קראצ'י

קראצ'י
کراچی

מדינה
פרובינציה	סינד
שפה רשמית	סינדהי, אורדו
תאריך ייסוד	1853
שטח	3,527 קמ"ר
גובה	22 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	15,700,000 (2009)
‑ צפיפות	3,533 נפש לקמ"ר (2009)
אזור זמן	UTC +5
http://www.karachicity.gov.pk
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת פקיסטן מוגדלת)   אסלאמאבאד רוואלפינדי לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי קראצ'י (למפת פקיסטן רגילה)   אסלאמאבאד רוואלפינדי לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי קראצ'י (למפת סינד רגילה)   הודו בלוצ'יסטן פנג'אב היידראבאד קראצ'י (למפת סינד מוגדלת)   הודו בלוצ'יסטן פנג'אב היידראבאד קראצ'י (למפת קראצ'י מוגדלת)   קראצ'י (למפת קראצ'י רגילה)   קראצ'י tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

קראצ'י (באורדו: کراچی (מידע • עזרה); בסינדהי:ڪراچي‎) היא בירת פרובינציית סינד ועיר הנמל הראשית של פקיסטן, נכון ל-2017 התגוררו בקראצ'י כ-14.9 מיליון בני אדם, עובדה ההופכת אותה לעיר הגדולה ביותר בפקיסטן, ולאחת הערים הגדולות בעולם כולו. העיר שוכנת לחופו של הים הערבי, בדרום-מערב סינד, ומצפון-מערב לה זורם נהר האינדוס.

היסטוריה

ישנן עדויות ארכאולוגיות רבות בסביבת קראצ'י המצביעות על התיישבות בסביבת העיר עוד מימי העת העתיקה. ישנן אף הערכות כי אלכסנדר הגדול חנה באזור.

קראצ'י עצמה נוסדה בשנת 1729. חברת הודו המזרחית הבריטית כבשה את אזור קראצ'י ב-3 בפברואר 1839 והרסו את המבצרים המקומיים. העיר סופחה להודו הבריטית בשנת 1843. עד מהרה הבריטים הכירו בחשיבותה האסטרטגית של העיר ובנו בה נמל בשנת 1854. הבריטים אף בנו בעיר בסיסים צבאיים רבים, ששימשו אותם במלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה. במהלך המרד ההודי הגדול בשנת 1857 כמספר מורדים כבשו את העיר והחזיקו בה לזמן קצר, עד אשר הבריטים כבשו אותה שוב. לאחר המרד הכושל השלטון הקולוניאליסטי הבריטי המשיך לפתח את העיר ובשנת 1878 העיר חוברה לרשת הרכבות של הראג' הבריטי

בשנת 1899 הפכה קראצ'י לייצואנית החיטה הגדולה ביותר במזרח. צמיחתה הכלכלית של העיר הביאה אליה מהגרים רבים.

ב-1947, עם הכרזת עצמאותה של פקיסטן, הוכרזה קראצ'י כעיר הבירה של המדינה. באותה עת חיו בה רק 400,000 בני אדם. למרות האלימות הגואה בכל רחבי הארץ, קראצ'י נשארה יחסית שקטה. בזמן המלחמה יושבו בעיר פליטים ומהגרים מוסלמים רבים, דבר שגרם לנסיקה בגודל האוכלוסייה.

ב-1958, בשל רצונה של ממשלת פקיסטן להעביר את מרכז הכובד של הכלכלה במדינה לאזורים נוספים, החלה להיבנות עיר הבירה החדשה אסלאמאבאד. העיר רוואלפינדי, הסמוכה לאסלאמאבאד, נקבעה כבירה זמנית והשלטון עבר אליה. בעוד שגרירויות זרות העבירו את משכנן לבירה החדשה, בקראצ'י ממשיכות לפעול קונסוליות וקונסולי כבוד של מדינות מסוימות.

במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20 הגיעו לעיר פליטים רבים ממלחמת אפגניסטן. בתקופה זו חלו גם משברים פוליטיים וחברתיים בתוך העיר והפשע גאה.

כלכלה ותרבות

קראצ'י נחשבת ל"עיר האורות" – "העיר שאינה ישנה לעולם". בתקופה של חמישים שנה הפכה עצמה מעיירה קטנה למטרופולין בעל תערובת של תרבויות. יש הרואים בה מעין מדינה בתוך מדינה. העיר היא טבורה הכלכלי והמסחרי של פקיסטן.

שיעור יודעי קרוא וכתוב בעיר הוא הגבוה בפקיסטן, ויש בה מוסדות חינוכיים מהשורה הראשונה.

אוכלוסייה

מבחינה לשונית, אתנית ודתית, קראצ'י היא העיר הכי מגוונת בפקיסטן. מאז שנת 1998 השלטון הפקיסטני לא ערך מפקד אוכלוסין, ולכן מאז יש שימוש בהערכות בלבד בכל הקשור לאוכלוסיית העיר.

השפות הכי מדוברות בעיר הן אורדו (48.52%), פנג'אבי (13.94%), פשטו (11.42%) וסינדהי (7.22%).

מבחינה דתית, כמעט כל האוכלוסייה (96.5%) בעיר היא מוסלמית. הנוצרים מהווים כ-2.4% מהאוכלוסייה וההינדים - 0.86%. דתות אחרות מהוות כ-0.4% מהכוח הדתי בעיר. עם זאת, קראצ'י היא אחת הערים החילוניות ביותר בפקיסטן. כ -65% מהמוסלמים בקראצ'י הם סונים, בעוד 35% הם שיעים. מבחינה הלכתית, הזרם הסוני מתבסס על האסכולה החנפית, עם השפעות סופיות. מרבית השיעים משתייכים לזרם האיסמאעיליה. מרבית הנוצרים משתייכים לכנסייה הקתולית ואוכלוסייה זו נחשבת לאמידה ומשכילה יותר. אמנם הרוב המכריע של ההינדים עזב את העיר עם חלוקת הארץ, אך עדיין ישנה כמות מזערית של הינדים בעיר, וכמות זו הולכת וקטנה, כתוצאה מהגירה וריבוי טבעי נמוך.

ישנה בעיר אף קהילה קטנה של זורואסטרים.

יהודים

היהודים הראשונים, בעיקר מקהילת בני ישראל הגיעו לעיר בשנת 1818, לפני גל ההגירה הגדול אל העיר בשנת 1839, והקימו בה בית כנסת בשנת 1893. בימינו כמעט ולא נותרו יהודים בפקיסטן (קיימת הערכה כי ישנם עשרה עד 15 יהודים בכל המדינה). עד חלוקת הודו בשנת 1947 מנתה הקהילה היהודית בקראצ'י כ-2,500 איש ואישה. בעיר קיים בית עלמין יהודי אשר אינו פתוח למבקרים.

בית הכנסת המרכזי של העיר, בית הכנסת מגן שלום, חדל לתפקד לאחר עליית יהודי העיר לישראל בשנות ה-70, ובשנת 1988 נהרס עד היסוד לאחר בקשה רשמית לשימור בית הכנסת כאתר מורשת על ידי יוצאי הקהילה בישראל והוקם במקומו מרכז קניות.

תחבורה

את העיר משרת נמל התעופה הבינלאומי ג'ינה.

ערים תאומות

• פור לואי, מאוריציוס (מ־2007)
• שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין
• הונג קונג, הרפובליקה העממית של סין
• ג'דה, ערב הסעודית
• טשקנט, אוזבקיסטן
• איסטנבול, טורקיה
• ביירות, לבנון
• דאקה, בנגלדש
• איזמיר, טורקיה (מ־1985)
• ניו יורק, ארצות הברית (מ־2008)
• מנאמה, בחריין (מ־2007)
• פרישטינה, קוסובו (מ־2008)
• קואלה לומפור, מלזיה (מ־2008)
• יוסטון, ארצות הברית (מ־2008)
• שיקגו, ארצות הברית (מ־2008)

קישורים חיצוניים

• קראצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קראצ'י32023616Q8660