יחסי מיאנמר–סין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי מיאנמר–סין
מיאנמרמיאנמר הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
China Myanmar Locator.png
מיאנמר סין
שטח (בקילומטר רבוע)
676,578 9,596,967.75
אוכלוסייה
54,868,320 1,425,300,174
תמ"ג (במיליוני דולרים)
59,364 17,963,171
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,082 12,603
משטר
דמוקרטיה נשיאותית רפובליקה עממית

יחסי סין–מיאנמר הם היחסים הבינלאומיים בין הרפובליקה העממית של סין ומיאנמר. בשנים האחרונות, היחסים בין סין למיאנמר התמודדו עם כמה בעיות עקב עימותים מתמשכים בין מורדים סינים אתניים לצבא מיאנמר ליד הגבול בין סין למיאנמר.

היחסים הדו-צדדיים בין סין ומיאנמר, אף שהם קרובים וחמים בהרבה מאלו שבין סין לשכנתה האחרת מדרום מזרח אסיה, וייטנאם, מתמודדים גם עם קשיים בשל ההשפעות של מלכודות חוב כביכול בחסות סינית[1][2][3] ומורדים בגיבוי סיני בשטחי צפון מיאנמר.[4][5][6]

היסטוריה

שתי המדינות והעמים, כמו גם השפות הרשמיות של שתי המדינות, חולקים קשר הדוק וקישוריות לשונית - הן בורמזית והן מנדרינית (שפתה של סין) הן חלק ממשפחת השפות הסינו-טיבטיות.

בתקופת שושלת יואן בסין התרחשו הפלישה המונגולית הראשונה לבורמה והפלישה המונגולית השנייה לבורמה. שושלת צ'ינג נלחמה במלחמת סין–בורמה. לשתי המדינות היו טענות סותרות על מדינות השאן הסיניות מאז עלייתה של אימפריית טונגו לשלטון, אם כי הסחר עם שושלת מינג היה מועיל לאימפריית טונגו. נאמני מינג ברחו לבורמה במהלך פלישת המנצ'ו לסין. כמו כן התיישבו במיאנמר הרבה פנתיאים מסין.[7][8]

דרך בורמה נבנתה דרך שטחי מיאנמר המודרנית לסין במהלך מלחמת העולם השנייה.

יחסים מודרניים

בורמה הייתה המדינה הלא-קומוניסטית הראשונה שהכירה ברפובליקה העממית של סין בהנהגת הקומוניסטים לאחר הקמתה ב-1949.[9] בורמה והרפובליקה העממית של סין כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים ב-8 ביוני 1950. בורמה הפכה למדינה ה-16 שהקימה יחסים עם סין החדשה. בורמה פתחה את שגרירותה בבייג'ינג באותו יום. ב-28 ביוני פתחה סין את שגרירותה ברנגון. יאו ז'ונגמינג, השגריר הראשון של סין ברנגון הגיע לרנגון ב-28 באוגוסט והציג את כתב האמנתו ב-5 בספטמבר 1950.[10]

בעקבות ביקורי החליפין בין שני ראשי הממשלה, ג'ואו אנלאי ואו נו, בשנת 1954, החלו יחסי סין–בורמה לפרוח.[11] סין ובורמה חתמו על הסכם של ידידות ואי-תוקפנות הדדית ופרסמו הצהרה משותפת ב-29 ביוני 1954, המבססת רשמית את יחסיהן על חמשת העקרונות של דו-קיום בשלום.[9][12] היחסים עם סין היו תחת רוח המונח "pauk-phaw", כלומר קרבה בבורמזית. עם זאת, בורמה שמרה על מדיניות חוץ נייטרליסטית בשנות ה-50 וה-60. מהומות אנטי-סיניות ב-1967 וגירוש קהילות סיניות מבורמה יצרו עוינות בשתי המדינות.[12] היחסים החלו להשתפר משמעותית בשנות ה-70. תחת שלטונו של דנג שיאופינג, סין צמצמה את התמיכה במפלגה הקומוניסטית של בורמה ("CPB") וב-5 באוגוסט 1988 חתמה סין על הסכם סחר גדול, המכשיר סחר חוצה גבולות והחלה לספק סיוע צבאי ניכר. בעקבות הדיכוי האלים של המחאות הפרו-דמוקרטיות ב-1988, המועצה החדשה לשלום ופיתוח של המדינה, שניצבה בפני גינוי ולחץ בינלאומיים גוברים, ביקשה לטפח מערכת יחסים חזקה עם סין כדי לחזק את עצמה; בתורו, השפעתה של סין גדלה במהירות לאחר שהקהילה הבינלאומית נטשה את בורמה.[12][13]

יחסים מסחריים

קובץ:1966-06 1966年刘少奇访问缅甸 奈温.jpg
נשיא סין ליו שאוצ'י עם המנהיג הבורמזי נה וין ב-1966.

כמו היחסים הפוליטיים של סין–בורמה, גם הקשרים הכלכליים השתנו ב-1954. ב-22 באפריל 1954 חתמו סין ובורמה על הסכם הסחר הכלכלי הראשון שהיה תקף לשלוש שנים. על פי ההסכם, סין ייצאה לבורמה פחם, משי, בדי משי, בדי כותנה, נייר, כלים חקלאיים, מוצרי תעשייה קלה, מלאכת יד, אמייל, פורצלן, פחיות, תה וסיגריות. בורמה ייצאה אורז, מוצרי אורז, מינרלים, עץ, גומי וכותנה לסין. ב-3 בנובמבר 1954 חתמו שתי המדינות על פרוטוקול החלפת סחורות של אורז בורמזי וסחורות סיניות, ועל החוזה שסין קנתה 150,000 טונות אורז בורמזי.[11]

הסחר הדו-צדדי בין סין למיאנמר עולה על 9.8 מיליארד דולר.[14] הייצוא הסיני למיאנמר מתמקד בדרך כלל סביב מוצרי נפט, פלדה וטקסטיל, בעוד שהיצוא של מיאנמר לסין נע בין גומי טבעי לעץ גולמי.[14] סין מספקת סיוע נרחב ומסייעת בפיתוח תעשיות ותשתיות במיאנמר ומטרתה להיות הנהנית העיקרית מטיפוח מאגרי הנפט והגז הטבעי הנרחבים של מיאנמר.[15] הוא אחד השותפים הראשיים של המשטר הבורמזי בפרויקט לשיפוץ והרחבת נמל הים של סיטווה וקיבל זכויות לפיתוח וניצול מאגרי גז טבעי באזור אראקאן.[12] סין הציעה הלוואות ואשראי למשטר הצבאי, כמו גם סיוע כלכלי והשקעות לבניית סכרים, גשרים, כבישים ונמלים וכן לפרויקטים תעשייתיים.[9][12] סין סייעה רבות בבניית כבישים אסטרטגיים לאורך נתיב הסחר של נהר אירוואדי המקשר בין מחוז יונאן למפרץ בנגל. חברות סיניות היו מעורבות בבניית צינורות נפט וגז המשתרעים על מרחק של 2,380 קילומטרים ממדינת ראקין של מיאנמר למחוז יונאן בסין.[15] החברות הסיניות CNOOC וחברת הנפט הלאומית של סין מחזיקות בחוזים חשובים על שדרוג שדות הנפט ובתי הזיקוק של בורמה ושיתוף הייצור.[12] פטרוצ'יינה נמצאת בתהליך של בניית צינור גז מרכזי משדה הנפט A-1 Shwe מול חופי מדינת ראקין המוביל ליונאן, תוך גישה וניצול מוערך של 2.88 עד 3.56 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי.[12][16] צינור נפט סיני-בורמזי מוצע מול החוף המערבי של מיאנמר עשוי לאפשר לסין לייבא נפט מהמזרח התיכון, ובכך לעקוף את מצר מלאקה.[12][15] מחאה התקיימה נגד פרויקטי נפט סיניים.[17]

ההשקעה של תאגיד ההשקעות China Power בתחנת הכוח הידרואלקטרית Myitsone בשווי 3.6 מיליארד דולר על נהר אירוואדי נעצרה בתחילת אוקטובר 2011 כאשר ממשלת בורמה השעתה את הבנייה עקב דאגת התושבים המקומיים מההשפעה האנושית, הסביבתית והיתרונות הנתפסים.[18][19] רוב הכוח שייווצר ייצא למחוז יונאן בסין ותושבים מקומיים טענו להיעדר משוב קהילתי בתהליך התכנון.[19] ממשלת סין הצהירה שמיאנמר תקבל 54 מיליארד דולר בהכנסות ממסים, רווחים משותפים, חשמל חינם.[19] על כף המאזניים עומד האחזקה הפיננסית העצומה של סין בפרויקט וגם הסיכון לפרויקטים גדולים אחרים שיש לסין במדינה.[19] China Power Investment Corporation הצהירה שרק חמישה כפרים עם סך של 2,146 נדרשים לעבור. החברה סיפקה לתושבי הכפר המושפעים בתים של שתי קומות, טלוויזיות בגודל 21 אינץ' ו-100,000 קיאט בורמזי.[19]

מיאנמר היא הספקית המרכזית של סין לא רק לנחושת אלא גם ליסודות נדירים הנדרשות למכשירי היי-טק. יותר מ-70% ממכסת הייצור של סין (35.5 טון) מקורה במיאנמר (2020). בעוד ייצור הכרייה נמשך בהתמדה לאחר ההפיכה הצבאית בתחילת 2021 (מכרות רבים נמצאים בבעלות חברי החונטה), בעיות לוגיסטיקה הפריעו ליצוא לסין, ויצרו ירידה באספקה (במיוחד של דיספרוסיום וטרביום), ועלות מחירים ברחבי העולם כתוצאה מכך.[20]

הפרות זכויות אדם ונושאים אחרים

היו מספר דיווחים ותלונות של מקומיים הקשורים להפרות זכויות אדם, האשמות בגריפת קרקעות ונזקים סביבתיים עקב רכישת קרקעות ופעילויות תעשייתיות של חברות סיניות.[21][22]

בשנת 2010, כמעט 8000 דונם של אדמה הוחרמו מהתושבים כדי להרחיב פרויקט כריית נחושת בגיבוי סיני.[23]

בנובמבר 2012, כפריים שלווים שהפגינו נגד מכרה הנחושת Letpadaung הותקפו על ידי שוטרים ועובדים סינים. בהתקפות, המשטרה השתמשה בפצצות זרחן לבן, וכתוצאה מכך כוויות ופציעות של עשרות מפגינים, כולל נזירים. ההפגנות נבעו מכפייה והפחדה של תושבי הכפר לחתום על חוזים שתוכנם לא הורשו לקרוא והצגה כוזבת של תנאי החוזה על ידי הבטחת שווא לתושבי הכפר שהקרקע תוחזר להם תוך שלוש שנים, ללא נזק ובאותו תנאי.[24][25]

בשנת 2015 גילה אמנסטי אינטרנשיונל שדליפת פסולת ממכרה הנחושת Letpadaung נתקלה בשדות סמוכים וזיהמה אותו קשות. דגימות קרקע שנלקחו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל נמצאו מזוהמות במתכות שונות, במיוחד ארסן, נחושת ועופרת.[24]

בפברואר 2018, כ-800 כפריים במדינת קאצ'ין הפגינו בפני משרד ראש הממשלה נגד נזקים סביבתיים שנגרמו על ידי חברות סיניות לשתילת בננות לתרבית רקמות.[26] בפברואר 2019, שני כתבים הותקפו פיזית ונעצרו בכוח על ידי עובדים של חברת מיזם משותף סינית "Tha Khin Sit Mining Company", עבור מאמר שפורסם בעבר על תושבים מקומיים בקאצ'ין שמתנגדים למטעי בננות לתרבית רקמות.[27]

דו"ח של ארגון זכויות האדם Burma Campaign UK בדצמבר 2018 קבע שחברות סיניות מהוות את עיקר התאגידים שנקראו על שם המעורבות בזכויות אדם והפרות סביבתיות במיאנמר.[28]

ביוני 2020, מיאנמר הייתה אחת מ-53 מדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[29]

סחר בבני אדם

היו דיווחים על יותר מ-7,000 נשים ונערות בורמזיות שנמכרו לעבדות בסין, שם הן נמכרות.[30] כמו כן, דווח על נשים שנמכרו מספר פעמים למטרת לידה בכפייה.[31]

יחסים אסטרטגיים

מדינות שחתמו על מסמכי שיתוף פעולה הקשורים ליוזמת החגורה והדרך

סין היא הספקית החשובה ביותר של סיוע צבאי ומקיימת שיתוף פעולה אסטרטגי וצבאי נרחב.[9] מאז 1989, סין סיפקה למיאנמר מטוסי קרב, כלי רכב משוריינים וכלי שיט, והכשירה את הצבא הבורמזי, חיל האוויר ואנשי חיל הים.[9][12] גישה לנמלים ולמתקנים הימיים של מיאנמר מספקים לסין השפעה אסטרטגית במפרץ בנגל, באזור האוקיינוס ההודי הרחב יותר ובדרום-מזרח אסיה.[9][12][16] סין פיתחה נמל מים עמוקים בקיאוקפיו במפרץ בנגל.[32][16] היא גם בנתה מזח באורך 85 מטר, מתקנים ימיים ומערכות סיור ומודיעין אלקטרוני באיי קוקו,[12][33] הממוקם 18 קילומטרים מאיי אנדמן וניקובר בהודו, מה שנותן לסין יכולות לפקח על הפעילות הצבאית של הודו, כולל ניסויי טילים.[12] עם זאת, בניית מערכות מודיעין באי נחשבת כיום כמיתוס, והכוחות ההודיים הכחישו לאחרונה את קיומם[34] סין מסייעת בבניית בסיס ימי בסיטווה, נמל ימי חשוב מבחינה אסטרטגית קרוב לעיר ולנמל הגדולים במזרח הודו, קולקטה.[33] בייג'ינג גם מממנת סלילת כבישים המקשרים בין יאנגון וסיטווה, ומספקת את הדרך הקצרה ביותר לאוקיינוס ההודי מדרום סין.

סין ורוסיה הטילו פעם וטו על החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שנועדה להעניש את מיאנמר.[15][35] בשנים האחרונות, סין הפגינה חוסר נכונות לתמוך בממשלת בורמה וניסתה לייצב את המצב הפוליטי במיאנמר.[15]

בשנים האחרונות עברה מיאנמר לפתח קשרים אסטרטגיים ומסחריים עם הודו, איתה היא חולקת גבול יבשתי ארוך ומפרץ בנגל. הגברת שיתוף הפעולה הסחר והצבאי עם הודו ופיתוח היחסים הבילטרליים עם יפן ובתוך איגוד מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) מראה על שינוי במדיניות החוץ של מיאנמר כדי למנוע תלות מוגזמת בסין.[9] עם זאת, עד 2018 מעורבותה של הודו במיאנמר עדיין הייתה מוגבלת בהשוואה להשפעתה הפוליטית והכלכלית של סין במדינה.[36]

לאחר תקרית קוקאנג באוגוסט 2009 שזכתה להתעניינות תקשורתית בינלאומית,[37] כמה מומחים הטילו ספק בהשפעתה על יחסי סין-מיאנמר, שנחשבו לחזקים.[38] ברטיל לינטנר הצהיר כי מיאנמר נותנת עדיפות לסכסוכים פנימיים על פני קשריה עם סין,[39] אולם חלק מהאנליסטים הסיניים, כמו שי ינהונג, ממעיטים ביחסים בין מיאנמר לסין, ואמרו "הם לא חברים גדולים. הם לא מקשיבים למה שסין אומרת."[39] סין דחקה במיאנמר להבטיח את יציבות אזור הגבול ולהגן על האינטרסים של אזרחיה במיאנמר.[40][41] משרד החוץ הבורמזי התנצל מאוחר יותר בפני סין על התקרית, אך גם פרסם כתבה על הדלאי לאמה בעיתון הממשלתי "Myanmar Times", האזכור הראשון שלו בתקשורת הבורמזית הנשלטת על ידי המדינה במשך 20 שנה.[42] אמרו כי גורמים רשמיים בסין "זועמים" ו"כועסים מאוד" על כך שלא הוזהרו מראש על המתקפה על הגבול.

ביוני 2015, מורדי קוקאנג הכריזו על הפסקת אש חד-צדדית תוך ציון "הקריאות העזות של ממשלת סין להשבת השלום באזור הגבול בין סין-מיאנמר" בין אינטרסים נוספים. ההודעה עלתה במקביל לפגישה של אונג סן סו צ'י עם שי ג'ינפינג, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית בבייג'ינג.[43] לאחר הגינוי הבינלאומי לרצח העם הרוהינגה, משקיפים ציינו כי מיאנמר הידקה את יחסיה עם סין.[44]

במאי 2018, סין גינתה את ממשלת מיאנמר לאחר שפרצה אלימות בצפון מיאנמר. האלימות החלה על ידי מיליציה שנתמכת על ידי סין, ומרדה במיאנמר. המיליציה, צבא השחרור הלאומי טאאנג, ביקשה לקבל יותר אוטונומיה מהממשלה המרכזית של בורמה.[5] באוקטובר 2018, מיליציות בתמיכת סין נגד מיאנמר גירשו אנשי דת רבים בצפון מיאנמר, מה שעורר זעם ברחבי מיאנמר.[4] המיליציה הנתמכת על ידי סין איימה גם על תושבי צפון מיאנמר מלהביע את אמונתם הדתית, אפילו בתוך בתיהם.[4]

באוגוסט 2018, ארגונים בינלאומיים שונים מצאו עלייה מדהימה בפרויקטים סיניים במיאנמר, מה שעלול לגרום ל'מלכודות חוב' נגד מיאנמר, באותו אופן שנתפס כגורם למלכודת חובות נגד סרי לנקה.[1] למרות הדיווחים הללו, ממשלת מיאנמר המשיכה עם ההלוואות והתוכניות הסיניות בנובמבר 2018, מה שעורר דאגה ציבורית רחבה.[2] בפברואר 2019, מיאנמר לקחה עוד הלוואות ותוכניות בחסות סינית.[3]

ביולי 2019, שגרירי האו"ם מ-50 מדינות, כולל מיאנמר, חתמו על מכתב משותף למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם המגן על היחס של סין לאויגורים ולקבוצות מיעוט מוסלמיות אחרות באזור שינג'יאנג.[45]

בינואר 2020, המפקד העליון, מין אונג הלינג, נפגש עם המנהיג הסיני שי ג'ינפינג בנייפידאו. שי קידם את שיתוף הפעולה המעשי במסגרת של יוזמת החגורה והדרך כדי להשיג תוצאות במועד מוקדם ולהועיל לאנשי מיאנמר.[46]

הפיכה צבאית 2021

בפברואר 2021, ההפיכה במיאנמר הדיחה מספר חברי פרלמנט שנבחרו באופן דמוקרטי מהשלטון, כולל יועצת המדינה אונג סן סו צ'י. ב-3 בפברואר, סין ורוסיה חסמו את מועצת הביטחון של האו"ם מלפרסם הצהרה בגנות הצבא מחשש לסנקציות כלכליות נוספות. בעוד שסין הפחיתה בתחילה את ההפיכה הצבאית כ"שינוי גדול בקבינט", היא הביעה מאוחר יותר דאגה לגבי מצב החירום שנמשך 12 חודשים שהוכרז על ידי המנהיג הצבאי מין אונג הלינג, בדרישה לשחרר את אונג סן סו צ'י.[47]

ב-16 בפברואר 2021, בתגובה למפגינים מחוץ לשגרירות סין ביאנגון, שהאשימו את סין בהפיכה, אמר שגריר סין צ'ן האי "ההתפתחות הנוכחית במיאנמר היא לחלוטין לא מה שסין רוצה לראות". הוא דחה את הטענה שסין תומכת בשלטון צבאי במיאנמר כ"שמועה מגוחכת".[48] אף על פי כן, מפעלים סיניים במדינה הועלו באש מאחר שהמפגינים הבורמזים לא סמכו על תגובתה של סין, והותירו אחריהם 39 הרוגים ב-15 במרץ; שגרירות סין במיאנמר הגיבה מאוחר יותר בגינוי התקפות ההצתות, אך זכה ללעג על ידי המפגינים על כך שלא הביעו אהדה לתנועת המחאה.[49][50] סין גם המשיכה לספק מזון למיאנמר, אשר נתפסה בעיני חלק כתומכת בחונטה הצבאית.[51][52]

באמצע מרץ 2021, יחסי סין–מיאנמר התערערו קשות עקב תסיסה אזרחית מתמשכת ושלטון צבאי, וסיכנו את ההשקעות הסיניות במדינה. בדיווח אחר נאמר כי החונטה של מיאנמר מנסה לשפר את היחסים עם ארצות הברית באמצעות העסקתו של פקיד מודיעין צבאי ישראלי לשעבר. לפי המקור, אונג סן סו צ'י התקרבה מדי לסין לטעמם של הגנרלים. סין לא תמכה בשלטון צבאי במיאנמר ובניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ללא התערבות זרה.[53][54] למרות ההצהרות הללו, סין, לצד רוסיה, מטילה לעיתים קרובות וטו על כל החלטת האו"ם המגנה את האכזריות הגוברת של החונטה הצבאית הבורמזית מחשש לסנקציות נוספות שיפגעו באזור מבחינה כלכלית. סין היא המשקיעה השנייה בגודלה במיאנמר.[55][56]

ב-3 במאי 2021, סין שלחה יותר מ-500,000 חיסונים מתוצרת החברות הסיניות סינובאק וסינופארם (Sinopharm) למיאנמר על מנת להילחם במגפת הקורונה ולהפגין את הידידות (Paukphaw). החיסונים אושרו בעבר על ידי ארגון הבריאות העולמי ומהווים צעד משמעותי להגנה על כל אזרחי מיאנמר מפני המחלה הקטלנית.[57] מפגינים נגד חיסונים ראו בכך הונאה, והפיצו מידע מוטעה על חיסונים סיניים ברשתות החברתיות.[58]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי מיאנמר–סין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Analysis: 'Debt Trap' Alert Rises in Myanmar as More Belt and Road Projects Scrapped". 18 בספטמבר 2018. ארכיון מ-26 ביולי 2020. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 "Myanmar agrees smaller deal for China-backed port after 'debt-trap' concern". Reuters. 8 בנובמבר 2018. ארכיון מ-11 באפריל 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 "Myanmar backs into a China debt trap - Vanuatu Independent". אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 "China condemns Myanmar border violence". Reuters. 13 במאי 2018. ארכיון מ-17 בפברואר 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Report: Northern Myanmar rebel clashes turn deadly | China News | al Jazeera". ארכיון מ-18 בפברואר 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Alfred Stead (1901). China and Her Mysteries. Hood, Douglas, & Howard. pp. 99–. burma was a tributary state of china british forward tribute peking.
  8. ^ William Woodville Rockhill (1905). China's Intercourse with Korea from the XVth Century to 1895. Luzac & Company. pp. 5–. tribute china.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 Yangon still under Beijing's thumb (11 February 2005). AsiaTimes.com. Accessed 30 May 2008.
  10. ^ Aung Myoe, Maung (2011). In the Name of Pauk-Phaw: Myanmar's China Policy Since 1948 (באנגלית). Singapore: ISEAS Publishing. p. 21. ISBN 978-981-4345-17-0.
  11. ^ 11.0 11.1 Hongwei, Fan (במאי 2009). "China-Burma Ties in 1954: The Beginning of the "Pauk Phaw" Era". Working Paper Series University of Malaya. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ 12.00 12.01 12.02 12.03 12.04 12.05 12.06 12.07 12.08 12.09 12.10 12.11 Sino-Myanmar Relations: Analysis and Prospects (אורכב 11.07.2020 בארכיון Wayback Machine) by Lixin Geng, The Culture Mandala, Vol. 7, no. 2, December 2006. Accessed 30 May 2008.
  13. ^ Shambaugh, David (2000). Power Shift: China and Asia's New Dynamics. Nazrul Institute. p. 218. ISBN 0-520-24570-9.
  14. ^ 14.0 14.1 Myanmar's Ministry of Commerce as of data in 2020 - 2021 Financial Year
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 Chinese dilemma over Burma (אורכב 15.06.2020 בארכיון Wayback Machine) (25 September 2007). BBC. Accessed 30 May 2008.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 India and China compete for Burma's resources (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine) (21 August 2006). World Politics Review. Accessed 30 May 2008.
  17. ^ Perlez, Jane; Feng, Bree (18 במאי 2013). "Under Pressure, China Measures Its Impact in Myanmar". The New York Times. ארכיון מ-25 בדצמבר 2016. נבדק ב-26 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Guo Aibing (4 באוקטובר 2011). "China Power Investment Says Myanmar Dam Halt Is 'Bewildering'". BLOOMBERG L.P. ארכיון מ-5 בנובמבר 2013. נבדק ב-6 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 Jonathan Watts (4 באוקטובר 2011). "China angry over Myanmar's decision to suspend work on £2.3bn dam Beijing threatens legal action as Myanmar halts dam because it is 'against the will of the people'". London: guardian.co.uk. ארכיון מ-8 במרץ 2016. נבדק ב-11 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Myanmar rare earths heading toward China encounter shipment obstacles amid upheaval". Reuters. Retrieved 27 October 2021.
  21. ^ "Myanmar: Chinese firms allegedly associated with criminal networks partner with local armed groups in developing special economic zones, analysts say". MYANMAR : LAND GRABBING AS BIG BUSINESS. 12 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Opium, rubber, and a land grab on Myanmar's border with China". East West Centre. ארכיון מ-3 ביולי 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Myanmar's land-grab problem". Bangkok Post. 26 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ 24.0 24.1 "Interview: Myanmar: Suspend copper mine linked to ongoing human rights abuses". Amnesty International. 10 בפברואר 2017. ארכיון מ-7 באוגוסט 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Report of Evidence Regarding Controversies at Letpadaung Hill Copper Mine Project" (PDF). Charltons Law. ארכיון (PDF) מ-2 ביולי 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Myanmar: Banana Plantation owned by Chinese companies raises local concerns over land and environmental problems". Business & Human Rights Resource Centre. ארכיון מ-2 ביולי 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Chinese joint venture assaults two journalists in Kachin: local media". Myanmar Times. 26 בפברואר 2019. ארכיון מ-2 ביולי 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Chinese companies top human rights 'dirty list' of firms complicit in Myanmar violations". South China Morning Post. 13 בדצמבר 2018. ארכיון מ-3 ביולי 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Lawler, Dave (2 ביולי 2020). "The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong". Axios (באנגלית). ארכיון מ-4 ביולי 2020. נבדק ב-3 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Interview: Why 'Brides' From Myanmar Are Trafficked to China". Human Rights Watch. 21 במרץ 2019. ארכיון מ-15 ביוני 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Thousands of Myanmar women forced into marriages in China". DW. 7 בדצמבר 2018. ארכיון מ-25 במרץ 2020. נבדק ב-2 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Lintner, Bertil (15 באפריל 2019). The Costliest Pearl: China's Struggle for India's Ocean (באנגלית). Oxford University Press. pp. 35–61. ISBN 978-1-78738-239-8. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ 33.0 33.1 Myanmar shows India the road to Southeast Asia (21 February 2001). AsiaTimes. Accessed 30 May 2008.
  34. ^ "Chinese Whispers: The Great Coco Island Mystery". www2.irrawaddy.org. ארכיון מ-3 במרץ 2011. נבדק ב-18 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Russia, China veto resolution criticizing Burma (אורכב 31.10.2017 בארכיון Wayback Machine) (13 January 2007). Washington Post. Accessed 30 May 2008.
  36. ^ Stokke, Kristian; Vakulchuk, Roman and Indra Overland (2018) Myanmar: A Political Economy Analysis (אורכב 28.07.2020 בארכיון Wayback Machine). Norwegian Institute of International Affairs (NUPI). Report commissioned by the Norwegian Ministry of Foreign Affairs.
  37. ^ "Who is Chinese? The Upper Han". The Economist. 19 בנובמבר 2016. ISSN 0013-0613. ארכיון מ-14 במאי 2018. נבדק ב-2 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Guan, Ng Han (31 August 2009). Myanmar refugees begin to return home from China (הקישור אינו פעיל, July 2021). Associated Press.
  39. ^ 39.0 39.1 Petty, Martin; Blanchard, Ben (1 September 2009). Myanmar ethnic offensive tests vital China ties (אורכב 18.12.2018 בארכיון Wayback Machine). Reuters.
  40. ^ China urges Myanmar to safeguard border stability . Xinhua. 28 August 2009.
  41. ^ China, Myanmar share responsibility to maintain border stability: FM . Xinhua. 1 September 2009.
  42. ^ Jagan, Larry (1 September 2009). Border war rattles China-Myanmar ties. Asia Times Online.
  43. ^ Mcluaghlin & Zaw (11 June 2015). Under pressure from China, Kokang rebels declare Myanmar ceasefire (אורכב 27.11.2015 בארכיון Wayback Machine). Reuters.
  44. ^ Jennings, Ralph (25 בדצמבר 2019). "Myanmar, Though Suspicious of China, Edges Closer to Beijing for Safety". Voice of America. ארכיון מ-29 בפברואר 2020. נבדק ב-25 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "Which Countries Are For or Against China's Xinjiang Policies?". The Diplomat. 15 ביולי 2019. ארכיון מ-11 באוקטובר 2019. נבדק ב-1 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ "Xi meets with Myanmar commander-in-chief of defense services". Xinhua News Agency (באנגלית). 18 בינואר 2020. נבדק ב-18 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ U.S. calls Myanmar military's takeover a coup, while China labels it a "cabinet reshuffle" (אורכב 21.02.2021 בארכיון Wayback Machine) CBS News. Retrieved 20 February 2021
  48. ^ Rasheed, Z. (18 Feb 2021). "Myanmar protesters urge China to condemn coup. Will Beijing act?" (אורכב 20.02.2021 בארכיון Wayback Machine) AlJAZEERA. Retrieved 20 February 2021
  49. ^ Solomon, Feliz (15 במרץ 2021). "Chinese Factories Burn in Myanmar's Deadliest Weekend of Protests Since Coup". Wall Street Journal. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Attacks on Chinese-run factories in Myanmar vex Beijing". 15 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Reuters
  52. ^ "'It's like a war zone': Life under the Myanmar junta".
  53. ^ Lewis, Simon (6 March 2021). Lobbyist says Myanmar junta wants to improve relations with the West, spurn China Reuters. Retrieved 11 April 2021.
  54. ^ Leaked Documents Suggest Fraying of China-Myanmar Ties. voanews.com. Retrieved 11 April 2021.
  55. ^ "'A bloodbath is imminent' in Myanmar but China blocks UN sanctions". באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Myanmar coup: Mass protests fail to attract global solidarity | DW | 22.03.2021". Deutsche Welle.
  57. ^ "Sinopharm: Chinese Covid vaccine gets WHO emergency approval". Reuters. Retrieved 28 May 2021.
  58. ^ "China Donates 500,000 COVID-19 Vaccines to Myanmar Junta". 3 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_מיאנמר–סין&oldid=2118900"