יחסי אינדונזיה–סין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי אינדונזיה–סין
אינדונזיהאינדונזיה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
אינדונזיה סין
שטח (בקילומטר רבוע)
1,904,569 9,596,967.75
אוכלוסייה
284,421,951 1,417,968,458
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,371,171 17,794,782
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,821 12,549

יחסי אינדונזיה–סין הם היחסים הדו-צדדיים שבין רפובליקת אינדונזיה לבין הרפובליקה העממית של סין. ליחסים בין המדינות היסטוריה ארוכה שראשיתה במאה ה-7 לספירה. שתי המדינות המודרניות ייסדו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן ב-1950. מספר שנים אחר כך, ב-1967, היחסים נותקו לאחר עלייתו של הדיקטטור סוהארטו שנטה למערב. הם חודשו רק ב-1990.

מפאת גודלן הן בשטח והן באוכלוסייה (נכון ל-2020 סין היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם ואינדונזיה המדינה הרביעית באוכלוסייה), שתיהן חברות ב-G-20 וב-APEC.

לאינדונזיה שגרירות בבייג'ינג, בירת סין וקונסוליות בהונג קונג, גואנגג'ואו ושנגחאי, ולסין שגרירות בג'קרטה, בירת אינדונזיה וכן קונסוליות בסורביה ומדן.

היסטוריה

ימי הביניים

פסלו של האדמירל הסיני ג'נג חה בסמראנג, אינדונזיה

ראשית היחסים בין האימפריה הסינית לאינדונזיה העתיקה מתוארכת למאה ה-7 לספירה, כשייתכן שהחלו עוד קודם לכן. מספר רב של קרמיקות סיניות נמצאו ברחבי אינדונזיה, דבר שהעלה את ההערכה כי התקיימו קשרי מסחר ביניהן. המוזיאון הלאומי של אינדונזיה מחזיק באחד האוספים הגדולים ביותר של קרמיקה סינית שהתגלתה מחוץ לסין, המתוארכת לתקופתן שלטונן של שושלות האן, טאנג, סונג, מינג וצ'ינג, ששלטו בסין למשך כמעט אלפיים שנה[1]. האוסף מספק מידע רב על המסחר הימי באזור אינדונזיה של ימינו. מחקרים מעלים כי סינים שטו לאורך השנים דרך אינדונזיה במסעם להודו עוד מימי שושלת האן המערבית (בין 205 לפני הספירה עד 220 לספירה) כחלק מדרך המשי הימית, דבר שהביא לכינון קשרי מסחר[2] מסורתית, הארכיפלג בו שוכנת אינדונזיה זוהה על ידי גאוגרף סיני כאזור נניאנג והיה המקור לייבוא ציפורן, אגוז מוסקט וגידולים אחרים, לצד אלגם, זהב, בדיל, שנהב, קרנפים ופרוות ועצמות נמרים. אינדונזיה מילאה תפקיד חשוב בדרך להרחבת האמונה בבודהיזם שהחל בהודו. נזיר סיני בשם אי-צינג ביקר בסריביג'איה (Srivijaya) למשך שישה חודשים ב-671 לאחר שנשלח לרכוש טקסטים בודהיסטיים ולהביאם לסין[3][4]. כתבים סיניים אחרים מזכירים גם כמה ממלכות עתיקות שהתקיימו באינדונזיה, ומציינים למשל מלחים מקונלון, ככל הנראה מווייטנאם, קמבודיה או מלאים, שסחרו במוצרים רבים בעת שהפליגו ברחבי נמלי דרום ומזרח אסיה.

עיקר היחסים באותה עת נסובו סביב מסחר וההיסטוריה המשותפת ונטו להיות שלווים והרמוניים, למעט מקרה אחד שהתרחש ב-1293. באותה שנה שלח קובלאי חאן 1,000 ספינות לג'אווה במטרה להעניש את מלך סינגסארי על מעשים מתריסים שביצע[5]. המשלחת נחלה כישלון לאחר שבאי ג'אווה עלתה אימפריית מג'פהיט (Mejapahit). אימפריות ימיות כמו מג'פהיט, סריביג'איה ובהמשך מלאקה חיפשו אישורי סחר כדי להרחיב את השווקים הסיניים. בשנים אלו הגיע מספר המהגרים הסינים ורמת ההשפעה הסינית בארכיפלג לשיא חדש, שיוצגה במסעו של אדמירל ג'נג חה שביקר בג'אווה, סומטרה וחצי האי המלאי בתחילת המאה ה-15. המתורגמן של ג'נג חה, מא הו-אן כתב תיאור מפורט של מג'פהיט ומלכה[6].

התקופה הקולוניאלית

בעת שלטונה של חברת הודו המזרחית ההולנדית, מהגרים סינים החלו למלא את צורכי העבודה בחיפושם אחר חיים נוחים יותר באיי הודו המזרחיים ההולנדיים. רובם של האינדונזים-סינים הללו הגיעו מדרום סין מפרובינציות פוג'יין וגואנדונג. בשנים אלו הוקמו גם מושבות סיניות רבות.

התקופה המודרנית

סוקרנו ומאו דזה-דונג, 1956

לאחר מתן העצמאות לאינדונזיה ב-1945 וההכרה בעצמאותה מהולנד ב-1949, אינדונזיה כוננה יחסים דיפלומטיים עם סין ב-13 באפריל 1950, והייתה למדינה הראשונה באסיה שכוננה יחסים עם סין היבשתית[7]. במהלך שלטונו של סוקרנו סין ואינדונזיה נהנו מיחסים קרובים, ובשנות ה-50 וה-60 המפלגה הקומוניסטית הסינית קיימה קשרים עם המפלגה הקומוניסטית האינדונזית. במהלך היחסים הקרובים האלו אינדונזיה זכתה לארח את משחקי אסיה שנערכו ב-1962 בג'קרטה. במשחקים אלו נגרמה מתיחות לאחר סירובה של אינדונזיה להכניס את ספורטאי טאיוואן. לאחר שהושתו סנקציות על אינדונזיה, החליט סוקרנו לקיים משחקים אלטרנטיביים "לא-אימפריאליסטיים", ותקף את הוועד האולימפי הבינלאומי על שלא כלל את סין היבשתית כחברה[8]. לאחר מכן סוקרנו ייסד מערכת בריתות חדשה עם סין, צפון קוריאה, צפון וייטנאם וקמבודיה. לאחר עזיבתה של אינדונזיה את האו"ם ב-1965 לאחר שהואשם בהיותו "נשלט על ידי האימפריאליסטים", סוקרנו ייסד גם כן ארגון אלטרנטיבי בתמיכת סין[9]. בשל החוב הגדול של אינדונזיה לברית המועצות, היא הפכה לתלויה יותר ויותר בסין.

שלטונו של סוקרנו נפל ב-1967 ובמקומו עלה לשלטון סוהארטו, שהקשיח את הטון כלפי סין, ותחזק את הטענה שההפיכה הפרו-קומוניסטית שבוצעה במדינה טרם עלייתו לשלטון נתמכה על ידי סין. היחסים בין המדינות הוקפאו וחודשו רק ב-1990.

ב-1990, לאחר שיחות בין שני הצדדים, לי פנג, ראש ממשלת סין, ביקר באינדונזיה באוגוסט 1990 ובפגישתו עם סוהארטו סוכם על שיפור היחסים על בסיס חמשת עקרונות התפיסה הפילוסופית האינדונזית (פאנצ'אסילא) וכן על בסיס עשרת עקרונות ועידת באנדונג. ב-8 באוגוסט חתמו שרי החוץ של אינדונזיה וסין על מזכר הבנות לחידוש היחסים.

נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו, 2015

בשנת 1998, בעקבות מהומות שהיו מעורבים בהן אלמנטים אנטי-סיניים באינדונזיה בארגונם של ארגוני זכויות אדם והתגובה השקטה של ממשלת סין, נערכה הפגנה מול שגרירות אינדונזיה בבייג'ינג. בתגובה שלח שר החוץ של סין טאנג ג'יא-קשואן (Tang Jiaxuan) בקשה לממשלת אינדונזיה להגן על האוכלוסייה הסינית במדינה[11].

בדצמבר 2018 התקיים דיון בפרלמנט האינדונזי בנושא מחנות החינוך-מחדש בשינג'יאנג נגד המיעוט האויגורי. סגן נשיא אינדונזיה, יוסוף קאלה ענה על כך באומרו: "אנחנו לא מתייחסים לעניינים הפנימיים של מדינות אחרות[12]."

המחלוקת סביב ים סין הדרומי

שרטוטים של אזורים הנתונים בסכסוך באזור ים סין הדרומי

אף על פי שאינדונזיה איננה אחת מהמדינות המרכזיות בסכסוכים הטריטוריאליים בים סין הדרומי, היא לוקחת חלק בכמה מהם, בשל העובדה שחלקים מהתביעה הסינית לריבונות מצטלבים עם האזור הכלכלי הבלעדי של אינדונזיה ליד איי נטונה. למרות שסין מכירה בבעלותה של אינדונזיה על האיים, היא גורסת שהמים שסביבם הם "מי דיג סיניים מסורתיים". אינדונזיה מתעלמת מהטענה הזו וקבעה כי אין לה בסיס חוקי[13].

במרץ 2016 התקיים עימות בין המדינות בסמוך לאיי נטונה לאחר שחיל הים האינדונזי ניסה לעצור ספינת דיג סינית שערכה דיג לא חוקי; הניסיון האינדונזי נבלם על ידי חיל הים הסיני[14]. אינדונזיה התעקשה להעמיד לדין את צוות המכמורת על אף דרישתה של בייג'ינג לשחרר אותם. בעקבות התקרית עלתה רמת הכוננות בצבא אינדונזיה ליד איי נטונה[15]. ב-23 ביוני אותה שנה ביקר באיי נטונה נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו; ביקורו ניסה להעביר את המסר שאינדונזיה "מתייחסת ברצינות רבה להגנה על ריבונותה[16].

אחרי קביעתה של UNCLOS בהתאם לחוק הים בסכסוך בין הפיליפינים וסין ב-12 ביולי 2016, אינדונזיה קראה לשני הצדדים לשמור על איפוק ולכבד את ההחלטה[17].

מטוס קרב של חיל האוויר האינדונזי משייט מעל שמי נטונה

בינואר 2020 סירות דיג סיניות, מלוות בספינות משמר החופים הסיני, ערכו דיג בסמוך לחוף הצפוני של איי נטונה, בשטח שאותו אינדונזיה מחשיבה לאזור כלכלי בלעדי[18]. התקרית הובילה לקיפאון ביחסים בין המדינות וכן להחלטה האינדונזית לשלוח דייגים בליווי ספינות חיל הים שלה במטרה להגן על הדיג במקום[19]. בתחילת השנה אינדונזיה הציבה שתי קורבטות נגד צוללות באיי נטונה. בהמשך הכוחות במקום תוגברו בפריגטה, שתי קורבטות נוספות, ספינה אמפיבית, צוללת וארבעה מטוסי קרב מדגם F16. התגבור נמשך גם אחרי שהספינות הסיניות הראו סימנים שהן עוזבות את האזור[20].

טיונגקוק

טיונגקוק (中國 ,Tiongkok) הוא השם האינדונזי שניתן לסין ושמקורו בשפה הסינית מין-נאן (Min Nan) שהיא הדיאלקט המדובר בדרום מחוז פוג'יין, גרסה של המילה ז'ונגגוו (中國 ,Zhongguo). המונח טיונגקוק נמצא בשימוש באינדונזיה ושימש את ממשלת אינדונזיה בעת שהתייחסה לסין עד 1972[21]. השימוש בכינוי הופסק אחרי תקופה של עוינות ביחסים בין המדינות בסוף שנות ה-60. באותה עת, המפלגה השלטת באינדונזיה האנטי-סינית, "הסדר החדש" החליפה את המילה במילה "Cina". רבים מהמהגרים הסינים לאינדונזיה חשו כי המושג החדש גזעני ומעליב, המרמז על "נחשלות והשפלה". לאחר הפלתו של סוהארטו ב-1998 המונח המקורי, טיונגקוק, חזר לשימוש נרחב[22].

ב-14 במרץ 2014 נשיא אינדונזיה סוסיליו באמבאנג יודהויונו חתם על צו נשיאותי כדי לשנות את השימוש החוקי במושג האינדונזי כך שיתכוון לסין[23].

מסחר

בכחול - המדינות השותפות ליוזמת חגורה אחת, דרך אחת

המסחר בין אינדונזיה לסין נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, מגמה שהתעצמה לאחר החתימה על הסכם סחר חופשי בין המדינות (ACFTA) ב-2010. לפי הנתונים משתי המדינות, ב-2003 שווי המסחר עמד על כ-3.8 מיליארד דולר, שעה שב-2010 הוא כבר הוכפל פי 10 ל-36.1 מיליארד[24]. העלייה בקצב הצמיחה של סין במאה ה-21, העלתה את היקף ההשקעות, בין היתר בזכות מהגרים סינים באינדונזיה שחולקים קשרי משפחה ותרבות עם מוצאם[25][26]. עם זאת, הגדילה בהיקף המסחר הביאה גם לעלייה בעוינות כלפי סין, שהמוצרים הזולים מתוצרתה חדרו לשוק ופגעו בתעשייה המקומית. עקב כך התקיימו מאמצי לובינג רבים בקרב חברי פרלמנט אינדונזים כדי להביא את המדינה לפרוש מההסכם או להגיע להסכם חדש עם סין.

סין היא אחת משותפות המסחר החשובות ביותר של אינדונזיה ונכון ל-2018 היא השלישית בגודלה מבחינת ייבוא סחורות לאינדונזיה, והרביעית בגודלה ברשימת יעדי ייצוא הסחורות מהמדינה[27]. מבחינתה של סין, אינדונזיה מהווה חלק קטן יותר מהמסחר הבינלאומי שלה, כשרק 1.3% מהייצוא שלה מיועד לאינדונזיה, ו-1.6% מהייבוא שלה, מה שממקם את אינדונזיה במקומות ה-17 וה-16 בהתאמה[28].

תרבות

בד בסגנון בטיק שמציג סימני השפעה סינית; הבד מעיד על היחסים הארוכים בין אינדונזיה לסין

מאז העת העתיקה, התרבות האינדונזית שאבה אלמנטים רבים מהתרבות הסינית, חלק מכך בעקבות מהגרים סינים שהגיעו לארכיפלג במהלך השנים. לפי ההערכות מתיישבים סינים הגיעו לאינדונזיה כבר במאה ה-7 בתקופת ממלכת סריביג'איה (Srivijaya) ומג'פהיט (Majapahit). גל ההגירה הואץ במאה ה-17 עם הגעת ההולנדים לאיים. המהגרים הסינים, שהתחתנו עם נשים מקומיות, הביאו עמם מאפיינים מהתרבות שלהם, ויצרו סגנון ייחודי המכונה "התרבות הפרנקנית ההיברידית" שקיימת עד היום בחלקים באינדונזיה, מלזיה וסינגפור.

נכון ל-2010, מתגוררים באינדונזיה כ-2.8 מיליון אינדונזים שמוצאם סיני, והם מהווים 1.2% מהאוכלוסייה המקומית[29].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי אינדונזיה–סין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ המוזיאון הלאומי בתאריך 29 במרץ 2010, בארכיון האינטרנט
  2. ^ Rosi, Adele (1998). Museum Nasional Guide Book. Jakarta: PT Indo Multi Media,Museum Nasional and Indonesian Heritage Society. p. 54.
  3. ^ [www.sabrizain.org/malaya/hindu.htm Buddahist Empire], sabrizain.org
  4. ^ Munoz. Early Kingdoms. p. 122.
  5. ^ Weatherford, Jack (2004), Genghis khan and the making of the modern world, New York: Random House, p. 239, ISBN 0-609-80964-4
  6. ^ Ma Huan (1970) [1433]. 瀛涯胜览 [The Overall Survey of the Ocean's Shores]. Hakluyt Society (בסינית). translated by J.V.G Mills. Cambridge University Press. ISBN 9780521010320.
  7. ^ Sukma, Rizal (2009). "Indonesia-China Relations: The Politics of Re-engagement". Asian Survey. 49 (4): 591–608. doi:10.1525/as.2009.49.4.591.
  8. ^ Modelski, George (1963). The New Emerging Forces. Canberra: Australian National University, Research School of Pacific Studies.
  9. ^ "GANEFO & CONEFO Lembaran Sejarah yang Terlupakan". JakartaGreater. 25 באוקטובר 2015. אורכב מ-המקור ב-15 באפריל 2017. נבדק ב-18 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Purdey 2006, p. 164.
  11. ^ [10]
  12. ^ "Why Muslim nations remain silent as China sends ethnic minorities to re-education prisons (brainwashing)". ABC News. 23 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Klaus Heinrich Raditio, Researching China’s recent behavior and strategy in the South China Sea for his PhD at the University of Sydney (18 ביולי 2016). "Indonesia 'speaks Chinese' in South China Sea". The Jakarta Post. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "South China Sea: Indonesia summons Chinese ambassador as fishing dispute escalates". The Guardian. 21 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Indonesia vows to prosecute Chinese trawler crew in South China Sea dispute". The Guardian. 24 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "South China Sea: Indonesian leader visits Natuna Islands amid growing tensions". ABC News. 23 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Liza Yosephine (13 ביולי 2016). "Indonesia's statement on South China Sea dissatisfying: China's experts". The Jakarta Post. Jakarta. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Indonesia rejects China's claims over South China Sea". Reuters. 2020-01-01. נבדק ב-2020-01-11.
  19. ^ "Indonesia mobilizes fishermen in stand-off with China". Reuters. 2020-01-07. נבדק ב-2020-01-07.
  20. ^ "Indonesia sends more warships, submarine to Natuna as China backs down | Jane's 360". www.janes.com. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2020. נבדק ב-11 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Sukma, Rizal (1999). Indonesia and China. Routledge. p. 68. ISBN 978-0-415-20552-8.
  22. ^ Quinn, George (2001). The Learner's Dictionary of Today's Indonesian. Allen & Unwin. p. 79. ISBN 978-1-86448-543-1.
  23. ^ Fitri Supratiwi (20 במרץ 2014). "Keppres penggantian istilah China menjadi Tionghoa ditandatangani" (באינדונזית). Antara News. נבדק ב-26 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Alexander C. Chandra and Lucky A. Lontoh (2011). "Indonesia – China Trade Relations: The deepening of economic integration amid uncertainty?" (PDF). International Institute for Sustainable Development. נבדק ב-5 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Quinlan, Joe (13 בנובמבר 2007). "Insight: China's capital targets Asia's bamboo network". Financial Times. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Murray L Weidenbaum (1 בינואר 1996). The Bamboo Network: How Expatriate Chinese Entrepreneurs are Creating a New Economic Superpower in Asia. Martin Kessler Books, Free Press. pp. 4–8. ISBN 978-0-684-82289-1. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ Indonesia Major Trade Partners, Countryaah.com, ‏1 ביוני 2019
  28. ^ China Major Trade Partners, Countryaah.com, ‏1 בדצמבר 2019
  29. ^ Chinese in Indonesia, Facts and Details
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29309413יחסי אינדונזיה–סין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_אינדונזיה–סין&oldid=1686388"