף השנהב מחזיקה בשגרירות בתוניס

אסיה

שם המדינה	שנת ייסוד היחסים	הערות
ישראל	1956 (לא רשמי), 1996-2000	ערך מורחב – יחסי ישראל–תוניסיה חברי מקהלת הילדים של ירושלים במהלך ביקור בג'רבה ראשית היחסים בין ישראל לתוניסיה בשנת 1956, אז הוקמה תוניסיה. אמנם, עם הקמתה לא קיימו המדינות יחסים רשמיים, אלא רק חסויים. תוניסיה נעזרה בישראל מספר פעמים התקופה זו; באותה שנה יעקב צור, שגריר ישראל בצרפת, קיים פגישה עם שר האוצר התוניסאי ועם נשיא תוניסיה חביב בורגיבה, אשר ביקש את סיועה של ישראל בהקמת יישובים חקלאיים שיתופיים, בהשראת מודל הקיבוץ הישראלי. בשנת 1985, במבצע רגל עץ, הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את מפקדות אש"ף בתוניסיה. על פי דיווחי הטייסים הפגיעות היו מדויקות ולשכת ראש אש"ף ומשרדים שונים של אש"ף ושל ארגון פורשי א־סאעקה נהרסו או נפגעו קשה. על פי פרסומי צה"ל, נהרגו בתקיפה 60–75 אנשי ארגוני טרור ו־70 נוספים נפצעו. לטענת ממשלת תוניסיה ואש"ף, נהרגו בהפצצה גם מספר אזרחים. בשנים אלו התדרדרו מעט היחסים בין המדינות אך שוקמו ברוח השלום ששררה במזרח התיכון במסגרת הסכמי אוסלו. משום שתוניסיה הייתה ביתם של ראשי אש"ף לאחר גירושם מלבנון, היא טוענת כי היה לה תפקיד מפתח בהסכמי השלום שעמדו להיחתם. אולם הסכמים אלו לא נחתמו מעולם עקב רצח יצחק רבין. בשנת 1996 הפכו היחסים לרשמיים כאשר מעט קודם לכן, בשנת 1995, נפגשו שר החוץ התוניסאי חביב בן יחיא, ושר החוץ הישראלי אהוד ברק בברצלונה על מנת להרחיב את הקשרים בין המדינות ולייסד לראשונה יחסים רשמיים בין שתי המדינות, מאחר שעד אז היחסים היו מוגבלים ל"שני ערוצי תקשורת בשגרירויות הבלגיות, האחת בתוניס והשנייה בתל אביב". ב־22 בינואר 1996, מסר מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר כי בפעם הראשונה ישראל ותוניסיה יקימו משרדי אינטרסים רשמיים בשתי המדינות, אשר ישמשו כשגרירויות דה פקטו. עם זאת, היחסים הרשמיים לא החזיקו זמן רב. בשנת 2000, פרוץ האינתיפאדה השנייה, הופעל לחץ כבד על תוניסיה לנתק את היחסים עם ישראל. לבסוף נכנע הנשיא זין אל־עאבדין בן עלי ללחצים וביטל את היחסים על ישראל בעקבות "האלימות בשטחים הפלסטיניים". משרד החוץ הישראלי הביע צער על העניין, ובאתר משרד החוץ נכתב כי "ישראל מקבלת בפליאה את ההחלטה התוניסאית, בה נראה שתוניסיה העדיפה לוותר על תפקידה כמדינת גשר להידברות בין ישראל לשכנותיה ובכך יש משום פגיעה במאמץ החיוני להשגת שלום אזורי". בשנים הבעות העמיק הסכסוך בין תוניסיה לישראל כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי, ותוניסאים רבים הפגינו כנגד נרמול היחסים עם ישראל כמחאה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני והכיבוש הישראלי בגדה המערבית. אף על פי כן, ובניגוד להמלצת משרד הביטחון שהוציא אזהרת מסע לישראלים, תיירים ישראלים מגיעים לתוניסיה במספרים גדולים יחסית מדי שנה, וקיימים שיתופי פעולה מסחריים ותיירותיים בלתי רשמיים. בפברואר 2020 הסכימה נבחרת תוניסיה לשחק מול נבחרת הפדרציה של ישראל במסגרת בית 2 האירופי-אפריקני בהלסינקי, חרף הכחשות שפורסמו על ידי עיתונאים במדינה שטענו כי הנבחרת שוקלת להחרים את המשחק. ב־22 בדצמבר 2020 הודיע משרד החוץ התוניסאי כי היחסים בין המדינות לא ינורמלו, עקב הנורמליזציה של ישראל עם איחוד האמירויות הערביות, סודאן, בחריין ומרוקו.
	1951 והלאה	ערך מורחב – יחסי אינדונזיה–תוניסיה היחסים בין אינדונזיה לתוניסיה כוננו בשנת 1951, מעט לפני שתוניסיה קיבלה את עצמאותה מצרפת. באותה שנה, חביב בורגיבה, נשיא תוניסיה לשעבר, ביקר באינדונזיה כחלק מהקמת השגרירות של תוניסיה באינדונזיה, שנפתחה רשמית בשנת 1952. מטרת הקמת השגרירות הייתה בעיקר לגרום למדינות אסייתיות לתמוך בעצמאות תוניסיה. אינדונזיה פעלה רבות על מנת שתוניסיה תוכל לקבל את עצמאותה, בין המדינות נחתמו 47 הסכמים דיפלומטיים שרובם עוסקים במגזר הכלכלי. בשנת 2016, שווי הסחורה שיוצאה מאינדונזיה לתוניסיה הגיעה לסך 56.2 מיליון דולר אמריקאי והיא כללה שמן דקלים, שמן קוקוס, מרגרינה, בגדי טקסטיל, קינמון, מחשבים ועוד. באותה שנה, שווי הסחורה שיוצאה מתוניסיה לאינדונזיה הגיעה לסך 21.8 מיליון דולר אמריקאי והיא כללה פירות טרופים, טלפונים, פוספטים ועוד. תוניסיה מיוצגת באינדונזיה על ידי שגרירות שהיא מחזיקה בג'קרטה, בירת אינדונזיה. אינדונזיה מיוצגת בתוניסיה על ידי שגרירות שהיא מחזיקה בתוניס, בירת תוניסיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי החוץ של תוניסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32138268יחסי החוץ של תוניסיה