יחסי החוץ של הוותיקן
יחסי החוץ של הכס ה"קדוש" הם יחסיה של הישות הריבונית של הכנסייה הקתולית בראשות האפיפיור עם מדינות וגופים בינלאומיים אחרים. קריית הוותיקן היא הטריטוריה הבלעדית של הכס ה"קדוש" מאז חתימת ההסכמים הלטרניים, אולם היחסים דיפלומטיים עם הכס ה"קדוש" אינם תלויים בטריטוריה. הכס ה"קדוש" מכיר ומקיים יחסים דיפלומטיים בדרג כלשהו עם כל המדינות החברות באומות המאוחדות למעט סין (הכס ה"קדוש" מכיר רק בטיוואן), קוריאה הצפונית, בהוטן והאיים המלדיביים. בנוסף, מקיים הכס ה"קדוש" יחסים דיפלומטיים עם הרשות הפלסטינית, בה הוא מכיר בתור מדינה פלסטינית.[1] הכס ה"קדוש" איננו חבר האומות המאוחדות ולא הגיש מועמדות לחברות, אך הוא בעל סטטוס של "משקיף קבוע". האחראי על יחסי החוץ של הכס ה"קדוש" הוא הקרדינל מזכיר המדינה.
היסטוריה
.jpg)
הכנסייה הקתולית פעלה כישות ריבונית עוד מימי הביניים. החל מ-435 שיגר הכס ה"קדוש" שליחים אפיפיוריים (לגאטים - Legatus Pontificius או אפוקריסיאריוס) לחצר האימפריה הביזנטית בקונסטנטינופול (במקביל שהו בחצר הקיסר אפוקריסיארי (נציגים) של ההגמונים של קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים) המשרה הפכה למשרה רשמית רק בתקופתו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
בין שנת 756 לשנת 1870 קיים הכס ה"קדוש" עצמאות ריבונית בטריטוריה של מדינת האפיפיור והאפיפיור החל לפעול במקביל כרועה רוחני וכראש מדינה פוליטית. המנהג לשלוח נציגים לחצרות שליטים חילוניים הלך והתפתח במהלך המאה ה-11 ובמהלך המאה ה-14 החלו השליטים לשלוח לרומא שגריר קבוע. השגריר האפיפיורי הקבוע הראשון (נונציו) נשלח ב-1500 לרפובליקה של ונציה על ידי האפיפיור אלכסנדר השישי. בראשית המאה ה-16 יצר האפיפיור לאו העשירי את תפקידו של מזכיר המדינה על מנת לתאם את פעילותם של השליחים האפיפיוריים ברחבי העולם. בהמשך עלה בהתמדה מספרם של השגרירים האפיפיוריים. נוסף על תפקידם כנציגיו המדיניים של הכס ה"קדוש" נלווה לתפקיד הנונציו מרכיב של בקרה ופיקוח על התנהלותו של הממסד הקתולי המקומי. עד חתימת שלום וסטפליה ב-1648 היה מספר השגרירים האפיפיוריים בעלייה, אולם מאז חלה ירידה מתמדת בכוח סמכותו של הכס ה"קדוש" ובמעמדו הפוליטי. עד ל-1793 ירד מספרם של השגרירים האפיפיוריים לשניים בלבד, דבר שהוביל לרפורמה במזכירות המדינה על מנת להתמודד עם העולם המשתנה. עם זאת, ב-1805 שלחה לראשונה ממלכה פרוטסטנטית, פרוסיה, שגריר קבוע לוותיקן. אחת מהשלכותיו של קונגרס וינה (1815) היה הסדרת כינונם של יחסים דיפלומטיים בין מדינות ובפרט, קביעת סדר הבכירות הטקסי של השגרירים. כך נקבע שהנונציו יהיה בכיר חברי הסגל הדיפלומטי ("ראש הסגל הדיפלומטי") במדינות הקתוליות.
גם לאחר ביטולה של הטריטוריה של מדינת האפיפיור ב-1870, המשיך החוק הבינלאומי לראות בכס ה"קדוש" ישות ריבונית וכס ה"קדוש" קיים קשרים דיפלומטיים נמרצים ועשירים עם המעצמות הראשיות של אירופה (רוסיה, פרוסיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית וצרפת). הסכם קשירת הקשרים הדיפלומטיים בין הכס ה"קדוש" לבין מדינה חילונית נקרא קונקורדט. בשל רגש אנטי-קתולי עז בארצות הברית לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין ארצות הברית לכס ה"קדוש". נציגים אפיפיוריים שנשלחו, בהיתר הממשלות, לקהילות הקתוליות ברבות ממדינות העולם לצרכים דתיים, שימשו לעיתים כזרוע דיפלומטית-מדינית להעברת מסרים. בסוף המאה ה-19 הסכימו מדינות אירופה לראות את האפיפיור כמתווך ובורר בסכסוכים מדיניים-טריטואירליים, כך למשל שימש האפיפיור לאו השלושה-עשר כבורר בין גרמניה לספרד בסוגיית השייכות של איי קרוליין. בשנת 1914 כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים בין הכס ה"קדוש" לממלכה המאוחדת. בעת מלחמת העולם הראשונה ניסה קרל הראשון, קיסר אוסטריה לנצל את יחסיו של הכס ה"קדוש" עם המדינות השונות על מנת להשיג הסכם שלום.
בשנת 1929 נחתמו ההסכמים הלטרניים בין הכס ה"קדוש" לאיטליה הפאשיסטית, אשר הבטיחו את קיומה הריבוני של קריית הוותיקן. באותה תקופה פעל מזכיר המדינה הקרדינל פייטרו גאספארי (אנ') לרקימת קשרים דיפלומטיים בין הכס ה"קדוש" לבין המדינות החדשות שנוצרו באירופה לאחר הסכמי ורסאי, בפרט במזרח אירופה. ב-1933 חתם מזכיר המדינה הקרדינל אווג'ניו פאצ'לי (לימים פיוס השנים עשר) על קונקורדט הרייך, שהסדיר את יחסי הכס ה"קדוש" עם גרמניה הנאצית.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ובפרט לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, קשר הכס ה"קדוש" קשרים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם. אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים, שנחתמה ב-1964 עיגנה את מעמדו של הנונציו כשגריר לכל דבר והכירה במנהג הקדימות שניתן לו בסדר הטקסי של הסגל הדיפלומטי.
יחסים דיפלומטיים
.jpg)
לוותיקן יחסים עם כל המדינות החברות באומות המאוחדות, למעט סין (הכס ה"קדוש" מכיר רק בטיוואן), קוריאה הצפונית, בהוטן והאיים המלדיביים וכן עם הרשות הפלסטינית, עם המסדר הסובירני הצבאי של מלטה ועם האיחוד האירופי. כמו כן הכס ה"קדוש" נמצא במעמד של חבר או משקיף בשלל ארגונים בינלאומיים[2]
הכס ה"קדוש" מקיים יחסי הכרה רשמית ללא יחסים דיפלומטיים מלאים עם ערב הסעודית, אפגניסטן, סומליה, ברוניי ועומאן. לכס ה"קדוש" משלחות אפיפיוריות במסגרת קישור לקהילות הקתוליות ללא סמכות מדינית במדינות שהוזכרו לעיל וכן בירושלים והרשות הפלסטינית, איחוד האמירויות הערביות, קומורו, האיים האנטילים, וייטנאם,[3] טובאלו, לאוס, מאוריטניה, מיאנמר, סהרה המערבית וקוסובו[4].
בנוסף יש לכס ה"קדוש" כ-180 נציגויות רשמיות קבועות, מתוכם 73 כשגריר שאיננו תושב. ההסכם הדיפלומטי הצעיר ביותר שנחתם הוא עם דרום סודאן (2013).[5]
ברומא נמצאות 69 נציגויות זרות שראשיהן מגישים כתב האמנה לכס ה"קדוש". נציגויות אלה נפרדות מהנציגות הדיפלומטית הרשמית של אותה מדינה לאיטליה.
יחסי חוץ של קריית הוותיקן
הגוף הריבוני המקיים יחסים דיפלומטיים עם ממשלות זרות הוא הכס ה"קדוש". עם זאת, בנושאים בעלי משמעות טריטוריאלית מובהקת, קריית הוותיקן חברה בארגוני שיתוף פעולה בינלאומיים כגון ארגון הטלקומוניקציה האירופי (CEPT), איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, האינטרפול[6] ואיגוד הדואר העולמי. האחראי על יחסים אלה הוא מנהל קריית הוותיקן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Uno strumento docile e fedele al Papa "כלי צייתן ונאמן לאפיפיור" - על הדיפלומטיה האפיפיורית (באיטלקית)
- הקשר לארגונים בינלאומיים
- הקונקורדנטים וההסכמים הבינלאומיים של הכס ה"קדוש"
- יחסים בינלאומיים, אתר קריית הוותיקן
- מאמרים בנוגע ליחסי החוץ של הכס ה"קדוש", Council on Foreign Relations
- Vatican Foreign Policy: Keep the Faith
- הקרדינל אנג'לו סודאנו (מזכיר המדינה 1991-2006), The Holy See’s Presence in International Affairs
הערות שוליים
- ^ רשימת ההסכמים לכינון יחסים
- ^ רשימת הארגונים הבינלאומיים
- ^ Pope names first diplomatic representative to Vietnam, 13 בינואר 2011
- ^ Note On Appointment Of Apostolic Delegate To Kosovo, 10 בפברואר 2011
- ^ Holy See and Republic of South Sudan Establish Diplomatic Ties, 22 בפברואר 2013
- ^ משמר הוותיקן באתר האינטרפול
